ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- חודשי השנה
הכבד והכעס קשורים זה לזה. במסכת ברכות (סא, ב) נאמר "כבד כועס". דימוי זה של הכבד ניתן להבנה גם בצורה פיזית ממש: הכבד מלא בדם. האסוציאציות העולות באופן מיידי מהמפגש עם המילה דם הן כעס, זעם, הרס. אפשר למצוא כמעט אצל כל אדם את נקודת הרתיחה שלו. את הנקודה שבה הדם עולה לו לראש. כאשר התוכניות של האדם אינן מתממשות, כלומר המציאות לא מתאימה את עצמה למה שנראה לו נכון – הוא כועס.
לפעמים אדם כועס על עצמו. אתה מרגיש שאינך מגשים את עצמך. הצבת לעצמך אתגרים, רצית לעשות דברים מסוימים שנראים לך טובים ונכונים – ולמרבה ההפתעה הם לא מתממשים. רצית ליישב את ארץ ישראל, לכוון יותר בתפילה, לעשות כושר, לשבת בנחת עם החברים – ואתה לא מצליח. כל האכזבות הללו מביאות לכעס.
חודש טבת הוא חודש העלול לכעס. חודש טבת הוא שיא הקושי במרוץ השנתי. שיא השגרה. שיא הלחץ בעבודה. שיא החורף. הלילות מתארכים, האפלה גוברת. הכול יכול להצטייר כחדגוני, אפור. מלא אכזבה. מלא כעס.
גם לכעס ישנו תפקיד בעולם. מצד אחד, מי שכועס "חוכמתו מסתלקת" (פסחים סו, ב), אולם מצד שני אומר החכם מכל אדם: "כי ברב חוכמה רב כעס" (קהלת א, יח). רוצה לומר: חוכמה מאפשרת כעס. הכעס, כמו כל מידה רעה, הוא סוג של כוח. כוח שיש לתעל אותו לכיוון הנכון מתוך חוכמה. הכעס הסתמי הוא זה המוגדר כ"עבודה זרה" (זהר קורח קעט) אולם אם הכעס מגיע מתוך דעת ניתן להשתמש בו.
כעס נכון הוא ההתקוממות הצודקת כנגד החסרונות הקיימים במציאות. כעס במינון הנכון מעיד על בריאות נפשית. כעס נכון הוא ביקורת בונה. במקומות שונים בש"ס, כאשר חז"ל מבקשים לבקר מישהו הם משתמשים, במקום במילה כעס, במינוח הקפדה. בוודאי שצריך להקפיד על כך שהתוכניות לא מתממשות, בוודאי שחשוב להקפיד על כך שמנסים לחתור תחת יסודות המדינה או פוגעים בחפים מפשע, ובוודאי שנחוץ להקפיד כאשר מישהו פוגע בי ללא סיבה.
מבחן השליטה
כיצד אם כן מבדילים בין כעס שלילי להקפדה חיובית? בין כעס שמסלק חוכמה ובין כעס שבא מתוך חוכמה? כפי שציינו, האות הייחודית לחודש טבת היא האות עי"ן. האות עי"ן מסמלת את הראייה. העין מאפשרת את מיקוד המבט. הסנהדרין נקראים "עיני העדה" (במדבר טו, כד) ולכן רק הם, מתוך אבחנה תורנית, יכולים לעיתים להוציא אנשים להורג. לממש את הכעס הציבורי כלפי דברים שהורסים את המציאות. כאשר שמואל פוגש את דוד בפעם הראשונה הוא מבחין שדוד "אדמוני עם יפה עיניים" (שמואל א' טז, יב). מסביר המדרש ששמואל מזהה שדוד הוא אדמוני, יש לו כוח של דם, הוא יודע לכעוס, אבל יחד עם זה הוא "יפה עיניים", כלומר "שאינו הורג אלא מדעת סנהדרין" (בראשית רבה סג). הוא יודע לכעוס במקום ובמינון הנכון מתוך מבט תורני.
אם אדם מסוגל בשעת כעסו לסמן נקודתית על מה הרוגז, מה הפריע לו, מה החיסרון האמיתי שהוא זיהה כאן – זהו כעס חיובי, כעס המגיע מתוך "יפה עיניים". כעס מסוג כזה גם מאפשר טיפול נכון בבעיה. כעס מסוג זה יופיע לא בצורה של אובדן שליטה ורתחנות שרק מחמירים את המצב, אלא באופן מדוד, מבוקר ויעיל. אדם לא אמור לתבוע מעצמו תביעות בסגנון של "אני אף פעם לא כועס". זוהי מדרגה שרק אנשים גדולים מאוד יכולים להגיע אליה. המשפט אמור להיות אחרת: "אני אף פעם לא מאבד שליטה". המטרה היא לדעת לשלוט בכעס, להשתמש בו על מנת לקדם ולייעל את המציאות.
