ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- בא
אותו קרוב משפחה היה עני מרוד, וביקש ממנו רבי חייקיל, שיביא קצת כיבוד לרבינו. לאותו קרוב לא היה כלום, אך הלך ומשכן את פמוטות השבת של אשתו, וקנה מעט כיבוד בכסף שקיבל בהלוואה תמורתם.
ביקש רבי חייקיל מרבנו, שישפיע לאותו עני איזה שפע. ענה ואמר רבנו :"אני אין לי שפע בשבילו, רק אם תרצה אתה תתן לו שפע". לקח רבי חייקיל כלי עם מים, ושפך את המים באמצע הבית וכו', ובירך שיהיה שפע. ורבנו ז"ל אמר אליו: "חייקיל, לי לא תתן שפע".
וכשנסעו משם, באו גויים רבים והחלו לסחור עם אותו קרוב משפחה, והתחיל להיות בעל שפע, והיה הולך לעיר, וקונה ומוכר, והיה טרוד מאוד במסחרו.
פעם אחת, כשהיה יריד בברסלב, רץ אותו סוחר במהירות לשוק לקנות ולמכור, וחלונות ביתו של רבינו היו פונים לשוק. ראה אותו רבינו, וקרא לו שיכנס אליו.
כשנכנס, שאל אותו רבנו: "ההסתכלת היום אל השמיים?" וענה: לא!
לקח אותו רבנו לחלון, ואמר לו: תסתכל דרך החלון, ותאמר לי – מה אתה רואה?
ענה הסוחר: "אני רואה עגלות וסוסים, ואנשים רצים הנה והנה".
אמר לו רבנו: "בעוד חמישים שנה, יהיה יריד אחר לגמרי. כל מה שאתה רואה, לא יהיה עוד. רק סוסים אחרים ועגלות וסחורות ואנשים אחרים, וגם אני לא יהיה וגם אתה לא תהיה. אני שואל אותך, מה אתה כל כך בהול ומוטרד, שאין לך אפילו זמן להסתכל על השמיים?"
קרא רבנו לרבי חייקיל ואמר לו: "תראה חייקיל מה שעשית עם השפע שלך עד שאפילו אין לו זמן להסתכל על השמיים". (כוכבי אור, אנשי מוהר"ן, אות ה – השני).
סיפור זה הוא משל עמוק לחיינו, ומחובר גם לפרשיות השבוע שלנו.
ההסתכלות לשמיים מבטאת את הקשר עם ה'. הקשר עם ה' צריך להיות מרכז ותכלית חיינו, אך פעמים רבות אנו שקועים בטרדות החיים והפרנסה, ואנו שוכחים להסתכל לשמיים. זוהי טעות, שהרי בטרדות החיים, אנו עסוקים בעניינים ברי חלוף, שלא יהיו "בעוד חמישים שנה", ואילו בקשר עם ה' – בתורה ובמצוות, אנו מתחברים אל הנצח.
בסיפור, רבי נחמן נוסע בדרך הראשית, כלומר בעניינים שהם מרכז החיים, בקשר עם ה', אך כשהוא מתנמנם ומסיח דעתו, אז יש מי שמנסה לקחת זאת לחלק הצדדי של החיים, שזה טרדות הפרנסה וצרכי החיים הזמניים, ולהתמקד בשפע הפרנסה.
רבי חייקיל שופך את המים באמצע הבית, כי מים שהם חיים לעולם מבטאים את ברכת הפרנסה, ובכך הוא הופך את שפע הפרנסה למרכז החיים. אך רבי נחמן ממאן במקרה זה לקבל שפע, כדי שטרדות הפרנסה לא יחליפו אצלו את מעלת ההסתכלות לשמיים.
רעיון זה מופיע גם בפרשיות יציאת מצריים. בתחילה, כשבא משה לבשר לעם ישראל על יציאתם מעבדות מצריים לחירות ולעבודת ה', "ויאמן העם... ויקדו וישתחוו". פרעה, שקולט את המצב ברשעותו, חותר מיד להשכיח מהעם את חלומות החירות ועבודת ה', וכדי שלא יחלמו "נלכה נזבחה לאלוקינו", הוא מטביע אותם בים העבודה וטרדות החיים, "תכבד העבודה על האנשים... ואל ישעו בדברי שקר".
בהתחלה זה עובד לו, וכשמשה מנסה שוב לחזק את רוח העם, ולבשר להם שגאולתם קרובה, "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה".
אך הפעם עומד מולו ריבונו של עולם, שמייבש אותו מהשורש. הכיצד?
באמת, האנשים לא הסתפקו בטרדות הפרנסה, אלא המציאו שיטה עוד יותר מתוחכמת כדי לא להסתכל על השמיים. גם כשהאדם מתנתק מטרדותיו, ומחפש אופק רוחני, יצרו את העבודה זרה, שבה האדם נותר מצומצם בכוח רוחני חלקי, המכוון לספק את צורכי החיים, כמו הנילוס – הנהר שמביא את הפרנסה וכדומה.
לכן, ה' מקדים למכות מצריים את הפגיעה באלוהי מצריים, כדי שכולם יבינו שהכל בידי ה', ויש להביט לשמיים. זה מתחיל בתנין, חיית הטרף האימתנית, השליטה במימי היאור, שפרעה שהפך עצמו לאלוהים דימה את עצמו אליה, "פרעה... התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו". אהרון תופס בזנבו, והופך אותו למטה – עץ יבש.
זה ממשיך ביאור שהופך לדם, "כשהקב"ה נפרע מהאומות, נפרע מאלהותם תחילה, שהיו עובדים לנילוס המחייה אותם, והפכם לדם" (רש"י ד, ט). ובסוף, בליל יציאת מצרים, יחד עם הבכורות גם "ובכל אלוהי מצרים אעשה שפטים" (יב, יב), ה' הכה את אלוהי מצריים, שחרר את העולם מהצמצום, והתגלה שיש להביט אל השמיים, האין סוף והנצח, להתגעגע אל הגילוי האלוקי.
ובחזרה לסיפור. העני משכן את פמוטות השבת כדי לתת אוכל לאורחים. כביכול, משכן את אור השבת בשביל אוכל. לעומת זאת, כפי שאומרים בקידוש, השבת היא גם זכר ליציאת מצריים.
מדוע?
השבת היא הזמן להתנתק ממירוץ החיים, ולהסתכל אל השמיים...
שנזכה...
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
