ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
התורה והממלכה
כאשר הרמב"ם מגדיר את תפקידי המלך בישראל, הוא כותב: "ובכול יהיו מעשיו לשם שמיים. ותהיה מגמתו ומחשבתו להרים דת האמת, ולמלאות העולם צדק, ולשבור זרוע הרשעים, ולהילחם מלחמות ה', שאין ממליכין מלך תחילה אלא לעשות משפט ומלחמות..." (הלכות מלכים ד, י). הוא מונה ארבעה תפקידים של המלך, שכולם עוסקים בהיבטים שונים של החזון "לתקן עולם במלכות ש־די", ולהם הוא מוסיף עוד שניים שנוגעים להפעלת הכוח בממלכה: משפט – כלפי פנים, ומלחמות – כלפי חוץ. נושאי הכלים לא הביאו מקור לדברים אלה.
ניתן לבסס את דברי הרמב"ם על מה שכתב בנוגע למצוות 'הקהל': "מצוות עשה להקהיל כל ישראל... ולקרות באוזניהם מן התורה פרשיות שהן מזרזות אותן במצוות ומחזקות ידיהם בדת האמת... והמלך הוא שיקרא באוזניהם... חייבין להכין ליבם ולהקשיב אוזנם לשמוע באימה ויראה וגילה ברעדה כיום שניתנה בו בסיני... שלא קבעה הכתוב אלא לחזק דת האמת. ויראה עצמו כאילו... מפי הגבורה שומעה, שהמלך שליח הוא להשמיע דברי הא־ל" (הלכות חגיגה ג, א-ג). תפקידו המרכזי של המלך במעמד הקהל עולה מכך שבמשנה (סוטה פ"ז מ"ב) נקרא מעמד זה בשם "פרשת המלך". ראשונים ואחרונים טרחו למצוא את המקור למעמדו של המלך במצווה זו. בעל תוספות יום טוב (סוטה פ"ז מ"ח) כותב על כך: "דבר הלמד מעניינו הוא. שמשה אמר ליהושע (דברים לא, יא), 'תקרא' וגו', ויהושע מלך היה". חז"ל לימדו אותנו כאן שחיזוק התורה בישראל הוא לא תפקידו של הכהן הגדול ואף לא של נשיא הסנהדרין, אלא דווקא של המלך, שלעניין זה הוא מי שמייצג את הקב"ה. ומכאן הקשר ההדוק שבין התורה לבין המדינה.
מקור נוסף לתפקידו של המלך "להרים דת האמת" הוא דברי הגמרא (סנהדרין כ, ב): "שלוש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה" (וכך פוסק הרמב"ם, הלכות מלכים א, א-ב). הגמרא לומדת על מחיית עמלק בידי המלך מהפסוק: "כי יד על כס י־ה מלחמה לה' בעמלק" (שמות יז, טז), והיא מבארת: "אין 'כיסא' אלא מלך, שנאמר (דברי הימים א' כט, כג), 'וישב שלמה על כיסא ה' למלך'". מחיית עמלק שייכת ל"מלחמות ה'", והגדרת המלך כיושב "על כיסא ה' למלך" רומזת לתפקידו "להרים דת האמת", מה שבא לידי ביטוי מיוחד באחריותו לבניית בית המקדש (אולם לא ברור מדוע הרמב"ם (הל' מלכים א, ב) מביא פסוקים אחרים).
הביטויים הללו - "כס י־ה", שנאמר במלחמת עמלק, ו"כיסא ה'", שנאמר על מלכות שלמה - שופכים אור על דבריו המפורסמים של מרן הרב קוק (אורות ישראל ו, ז). לאחר שהוא שולל את התפיסה התועלתנית של המדינה בתור 'שירות לקוחות', או בלשונו - "חברת אחריות גדולה", הוא כותב על המדינה היהודית, עשרות שנים לפני הקמתה, "שחקוק בהווייתה תוכן האידיאלי היותר עליון". ומתוך כך כתב ש"מדינה זו היא מדינתנו, מדינת ישראל, יסוד כיסא ה' בעולם". מלכותו של שלמה המלך הייתה "כיסא ה'" ממש, ואילו מדינת ישראל היא ה"יסוד" לאותו "כיסא" שאנו שואפים להעמיד.
