ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- שבועות
- עניני החג
- ספריה
- חגים מבראשית
- ימי הבריאה והמועדים
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
יהודה בן הדסה הינדה מלכה
להקדמה לסדרת השיעורים לחץ כאן
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה וַיְהִי כֵן: וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן: וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב: וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שְׁלִישִׁי: (ט-יג)
וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכּהֵן... וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימת תִּהְיֶינָה: עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה'... וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא קדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבדָה לֹא תַעֲשׂוּ חֻקַּת עוֹלָם בְּכָל מוֹשְׁבתֵיכֶם לְדרתֵיכֶם:
וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכּהֵן... וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימת תִּהְיֶינָה: עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה'... וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא קדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבדָה לֹא תַעֲשׂוּ חֻקַּת עוֹלָם בְּכָל מוֹשְׁבתֵיכֶם לְדרתֵיכֶם:
1. המשמעות הכפולה של היום השלישי וחג השבועות
עמדנו על כך שהיום השלישי מהווה מצד אחד השלמה ליום השני (פסוקים ט-י), ומצד שני הוא מהווה גם יום העומד בפני עצמו (פסוקים יא-יג). והנה, עניין דומה קיים ביחס לחג השבועות. באופן פשוט הוא מהווה 'מקרא קודש' בפני עצמו, וכשעוברת התורה לעסוק בו בפרשת המועדות מתחיל דיבור חדש של ה' למשה; אולם מבחינה מסוימת הוא מהווה גם המשך לחג הפסח, וזאת על ידי ספירת העומר שמתחילה ממחרת היום הראשון של פסח, ומסתיימת בחג השבועות.
בשני הפסוקים הראשונים של היום השלישי - השייכים למלאכת השני - עסקנו למעלה, וכאן נעבור לעסוק בעניינו של היום השלישי כיום עצמאי.
2. הארץ והצומח - חג השבועות, חג הסוכות ומה שביניהם
היום השלישי הוא יום בריאת הצומח, וזאת באמצעות הארץ: " תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ". יש ליתן את הדעת לכך שיש יום נוסף הקשור הן לארץ והן לצומח, והוא היום השישי. תחילה נאמר בו " תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ", ובהמשך נזכר גם הצומח, בדבר ה' לאדם "הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה".
נמצא שיש שני ענינים משותפים לימים השלישי והשישי: רק בימים אלו נבראו הדברים אשר הוציאה הארץ, ורק בימים אלו נברא ונקבע תפקידו של הצומח, אשר הארץ מוציאה 1 (מעניין כי גם שאר ימי הבריאה ערוכים בצמדים: בימים הראשון והרביעי נבראו האור והמאורות, ובהם נקבעה ההבדלה בין האור לחושך 2 , ובימים השני והחמישי נבראו הדברים השייכים למים ולשמים).
מפרשת הבריאה נעבור לפרשת המועדים, ונגלה ששנים מבין המועדים קושרת התורה הן אל הארץ והן אל פירותיה, והם חג השבועות וחג הסוכות - המועדים השלישי והשישי. זאת לעומת חג המצות, ראש השנה, יום הכיפורים ושמיני עצרת, שאותם התורה אינה קושרת לא לארץ ולא לצומח. ונפרט 3 :
לאחר שהתורה מסיימת לעסוק בחג הפסח מתחיל דיבור חדש של ה' למשה: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכּהֵן", לאחר מכן עוסקת התורה בספירת שבע שבתות, עד שביום החמישים מגיעים לחג השבועות, ובו מקריבים מן החדש "מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה'". נמצא שחג השבועות הוא חג המיוחד לארץ ישראל, והוא מהווה את שיאו של מהלך הקרבנות המובאים מהצומח שגדל בארץ, מהלך שמתחיל מהקרבת מנחת העומר ומסתיים בהקרבת המנחה מן החדש 4 . הקשר של חג השבועות לצומח מתבטא גם בשני שמותיו בתורה - בספר במדבר הוא קרוי "יוֹם הַבִּכּוּרִים", ובספר שמות 'חַג הַקָּצִיר'מא. קשר נוסף בין חג השבועות לבין הצומח הוא ההלכה, שמחג השבועות ואילך אפשר להביא את "רֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה"מב, ולקיים את מצוות הביכוריםמג.
