ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא בתרא
בסוגיות הקודמות עסקנו בבירור היחס בין הזכות לשימוש לאיסור להזיק. בסוגיא זו נדון בשאלה קרובה, והיא פתיחת עסק, שהיא ודאי זכות של הרוצה בכך, כאשר העסק החדש יפגע כלכלית בעסק קיים. ולכאורה פשוט שפגיעה כלכלית מעין זו כלולה היא באיסור להזיק.
אומרת הגמ' (כא, ב):
אמר רב הונא: האי בר מבואה דאוקי ריחיא, ואתא בר מבואה חבריה וקמוקי גביה, דינא הוא דמעכב עילויה, דא"ל: קא פסקת ליה לחיותי.
וצריך לברר מאיזה דין מעכב הוא עליו? והרי גם השני יכול לטעון שפסקת לחיותי?!
יורד לאומנות חבירו
רש"י (ד"ה אבל הכא) מבאר את דברי רב הונא כדין של היורד לאומנות חבירו. ואכן על פניו זהו המקרה של סוגייתנו, שהשני רוצה להקים ריחיים ובכך יפגע בעסק של הראשון. אך יש לציין דבר פשוט שביטוי זה הוא תיאור מקרה ולא דין, ומה אם כן הדין במקרה זה? ועל זה אומר רב הונא שאסור. ואמנם בסוף הגמ' מובאת דעתו של רב הונא בריה דרב יהושע הסובר שלא כרב הונא:
אמר רב הונא בריה דרב יהושע: פשיטא לי, בר מתא אבר מתא אחריתי מצי מעכב, ואי שייך בכרגא דהכא - לא מצי מעכב, בר מבואה אבר מבואה דנפשיה - לא מצי מעכב.
דהיינו מותר לאדם לפתוח חנות מתחרה בתוך מבואה אך רק אם הפותח הינו בן עיר אחרת הדבר אסור, אא"כ הוא משלם מיסים. וצריך בירור מדוע הדין כן? אם אין הפתיחה מוגדרת נזק, מדוע לבן עיר אחרת הדבר אסור? ואם היא מוגדרת נזק, מדוע לבן המבואה מותר? ועוד, מה מעלה או מוריד עניין המיסים?
מקורות מקבילים
בכדי להבין את הסברי הראשונים לדינו של רב הונא נבאר תחילה שני מושגים: יורד לאומנות חבירו, עני המהפך בחררה.
הביטוי 'יורד לאומנות חבירו' מופיע רק בשני מקומות בש"ס: א. בסנהדרין (פא, א) נאמר: ואת אשת רעהו לא טמא - שלא ירד לאומנות חבירו. ב. במכות (כד, א) נאמר: לא עשה לרעהו רעה - שלא ירד לאומנות חבירו. מתוך התבוננות במהלך הגמרות שם נראה שאין זה דין מוחלט אלא ביטוי למצב רוחני של יהודי. ואולי יותר מידת חסידות מאשר דין. אך באמת יש מצבים בהם הדבר כבר נוגע לעיקר הדין ויש בו משום נזק של ממש בחבירו.
המושג השני הוא כאמור 'עני המהפך בחררה'. וכך לשון הגמ' בקידושין (נט, א) :
רב גידל הוה מהפיך בההיא ארעא, אזל רבי אבא זבנה, אזל רב גידל קבליה לרבי זירא, אזל רבי זירא וקבליה לרב יצחק נפחא, אמר ליה: המתן עד שיעלה אצלנו לרגל. כי סליק, אשכחיה, אמר ליה: עני מהפך בחררה ובא אחר ונטלה הימנו, מאי? אמר ליה: נקרא רשע. ואלא מר מאי טעמא עבד הכי? א"ל: לא הוה ידענא. השתא נמי ניתבה ניהליה מר! א"ל: זבוני לא מזבנינא לה, דארעא קמייתא היא ולא מסמנא מילתא, אי בעי במתנה נישקליה. רב גידל לא נחית לה, דכתיב: ושונא מתנות יחיה, רבי אבא לא נחית לה, משום דהפיך בה רב גידל. לא מר נחית לה, ולא מר נחית לה, ומיתקריא ארעא דרבנן.
וראה שם ברש"י ותוס' שנחלקו האם דין עה"ב הוא אפילו במילי דהפקר, כדעת רש"י (ד"ה עני) או שמא דווקא במקום בו האחד מחפש לקנותה אך בהפקר מותר להקדים חבירו, כדעת תוס' (ד"ה עני).
שיטת רש"י
כמובא לעיל, רש"י מסביר את דינו של רב הונא משום יורד לאומנות חבירו. ואף שיש אופן שבו פתיחת העסק אסורה לגמרי הרי זה רק באופן של המצודה, ששם הוא כבר נחשב קרוב יותר לגזל ממש. אך באופנים אחרים, שאינם כמצודה, לדידן דלא קיי"ל כרב הונא מותר.
