ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פורים וחודש אדר
- מגילת אסתר
כלומר, בוודאי שיש דברים שאפשר לסמוך עליהם - יהיו מצוות החג ומצוות זכירת מחיית עמלק מדור לדור, אך האם יהיה מותר להתכנס? האם נחגוג מתוך תחושה עילאית של ניסים גלויים או מתוך תחושת החמצה ששוב נכתבו הרבה מילים בעיתונות ואנחנו נאלצים להמתין לסיבוב הבא מול רשעי הדור? ואולי נחגוג מתוך הבנה עמוקה שאנחנו מצווים לחגוג גם מתוך האי־ידיעה - אי־ידיעה מה יהיה או אי־הבנה של פעולת ה' במציאות?
מתוך ההבנה שכנראה לא נצליח לנחש ולהחזיק בידיעה גמורה את הנעשה בעולם הנגלה, אנחנו נאלצים ממש כמו אסתר לפעול בתוך הסתר פנים ולקבל את העובדה שדעתנו מוגבלת. במקביל אנחנו נדרשים גם לפעול בכל הכוח בעולמו של הקדוש ברוך הוא, וגם לקבל את העובדה שאנחנו לא מבינים עד הסוף איך העולם הזה פועל.
בין חוקי הארמון לקול הנצח
מרדכי מצווה על אסתר ללכת לפני אחשוורוש ולבקש את ביטול רוע הגזרה, והיא עונה לו שבעולם הפרסי היא אינה שווה דבר, מלכה שנשכחה בארמון מיד אחרי שנבחרה במעין תחרות מלכת היופי. פרק ד' במגילה מצייר פער בלתי פתיר בין אסתר למדרכי. לרגע אסתר מאבדת את שמה ונקראת רק "המלכה", שם המבטא את סכנת ההיעלמות בתוך ארמונו של אחשוורוש. בתגובה לפער בינה ובין מרדכי, אסתר שולחת לו בגדים חדשים במקום בגדי האבלות שהוא לובש. מרדכי מצידו מצווה עליה ללכת ולהתחנן לפני המלך. השיחה ביניהם רק מעצימה את המרחק הגדל בין הארמון ובין שער המלך, בין אסתר למרדכי, בין עם ישראל לעצמיותו. ואז מרדכי פונה אליה בדיבור אחר.
המדרש מספר שברגע הזה המן הרג את התך, שהיה המתווך בין מרדכי לאסתר, ובת קול התחילה לשמש ביניהם. המדרש מתאר את זה כפתרון לשאלה כיצד מרדכי ואסתר דיברו ביניהם כשהם רחוקים כל כך מבחינה פיזית. בעיניי, זה היה הרגע שבו הבת־קול לימדה את מרדכי לדבר אחרת לאסתר. מרדכי מדבר מתוך הנבואה ולא מתוך המציאות או נקודת מבטו שלו, ומלמד את אסתר לדבר גם היא בשם אותה בת קול. הוא אומר לאסתר: יש עוד ודאות חוץ מהוודאות של גזרת השמד שמאיימת כעת על עם ישראל. בעומק המציאות יש מציאות פנימית, והיא הוודאות האמיתית. לעם ישראל יש תפקיד בעולם, והוא להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש. תפקידו לשמש כמרכבה לשכינה ולשאת את שמו של ה' בעולם. הוא עם של נצח ואחראי על תיקון העולם מרגע מתן התורה לדורות.
לכן, גם כשאותה אומה מתחילה את המגילה בהשתתפות בסעודתו של אותו רשע, כשכלי המקדש הם התפאורה לסעודת הרשעים, גם אם גיבוריה אינם משתמשים בשמם העברי, ולרגע אפילו נאבדים בתוך המציאות הגשמית של מלכות פרס ובתוך הפחד הקיומי, עם ישראל יינצל, יחזור לעצמיותו ויקרא בשם ה'. גם כששמו כל כך נסתר. מרדכי פונה אל אסתר ושואל אותה האם היא מוכנה להיות חלק מהתנועה הזאת. האם היא מוכנה לעזוב את הדעת ולא לאחוז בחוקי העולם הזה, להפסיק לנסות להבין, לפעול בתוך הממלכה הפרסית ולהיות חלק מנצחיותו של עם ישראל.