ארבע תפיסות של מדינה
דברינו פוגשים את החשיבה המדינית המודרנית, ולשם כך ניעזר במה שכתב פרופ' משה קופל, במאמרו "המדינה כרועה: על דת ומדינה בישראל" (אתר 'מידה'): "מדינות... מתחבטות תדיר בשתי שאלות...: השאלה הראשונה היא עד לאיזו רמה על המדינה לנקוט בפטרנליזם שוחר טוב; עד כמה עליה להטיל מיסים על אזרחיה העשירים יותר כדי לשפר את הכנסת אזרחיה העניים יותר? עד כמה עליה להסדיר את פעולותיו של הפרט ולפקח עליהן, כדי לקדם את רווחת הכלל והפרט? קיצורו של דבר, האם על המדינה לקדם רווחה? השאלה השנייה נוגעת למידה בה על המדינה לעודד ערכים או לאכוף אותם, באמצעות חקיקה האוסרת על התנהגות הנחשבת לפסולה על ידי רבים, או על ידי השרשתם של תכונות אופי או של ערכים דתיים, אשר השלטון תופש כהכרחיים עבור אזרחיו. בקיצור, האם על השלטון לקדם מידות טובות?".
האידאולוגיות הרווחות בחשיבה הפוליטית בדורות האחרונים נתנו תשובות שונות לשאלות אלו. התפיסה הגורסת כי תפקיד המדינה לקדם רק את הרווחה נמצאת בשמאל הכלכלי; ואילו תפיסות שרווחות בימין השמרני מדגישות יותר את ההיבט המוסרי של חיי האזרחים. בשני הקצוות נמצאות עוד שתי תפיסות: בקצה האחד התפיסה ה'סטייטיסטית', הרואה את המדינה כאחראית גם על הערכים וגם על הרווחה, ובקצה השני התפיסה ה'ליברטריאנית', הרואה את המדינה כ'שומר לילה' בלבד, שאל לו לעסוק לא ברווחה ולא בערכים.
שתי התפיסות הראשונות בולטות בארצות הברית. הדמוקרטים תומכים בהרחבה של מדיניות הרווחה וחוקקו בתקופתו של ברק אובמה חוק לביטוח בריאות ממלכתי. הרפובליקנים תומכים דווקא באיסור על הפלות, מתוך דאגה דווקא למצבם המוסרי של האזרחים. התפיסה הרווחת בקרב המפלגה הרפובליקנית האמריקנית רואה בחברה האמריקנית ישות אורגנית, שיש לה ערכים משותפים ואשר חבריה קשורים בקשרי ברית (שהיא 'ברית ייעוד' יותר משהיא 'ברית גורל'), ועל כן הם רואים את עצמם מחויבים להנחיל את ערכי היסוד של ארצות הברית לכל אזרחי המדינה. בשונה מהם, התפיסה הליברלית האירופית רואה את החברה כאוסף של פרטים, הקשורים ביניהם בקשר של חוזה, ולכן הם פוסלים מעורבות של המדינה בנושאים ערכיים או דתיים, ותומכים ב'רשת ביטחון' של המדינה לכל אזרחיה.
את התפיסה השלישית, ה'סטייטיסטית', אפשר לזהות עם 'הפועל המזרחי' ב־30 השנים הראשונות לקיומה של המדינה, אז הוא קידם במקביל גם חקיקה דתית וגם מדיניות חברתית סוציאליסטית. כיום ניתן לראות נימות 'סטייטיסטיות' בולטות דווקא אצל השמאל הפרוגרסיבי, כשהוא גם דוגל במדיניות סוציאליסטית וגם משתמש בכוחן של המדינה ומערכת המשפט כדי לכפות על כלל הציבור את ערכי הליברליזם הרדיקלי, את פוליטיקת הזהויות ואת התקינות הפוליטית. התפיסה הליברטריאנית באה לידי ביטוי בארץ במצע של משה פייגלין ומפלגת 'זהות', שמבקשים לצמצם את מעורבותה של המדינה בחיי האזרחים למינימום ההכרחי.