רש"י אינו מזכיר כאן כלל את הדין של עה"ב, דלא כתוס' וריטב"א כדלהלן, ונ"ל שזאת משום שעה"ב הוא עניין חד פעמי בין שכירות או הפקר ולכן אין לדמות זאת למקרה של יורד לאומנות חבירו שהוא מצב מתמיד ושייך יותר לאיסור ממש. ובזה יובן מדוע הגמרא מנסה להביא ראיה מדגים, שם מדובר באופן פשוט על פרנסה. אלא שעונים לרב הונא שאינו דומה משום שהלקוחות אינם בידו ממש כמו בדגים. שהרי יש לדגים בחירה חופשית. ושוב ראינו כן בספר הר הכרמל (מובא בציונים של רזא דשבתי).
שיטת ריטב"א
לעומת רש"י, כותב הריטב"א (ד"ה דינא) בביאור דינו של רב הונא:
דינא הוא דמעכב עליה דאמר קא פסקת לחיותאי. פי' דמדמה ליה לעני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה ממנו נקרא רשע מפני שיכול למצוא חררה אחרת לקנות והא נמי סבר רב הונא שיכול לומר לו אתה יכול לעשות אומנותך במקום אחר
העולה מדבריו שירידה לאומנות היא גופא משום עני המהפך בחררה, ואע"פ שהוא הפקר שהרי כל אחד יכול לזכות בלקוחות, סובר ר"ה "שיכול לומר לו אתה יכול לעשות אומנותך במקום אחר". ור"ה בדר"י שחולק על רב הונא, בסוף הסוגיא וכמובא לעיל, ס"ל שכיון שנח לשני יותר לעשות במבואו הרי זו זכותו.
אך לפי הסבר זה של עני המהפך, לא זכיתי להבין מה האיסור של בן עיר אחרת לפתוח עסק.
פגיעה כלכלית בנזקי שכנים
ונראה לומר שעצם פתיחת עסק, אפילו מתחרה, אין בו די בכדי להחשב כמזיק של ממש, שהרי 'היורד' אינו אלא מידה ראויה, ומסברא ראינו שאין הלקוחות נחשבים בידיו של המוכר הראשון. מותר לאדם לפעול בדרכים שיווקיות מועילות יותר מחבירו ובזה למשוך אליו לקוחות. אלא יש לבאר שפתיחת עסק יש בה משום נזקי שכנים, דהיינו הסדרת היחסים הראויים והמאוזנים, אף הכלכליים, בין התושבים השונים.
וכך כותב הרא"ש בתוך תשובה שדיני 'יורד לאומנות חבירו' הוא הרחקת נזקי שכנים (שו"ת כלל הסימן ג):
שכל ההרחקות השנויות בבבא בתרא (פרק לא יחפור) היינו דוקא היכא דדבר הנסמך מזיק לשכנו בגוף ממונו. כגון הסומך בורו לשדה חבירו שהוא מזקיקו להרחיק כשיבוא לסמוך בור גם הוא אומר כל מרא ומרא מרעית לי לארעאי, וכן כל ההרחקות דלא יחפור או שמאפיל עליו או מחמת הריח או פסקת לחיותאי.
ולפי זה יבואר דינו של רב הונא מדוע יוכל לומר פסקת חיותי הרי היכן הלכו להם זכויותיו של השני? אלא שככל דיני שכנים מי שקדם וזכה הרי הוא שלו. ולפי זה יבואר גם האיסור של בן עיר אחרת להכנס לסחור משום שאין לו זכויות בכך, אך אם משלם מיסים הרי הוא גם נותן לעיר ולא רק לוקח ועל כן יש לו היתר לסחור בעיר. ושו"ר שכ"כ דברות משה (ב"ב סימן כ הערה ל ד"ה והנכון).
ונראה שאף רש"י יסביר כדברי הרא"ש שאין כאן נזק ממש המחייב תשלומים אלא רק נזקי שכנים המחייבים הרחקות. והדברים נמדדים לפי 'בצדק תשפוט עמיתך'.
וכך כתב חת"ס (שו"ת, חו"מ עט, סד"ה מהפך השם השני):
מתוך הדברים למדנו ג' מיני יורד לאומנו': א. בר מתא אבר מתא אחריני דלא שייך בכרגא דמוציא בדיינים כמבואר להדי' בתשו' מ"ב סי' ז"ך ויורד לאומנות דדמי ליהבי סייארי דאפי' בר מתא דידי' מוציא בדיינים, ב. יורד לאומנו' כעין מערופי' (זכות מסחרית) של ישראל דהוה רק רשע ואפשר בשל נכרי נמי והיינו הך דסוף פרק הנשרפי'. ג. מבר מבואה דידי' דמותר אפי' לכתחלה ומ"מ ממדת חסידות יש למנוע והיינו שלהי מכות בא דוד והעמידן על י"א לא עשה לרעהו רעה שלא ירד לאומנות חברו.
ובשולי הדברים נראה לי שאפשר 'להרוויח' נקודה נוספת בהבנת ענייני המסחר כנזקי שכנים. שכן יש לשאול מה לדיון זה ולפרק לא יחפור? הרי יש מקומות רבים שניתן היה לשבץ את הנידון הזה. אלא לפי הנ"ל מובן, חז"ל לא רק אמרו כיצד יש להרחיק נזקים זה מזה על מנת ליצור שכנות יציבה, אלא אף כיצד חיים ומתפרנסים באופן ראוי כך שלא יפגעו זה בזה.
להערות - [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