כאמור, גם חג הסוכות קשור לארץ ישראל ולצומח. בחג הסוכות נאמר "אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג ה' שִׁבְעַת יָמִים...", והוא קרוי בספר שמות 'חַג הָאָסִף'מד, ובו נוטלים את ארבעת המינים 5 .
עד כאן ראינו כי הימים השלישי והשישי הם הימים השייכים לארץ ולצומח, והמועדים השלישי והשישי הם המועדים השייכים לארץ ישראל ולצומח. וכעת נשאל, מהו המועד המתאים לכל יום?
מצד מיקומם של הימים והמועדים, נראה שהיום השלישי מקביל לשבועות - המועד השלישי, והיום השישי מקביל לסוכות - המועד הששי. ניתן לראות זאת גם מצד תוכנם של שני המועדים: שני הבדלים קיימים בין שני המועדים, והבדלים אלו מקבילים לשני הבדלים בין תיאור הצומח ביום השלישי לבין תיאורו ביום השישי, כפי שיפורט מיד.
א. ביום השלישי ברא הקב"ה את הצומח, וביום הששי הוא נתנו לאדם. במקביל, חג השבועות הוא החג של קרבן הצומח, ובכך הוא מבטא את הקשר של הצומח עִם הקב"ה שברא אותו, ואילו בחג הסוכות אנו מצווים "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם...", ומצוה זו מבטאת את הקשר של הצומח לאדם , אשר קיבל אותו מה' 6 .
ב. ביום השלישי מהווה בריאת הצומח את כל עניינו של היום (לבד מפסוקי מלאכת היום השני), בעוד שביום השישי הצומח כלל אינו חלק מבריאת היום, והוא מהווה עניין המתלווה אליה. בדומה לכך, בחג השבועות כל מהות החג בתורה היא קרבנות הצומח, ובשני שמותיו הוא קרוי על שם הצומח, בעוד שחג הסוכות קרוי בפרשת אמור - שהיא הפרשה המלמדת על ההקבלה בין הימים למועדים - על שם הסוכה, ולא על שם האסיף, וארבעת המינים הם רק אחד העניינים השייכים אליו.
עניין נוסף הייחודי ליום השלישי ולחג השבועות הוא הזריעה. תכונת הצומח כ"מזריע זרע" מודגשת כמה וכמה פעמים בתיאור בריאת היום השלישי, וחג השבועות הוא החג היחיד שמוזכרת בו הזריעה: "וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה"מד.
במאמר מוסגר נציין כי, ההקבלה בין הארץ המוזכרת בבריאה - כלומר, העולם כולו - לבין ארץ ישראל, מלמדת שישנו קשר פנימי בין ארץ ישראל לבין העולם כולו, קשר שיתגלה לעתיד לבוא, ועתידה ארץ ישראל שתתפשט על כל העולם. מכוחה של ארץ ישראל מתברך העולם כולו 7 .
בפסקה הבאה נעסוק במתן תורה שהיה בחג השבועות, וביחס לכך נחזור לתכונת הזריעה המופיעה ביום השלישי ובחג השבועות.
3. מתן תורה
חג השבועות הוא "יום מתן תורה", וגם לקשר שבין היום השלישי למתן תורה ניתן למצוא בתורה רמזים לשוניים. לרמזים אלו משמעות פנימית, כפי שיתבאר.
א. הדשא, שנברא ביום השלישי, מוזכר בתורה בעוד מקום אחד בלבד: "יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב" 8 . פסוק זה עוסק בדבר ה', ולדעת רש"י הוא אף מתייחס אל מתן תורה עצמו. ומעניין שבפסוק זה מופיע הדשא יחד עם העשב, שנברא אף הוא ביום השלישי.
הקשר בין המטר, הדשא והתורה אינו קשר טכני, ונעמוד כאן על שתי השוואות ביניהם.
• כשם שהמטר נותן חיים לדשא, כך התורה מחיה את כל העולם.
• אחד החידושים המהותיים שהתחדשו בבריאת עולם הצומח שביום השלישי הוא, שגם דבר שנברא יכול להשפיע חיים לאחרים. יתר על כן, מן הפסוק "תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ" למדנו שהיכולת להזריע זרע ולהצמיח פירות חדשים קשורה לעיקר מהותו של הפרי 9 . והנה, ההשפעה לאחרים היא כל מהותה של התורה, שבאה לעולם מרצונו של הקב"ה להיטיב ולהשפיע לו, והיא מורה להולכים בדרכיה להשפיע חסד לאחרים, כפי שנאמר "וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ". על כן אנו קוראים בחג השבועות את מגילת רות, שכל כולה חסד.
