ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ספירת העומר
- עניני ספירת העומר
אבל לא כל הבעיות ניתנות לפתרון באמצעות פעולה. כשם שקפיצה וצעקות לא יגרמו לזרע לצמוח מהר יותר (יש מרק אינסטנט, אבל אין עץ אינסטנט), כך גם הצמיחה שלנו כבני אדם היא תהליך איטי והדרגתי.
הגאולה ממצרים הייתה גאולה של פעולה, דרמטית, מסעירה וברורה. לנגד עינינו העולם השתנה: הנילוס, האָמין והרגוע, הפך לדם והוצף בצפרדעים. הרס ירד מהשמיים, והרעש האדיר של מחיצת אימפריה גדולה לתהום הנשייה עדיין מהדהד לאורך הדורות.
את הגאולה הזאת, שאנו נזכרים בה לפרטי פרטים מדי שנה, אפשר לכנות "גאולה גברית". היא נחתה עלינו מלמעלה בשעה שעמדנו פעורי פה, נדהמים, אסירי תודה וצופים די פסיביים. היא כללה פעולה נחושה, נועזת והחלטית.
אבל ההיבט הגברי תמיד מלווה בתהליך הנשי. אפשר היה להוציא אותנו ממצרים על ידי הקב"ה, בלי מאמץ רב מצידנו, אבל רק אנחנו יכולים לעשות את השלב הבא בגאולה: להוציא את מצרים מתוכנו. הקב"ה עשוי לשנות את חוקי הטבע ולהתערב במהלך ההיסטוריה, אבל את הלב שלנו רק אנחנו יכולים לשנות (מורה נבוכים ג, לב). גאולה נשית אינה פועלת על, היא פועלת עם. היא פוגשת את האדם במקום שבו הוא באמת נמצא ופותחת מרחב לצמיחה ולשינוי. לאחר הגאולה הסוערת, הגברית, מה שנדרש היה גאולה נשית, תהליכית ומתמשכת.
מעבדות לחירות
היינו אומה של עבדים, מורגלים מאות שנים לפסיביות. איבדנו את היכולת לפעול, איבדנו כל תחושת שליחות או אומץ. שקענו לאט ובטוח במדמנת התרבות המצרית, רחוקים שנות אור מ"ממלכת כוהנים וגוי קדוש", מטרת כל המסע הזה. גאולה גברית שחילצה אותנו ממצרים, יכולה לגאול אותנו מסכנות חיצוניות בלבד. אבל מרגע שיצאנו ממצרים, זקוקים היינו ללב חדש ולזהות חדשה, ואת אלה אי אפשר לכפות. כמו צמחים ותינוקות, לבבות וזהויות צומחים ומתפתחים לאט תוך התמודדות עם קשיים, מאבקים ואתגרים (אבן עזרא, שמות יד, יג).
כהורים כולנו יודעים זאת. פעולות חיצוניות הן חשובות ולעיתים אף משנות חיים. לפעמים עלינו להעביר ילד בית ספר או לקנות לו אופניים כדי לשפר את מעמדו החברתי. אבל כפי שכולנו יודעים, הפעולות החיצוניות האלה הן החלק הקל. דרמטיות ונחרצות ככל שיהיו, הן לא יחליפו את הצורך בזמן איכות עם הילד, בהשקעה בהבנת נפשו, בעידודו למול אתגריו. אין קיצורי דרך לצמיחה אמיתית ואורגנית.
כמה היה קל יותר אילו יכולנו פשוט לפתוח חיבור USB בראשי ילדינו ולהעלות את כל הערכים והאידיאלים שלנו היישר על לוח ליבם. אבל טיפוח צמיחה אמיתית כרוך לרוב בפעולות בלתי מורגשות כמעט ולא ממש מרשימות. לזוז טיפה כדי לאפשר לפעוט לעשות צעד נוסף, לשאול את המתבגר אם ירצה שנעיר אותו אחרי ששלושת השעונים המעוררים שלו צלצלו והוא עדיין במעמקי לה לה לנד ולקבל "לא" כתשובה. להכיר בכך שאף שאנו חכמים יותר, מבוגרים יותר, מנוסים יותר, אין לנו באמת שליטה על השעה שבה יקום מהמיטה. ונשאר לנו רק להזכיר לו, כשהוא מדוכדך מכישלונו, שהוא גיבור בשל עצם העובדה שאינו מוותר על אתגריו, ולקוות שבסופו של דבר זה מה שייתן לו את הכוח להמשיך לנסות, לא רק באתגר הנוכחי אלא גם באתגרים עתידיים.
גאולה נשית אינה פועלת על האחר, היא אינה עושה, משיגה או מבצעת. גאולה נשית פועלת עם, היא קשובה, פתוחה ורגישה לכל סימן חיים, מתענגת ומטפחת כל ניצן קטן.
זה עשוי לעזור לנו להבין למה, אחרי כל הניסים האדירים, לא הנחית אותנו הקב"ה ישירות בארץ ישראל, אלא גרר אותנו צמאים, רעבים, עייפים ומפוחדים דרך המדבר. הוצאת מצרים מתוכנו הייתה תהליך שאי אפשר היה לכפות מבחוץ. היחידים שיכלו להפוך את הלבבות שלנו מחלשים ומפוחדים לחזקים ואמיצים, היו אנחנו בעצמנו. ואת זאת יכולנו לעשות רק דרך ההתמודדות (מורה נבוכים ג, לב).
