ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- ט"ו בשבט
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
1. שיר השירים רבה (וילנא), פרשה ו
נאמר ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי לשמי לעולם... אמר רבי לוי כל מעשיהן של ישראל משונין מאומות העולם בחרישתן בזריעתן ובנטיעתן בקצירתן בעימורן בדישן בגרניהן ביקביהן בגגותיהן בבכורותיהן בבשרן בתגלחתן במניינן, בחרישתן שנא' (דברים כ"ב) לא תחרוש בשור ובחמור, בזריעתן שנא' (שם /דברים כ"ב/) לא תזרע כרמך כלאים, בנטיעתן שנא' (ויקרא י"ט) וערלתם ערלתו את פריו, בקצירתן שנאמר (שם /ויקרא י"ט/) ובקצרכם את קציר ארצכם, בעימורן שנא' (דברים כ"ד) ושכחת עומר בשדה, בדישן שנא' (שם /דברים/ כ"ה) לא תחסום שור בדישו, בגרניהם ביקביהם שנאמר (שמות כ"ב) מלאתך ודמעך לא תאחר, וכתיב +במדבר י"ח+ כתבואת גורן וכתבואת יקב.
2. תלמוד בבלי, מסכת יבמות דף סג עמוד א - א"ר אלעזר: כל אדם שאין לו אשה אינו אדם, שנאמר: +בראשית ה'+ "זכר ונקבה בראם... ויקרא את שמם אדם". וא"ר אלעזר: כל אדם שאין לו קרקע אינו אדם, שנא': +תהל' קט"ו+ "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם"... וא"ר אלעזר: עתידים כל בעלי אומניות שיעמדו על הקרקע, שנאמר: (יחזקאל כ"ז) וירדו מאניותיהם כל תופשי משוט מלחים כל חובלי הים על הארץ יעמדו. ואמר ר' אלעזר: אין לך אומנות פחותה מן הקרקע, שנאמר: וירדו. רבי אלעזר חזיא לההיא ארעא דשדי ביה כרבא לפותיא, א"ל: אי תשדייה לאורכיך, הפוכי בעיסקא טב מינך. (פרש"י: "אי תשדייה לאורכיך"- כלומר אפילו תחזור ותחרשנה לא יועיל כלום לפי עסקא. "דהפוכי בעסקא טוב"- להרויח יותר.)
3. תלמוד בבלי, מסכת תענית דף כה עמוד א- רבי אלעזר בן פדת דחיקא ליה מילתא טובא. עבד מלתא ולא הוה ליה מידי למטעם, שקל ברא דתומא ושדייה בפומיה, חלש לביה ונים.
4. תלמוד בבלי, מסכת מגילה דף כח עמוד א
כי הא דרבי אלעזר, כי הוו משדרי ליה מתנות מבי נשיאה לא הוה שקיל, כי הוה מזמני ליה - לא הוה אזיל, אמר להו: לא ניחא לכו דאחיה? דכתיב +משלי ט"ו+ שונא מתנת יחיה.
5. תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין דף יד עמוד א
רבי זירא הוה מיטמר למיסמכיה, דאמר רבי אלעזר: לעולם הוה קבל וקיים (פרש"י: הוי קבל- אפל. וקיים- ותחיה, כלומר הרחק מן הרבנות שמקברת את בעליה).
6. תלמוד בבלי, מסכת עירובין דף נד עמוד א
ואמר ר' אלעזר: מאי דכתיב (שיר השירים ה') לחיו כערוגת הבשם - אם משים אדם עצמו כערוגה זו שהכל דשין בה... תלמודו מתקיים, ואם לאו - אין תלמודו מתקיים.
7. תלמוד בבלי מסכת נדרים דף פא עמוד א
הזהרו בבני עניים שמהן תצא תורה, שנאמר: +במדבר כד+ יזל מים מדליו.
8. תלמוד בבלי, מסכת סוטה דף ה עמוד א
א"ר אלעזר: כל אדם שיש בו גסות הרוח - ראוי לגדעו כאשירה, כתיב הכא: +ישעיהו י'+ ורמי הקומה גדועים, וכתיב התם: +דברים ז+ ואשיריהם תגדעון. וא"ר אלעזר: כל אדם שיש בו גסות הרוח - אין עפרו ננער שנא': +ישעיהו כו+ הקיצו ורננו שכני עפר, שכבי בעפר לא נאמר אלא שכני עפר, מי שנעשה שכן לעפר בחייו. ואמר ר' אלעזר: כל אדם שיש בו גסות הרוח - שכינה מיללת עליו, שנאמר: +תהלים קלח+ וגבוה ממרחק יידע. דרש רב עוירא, ואיתימא רבי אלעזר: בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם - גבוה רואה את הגבוה ואין גבוה רואה את השפל, אבל מדת הקב"ה אינו כן, הוא גבוה ורואה את השפל, שנא': +תהלים קלח+ כי רם ה' ושפל יראה.
9. מסכת נדרים, דף פא ע"א- הזהרו בבני עניים שמהן תצא תורה, שנאמר: +במ' כד+ יזל מים מדליו.
