ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- שו"ת "במראה הבזק"
(מתוך ח"ה)
קנזס, ארה"ב Kansas, USA
אלול תש"ס
שו"ת "במראה הבזק" (608)
מתוך העלון חמדת ימים
580 - סמכות השלטון להפקיע קרקעות והתשלום בעבורן
581 - סדרי תפילה בציבור כשאין עשרה בזמן שמונה עשרה של לחש
582 - מאבטחים, נשיאתם טלפון סלולרי לצרכי בטחון בשבת
טען עוד
סדרי תפילה בציבור כשאין עשרה בזמן שמונה עשרה של לחש
שאלה
בקהילתנו הקטנה נוצר לעיתים מצב בו אנו מתחילים שמונה עשרה של לחש בלא מנין. בינתיים מגיעים האנשים המשלימים את המניין, האם אחד המאחרים יכול עכשיו להתפלל כחזן ולומר את חזרת הש"ץ בקול רם במקום להתפלל ביחיד שמונה עשרה בלחש?
האם אחד מאלו שכבר התפללו בלחש יכול להיות שליח ציבור ולומר את חזרת הש"ץ, מה עם אמירת קדושה מקרה הראשון?
תשובה
א. ישנה מחלוקת בסיסית בין מרן בעל השו"ע1 לרדב"ז2 , אם עשרה שהתפללו ביחידות ולא שמעו קדושה, יכולים לעשות חזרת הש"ץ3 כאשר הם מצטרפים יחדיו. דעת השו"ע שיכולים ודעת הרדב"ז שאינם יכולים. להלכה נראה שלא יעשו חזרת הש"ץ במקרה זה4.
ב. גם רדב"ז מודה מודה, שאם אחד לא התפלל עדיין ותשעה התפללו תפילה בלחש, יכול אותו האחד להתפלל בקול רם וכולם יאמרו קדושה5. ומדין "כל ישראל ערבים זה לזה" מותר גם לאחד מבין אלה שכבר התפללו לרדת לפני התיבה ולומר חזרת הש"ץ6.
ג. מתוך כל זה יוצא, שאם תשעה התפללו תפילה בלחש ואח"כ בא עשירי, והם רוצים לעשות חזרת הש"ץ, כי אז דין חזרת הש"ץ ממש אין כאן, כי לא היו עשרה אנשים בזמן התפילה בלחש של רוב מנין (ששה ומעלה) 7, אבל יש כאן דין יורד לפני התיבה (כפורס על שמע) ובזה, אם העשירי כבר התפלל – פרחה מהם חובת הקדושה, ואם לאו – אפשר לעשות קדושה עבורו, ואף ניתן להשלים את כל התפילה בקול, ואפילו אחד מאלה שכבר התפללו.
ב. גם רדב"ז מודה מודה, שאם אחד לא התפלל עדיין ותשעה התפללו תפילה בלחש, יכול אותו האחד להתפלל בקול רם וכולם יאמרו קדושה5. ומדין "כל ישראל ערבים זה לזה" מותר גם לאחד מבין אלה שכבר התפללו לרדת לפני התיבה ולומר חזרת הש"ץ6.
ג. מתוך כל זה יוצא, שאם תשעה התפללו תפילה בלחש ואח"כ בא עשירי, והם רוצים לעשות חזרת הש"ץ, כי אז דין חזרת הש"ץ ממש אין כאן, כי לא היו עשרה אנשים בזמן התפילה בלחש של רוב מנין (ששה ומעלה) 7, אבל יש כאן דין יורד לפני התיבה (כפורס על שמע) ובזה, אם העשירי כבר התפלל – פרחה מהם חובת הקדושה, ואם לאו – אפשר לעשות קדושה עבורו, ואף ניתן להשלים את כל התפילה בקול, ואפילו אחד מאלה שכבר התפללו.
^ 1.
שו"ע (אורח חיים סי' סט ס"א).^ 2.
סי' רמ"א חלק ד.^ 3.
אמנם בשו"ע מדובר על "פורס על שמע" ולא על חזרת הש"ץ, אך אחרונים השוו זה לזה, עיין שו"ת "הר צבי" (ח' או"ח סי' נא) שו"ת "משנה הלכות" (ח"ד סי' ז) וס' "אשי ישראל" (פ' לד סע' ט והערה כז). ועיין בשו"ת "שבט הלוי" (ח"ג סי' ט) שאומנם חילק בין יורד לפני התיבה (של פריסת שמע) לבין חזרת הש"ץ, אך הפנה בסוף התשובה לס' "אשל אברהם" (בוטשאטש או"ח סי' סט ד"ה עמג"א ס"קד) שם איתא שאומנם אין חובה להשלים את חזרת התפילה אחר ברכת הא-ל הקדוש, אך מותר להשלים כולה , ואפילו מצווה איכא, כדי לשמוע סיומי הברכות ולענות ה"אמנים" (והוא חולק בזה על ס' "התהילה לדוד" המחייב בכהאי גוונא לחזור על כל התפילה, עי"ש). ^ 4.
"משנה ברורה" (שם סק"א ) הביא את סברת רדב"ז, שכיוון שהעשרה התפללו ביחידות, "פרחה" מהם חובת קדושה, ואף על פי שאחר- כך חזרו והתחברו, אינם יכולים לחזור ולומר קדושה, ואם חזרו והתפללו, הוי ברכה לבטלה. וכתב "משנה ברורה" (שם) שגם "מגן אברהם" וגם "מגן גיבורים" ו"חיי האדם" הביאו דברי רדב"ז להלכה, ואלו בשו"ת הרמ"ע ובס' "דרך החיים" פסקו כשו"ע. אלא בעל שבעל "חתם סופר" כתב שעמא דבר כרדב"ז, שאין חוזרים ומתפללים . וב"ביאור הלכה" שם ( ד"ה אומר אבות וכו' ) פוסק במפורש כרדב"ז מכח דברי "חתם סופר" הנ"ל. בנוסף לכך יש גם עניין ציבורי וחינוכי שלא לחזק את התופעה של אי הגעה בזמן לתפילה (סברת הרב נ"א רבינוביץ ). ^ 5.
"משנה ברורה" (שם סק"א), בתנאי שאותו העשירי לא יתפלל בלחש לפני האמירה בקול רם, כי אז לא שייך לומר שפרחה חובת תפילה מהם, כי בשביל עצמו אומר התפילה.^ 6.
"משנה ברורה" (שם) .^ 7.
בשו"ת "שבט הלוי" (שם) כתב, שחיוב חזרת הש"ץ חל רק כאשר קיימת נוכחות של עשרה אנשים בבית-הכנסת בזמן התפילה בלחש אפילו אם ארבעה מהם כבר התפללו, כי רק זה מוגדר כתפילת ציבור. ולכן מובנים דברי "הר צבי" (הובא לעיל הערה 3), שאם העשירי כבר התפלל – אי-אפשר לעשות חזרת הש"ץ, כי דין חזרת הש"ץ ממש אין כאן בכל מקרה (גם אם לא התפלל), שהרי לא היו עשרה בעת התפילה בלחש, ודין יורד לפני התיבה שייך רק אם יש אחד שעדיין לא התפלל כלל – שאז חוזרים עבורו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
