ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- כשרות
אחת המצוות הראשונות שנצטוו ישראל היא המצווה "ושמרתם את המצות" (שמות פרק יב פסוק יז). עם ישראל, שזכה למעט מאוד מצוות באותה העת, היה עשוי לחשוב שהקב"ה עתיד לומר על מצוות רבות כי הן זקוקות ל'שימור' שכזה. אך אנו שזכינו לקבל את התורה בשלמותה יודעים שציווי שכזה הוא חריג ביותר. מצוות מעטות זוכות לציווי נוסף התובע ממנו לשמור אותן.
באותו הפרק (שמות פרק יב) דרישת השבתת השאור והחמץ מאוד ברורה. כך שלא היה מקום להעלות על הדעת שהמצות יהיו חמץ. מתוך כך עולה שאלת משמעות שימור החמץ באופן זה.
במסכת פסחים הגמרא מזכירה את הפסוק פעמיים:
א. בדף לח ע"ב הגמרא אומרת שאמנם מצות תודה או נזיר אינם חמץ (כפי שמודגש בפרשת השבוע שלנו בהקשר של המנחות), אך לא יוצאים ידי חובת מצות מצווה באכילתם, מפני שלא התקיים בהם "ושמרתם את המצות", וכפי שכותב הרמב"ם (חמץ ומצה ו, ט): "חלות תודה ורקיקי נזיר שעשה אותן לעצמו אין יוצאין בהן שנאמר ושמרתם את המצות מצה המשתמרת לעניין מצה בלבד היא שיוצאין בה אבל זו משתמרת לעניין הזבח".
ב. בדף מ ע"א רבא אומר שאסור ללתות (להשרות במים) את החיטים המיועדים למצות. לאחר מכן הוא חוזר בו ואומר שניתן ללתות את החיטים אם יקפיד שלא יחמיצו. לבסוף הוא אומר שבעצם מצווה ללתות, בכדי לקיים "ושמרתם את המצות".
ב. בדף מ ע"א רבא אומר שאסור ללתות (להשרות במים) את החיטים המיועדים למצות. לאחר מכן הוא חוזר בו ואומר שניתן ללתות את החיטים אם יקפיד שלא יחמיצו. לבסוף הוא אומר שבעצם מצווה ללתות, בכדי לקיים "ושמרתם את המצות".
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
93 - חמדת החדשים: החודש הזה – כזה ראה וקדש
94 - חמדת הכשרות: ושמרתם את המצות
95 - חמדת הכשרות: מספר השלכות להגדרת חתיכה נעשית נבלה
טען עוד
בסוף הסוגיה בדף מ ע"א הגמרא מתלבטת אם שימור משעת לישה נקרא שימור. הגמרא אומרת שרבא מחמיר ואומר לקושרי העומרים שיהפכו את העומרים ויקשרו אותם לשם מצות המצווה. ניתן להבין את השאלה בשני אופנים, המקבילים לאופנים הקודמים:
א. מכיוון שיש לכוון שהכנת המצות תהיה לשם מצות מצווה, יש מקום להתלבט החל מאיזה שלב יש לכוון לכך: משעת קצירת העומרים? קשירתם? טחינתם? לישתם? הגמרא מתלבטת אם די בכוונה לשם מצה משעת הלישה.
ב. יש להקפיד הקפדה יתרה על מצות המצווה, לבל יחמיצו. מאיזה שלב הקפדה זו משמעותית – משעת הקצירה, הטחינה, הלישה?
ב. יש להקפיד הקפדה יתרה על מצות המצווה, לבל יחמיצו. מאיזה שלב הקפדה זו משמעותית – משעת הקצירה, הטחינה, הלישה?
לפי ההבנה השנייה ניתן להבין את השאלה אם שימור משעת לישה נקרא שימור בשני אופנים:
1. אם נזכרת לשמור את הקמח מהחמצה משעת לישה, הרי שאיחרת את המועד, החמצת את השעה. יש לשמור על הקמח הרבה קודם לכך בכדי שנדע בוודאות שהוא לא החמיץ.
2. מבחינת החמצה, אין סיבה להניח שקמח נקי החמיץ, כמו שלא מניחים פסול בכל הלכה אחרת. אך כאן אנו נדרשים לעשות פעולת שימור מעבר לכך.