ב. התורה ניתנה בחודש השלישי לצאת בני ישראל ממצרים, וביום השלישי לשלשת ימי ההגבלה. וכך אמרו חז"ל: "בריך רחמנא דיהב אוריאן תליתאי (תורה נביאים וכתובים - רש"י) לעם תליתאי (כהנים לויים וישראלים), על ידי תליתאי (משה שלישי לבטן, אהרון מרים ומשה), ביום תליתאי (להגבלה), בירחא תליתאי" 10 .
וכבר ביאר המהר"ל בכמה מקומות שהמספר 3 קשור באופן מהותי לענינה של התורה, שכן המספר 3 מבטא את השלמות: "כי כל שיש בו שלישי יש בו היושר, מצד שהשנים הם שתי קצוות והשלישי שביניהם הוא היושר מבלי לנטות אל אחת הקצוות. ולכך נתנה גם כן לישראל עם תליתאי" 11 . הצד השלישי כולל את שני הצדדים שלפניו ומאזן ביניהם, ולכן יעקב אבינו שהוא האב השלישי נקרא 'איש תם'. וכך אחרי שהופיע החסד האלוקי ביום הראשון של פסח, והגבורה האלוקית ביום השביעי של פסח - מופיעה מידת התפארת, הכוללת הכל, בחג השבועות.
עוד נוסיף: נהגו ישראל לקשט בחג השבועות את הבתים ובתי הכנסת בירק, והטעם המרכזי שניתן לכך הוא זכר להר סיני, שהיה מלא בירק בזמן מתן תורה. לאור ההשוואה בין היום השלישי לבין חג השבועות, מובן מדוע דוקא הירק ליווה את מתן תורה. ניתן לראות בכך אף טעם ישיר לקישוט בירק - לא רק מצד מתן תורה שהיה בחג השבועות אלא מצד חג השבועות עצמו, ששורשו ביום בריאת הצומח.
סיכום עיקרי ההקבלות
א. היום השלישי הוא יומה של הארץ "תדשא הארץ", וחג השבועות תלוי בביאה לארץ: "כי תבואו אל הארץ".
ב. ביום השלישי ברא הקב"ה את הצומח, ובשבועות אנו מקריבים לקב"ה את המנחה החדשה, שבאה מהצומח. בשני שמותיו של חג השבועות בתורה, "יום הביכורים" ו"חג הקציר", הוא נקרא על שם הצומח.
ג. תכונת הפרי היא 'מזריע זרע', והחג היחיד שמוזכרת בו הזריעה הוא חג השבועות: "וחג הקציר ביכורי מעשיך אשר תזרע בשדה".
ד. ביום השלישי נבראו הדשא והעשב, שמוזכרים בהמשך התורה בפסוק "יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי, כשעירים עלי דשא כרביבים עלי עשב". פסוק זה עוסק בדבר ה' בכלל ובתורה בפרט, שניתנה בחג השבועות.
ה. התורה ניתנה ביום השלישי (של שלשת ימי ההגבלה), בחודש השלישי.
מתוך החוברת "חגים מבראשית". ניתן להזמינה בטלפון 02-9971127 או לשלוח מייל
^ 1 ומעניין כי השורש ז.ר.ע מופיע בשני ימים אלו סה"כ 10 פעמים, והמילים 'פרי' ו'עץ' מופיעים יחד 7 פעמים.
^ 2 ראה על כך בדברנו ביחס לימים אלו.
^ 3 דברים אלו נכתבים על פי מסקנת עיונו של הרב אלחנן סמט לפרשת אמור, בספרו 'עיונים בפרשות השבוע', סדרה שניה, עמודים 114-118.
^ 4 וכנראה הסיבה שהתורה אינה אומרת בפירוש שזמנה של מנחת העומר היא ממחרת הפסח, אלא "ממחרת השבת", היא שמנחת העומר מהווה חלק מעניינו של חג השבועות, ולא של חג הפסח, וכפי שכאמור ברור ממבנה הפסוקים. עם זאת, ברור שלא במקרה התהליך ששיאו הוא בחג השבועות – מתחיל במהלך חג הפסח.
