ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- שבועות
- עניני החג
- ספריה
- חגים מבראשית
- ימי הבריאה והמועדים
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
יהודה בן הדסה הינדה מלכה
להקדמה לסדרת השיעורים לחץ כאן
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה וַיְהִי כֵן: וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן: וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב: וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שְׁלִישִׁי: (ט-יג)
וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכּהֵן... וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימת תִּהְיֶינָה: עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה'... וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא קדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבדָה לֹא תַעֲשׂוּ חֻקַּת עוֹלָם בְּכָל מוֹשְׁבתֵיכֶם לְדרתֵיכֶם:
וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכּהֵן... וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימת תִּהְיֶינָה: עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה'... וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא קדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבדָה לֹא תַעֲשׂוּ חֻקַּת עוֹלָם בְּכָל מוֹשְׁבתֵיכֶם לְדרתֵיכֶם:
1. המשמעות הכפולה של היום השלישי וחג השבועות
עמדנו על כך שהיום השלישי מהווה מצד אחד השלמה ליום השני (פסוקים ט-י), ומצד שני הוא מהווה גם יום העומד בפני עצמו (פסוקים יא-יג). והנה, עניין דומה קיים ביחס לחג השבועות. באופן פשוט הוא מהווה 'מקרא קודש' בפני עצמו, וכשעוברת התורה לעסוק בו בפרשת המועדות מתחיל דיבור חדש של ה' למשה; אולם מבחינה מסוימת הוא מהווה גם המשך לחג הפסח, וזאת על ידי ספירת העומר שמתחילה ממחרת היום הראשון של פסח, ומסתיימת בחג השבועות.
בשני הפסוקים הראשונים של היום השלישי - השייכים למלאכת השני - עסקנו למעלה, וכאן נעבור לעסוק בעניינו של היום השלישי כיום עצמאי.
2. הארץ והצומח - חג השבועות, חג הסוכות ומה שביניהם
היום השלישי הוא יום בריאת הצומח, וזאת באמצעות הארץ: " תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ". יש ליתן את הדעת לכך שיש יום נוסף הקשור הן לארץ והן לצומח, והוא היום השישי. תחילה נאמר בו " תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ", ובהמשך נזכר גם הצומח, בדבר ה' לאדם "הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה".
נמצא שיש שני ענינים משותפים לימים השלישי והשישי: רק בימים אלו נבראו הדברים אשר הוציאה הארץ, ורק בימים אלו נברא ונקבע תפקידו של הצומח, אשר הארץ מוציאה 1 (מעניין כי גם שאר ימי הבריאה ערוכים בצמדים: בימים הראשון והרביעי נבראו האור והמאורות, ובהם נקבעה ההבדלה בין האור לחושך 2 , ובימים השני והחמישי נבראו הדברים השייכים למים ולשמים).
מפרשת הבריאה נעבור לפרשת המועדים, ונגלה ששנים מבין המועדים קושרת התורה הן אל הארץ והן אל פירותיה, והם חג השבועות וחג הסוכות - המועדים השלישי והשישי. זאת לעומת חג המצות, ראש השנה, יום הכיפורים ושמיני עצרת, שאותם התורה אינה קושרת לא לארץ ולא לצומח. ונפרט 3 :
לאחר שהתורה מסיימת לעסוק בחג הפסח מתחיל דיבור חדש של ה' למשה: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכּהֵן", לאחר מכן עוסקת התורה בספירת שבע שבתות, עד שביום החמישים מגיעים לחג השבועות, ובו מקריבים מן החדש "מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה'". נמצא שחג השבועות הוא חג המיוחד לארץ ישראל, והוא מהווה את שיאו של מהלך הקרבנות המובאים מהצומח שגדל בארץ, מהלך שמתחיל מהקרבת מנחת העומר ומסתיים בהקרבת המנחה מן החדש 4 . הקשר של חג השבועות לצומח מתבטא גם בשני שמותיו בתורה - בספר במדבר הוא קרוי "יוֹם הַבִּכּוּרִים", ובספר שמות 'חַג הַקָּצִיר'מא. קשר נוסף בין חג השבועות לבין הצומח הוא ההלכה, שמחג השבועות ואילך אפשר להביא את "רֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה"מב, ולקיים את מצוות הביכוריםמג.