10. ר' יעקב אבן חביב, עין יעקב-יבמות סג, ע"א
שיעמדו על הקרקע- ר"ל שיניחו אומנותן החשובה לעבוד עבודה הפחותה מכל בעוה"ז, דהיינו עבוד קרקע, שכל עצמן לעתיד לא יבקשו רק עבודת קרקע (מהרש"א). והיא ההבטחה כי פי שנים לה בטובה ומי יתן ויקויים בנו זאת, כי איך יפרה בלב האמונה הזכה בה', ואיך תשלחנה פארות הבטחון, והעינים הצופיות רק לחסדי ה' וטוב, אם לא לרגלי עבודת האדמה הנקיה. ולא תוסיף תת שורש פורה בלב מן עוול המסחר הרמיה, הנותן כח וחיל רק לידי עושיו ותשכח א-ל מחוללם, כי יאמר כחי ופועל ידי ותבונתי עשה לי כל החיל הזה, ואיפה המדות ההסתפקות ועזיבת המותרות אם לא ע"י עמל האדמה, עי היא איננה מעשרת לבעליו ואיננה מניחה חשק ואהבה להון ועושר וכבוד כי אם לחם לאכול ובגד ללבוש לחיות חיי נעימים בשובע שמחות... והיא אומנות פחותה שאינה מגבהת הלב ומסירה כל קנאה וכל כבוד אשר המה כל שורש פורה ראש ולענה.
11. תוספות, שבת דף לא ע"א- אמונת זה סדר זרעים - מפרש בירושלמי שמאמין בחי העולמים וזורע.
12. ר' בחיי אבן פקודה, חובות הלבבות (תרגום: ר"פ ליברמן), שער הבטחון, פרק ד
כאשר יאלץ אותו ההכרח לבקש משהו מבני אדם... יעשה את האנשים הללו רק לאמצעי שעל ידו יצא אותו דבר לפועל. כמו שהוא עושה את עיבוד האדמה זריעתה לאמצעי שעל ידו ישיג את פרנסתו. ואם ירצה הבורא לפרנס אותו ע"י האדמה, אז יצמח הזרע וירבה, ולא מגיע לאדמה תודה על זה, אלא התודה מגיעה לבורא לבדו.
13. תלמוד בבלי, מסכת עירובין דף כא עמוד ב
מאי דכתיב +שיר השירים ז'+ לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים נשכימה לכרמים נראה אם פרחה הגפן פתח הסמדר הנצו הרמונים שם אתן את דדי לך. לכה דודי נצא השדה אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, אל תדינני כיושבי כרכים שיש בהן גזל ועריות ושבועת שוא ושבועת שקר, "נצא השדה" - בא ואראך תלמידי חכמים שעוסקין בתורה מתוך הדחק. (פרש"י:כרכים- מקום שווקים הן, וישוב גדול, ורגל רוכלין וסוחרין מצויה שם - לפיכך גזל ועריות נוהג בהן. השדה - בני בגא ועובד אדמה, ועוסקין בתורה מתוך דוחק).
14. ר' בחיי אבן פקודה, חובות הלבבות (תרגום: ר"פ ליברמן), שער חשבון הנפש, פרק ג
וכבר הזהיר אותנו שלמה המלך החכם, לא להשקיע חריצות והתמסרות בצבירת הרבה ממון, באמרו (משלי כג, ד), "אל תיגע להעשיר"... וכן ביקש החסיד אגור בן יקה מא-להיו... להרחיק ממנו את העושר המביא לידי מותרות, ואת העניות המביאה לידי התרוקנות מהתורה והמוסר באמרו (משלי ל, ז), "שתים שאלתי מאתך: רש ועושר אל תתן לי הטריפני לחם חוקי, פן אשבע וכחשתי אמרתי מי ה' ופן אושר וגנבתי". וכן יעקב אבינו ע"ה ביקש מא-להיו רק לתת לו כדי סיפוקו, כמו שאמר (בראשית כח, כ), "ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש".
15. תנחומא נשא כח- כל אדם שהוא עני ירא מן הקב"ה, וכשהוא עשיר, בוטח בעשרו ואין עליו יר"ש.
16. מסכת ברכות ח ע"א- גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים, דאילו גבי ירא שמים כתיב: +תהלים קי"ב+ אשרי איש ירא את ה', ואילו גבי נהנה מיגיעו כתיב: +תהלים קכ"ח+ יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה, וטוב לך לעולם הבא, ולגבי ירא שמים וטוב לך לא כתיב ביה.
17. הראי"ה קוק, מאמרי הראי"ה, עמ' 179- החקלאות, הלא היא אצל כל העמים רק גורם כלכלי חיוני פשוט, אבל העם אשר הנושא שלו כולו הוא קדש קדשים, וארצו, ושפתו, וכל ערכיו כולם קודש הם, כי הוא כולו ממלא את ביטוי הקודש של כל האנושיות וכל היקום כלו... הרי גם חקלאותו כולה היא ספוגת קודש, והקודש הזה שביסוד החקלאי מובלט הוא על ידי זה שחגיגת ראשית הקציר, העומר, עולה הוא למדרגת עבודת הקודש היותר עליונה, והקרבן המקודש עמו הוא קרבן צבור שדוחה את השבת.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