אומנות החיבור הנשית
בניגוד לדרמה של הגאולה הגברית, הכוללת פעולה ברורה ומטרות קונקרטיות בנות השגה, הגאולה הנשית עשויה לייאש. הצמיחה איטית להפליא. אולי הכול אשליה ושום דבר לא משתנה באמת? כאשר משה נדרש להתמודד עם כל העליות והירידות היומיומיות שבהנהגת עם ישראל במדבר, תלונותיהם, בקשותיהם והאשמותיהם, מספר לנו רש"י על משה רבנו ש"תשש כוחו כנקבה".
מנקודת המבט של שפת הכוח הגברית, הפרסונה הנשית אכן חלשה. אם גבורה נמדדת ביכולת של האחד לכפות את רצונו על האחר, הרי שהנשים גילו מזמן שזה כמעט אף פעם לא עובד. מיטב הציוד הגברי, גודל, חוזק, כישרון, יעילות, חוכמה, כל אלו אינם יכולים לו, למשקל כמה חבילות הסוכר שלא מפסיק לבכות או להתיז בקשת כל דבר מאכל המוכנס לפיו. הדמות הנשית למדה מזמן שאם רצונך לעצב מישהו, לשנות אותו, להפוך את החזון שלך לחזון שלו, לא בכוח ולא בחיל תשיג מבוקשך. מה שנדרש כאן הוא אומנות החיבור הנשית. אי אפשר להכות את הסלע, יש לדבר אליו.
אם משה רבנו ייצג את סוג הגאולה הגברי, מרים הנביאה ייצגה את הסוג הנשי. למרים לא היה מטה אלוקים לחולל בו ניסים, לא הוטלה עליה שליחות בסנה הבוער. היא לא המטירה מכות על מצרים ולא קרעה את הים. היא, כמו רוב הנשים לאורך ההיסטוריה, הייתה למעשה "חסרת כוח" במובן הקלאסי של המילה. אבל איפה היינו היום אילו לא הייתה משכנעת את אביה להינשא מחדש? אילו לא הייתה עומדת בגבורה מול צו פרעה ומצילה את התינוקות? אילו לא הייתה ניצבת על שפת הנהר, "ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה ייעשה לו", ומציעה לנסיכה המצרית את שירותי אימה כמינקת?
הפעולה הנשית אינה פסיבית. היא נוכחות, קשב, התכווננות לאחר, לאחר יתברך. היא ההבנה שאף שאנחנו אוהבים את פרץ האדרנלין הגורם לנו להרגיש שאנחנו מנהלים את העולם, אנחנו לא. הוא מנהל אותו. הכוח הנשי "מתייצב", פתוח, צופה, נכון לקדם את רצונו יתברך.
מפסח ועד ספירת העומר
פסח אינו חג פאסיבי. לא רק שאנו חוגגים בו גאולה ניסית, דרמטית ו"גברית", אלא שכפי שיעידו ציפורנינו המרוטות ובגדינו המוכתמים באקונומיקה, פסח דורש פעולה נרחבת מצידנו כדי שיבוא על מקומו בשלום.
פסח הוא חג ציבורי שבו אנו נמדדים מול סטנדרטים חיצוניים. האם הסדר שלנו נמשך עד שתיים בלילה כמו אצל השכנים? האם אנו יוצאים לטיולי חול המועד מגניבים כמו המשפחה בהמשך הרחוב?
פסח הוא מרגש, דרמטי, חברתי. אבל כל עשייה גברית זקוקה להשלמה בתהליך נשי. כשאנו דוחסים את הקופסה האחרונה בבוידעם, נותרת שאלה מרחפת: האם באמת נגאלנו? האם ליבנו שונה משהיה לפני המרתון הזה?
את התשובה לשאלה הזאת יספקו שבעת השבועות הארוכים של ספירת העומר. פסח היה הצעד הראשון של ה', הזמנה גלויה. ספירת העומר היא התגובה שלנו להזמנה זו. כאשר אנו סופרים את הימים המתישים בחיים שגרתיים ונעדרי דרמה, אנו גם מספרים את סיפור חיינו, מי אנחנו באמת, לאן עינינו נשואות, מהם יעדינו.
ספירת העומר היא תהליך נשי שמוביל פנימה. זה מסע איטי דרך המדבר האישי שלנו, שבו רק אנחנו יכולים להתיר את שרידי מצרים ממעמקי ליבנו. אין כאן דרמות גדולות, רק לזכור לספור כל יום ולזכור להעניק משמעות לכל יום. אל תעשה, שב, הקשב למסתרי ליבך, התקדם לאט, יום אחר יום, 49 פסיעות קטנות לעבר היעד הסופי.
בפסח ה' הוציא אותנו ממצרים. בספירת העומר אנחנו מוצאים את מצרים מתוכנו. הפתיחה הגברית הדרמטית והתהליך הנשי העקבי הם שיולידו אומה הראויה להיות "ממלכת כוהנים וגוי קדוש".
הכותבת היא מרצה ב'נפש יהודי'
ומחברת הספר 'דרך הספירלה: על נשיות, גבריות ושוויון ביהדות'.
miriamkosman.com
מתוך העיתון 'בשבע'
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.