כאמור, גם חג הסוכות קשור לארץ ישראל ולצומח. בחג הסוכות נאמר "אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג ה' שִׁבְעַת יָמִים...", והוא קרוי בספר שמות 'חַג הָאָסִף'מד, ובו נוטלים את ארבעת המינים 5 .
עד כאן ראינו כי הימים השלישי והשישי הם הימים השייכים לארץ ולצומח, והמועדים השלישי והשישי הם המועדים השייכים לארץ ישראל ולצומח. וכעת נשאל, מהו המועד המתאים לכל יום?
מצד מיקומם של הימים והמועדים, נראה שהיום השלישי מקביל לשבועות - המועד השלישי, והיום השישי מקביל לסוכות - המועד הששי. ניתן לראות זאת גם מצד תוכנם של שני המועדים: שני הבדלים קיימים בין שני המועדים, והבדלים אלו מקבילים לשני הבדלים בין תיאור הצומח ביום השלישי לבין תיאורו ביום השישי, כפי שיפורט מיד.
א. ביום השלישי ברא הקב"ה את הצומח, וביום הששי הוא נתנו לאדם. במקביל, חג השבועות הוא החג של קרבן הצומח, ובכך הוא מבטא את הקשר של הצומח עִם הקב"ה שברא אותו, ואילו בחג הסוכות אנו מצווים "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם...", ומצוה זו מבטאת את הקשר של הצומח לאדם , אשר קיבל אותו מה' 6 .
ב. ביום השלישי מהווה בריאת הצומח את כל עניינו של היום (לבד מפסוקי מלאכת היום השני), בעוד שביום השישי הצומח כלל אינו חלק מבריאת היום, והוא מהווה עניין המתלווה אליה. בדומה לכך, בחג השבועות כל מהות החג בתורה היא קרבנות הצומח, ובשני שמותיו הוא קרוי על שם הצומח, בעוד שחג הסוכות קרוי בפרשת אמור - שהיא הפרשה המלמדת על ההקבלה בין הימים למועדים - על שם הסוכה, ולא על שם האסיף, וארבעת המינים הם רק אחד העניינים השייכים אליו.
עניין נוסף הייחודי ליום השלישי ולחג השבועות הוא הזריעה. תכונת הצומח כ"מזריע זרע" מודגשת כמה וכמה פעמים בתיאור בריאת היום השלישי, וחג השבועות הוא החג היחיד שמוזכרת בו הזריעה: "וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה"מד.
במאמר מוסגר נציין כי, ההקבלה בין הארץ המוזכרת בבריאה - כלומר, העולם כולו - לבין ארץ ישראל, מלמדת שישנו קשר פנימי בין ארץ ישראל לבין העולם כולו, קשר שיתגלה לעתיד לבוא, ועתידה ארץ ישראל שתתפשט על כל העולם. מכוחה של ארץ ישראל מתברך העולם כולו 7 .
בפסקה הבאה נעסוק במתן תורה שהיה בחג השבועות, וביחס לכך נחזור לתכונת הזריעה המופיעה ביום השלישי ובחג השבועות.
3. מתן תורה
חג השבועות הוא "יום מתן תורה", וגם לקשר שבין היום השלישי למתן תורה ניתן למצוא בתורה רמזים לשוניים. לרמזים אלו משמעות פנימית, כפי שיתבאר.
א. הדשא, שנברא ביום השלישי, מוזכר בתורה בעוד מקום אחד בלבד: "יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב" 8 . פסוק זה עוסק בדבר ה', ולדעת רש"י הוא אף מתייחס אל מתן תורה עצמו. ומעניין שבפסוק זה מופיע הדשא יחד עם העשב, שנברא אף הוא ביום השלישי.
הקשר בין המטר, הדשא והתורה אינו קשר טכני, ונעמוד כאן על שתי השוואות ביניהם.
• כשם שהמטר נותן חיים לדשא, כך התורה מחיה את כל העולם.
• אחד החידושים המהותיים שהתחדשו בבריאת עולם הצומח שביום השלישי הוא, שגם דבר שנברא יכול להשפיע חיים לאחרים. יתר על כן, מן הפסוק "תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ" למדנו שהיכולת להזריע זרע ולהצמיח פירות חדשים קשורה לעיקר מהותו של הפרי 9 . והנה, ההשפעה לאחרים היא כל מהותה של התורה, שבאה לעולם מרצונו של הקב"ה להיטיב ולהשפיע לו, והיא מורה להולכים בדרכיה להשפיע חסד לאחרים, כפי שנאמר "וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ". על כן אנו קוראים בחג השבועות את מגילת רות, שכל כולה חסד.