לגלות את הלב מתוך אי־הידיעה
במסכת מגילה אומר רבא שאדם חייב להתבסם בפורים עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. שאלות רבות נשאלו על המאמר הזה, אחת מהן היא השאלה האם הוא התכוון להתבסם עד הרגע שאדם מאבד את דעתו, או עד מצב של אובדן הדעת. השאלה הזאת קשורה לשאלה פנימית יותר על דעתו של אדם. מצד אחד אנחנו עם של דעת, הדרך שלנו להיות עובדי ה' היא ללמוד את תורתו ולקיימה. מתוך שותפות, מתוך לימוד ומתוך הבנה. הדעת היא כל כך חשובה, לא ייתכן שרבא יציע לשתות ולאבד את הדעת.
מהצד השני, אולי רבא רוצה שנכיר את מגבלות הדעת. השכל, שהוא הכלי שבאמצעותו אנחנו לומדים את תורתו של בורא העולם, עלול לספר לנו סיפור שהבנו את הכול, שאת העולם הזה אפשר להשיג באמצעות דעתנו, שמה שהמציאות הגשמית והרוחנית היא מה שאנחנו משיגים בשכלנו. מול התודעה הזאת מגיע רבא ומבקש פעם בשנה, בפורים: אבדו את דעתכם. לא במובן המסוכן שעליו תספר הגמרא בהמשך, אלא במובן ששם סימן שאלה על הדעת פעם אחת בשנה, כדי לעשות משהו מעבר לדעת. כדי להיות במסירות נפש. כדי להיות במציאות של "הדור קיבלוה".
אסתר גם היא שומעת את אותה בת קול. "ותלבש אסתר מלכות" - לא המלכות לובשת אותה והיא נקראת רק "המלכה", אלא היא זו שלובשת את המלכות ומכוונת את צעדי המגילה מתוך תחושת שליחות ומסירות נפש. רגע לפני כניסתה אל המלך היא מבקשת מעם ישראל לצום עליה, והפעם כתיקון שלם גם היא ונערותיה צמות בארמון המלך. לרגע אין חציצה בין פנים הארמון ובין חצר המלך. אין מלבושים שונים למציאות, מה שקורה במקום הכי פנימי באומה הישראלית קורה גם בכלל־ישראל. האהבה ומסירות הנפש של כלל האומה מתגלות, ואסתר נכנסת אל המלך.
זה הרגע שבו עם ישראל כולו אומר: אנחנו מבקשים תורה מאהבה. "הדור קיבלוה". עד עכשיו היינו מחויבים ב"נעשה ונשמע". עכשיו, דווקא לאחר אובדן הדעת, אנחנו זוכים לגלות את הלב, לגלות שגם בלי החיוב שריבונו של עולם כפה עלינו ב"נעשה ונשמע" אנחנו פשוט רוצים להיות עובדי ה'.
אם נחזור לראשית דברינו, אולי היינו רוצים שלא יהיה הסתר פנים. ואולי היינו שמחים לחיות בעולם הנגלה עם ודאות תמידית. ואולי היינו שמחים גם שהמגילה לא תהיה מגילת גלות ושהיא תסתיים בירושלים ולא בשושן. לצד זאת יש משהו במגילת אסתר, דווקא בתוך כל החושך שלה, שמאפשר לנו לקרוא בשם ה' כמו שלא קראנו כאומה בעבר. לשבת בזמן קריאת המגילה ולהשלים בליבנו את הפסוק למרדכי: רווח והצלה יבוא ליהודים מריבונו של עולם! מתוך איבוד שכלנו ודעתנו אנחנו הופכים לרעים אהובים, שמבקשים להמליך את המלך מתוך אהבה גדולה ואי־ידיעה גדולה. לא משנה לנו איך יסתיים הסיפור הפרטי שלנו, אנחנו רק מבקשים לקרוא בשם ה'.
הכותבת היא ראש מדרשת נשמת
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
