ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- במדבר
- משפחה חברה ומדינה
- עם ישראל
- אחדות ומחלוקות
מבאר רמב"ן כך:
"ואני חושב שזה חיזוק למה שאמרו רבותינו (תנחומא, וארא, ו) כי שבטו של לוי לא היו [לא סבלו] בשיעבוד מלאכת מצרים ובעבודת פרך. והנה ישראל אשר מררו המצריים את חייהם בעבודה קשה כדי למעטם [במספר אוכלוסיה], היה הקב"ה מרבה אותם, כנגד גזירת מצרים. כמו שאמר 'וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ' (שמות א, יב). וכאשר נאמר עוד בגזירת 'אם בן הוא והמיתן אותו' (א, טז) [כנגד זה] 'וירב העם ויעצמו מאד' (א, כ). כי היה הקב"ה אומר: 'נראה דבר מי יקום, ממני או מהם? [סגנון ע"פ ירמיה מד, כח. כלומר, רצונו של מי יצליח, של הקב"ה או של הצוררים?]. אבל שבט לוי היו פרים ורבים כדרך כל הארץ [לפי ריבוי טבעי] ולא עלו למעלה כשאר השבטים" עכ"ל לעניננו.
למדנו מדבריו כמה היא מעלתו של מי שסובל מאחרים מפני שהוא נושא דבר הקב"ה. הוא נחשב כבן טיפוחים של הקב"ה. מסופר בגמרא (גיטין ז ע"א) כי מר עוקבא הדיין סבל ממציקים, ושאל לר' אלעזר מה יעשה? ענה לו "השכם והערב עליהן לבית המדרש והן כלים מאליהם". מבאר מהר"ל ("נתיבות עולם", ח"ב סוף נתיב הבטחון) "הקב"ה ילחום מלחמתו, בשביל שהיא מלחמת ה'. דבר זה יהיה גורם שמפיל אותם [צוררים] חללים. כי דבר זה נקרא 'מלחמת ה'' כאשר ירצה [איזה צורר] להרע אל מי שהוא אל הש"י לגמרי" עכ"ל. [נ"ל מקורו במדרש תהלים, תחילת פרק ל"ו, לעבד ה'].
כן בימינו כאשר אנו מוקפים אויבים מבחוץ ושונאים מבפנים, המצירים התיישבותינו בכל מרחב ארצנו, ואדרבה שואפים לקיים חלילה "ואת ארצי חילקו" (יואל ד, ב). באותו זמן, אותם הנאחזים במצוות כיבוש א"י (כמפורשת מצוה זו ע"י רמב"ן, בספר המצוות מ"ע ד) הם הם הנקראים "אוהבי הקב"ה". וכך לשון הנצי"ב בענין המכלתא (שרמב"ן הביא בשמות כ, "לאוהבי ולשומרי מצוותי") מדוע יושבי א"י נקראו כך? "דבארץ ישראל מצוי בגלות עיתות השמד [שהורגים יהודים]. ואילו ישבו במדינה אחרת לא [היו] מגיעים לסכנה" עכ"ל. ושורש דבריו בדברי "מגן אברהם" בפירושו הנקרא "זית רענן" על "ילקוט שמעוני" (לשמות כ'). ובודאי הקב"ה ישמור על אוהביו.
כך לשון מהר"ל, על גדולת מדת יעקב אבינו "שהוא נרדף מן אחר, והוא אינו רודף את אחר. ובמדרש (ויקרא רבה, כז) 'והאלהים יבקש את נרדף' (קהלת ג, טו) אתה מוצא כל מי שנרדף מאחר, הקב"ה בוחר בו. כי יעקב נרדף מעשו הרשע, 'ואוהב את יעקב' (מלאכי א) ואת עשו שנאתי". ובמקום אחר (מדרש קהלת רבה ג) אמרו: "לעולם הקב"ה מבקש הנרדף. וכו' ישראל נרדף מכל האומות, ובחר [ה'] בישראל שנאמר 'ובך בחר ה''. (מהר"ל ביאר טעם הענין ב"נצח ישראל", פרק ט"ו, עמ' פז).
ולכן אמנם מפני מעלת קדושתו זכה שבט לוי להנצל מגזירת המצריים, כמבואר במדרש תנחומא הנ"ל, אבל סוף כל סוף הקב"ה לא השרה עליהם את ברכתו המיוחדת, כי הם לא סבלו. ולכן לא התרבו כמו שאר השבטים. הפסוק הנ"ל "וכאשר יענו אתו כן ירבה וכן יפרץ" [מלים "אותו, יפרוץ" כתובות מחוסרות ו') בגימטריא 1813. וכן הוא בדיוק הגימטריא של המלים "המתישבים היהודים ביהודה שומרון בנימין ובחבל עזה" גם כן בגימטריא 1813. כלומר התורה מרמזת גם לעידננו. ואמנם לעת עתה יכלו רשעי עמנו לגרש משם את המתנחלים, אבל זו לתקופה קצרה בלבד. הצרות שפתיחת ציר פילדפי המיטה על עמנו והברחת שלושים טון (!) חומרי מלחמה, והתבססות מדינת הטרור בשטחי עזה, עוד יאלצו אותם החיילים לכבוש שוב את שטח עזה. כל השלטים הירוקים שבצידי הכבישים שלנו מאשדוד דרומה עדיין מציינים את כיוון הנסיעה לעזה, ולא הורדו ע"י מ.ע.ץ. כי לבם אומר להם שגם הם יודעים ששלטי הדרך הללו יבואו שוב לידי שימוש יהודי. ולמה להוריד ואח"כ לשים שלטים מחדש?
