ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- שבועות
- מגילת רות
"הבן שלנו היה אז בן חמש. בעלי ואני התלבטנו שבועות. האם אנחנו רוצים לעזוב את המשפחות שלנו ואת חיי העיר הגדולה? איך נסתגל לסביבה החדשה? מה נפסיד ומה נרוויח? בין שאר השיקולים, חשבתי גם על העובדה שלבן שלנו לא יהיו חברים יהודים או תמיכה כלשהי בזהות היהודית שלו. אני זוכרת איך ישבתי שם מול הרשימה, ואיך, אחרי מחשבה קלה, 'השלכתי' את העובדה הזאת לעמודת החסרונות, שם לא היה לה סיכוי: היא הוכרעה בקלות תחת כל היתרונות.
"בערב שבו מסר בעלי את תשובתו החיובית, פתחנו בקבוק שמפניה ושתינו לחיי ההרפתקה המרגשת שלנו. לא היה לנו אז מושג שאנחנו חוגגים את סיומה של שרשרת ארוכה של יהודים בעלי שם, מצד שתי המשפחות שלנו, שרשרת שצפויה להיקטע בהחלטתו של הבן שלי לעשות את הדבר ההגיוני לחלוטין – להתחתן עם אישה לא יהודייה נפלאה, שהכיר בקולג' הלא יהודי שבו למד, אחרי ילדות נינוחה ונטולת יהדות בסביבה לא יהודית. הקול הקטן הזה שהציק לי כשאמר שלא יהיו לבני חברים יהודים – הנדנוד החרישי של הנשמה שלי – הוטבע בקולו של ההיגיון ('אל תוותרי על הזדמנות שכזו') ובקולה של התכליתיות ('נשלח אותו לסאנדיי־סקול')".
לא תמיד השכל הישר הוא השכל העשיר
מערכת יחסים עם אלוקים היא לעיתים קרובות לא מעשית במיוחד. היא עשויה לדרוש מאיתנו לוותר על קריירה מפוארת כדי להישאר נאמנים לערכים שלנו – חברה שלי התפטרה לאחרונה ממשרה מעולה כי רוח הציניות והרכילות שנשבה שם ציננה אותה. היא עשויה לדרוש מאיתנו להושיט יד לכיסנו ולתת מעשר לצדקה – גם כשאנו עצמנו במצב כלכלי לא פשוט וממש לא מתאים לנו לתרום לאחרים.
היו תקופות בהיסטוריה שלנו שהבחירה במערכת יחסים עם הקב"ה פירושה היה לעמוד מול חוקרי האינקוויזיציה או תחת מגפי הצלבנים. שרפה על המוקד בהחלט מתאימה להגדרה של 'לא כל כך משתלם ברמה הפרקטית'.
בנוסף לחוסר הרווחיות ולדממת החצוצרות, הבחירה במערכת יחסים עם הקב"ה אינה מבטיחה חיים מוקפים בענני הכבוד. לא זו בלבד שהעולם סביבנו אינו מודע בדרך כלל להחלטה הנועזת שקיבלנו, אנו עצמנו עלולים לשכוח בקלות מה הביא אותנו לבחור להימצא במצב הלא פשוט הזה. הבהירות הרגעית שהניעה את ההחלטה האמיצה שלנו, מתערפלת תכופות תחת מפולת של שגרה, שכחה והרהורי חרטה.
לו נשארו האישה ההיא ובעלה בניו יורק, רוב הסיכויים שאחרים היו רואים אותם כעוד משפחה לוזרית שפשוט לא מסוגלת להתקדם בחיים. ואם כתוצאה מכך היה בנם מתחתן עם יהודייה, הם מעולם לא היו קושרים בין החתונה הזאת לאותו רגע קצרצר וקריטי שבו נשקו בחייהם הארעיוּת הארצית והנצח.
יחי ההבדל
מגילת רות עוסקת בין השאר בהחלטות. רות וערפה יצאו שתיהן על דעת להתלוות אל נעמי בדרכה חזרה לארץ יהודה. אבל רק רות ממשיכה איתה בסוף. בשערי מואב מצליחה נעמי לשכנע את ערפה לשוב אל בית אימה. ככה הכי הגיוני, הסבירה נעמי. אכן, לא טמון שום רווח מעשי בהליכה עם נעמי, שצפויה להפוך לנזקקת, לוקטת שיבולים בשדות זרים. שום סיכוי לשוב ולהינשא, שום סיכוי לשוב ולהיבנות – ההליכה ליהודה עם נעמי פירושה חיי בדידות ועוני.
לא הייתה זו החלטה קלה בעבור ערפה. הפסוק מספר לנו שערפה בכתה כשנעמי ניסתה לשכנע אותה לשוב על עקבותיה. נראה שנשמתה של ערפה, לפחות בהתחלה, חשקה לדבוק בנעמי, לאחוז בגדוּלה. אבל בסופם של דברים, היא שמעה לקול ההיגיון של נעמי ועזבה. החצוצרות לא הריעו והאורות לא הבזיקו. האם היה לערפה מושג מה יהיו השלכות החלטתה?
קווי הדמיון בין רות לערפה – שתיהן נסיכות מואביות, אחיות שנשואות לשני אחים – צובעים את רגע ההבדל הזה בצבעים חדים. רות וערפה עומדות שתיהן על סף הגדוּלה. שתיהן מתלבטות: להקשיב לכמיהה הפנימית הזאת או להפנות עורף? לציית לרחשי הנשמה או להיות מעשית? ערפה קיבלה החלטה פשוטה, פרוזאית – היא הפנתה את עורפה. ההבדל בין המראה להתרסקות הוא דקות ספורות.