ב. התורה ניתנה בחודש השלישי לצאת בני ישראל ממצרים, וביום השלישי לשלשת ימי ההגבלה. וכך אמרו חז"ל: "בריך רחמנא דיהב אוריאן תליתאי (תורה נביאים וכתובים - רש"י) לעם תליתאי (כהנים לויים וישראלים), על ידי תליתאי (משה שלישי לבטן, אהרון מרים ומשה), ביום תליתאי (להגבלה), בירחא תליתאי" 10 .
וכבר ביאר המהר"ל בכמה מקומות שהמספר 3 קשור באופן מהותי לענינה של התורה, שכן המספר 3 מבטא את השלמות: "כי כל שיש בו שלישי יש בו היושר, מצד שהשנים הם שתי קצוות והשלישי שביניהם הוא היושר מבלי לנטות אל אחת הקצוות. ולכך נתנה גם כן לישראל עם תליתאי" 11 . הצד השלישי כולל את שני הצדדים שלפניו ומאזן ביניהם, ולכן יעקב אבינו שהוא האב השלישי נקרא 'איש תם'. וכך אחרי שהופיע החסד האלוקי ביום הראשון של פסח, והגבורה האלוקית ביום השביעי של פסח - מופיעה מידת התפארת, הכוללת הכל, בחג השבועות.
עוד נוסיף: נהגו ישראל לקשט בחג השבועות את הבתים ובתי הכנסת בירק, והטעם המרכזי שניתן לכך הוא זכר להר סיני, שהיה מלא בירק בזמן מתן תורה. לאור ההשוואה בין היום השלישי לבין חג השבועות, מובן מדוע דוקא הירק ליווה את מתן תורה. ניתן לראות בכך אף טעם ישיר לקישוט בירק - לא רק מצד מתן תורה שהיה בחג השבועות אלא מצד חג השבועות עצמו, ששורשו ביום בריאת הצומח.
סיכום עיקרי ההקבלות
א. היום השלישי הוא יומה של הארץ "תדשא הארץ", וחג השבועות תלוי בביאה לארץ: "כי תבואו אל הארץ".
ב. ביום השלישי ברא הקב"ה את הצומח, ובשבועות אנו מקריבים לקב"ה את המנחה החדשה, שבאה מהצומח. בשני שמותיו של חג השבועות בתורה, "יום הביכורים" ו"חג הקציר", הוא נקרא על שם הצומח.
ג. תכונת הפרי היא 'מזריע זרע', והחג היחיד שמוזכרת בו הזריעה הוא חג השבועות: "וחג הקציר ביכורי מעשיך אשר תזרע בשדה".
ד. ביום השלישי נבראו הדשא והעשב, שמוזכרים בהמשך התורה בפסוק "יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי, כשעירים עלי דשא כרביבים עלי עשב". פסוק זה עוסק בדבר ה' בכלל ובתורה בפרט, שניתנה בחג השבועות.
ה. התורה ניתנה ביום השלישי (של שלשת ימי ההגבלה), בחודש השלישי.
מתוך החוברת "חגים מבראשית". ניתן להזמינה בטלפון 02-9971127 או לשלוח מייל
^ 1 ומעניין כי השורש ז.ר.ע מופיע בשני ימים אלו סה"כ 10 פעמים, והמילים 'פרי' ו'עץ' מופיעים יחד 7 פעמים.
^ 2 ראה על כך בדברנו ביחס לימים אלו.
^ 3 דברים אלו נכתבים על פי מסקנת עיונו של הרב אלחנן סמט לפרשת אמור, בספרו 'עיונים בפרשות השבוע', סדרה שניה, עמודים 114-118.
^ 4 וכנראה הסיבה שהתורה אינה אומרת בפירוש שזמנה של מנחת העומר היא ממחרת הפסח, אלא "ממחרת השבת", היא שמנחת העומר מהווה חלק מעניינו של חג השבועות, ולא של חג הפסח, וכפי שכאמור ברור ממבנה הפסוקים. עם זאת, ברור שלא במקרה התהליך ששיאו הוא בחג השבועות – מתחיל במהלך חג הפסח.