ואותם הנרדפים על שוא, אותם צדיקים שנתנו מכל הלב לבנין הארץ, עוד יזכו לראות שגשוג וברכה מול כל עלבון וצער. "שמחנו כימי עיניתנו, שנות ראינו רעה" (תהלים צ, טו).
אבל יש עוד הסבר מדוע בני שבט לוי היו מועטים באוכלוסיה. חז"ל שמו לב לשינוי מפתיע זה בצמצום מספרם, ונתנו לכך הסבר כדלהלן. הפסוק אומר "וזאת עשו להם, וחיו ולא ימותו בגשתם את קדש הקדשים" (במדבר ד, יט). "מפני שהיו יודעים שכל מי שטוען בארון שכרו מרובה, היו מניחין מ[לשאת] את השולחן והמנורה והמזבחות, וכולם רצים ליטול שכר [על נשיאת הארון]. ומתוך כך היה זה מריב ואומר 'אני טוען כאן', וזה מריב ואומר 'אני טוען כאן'. ומתוך כך היו נוהגין קלות ראש, והיתה השכינה פוגעת בהם" (מדרש במדבר רבה, תחילת פרשה ה). היו מתים בטרם עת, ולכן משה קבע סדר מי ומי ישא את הארון.
על זה כתב "מסילת ישרים" (פרק כ) "פשוט הוא שראוי לכל אדם להיות מקדים ורץ לדבר מצוה ולהשתדל להיות מן העוסקים בה. אך הנה לפעמים יוכל היוולד מזה מריבה, שיותר תתבזה המצוה ויתחלל שם שמים, ממה שיתכבד. בכיוצא בזה, ודאי שחייב החסיד להניח [לעזוב] את המצוה ולא לרדוף אחריה" והוא מצטט שם את המדרש הנ"ל.
מכירים אנו כי לפעמים שני בני אדם רוצים לעבור לפי התיבה כשליחי ציבור, זה מפני "יום השנה" לאביו, והשני עבור נפטר אחר מצידו. וכאשר אינם מוותרים זה לזה, לפעמים באים לידי צעקות ודברי בוז זה לזה. וכן קורה כאשר מוכרים "עליות" לתורה בשבתות, ושני אנשים מתחרים זה בזה לרכוש "מפטיר" או "ששי". ויש שאינם מוותרים אחד לשני, אלא באים לידי צרות עין ואפילו שנאה. ואילו באמת היה עסקם לשם ה', לא היה צריך להיות איכפת מי המקיים את המצוה. סוף כל סוף כולנו בני אל חי והמצוה תתבצע ע"י יהודי. אבל כיון שכל אחד דורש את טובתו האישית (ואפילו שמדובר בטובה "רוחנית") באים לידי מריבה, ויש חשש סכנה בדבר כנ"ל.
אפילו כאשר המחלוקת היא "לשם שמים", לא נאמר בה "כי טוב". כך אמרו חז"ל בענין מעשה בראשית של יום השני: "אם מחלוקת שהיא לתיקונו של עולם וליישובו, אין בה 'כי טוב', מחלוקת שהיא לערבובו על אחת כמה וכמה!" (בראשית רבה, פרשה ד). "כמה קשה המחלוקת, שכל העוזר במחלוקת, הקב"ה מאבד את זכרו" (במדבר רבה, יח).
וכבר כתב ר' יהונתן אייבשיץ ("יערות דבש") שקשה למצוא מחלוקת שהיא לשם שמים. כי חז"ל הגדירו "איזו מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת של הלל ושמאי" (אבות, ה, יז). ומה היה המאפיין שם? שלמרות חילוקי הדיעות, "חיבה וריעות [היו] נוהגים זה בזה" (יבמות יד ע"ב). אבל בימינו שבעלי המחלוקת אינם מדברים זה עם זה, ואינם מבקרים אלו בבתיהם של אלו, ואינם אוכלים יחד, ברור שאין המחלוקת לשם שמים, אפילו אם יצהירו השכם והערב שהם מתווכחים על איזה נושא תורני. יצר הרע מתלבש בשקר באיצטלא של "לשם שמים", כביכול.
כיצד נתאם גם תירוצו של רמב"ן עם תירוצם של חז"ל, להסביר מיעוט אוכלוסיה של שבט לוי? פשוט, דברי רמב"ן מוסבים על מספרם מיד בצאתם ממצרים, עוד בטרם קבלו מצוות נשיאת כלי המשכן. ודברי חז"ל מוסבים על תקופתם במדבר מהשנה השניה ואילך.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.