^ 5 דמיון נוסף בין חג השבועות לחג הסוכות הוא, שרק מצוות הקשורות לשניהם אנו מקיימים 'לפני ה''. בקרבן העומר, שפותח את ספירת חג השבועות, נאמר "וְהֵנִיף אֶת הָעמֶר לִפְנֵי ה'", בקרבן שתי הלחם שמוקרב בחג השבועות נאמר "וְהֵנִיף הַכּהֵן אתָם עַל לֶחֶם הַבִּכֻּרִים תְּנוּפָה לִפְנֵי ה'", ולאחר מצוות ארבעת המינים שבסוכות נאמר "וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים".
^ 6 בקשר שבין דבר ה' לאדם אודות נתינת צומח לבין מצוות ארבעת המינים נתבונן עוד כשנעסוק ביום השישי ובחג הסוכות.
^ 7 וזו כנראה הסיבה לכך שמברכים ברכה אחרונה גם על לחם שנעשה מגידולי חוץ לארץ, בעוד שמפורש בתורה שהברכה האחרונה היא "על הארץ הטובה" (דברים ח, י).
^ 8 דברים לב, ב.
^ 9 ראה בפירוש רש"י "מזריע זרע - שיגדל בו זרעו לזרוע ממנו במקום אחר". וראה גם שולחן ערוך אורח חיים רד, יא שהאוכל ורד מברך בורא פרי האדמה, והטעם מבואר בב"י בשם הכלבו "דלאו פרי עץ נינהו אלא כפרי האדמה מפני שהזרע שלו עיקר הפרי והעלים הם הפרחים".
^ 10 שבת פח ע"א.
^ 11 'תפארת ישראל' למהר"ל פרק יא, עיין שם עוד באריכות.
^ 2 ראה על כך בדברנו ביחס לימים אלו.
^ 3 דברים אלו נכתבים על פי מסקנת עיונו של הרב אלחנן סמט לפרשת אמור, בספרו 'עיונים בפרשות השבוע', סדרה שניה, עמודים 114-118.
^ 4 וכנראה הסיבה שהתורה אינה אומרת בפירוש שזמנה של מנחת העומר היא ממחרת הפסח, אלא "ממחרת השבת", היא שמנחת העומר מהווה חלק מעניינו של חג השבועות, ולא של חג הפסח, וכפי שכאמור ברור ממבנה הפסוקים. עם זאת, ברור שלא במקרה התהליך ששיאו הוא בחג השבועות – מתחיל במהלך חג הפסח.
^ 5 דמיון נוסף בין חג השבועות לחג הסוכות הוא, שרק מצוות הקשורות לשניהם אנו מקיימים 'לפני ה''. בקרבן העומר, שפותח את ספירת חג השבועות, נאמר "וְהֵנִיף אֶת הָעמֶר לִפְנֵי ה'", בקרבן שתי הלחם שמוקרב בחג השבועות נאמר "וְהֵנִיף הַכּהֵן אתָם עַל לֶחֶם הַבִּכֻּרִים תְּנוּפָה לִפְנֵי ה'", ולאחר מצוות ארבעת המינים שבסוכות נאמר "וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים".
^ 6 בקשר שבין דבר ה' לאדם אודות נתינת צומח לבין מצוות ארבעת המינים נתבונן עוד כשנעסוק ביום השישי ובחג הסוכות.
^ 7 וזו כנראה הסיבה לכך שמברכים ברכה אחרונה גם על לחם שנעשה מגידולי חוץ לארץ, בעוד שמפורש בתורה שהברכה האחרונה היא "על הארץ הטובה" (דברים ח, י).
^ 8 דברים לב, ב.
^ 9 ראה בפירוש רש"י "מזריע זרע - שיגדל בו זרעו לזרוע ממנו במקום אחר". וראה גם שולחן ערוך אורח חיים רד, יא שהאוכל ורד מברך בורא פרי האדמה, והטעם מבואר בב"י בשם הכלבו "דלאו פרי עץ נינהו אלא כפרי האדמה מפני שהזרע שלו עיקר הפרי והעלים הם הפרחים".
^ 10 שבת פח ע"א.
^ 11 'תפארת ישראל' למהר"ל פרק יא, עיין שם עוד באריכות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