מדברי הרמב"ם עולה כי הוא תומך בתפיסה המזוהה עם הימין השמרני. הוא רואה את עיקר תפקידו של המלך בישראל בתיקון הדתי והמוסרי – כלפי פנים וכלפי חוץ ("להרים דת האמת ולמלאות העולם צדק"). וכתשתית מינימלית הוא מטיל על המלך רק "לעשות משפט ומלחמות". הרב קוק, בדומה לכך, שולל את התפיסה שרואה את המדינה היהודית כ"מדינה רגילה, שאינה עולה לערך יותר גדול מחברת אחריות גדולה, שנשארו המון האידיאות, שהם עטרת החיים של האנושיות, מרחפים ממעל לה, ואינם נוגעים בה". ולצד זה הוא תובע ממנה להיות "מדינה שהיא ביסודה אידיאלית".
במבחן היישום
כאן עלינו לשאול: במה זה אמור לבוא לידי ביטוי? בראש ובראשונה, כל זה אמור להתבטא בדוגמה האישית של מנהיגי המדינה, ומתוך כך גם ברטוריקה שלהם, לקרוא בשם ה' בקול רם. מתוך כך הם נדרשים ליצור אווירה ותנאים שמעודדים את העיסוק בתורה ואת קיומה בחייהם של האזרחים.
כפי שצוין לעיל, תפקידה של המדינה "להרים דת האמת" לא כולל בתוכו כפייה על הפרט (עמד על כך אמו"ר, הרב יעקב אריאל, בספרו 'פרקים בתורת המדינה', עמ' 163-155); אולם תורת ישראל אמורה להיות נוכחת במרחב הציבורי, ומכאן חשיבותה של השבת הציבורית (שם, עמ' 148-143). מורנו ורבנו הרצי"ה דיבר על כך שבקביעת יום השבת כיום המנוחה השבועי, שבו כל המוסדות הציבוריים שובתים, מדינת ישראל מכריזה מול כל האנושות על אמונתה בבריאת העולם. וכך הוא בחוקים נוספים הנוגעים לחיי הציבור, כמו שמירת הכשרות בכל מוסדות המדינה, קיומה של הרבנות הראשית, נישואין וגיור כהלכה ועוד.
כאן המקום לחזור ולתבוע שדיני הממונות במדינה היהודית יהיו על פי "המשפט העברי", בלי לרעות בשדות זרים של תפיסות משפטיות אחרות, שדינן כ"ערכאות של נוכרים". תפקידה של המדינה אמור להתממש לא רק ב"עשה טוב" אלא גם ב"סור מרע", כאשר אין מקום להכרה חוקית בחיים של עבירה, ולכן לא יעלה על הדעת שמדינה יהודית תכיר ב"נישואין חד־מיניים" גם אם לא תתערב בחייו של הפרט.
ברוח חג השבועות, נסיים בצמיחתה של מלכות ישראל מתוך מגילת רות, שהיא מגילה של חסד. על ערכה של מצוות צדקה כותב הרמב"ם: "ואין כיסא ישראל מתכונן ודת האמת עומדת אלא בצדקה, שנאמר: בצדקה תיכונני" (הלכות מתנות עניים י, א). "כיסא ישראל" הוא הממלכה היהודית, ו"דת האמת" היא האמונה היהודית. ואם כן, בניית חברה של גומלי חסדים היא חלק בלתי נפרד מן המגמה "להרים דת האמת", העומדת לצד המגמה "למלאות העולם צדק".
הכותב הוא רב היישוב עטרת ועומד בראש מחלקת 'אחווה' לחברה ומשפחה ב'מרכז תורה ומדינה'
מתוך העיתון 'בשבע'
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