עולמות שונים
מאות שנים אחר כך צמח ההבדל הזעיר הזה לעימות בין תרבויות, שהתבטא לא רק במעמקי הלב של האחיות, אלא בהבדל התהומי במבנה הגוף של צאצאי השתיים: גוליית ודוד. גוליית - בנה של ערפה, בריון רב־ממדים, נציג אסכולת "כל דאלים גבר", הבז להמיה הגולמית הבוקעת מעמקי נשמת אנוש, ניצב מול דוד - "נעים זמירות ישראל", גדול העורגים, ונכדה של זו אשר דבקה בנעמי גם כשההיגיון אמר אחרת לגמרי.
בתיאור התנגשות הקטבים הזאת, אומרים חז"ל: "יבואו בני הנשוקה וייפלו ביד בני הדבוקה". מעניין שערפה מזוהה כאן כמי שקיבלה נשיקה, בשעה שבמגילה היא זו שנותנת את הנשיקה – זו היא שבחרה לנשק את נעמי לשלום. לערפה לא היה אוטיזם רוחני; היא לא הייתה אטומה או עיוורת להמיית ליבה המשתוקק לקרבת האלוקים שייצגה נעמי. היא נשקה כי היא נושקה - נשמתה המריאה נוכח האפשרויות העומדות בפניה אם תעז לקפוץ. אבל התכליתיות ניצחה. ערפה הפנתה עורף וסגרה את הדלת.
חז"ל מגלים לנו שמאבקה הפנימי של ערפה הותיר אחריו עקבות נוספות: בשכר ארבעים פסיעות שהלכה ערפה עם חמותה קיבל גוליית ארכה של ארבעים יום במלחמתו עם דוד, ובשכר ארבע דמעות שהורידה על חמותה זכתה ויצאו ממנה ארבעה גיבורים. הגדוּלה, כפסע בינה ובין ערפה, חמקה לה. וגדולה שסטתה מדרכה והחטיאה את מטרתה, מפיקה גדולה שסטתה מדרכה ומחטיאה את מטרתה.
ברוכים הבאים!
שבועות הוא היום שבו מושיט הקב"ה את ידו ומציע לנו הזדמנות להיכנס אל המקום המפחיד הקרוי מערכת יחסים – מקום שבו המטרה היא קרבת אלוקים, לאו דווקא תועלת מעשית.
תלמידה שלי שהתקרבה ליהדות, סיפרה לי איך מציפים אותה ספקות מדי פעם. חיי התורה לא היו לה גן של שושנים. כשהתחילה לשמור שבת מתחה את יחסיה עם הוריה כמעט עד לנקודת השבירה; היא ויתרה על מערכת יחסים מבטיחה עם בחור צעיר, כי הגיעה למסקנה שהוא נע בכיוון הרוחני הלא נכון, והקהילה שעברה לגור בה התבררה כפחות נוצצת ממה שנראה היה מחלון הראווה לפני שהתחזקה. זה היה שווה את זה? היא תמהה. בימים שבהם התשובה על שאלתה היא שלילית, היא כועסת. למה לא הזהירו אותי שזה הולך להיות קשה כל כך? למה היה עליי לסבך את חיי כל כך? למה 'קניתי' את כל החמימות והנעימות האלה, כשהחיים אינם חמימים ונעימים רוב הזמן?
אבל בחג השבועות, היא אמרה, העניינים תמיד מתבהרים לה: מערכת יחסים עם אלוקים שווה הכול. אין מדובר בנוחות, אלא בנכונות להקשיב ללחישת הנשמה, תזכורת לעצמי הפרגמטי שלנו להפסיק לעשות כל כך הרבה רעש, כי ישנו רובד אחר לגמרי של מציאות, שאומנם אינו יכול להתחרות בעוצמת הרעש אבל מציף את חיינו באור.
מעמד הר סיני היה הזמנה לעשות את הזינוק אל המקום השמח (והמפחיד) הזה: מערכת יחסים עם הקב"ה. כשחטאנו בחטא העגל, השתמש אלוקים בשורש שמה של ערפה כשקרא לנו "עם קשה עורף". ברגע האמת, בחרנו בדרך הקלה החוצה והפנינו עורף למערכת יחסים, כדי לסגוד לפסל שאין לו שום דרישות.
בכל שנה בחג השבועות, השערים פתוחים שוב לרווחה. ערפה אכן הפנתה עורף, אבל רות, אימו של משיח, פסעה אל תוך השער. החצוצרות לא הריעו שם, המוזיקה לא הובילה לקראת קרשנדו – לפחות לא בעוצמה שהגיעה לאוזני רות. רק בוז, עוני והשפלה המתינו לה. אבל בסוף – מבטיח לנו הקב"ה – אתם תהיו קדושים כי אני קדוש. יכול להיות שזה לא יהיה פרקטי, קל או הגיוני במיוחד, אבל בסופו של דבר, רות – הרווּיה – בחרה בחיים.
הכותבת היא מרצה ב'נפש יהודי' ומחברת הספר דרך הספירלה: נשיות, גבריות ושוויון ביהדות. miriamkosman.com
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