אחד המאפיינים של כעס חסר שליטה הוא המינון הגבוה שהוא מופיע בחיינו. ישנו ניסוח מעניין של הרמב"ם, שכאמור עסק רבות בנושא, בנוגע למשפחות ואנשים שמסתכסכים עם כל מה שזז: "אם ראית שתי משפחות שמתגרות זו בזו תמיד, או ראית משפחה שהיא בעלת מצה ומריבה תמיד, או ראית איש שהוא מרבה מריבה עם הכל ועז פנים ביותר, חוששין להן וראוי להתרחק מהן... וכן הפוסל את אחרים תמיד... וכן כל מי שיש בו עזות פנים או אכזריות ושונא את הבריות ואינו גומל להם חסד" (הלכות איסורי ביאה יט). מילת המפתח בדבריו של הרמב"ם היא "תמיד". ביקורת והקפדה נסבלות בתנאי שהן מופיעות מדי פעם, אך רגזנות כרונית היא כבר בעיה. רבנו יונה ניסח זאת כך: "כי הזבובים לעולם באו ונחו כולם על מקומות הלכלוך". במילים אחרות: זבובים נמשכים ללכלוך כי יש משהו בלכלוך שמושך זבובים.
מכעס ליצירה
הדברים נכונים לא רק במישור האישי, אלא גם – ואולי יותר – במישור הציבורי. גם גוף ציבורי, תנועה ומפלגה עלולים להתנהל בכעס תמידי, וגם בשבילם זהו סימן שלילי. ישנם כמה משפטים שכתב הרב אברהם יצחק הכהן קוק בתחילת המאה הקודמת, שנדמה כאילו נלקחו מחדשות הבוקר של היום: "כשרואים אנו איזו כיתה או מפלגה מדברת תמיד את דבריה בכעס, הרי לנו סימן שאין לה דעת, שאין לה תוכן במה למלא את הריקניות שבה, והיא כועסת על עצמה באמת – אלא שהאגואיזם בא ומכריח אותה להטיל את הארס של כעסה על אחרים" (אורות הקודש ג, רמג).
פרט לחוויה הרגשית שתוארה עד כה, ישנה סיבה שורשית יותר להתפרצויות זעם וכעס. ההתפרצויות הללו הן ביטוי לתסכול עמוק בנפש, כדברי הרב קוק: "יסוד הכעס בא מצד חסרון היצירה הרוחנית. קיבוץ כוחות רוחניים, העומדים לצאת אל הפועל, דוחקים את הנשמה ומצערים אותה בקיצפון פנימי". במצב שבו יש באדם כוחות שאינם באים לידי ביטוי, נגרם "קיצפון פנימי". אדם המצוי בהרמוניה פנימית עם עצמו, וכל כוח באישיותו מקבל את מקומו הנכון, אינו מתפרץ בזעם. קור רוח הוא ביטוי לשלווה אישיותית שנובעת משייכות לעוגן יציב. חיבור לשורשים, למהות, לאלוקים.
התפרצות של כוחות עצורים מתרחשת גם במישור הציבורי, ובעוצמה חזקה יותר. כוחות שמודחקים ואינם באים לידי ביטוי מחפשים את פורקנם באופן אלים, וחברה שמסוכסכת עם עצמה תפרוק את תסכוליה בסופו של דבר במלחמה. מלחמת העולם הראשונה, למשל, היא דוגמה למרחץ דמים איום, שהגורמים הרשמיים לפריצתו נראים תמוהים. לכאורה, אף אחד מהם אינו מצדיק מלחמה בסדר גודל כזה, במיוחד על רקע התרבות הנאורה ששררה אז באירופה. היסטוריונים בימינו, בדיעבד, מבחינים כיצד המדינות שהשתתפו בעימות סבלו בעשרות השנים שקדמו לו ממתחים חברתיים ותרבותיים פנימיים, שיצרו זרמי עומק של כעסים ותסכולים. לחבית אבק השרפה האירופאית הזאת נצרך רק ניצוץ קטן כדי להתפוצץ.
המאה ה־21 משדרת חזות מטעה. כלפי חוץ הסכסוכים הבין־לאומיים התעדנו מעט, אולם הפוסטמודרנה מגדלת דורות של צעירים עקורים משורשים וממשמעות, שגדלים להיות מבוגרים מתוסכלים. התסיסה ניכרת במגוון גורמים: בפירוק התא המשפחתי, בבעיות סמים, בפשיעה או באלימות פיזית, מילולית ווירטואלית, בבידור פוגעני, בחילונות דורסנית או בתגובת נגד פונדמנטליסטית־דתית. גם המאבקים הלאומיים, ששטיפת המוח הליברלית מנסה לשכנע את עצמה שהם נחלת העבר, לא פסו מן העולם. בחברה שאיבדה את המשמעות לקיומה, המתחים והכעסים מצויים כל העת מתחת לפני השטח. אנושות בלי אמונה באלוקים היא ענק כבד משקל המהלך בכבדות על קרח דק.
חודש טבת הוא החודש של שיא החיכוך עם הקשיים והשגרה. דווקא בחודש זה עלינו לפתח את ההבחנה הדקה על מה כועסים ואיך כועסים. לפתח כעס פרופורציונלי וממוקד. זהו החודש שבו מגיעה העשייה השנתית לשיאה. פסגת היצירה של השנה. זהו הזמן לנסות לזהות את מקום היצירה שלי בעולם. לתעל את העוצמה האדירה של יצר הכעס ליצירה טהורה. חודש טוב ומבורך.
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
