ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא בתרא
תוכ"ד מהלך הגמ' בביאור שיטת ר' ישמעאל, הסובר שחזקת ג"ש בקרקע נלמדה מג' נגיחות של שור המועד. מקשה הגמ' מדין העדאת שור. שהרי אם לומדים חג"ש משור המועד יש להקשות מדברי ר' מאיר הסובר שקירוב נגיחות מהווה חזקה, ואם כן מדוע צריך דווקא שלוש שנים, הרי אפשר להסתפק בג' נגיחות ואפילו יהיו צמודות?
על קושית הגמרא כתב רש"י (ד"ה ולר' מאיר):
כלומר לר"י דאמר בב"ק איזהו מועד כל שהעידו בו שלשה ימים איכא למימר הכא ג' שנים דומיא דג' ימים אלא לר"מ דאמר התם דאפי' נגח ג' פעמים ביום אחד הוי מועד מק"ו הכא נמי אכלה תלת פרי בחד יומא כגון תאנה שאינה מתבשלת יחד ויש שאינה מתבשלת שחרית ולערב היא ראויה הכי נמי דהויא חזקה ומשני דומיא דשור המועד כו'.
דהיינו רק לשיטת רבי מאיר קשה אך לפי רבי יהודה שלא מועיל קירוב הנגיחות ליצירת חזקה, אין קושיא. אך קשה על רש"י, שכן הלכה נפסקה כמו רבי יהודה וכמו שפסק הרמב"ם (נזקי ממון ו, א):
איזה הוא מועד כל שהעידו בו שלשה ימים, אבל אם נגח ביום אחד או נשך או רבץ או בעט או נגף אפילו מאה פעמים אין זה מועד, העידו בו שלשה כתי עדים ביום אחד, הרי זה ספק אם הועד או לא הועד.
וא"כ, מדוע הגמרא טורחת להסביר את הולכי אושא בשיטת מי שאינו להלכה? ועל כך נאמר ב' אפשרויות:
א. הגמרא רצתה לתרץ את שיטת הולכי אושא באופן שיהיה נכון אליבא דכו"ע.
ב. באופן אחר ניתן להסביר בכך שאין מחלוקת עקרונית בין רבי מאיר לרבי יהודה. שהרי ר"מ אומר ק"ו ומדוע חולק עליו ר"י? בכדי להבין זאת נקדים במח' אחרת ונשוב לסוגיין.
הזכרת ושאילת גשמים
ישנו דין בהלכות תפילת עמידה, בהזכרת גבורות גשמים ובשאלת גשמים, שאם מסופק אם אמר את ההזכרה הנכונה, הרי בתוך ל' יום לתחילת זמן האמירה (שמיני עצרת או יו"ט ראשון של פסח) הרי הוא כאילו לא אמר, וצריך לנהוג בהתאם (ראה או"ח סימן קיד, וקיז). הטור (סימן קיד) מביא את עצה בשם המהר"ם הפוטרת את המסופק אם אמר, מלחזור על תפילתו במקום שצריך אם יש ספק. וכך כתב:
והר"ם מרוטנבורק היה רגיל לומר בשמיני עצרת ברכת אתה גבור תשעים פעמים עד משיב הרוח ומוריד הגשם כנגד ל' יום שאומר אותו ג' פעמים בכל יום ועכשיו אם היה מסופק א"צ לחזור וראייתו מפרק כיצד הרגל (כד א) דאמר גבי שור המועד ריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לא כ"ש?! ה"נ כיון דאחר ל' יום אם הוא מסופק א"צ לחזור כ"ש צ' פעמים ביום אחד. וה"ר פרץ ז"ל כתב לא חזינא לרבנן קשישי דצרפת דעבדי הכי שאין הנדון דומה לראיה דהתם טעמא משום שהוחזק ליגח ואם הוחזק ג' רחוקות כ"ש בג' קרובות אבל גשם שנתקן בתפלה והדבר תלוי בהרגל לשונו לא אמרינן הכי. וא"א הרא"ש ז"ל היה נוטה לסברת הר"ם:
כלומר, טוען מהר"ם שחזרה תכופה על ההזכרות הרצויות, מרגילה את הלשון, וכך למדנו מנגיחות שור המועד. אך דבר זה קשה, שכן זוהי סברת רבי מאיר, וכפי שהזכרנו אין הלכה כמותו! וא"כ כיצד מכריע עצה למעשה עפ"י סברא זו?