^ 5 דמיון נוסף בין חג השבועות לחג הסוכות הוא, שרק מצוות הקשורות לשניהם אנו מקיימים 'לפני ה''. בקרבן העומר, שפותח את ספירת חג השבועות, נאמר "וְהֵנִיף אֶת הָעמֶר לִפְנֵי ה'", בקרבן שתי הלחם שמוקרב בחג השבועות נאמר "וְהֵנִיף הַכּהֵן אתָם עַל לֶחֶם הַבִּכֻּרִים תְּנוּפָה לִפְנֵי ה'", ולאחר מצוות ארבעת המינים שבסוכות נאמר "וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים".
^ 6 בקשר שבין דבר ה' לאדם אודות נתינת צומח לבין מצוות ארבעת המינים נתבונן עוד כשנעסוק ביום השישי ובחג הסוכות.
^ 7 וזו כנראה הסיבה לכך שמברכים ברכה אחרונה גם על לחם שנעשה מגידולי חוץ לארץ, בעוד שמפורש בתורה שהברכה האחרונה היא "על הארץ הטובה" (דברים ח, י).
^ 8 דברים לב, ב.
^ 9 ראה בפירוש רש"י "מזריע זרע - שיגדל בו זרעו לזרוע ממנו במקום אחר". וראה גם שולחן ערוך אורח חיים רד, יא שהאוכל ורד מברך בורא פרי האדמה, והטעם מבואר בב"י בשם הכלבו "דלאו פרי עץ נינהו אלא כפרי האדמה מפני שהזרע שלו עיקר הפרי והעלים הם הפרחים".
^ 10 שבת פח ע"א.
^ 11 'תפארת ישראל' למהר"ל פרק יא, עיין שם עוד באריכות.
^ 2 ראה על כך בדברנו ביחס לימים אלו.
^ 3 דברים אלו נכתבים על פי מסקנת עיונו של הרב אלחנן סמט לפרשת אמור, בספרו 'עיונים בפרשות השבוע', סדרה שניה, עמודים 114-118.
^ 4 וכנראה הסיבה שהתורה אינה אומרת בפירוש שזמנה של מנחת העומר היא ממחרת הפסח, אלא "ממחרת השבת", היא שמנחת העומר מהווה חלק מעניינו של חג השבועות, ולא של חג הפסח, וכפי שכאמור ברור ממבנה הפסוקים. עם זאת, ברור שלא במקרה התהליך ששיאו הוא בחג השבועות – מתחיל במהלך חג הפסח.
^ 5 דמיון נוסף בין חג השבועות לחג הסוכות הוא, שרק מצוות הקשורות לשניהם אנו מקיימים 'לפני ה''. בקרבן העומר, שפותח את ספירת חג השבועות, נאמר "וְהֵנִיף אֶת הָעמֶר לִפְנֵי ה'", בקרבן שתי הלחם שמוקרב בחג השבועות נאמר "וְהֵנִיף הַכּהֵן אתָם עַל לֶחֶם הַבִּכֻּרִים תְּנוּפָה לִפְנֵי ה'", ולאחר מצוות ארבעת המינים שבסוכות נאמר "וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים".
^ 6 בקשר שבין דבר ה' לאדם אודות נתינת צומח לבין מצוות ארבעת המינים נתבונן עוד כשנעסוק ביום השישי ובחג הסוכות.
^ 7 וזו כנראה הסיבה לכך שמברכים ברכה אחרונה גם על לחם שנעשה מגידולי חוץ לארץ, בעוד שמפורש בתורה שהברכה האחרונה היא "על הארץ הטובה" (דברים ח, י).
^ 8 דברים לב, ב.
^ 9 ראה בפירוש רש"י "מזריע זרע - שיגדל בו זרעו לזרוע ממנו במקום אחר". וראה גם שולחן ערוך אורח חיים רד, יא שהאוכל ורד מברך בורא פרי האדמה, והטעם מבואר בב"י בשם הכלבו "דלאו פרי עץ נינהו אלא כפרי האדמה מפני שהזרע שלו עיקר הפרי והעלים הם הפרחים".
^ 10 שבת פח ע"א.
^ 11 'תפארת ישראל' למהר"ל פרק יא, עיין שם עוד באריכות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