מלשון רש"י על הסוגיה1 נשמע שהוא מעדיף לחבר את הסוגיות ולכוון את שתיהן לכוונת השימור הראשונה: רש"י מבאר שגם אם ניתן לזהות שהעיסה לא החמיצה, המצה פסולה למצווה אם לא נשמרה לשמה.
אם הכוונה היא שכל הפעולות השונות ייעשו לשם מצה, כוונת רבא היא שיש חובה לכוון לשם מצה בשעת הלתיתה. אך אם השימור הוא וידוא שהדגן לא החמיץ, כיצד זה מוביל לחובה לבצע את הלתיתה?
רבנו דוד (מראשוני ספרד, מעט מאוד מכתביו נשתמרו. חידושיו על מסכת פסחים מלמדים אותנו שהיה מחשובי הראשונים בדורו) מבאר שמכיוון שהתורה ציוותה שנשמור את המצות, עלינו להתנהל עם הדגן כרגיל. אם רגילים ללתות את החיטה לפני הטחינה, אל לנו להימנע מכך בכדי למנוע את החימוץ, אלא עלינו לעשות את כל הפעולות הרגילות, ובשעה זו לשמור על הדגן מחימוץ.
הרמב"ן אומר את הדברים בצורה חדה יותר: כל עוד הדגן לא הגיע למצב בו הוא יכול להחמיץ, זה לא נקרא "שימור". "שימור" מתקיים רק אם נכנסים למצב בו ישנה סכנת החמצה, ובמצב זה מונעים את ההחמצה.
על פי דברים אלו מובנים יותר דברי המכילתא דרבי ישמעאל על "ושמרתם את המצות" – מכאן אמרו – תפח – תלטוש בצונן. לכאורה המדרש מפתיע – וודאי שאם אסור שהעיסה תחמיץ, יש למנוע את התפיחה! על פי דברי הרמב"ן הכוונה מובנת: השימור אינו מתקיים כאשר הקמח יבש. השימור מתקיים רק בכך שהעיסה מגיעה לידי חשש של החמצה, ושם האדם יכול לבצע את פעולת השמירה על ידי מניעת התפיחה והחימוץ.
מן הדברים אנו למדים יסוד גדול לכניסה לעבודת ה': היינו מצפים שהשימור הטוב ביותר יהיה להימנע לחלוטין ממגע בדבר שעשוי לפסול. אבי מורי שליט"א נוהג להזכיר לנו שהדבר הקרוב ביותר שיש לנו בבית בפסח הוא המצה. בכדי לקיים את המצווה המשמעותית, עלינו דווקא להיכנס לעובי הקורה, ללוע הארי, ושם לשמור על הקדושה והטהרה.
הרושם הוא שהשנה הדברים באים לידי ביטוי נוסף. שנים שאנו עושים כל שביכלתנו להימנע מעימות חזיתי עם אויבינו. במלחמת לבנון השנייה אני זוכר את הפקודות שקבלנו להימנע ככל הניתן מעימות ישיר עם חיזבאללה. שנים רעדנו מהחשש של התחממות גלויה אל מול אירן. עולם המערב שילם הון עתק, בנפש ובגוף, בכדי לספר לעצמו שניתן לדחות את העימות הישיר עם אירן.
בשנתיים וחצי האחרונות למדנו שההיפך הוא הנכון: הניסיון להימנע מעימות רק הגביר את כוח האויב והוביל לפוגרום נורא. וללא חלילה לזלזל באף נפש, בחסדי ובסייעתא דשמיא העימות הישיר התברר כקטן בהרבה ממה שדמיינו.
לא בכדי חז"ל קבעו את פורים חודש לפני ניסן. מצוות זכירת עמלק נועדה להזכיר לנו את החשיבות של זיהוי הרוע בעולם. מתברר שכאשר אנו מוכנים להרטיב את הדגן, להיכנס לעובי הקורה, להצביע על הרע ולהכריז עליו בפה מלא, הקב"ה עומד לצידנו. הקב"ה מצילנו מידם, ואף מסייע למחות את זכר הרע ולהביאנו לגאולה שלמה.
ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב
^ 1.
כרגיל, רבות ניתן לפלפל בדבריו, וקצרה יריעה זו.
כרגיל, רבות ניתן לפלפל בדבריו, וקצרה יריעה זו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