לכך מתייחס הדרישה(אות ג):
יש מקשים הלא זהו דברי רבי מאיר בפרק ב' דב"ק ריש דף כ"ד ופליגי ר' יהודא ור' יוסי עליה ופסק שם הגמרא וכל הפוסקים כוותיה דר' יוסי דנימוקו עמו דדוקא ג' פעמים בג' ימים נעשה מועד ולא בג' פעמים ביום אחד ואם כן מאי ראיה מביא מסברת רבי מאיר ואנן לא קיימא לן הכי? ונראה לע"ד דלא קשה מידי דשם בברייתא השיבו לדברי ר' מאיר הנ"ל... נמצא דלא פליגי ר' יהודה ור' יוסי אסברת רבי מאיר ולומר דלא כל שכן הוא אלא שמסתברא להו למימר דמאחר דגלי קרא דנעשה מועד בג' ימים כמו שאיתא שם בגמרא דיליף לה מדכתיב תמול מתמול שלשום ולא ישמרנו שג' ימים דוקא אלא שר"מ סבירא ליה אם גלי קרא בריחק נגיחותיו כל שכן שיעשה מועד ביום אחד דקירב נגיחותיו...ועל כרחין צריך לומר גזירת הכתוב כך הוא, הכי נמי נימא גבי שור ור"מ השיב להם ששם גילה התורה שדוקא קאמר ולא גילה גבי שור ור"י לא סבירא ליה זה אבל הכל מודים דכל שכן הוא ולא פליגי בסברא ואם כן מייתי שפיר ראיה:
תורף טענת הדרישה היא שעקרונית רבי יהודה מסכים לר"מ שיש קל וחומר בקירוב הנגיחות, אך הסיבה שבשור לא אומרים כן, אלא חייבים דווקא שלושה ימים היא שיש שם גזירת הכתוב מיוחדת המצריכה זאת. ועל כן, במקום שאין את הגזירה שווה, גם רבי יהודה מודה שקירוב המעשים החוזרים מועיל. ולכן הצמדת ההזכרות בתפילה תועיל להרגיל את הלשון, והמסופק אינו צריך לחזור.
דעת רבינו פרץ
אך מה דעת רבינו פרץ? מדוע חולק הוא על הטור?
הקהלות יעקב (ב"ק סימן כט) חוקר האם ג"פ נגיחות הוי גילוי טבע או חידוש טבע. כלומר, האם שור שנגח ג' פעמים רק גילה לעולם את טבעו הנגחן, שעד כה היה נסתר. או שמא באמת עד כה היה שור רגוע, ושינה טבעו ונהיה נגחן?
על פי חקירה זו מסביר הקה"י את מחלוקת מהר"ם ורבינו פרץ. לפי מהר"ם ג' נגיחות הם התרגלות חדשה של השור, שינוי הטבע, ולכן מובן כיצד לומד משינוי הרגל של השור לשינוי הרגל המתפלל. אך לפי רבינו פרץ, ג' נגיחות אינן אלא גילוי טבעו הקדום של השור המסוים, שכעת התגלה לעולם שהוא נגחן. וממילא לא שייך ללמוד מגילוי טבע להתרגלות בהלכות תפילה.
הסבר שיטת רבנן
לפי זה ניתן להבין נקודה נוספת בסוגיא.
הגמרא שואלת 'לרבנן מאי?' ורש"י (ד"ה לרבנן מאי) מסביר ששאלה זו מתייחסת לדעת רבנן המופיעה לקמן בדף לו עמוד ב. שם מובא שסוברים שצריך שלוש שנים שלמות בכדי ליצור חזקה.
וקשה מדוע הם לא יכולים ללמוד משור המועד כהולכי אושא? יכולים הם לומר שלומדים משור המועד שצריך ג' שנים וכשיטת רבי יהודה שמצריך ג' ימים ממש ולא ג' נגיחות כר"מ? אלא כפי שלמדנו, ר"י מסכים לר"מ בעקרון שקירוב הנגיחות מהווה חזקה, וא"כ, אם נלמד מדין שור המועד אזי הדין יהיה שקירוב אכילות ייצור חזקה עוד קודם ג' שנים, וכשיטת ר"מ. וממילא מובנת שאלת הגמרא, כיון שידוע לנו שרבנן מצריכים ג' שנים שלמות ולא פחות מכאן, מה מקורם, שהרי משור המועד א"א ללמוד וכמו שביארנו.
רמב"ן ותוספות
ביאור זה בסוגיא, המסביר שג' נגיחות יוצרות ולא מגלות, עולה יפה לשיטת הרמב"ן הסובר שהולכי אושא חידשו שג' שנים הם שינוי במוחזקות, והיינו שלאחר ג' שנים בפועל מתהפך המבט של העולם ביחס לשאלה 'מיהו המרא קמא?'. ואמנם, לפי רמב"ן (כח, ב ד"ה הכי גרסינן) בשלב זה, גם רבנן (הנ"ל מדף לו) לומדים משור המועד את עצם המספר שלוש ביחס ליצירת חזקה.
ואילו שיטת בעלי התוספות נראה כמתאימה יותר לשיטת רבינו פרץ שהסביר שג' נגיחות הן רק גילוי הטבע. לשיטתם, ג' השנים מבטאות אינן יוצרות את העברת הבעלות אלא מהוות ראיה להעברת הבעלות ממרא קמא למחזיק הנוכחי.
להערות - [email protected]
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.











