ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- שלח לך
מפטיר וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן (יהושע ב)
פרשת שלח
עלון חידושי תורה ופרפראות על פרשת השבוע בעניינא דיומא ממפרשי ומדרשי חז"ל
בפרשת שלח 119 פסוקים = אֶחָד יָחִיד וּמְיֻוחָד
אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד אֵל נִדְרָשׁ לְבַר לֵבָב שׁוֹאֵל. בְּתַרְיַ"ג מִצְוֹת הִכְתִּירָנוּ – עיטר וקישט אותנו ב-613 מצוות, שהן ככתר לראשנו. (רבי אביגדור קרא פראג הקצ"ט)
בפרשה 3 מצוות, מתוכן 2 מצוות עשה ו-1 מצוות לא תעשה (ספר החינוך).
עשה: חלה ◙ ציצית. לא תעשה: שלא נתור אחר מחשבת הלב וראיית העינים.
כל המקיים מצות חלה כאלו ביטל עבודה זרה. כי הנה ציוה הוא יתברך על חלה (במדבר טו כ) רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה וכן תרומה ובכורים להורות כי הוא יתברך ראשון. לאפוקי הטועים שהעולם קדמון ולכן מקיים מצות חלה להורות כי הוא יתברך ראשון מבטל ע"ז. וזה טעם דמברכין המוציא מהיכא דקדים בישולא. לכן שאל מנשה את רב אשי (סנהדרין קב:) מֵהֵיכָא בָּעֵית לְמִישְׁרֵא הַמּוֹצִיא, אֲמַר לֵיהּ: מֵהֵיכָא דְּקָרֵים בִּישּׁוּלָא.
מצות חלה עיקרה בערב שבת כי יום הששי רומז לאלף הששי שיבוטלו כל העבודה זרה ומצות חלה מורה ביטול עבודה זרה כאמור. ועוד נצטוית האשה לכפר על חוה שגרמה מיתה לאדם הראשון חלתו של עולם והיה ביום הששי. (דבש לפי מערכת ח)
וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים. (יג כ)
שאלה – כיצד אמר להם משה רבינו להביא מפירות ארץ ישראל. ואמרו רז"ל (בב"ב צ:) אֵין מוֹצִיאִין פֵּירוֹת מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן חַיֵּי נֶפֶשׁ, כְּגוֹן: יֵינוֹת, שְׁמָנִים וּסְלָתוֹת.
תשובה – הכוונה של משה רבינו כאן להביא פירות שאין בהם חיי נפש. ואע"ג שהביאו אשכול ענבים יש לומר דרק יין אסור לא ענבים. וכן מצינו (שם) שרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא מַתִּיר בַּיַּיִן, מִפְּנֵי שֶׁמְּמַעֵט אֶת הַתִּיפְלָה. ועוד שהרי הטעם שאסור משום ישוב ארץ ישראל שלא תתבטל אבל בזמן שלקחו המרגלים הפירות לא היה עדיין ישוב בארץ ישראל. וכתב הש"ך (חו"מ רל"א מ"ד) דמש"ה לא הביא הטור הך דינא דאסור להוציא פירות ארץ ישראל לחו"ל משום דבעו"ה אין מצוי רוב ישראל בארץ ישראל. אם כן כל שכן בזמן שהמרגלים היו שם לא היה בכלל ישוב ישראל. ועוד דכוונת משה רבינו היה אדרבה לקיים הישוב בארץ ישראל ע"י שיראו שפירותיה משובחים ויתאוו לדור בה ובכהאי גוונא מתירין הפוסקים. ובשו"ת דובב מישרים כתב שמותר למכור לחו"ל ספרים שנדפסו בישראל. אע"ג דבירושלמי איתא לאסור משום שע"י שמוכר הספרים מרויחים ומתחזק הישוב בארץ. (פרדס שמאי)
יש מפרשים שכתבו – שמשה לא ביקש מהם להביא את הפירות לישראל, אלא שיקחו מהם לאכול להשביע נפשם לסימן טוב שנמס לבבם. (עקידת יצחק)
וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם וּמִן הָרִמֹּנִים וּמִן הַתְּאֵנִים. (יג כד) פרש"י - שְׁמוֹנָה נָטְלוּ אֶשְׁכּוֹל, אֶחָד נָטַל תְּאֵנָה, וְאֶחָד רִמּוֹן. יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב לֹא נָטְלוּ כְּלוּם. וּשְׁקָלוּם רַבּוֹתֵינוּ מִשְׁקַל כָּל אַחַת אַרְבָּעִים סְאָה, וּגְמִירֵי טוּנָא דְּמִידְלֵי אֱינַשׁ עַל כַּתְפֵּיהּ אֵינוֹ אֶלָּא שְׁלִישׁ מַשּׂאוֹי כַּמַּשּׂאוֹי שֶׁמְּסַיְּעִין אוֹתוֹ לְהָרִים (סוטה לד.) נמצא שהיה כל אחד מהן נושא משא ק"ך סאין.
אותה שעה עשה הקב"ה נס לתת להם כח זה של ק"ך סאין לרמוז להם עתה בכניסתם לארץ אשר נתן להם בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ (תהלים קה, מה) יהיה להם כח במעשיהם הטובים למתק כל הגבורות הקשות של ק"ך צרופי אלקים.
המרגלים הביאו שלשה מינין שהם ענבים תאנה רמון דראשי תיבות שלהם 'עתר' כי עתר דרכו להפך התבואה כמו שאמרו רבותנו ז"ל (יבמות סד.) לָמָּה נִמְשְׁלָה תְּפִלָּתָן שֶׁל צַדִּיקִים כְּעֶתֶר אלא לומר לך מָה עֶתֶר זֶה מְהַפֵּךְ הַתְּבוּאָה כָּךְ תְּפִלָּתָן שֶׁל צַדִּיקִים מְהַפֶּכֶת מדת הדין למדת רחמים. ולכן הם שנתכוונו להפך הדברים מטובה לרעה לכך תתהפך עליהם ולכך נרמזו שלשה אלה בעתר. (בן יהוידע שם)
והוא רמוז בפסוק וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד בגימטריא אשכול זה היה משאוי תתק"ס סאין. (1827 עם הכולל)
מה הטעם שנזדמן להם משוי תתק"ס סאין – לפי ש'לילית במחלת' גימטריא תתק"ס. רמז דשטן רקד ביניהם ונתלבשו בטומאה.
כתב הראשית חכמה כי השונה משניות מבטל היצר הרע לפי שסגולת משניות להרוג יצה"ר. והנה מתניתין בגימטריא תתק"ס וע"י קריאת מתניתין יבוטלו. דהנה במקוה תתק"ס לוגין לעזר ולהועיל להיטהר מהנזכר. ולכך אפשר דישב משה רבינו ע"ה מ' יום ללמוד תורה דיש במ' יום תתק"ס שעות לבטל הנזכר. (פני דוד) ואמרו בירושלמי בריה בטילה בתתק"ס לוגין והאדם אשר חטא. וכאשר יתחרט ליכנס במקוה סוד ם מרובעת רמז לאימא קדישא ומתקפל בה תלת גו תלת כעובר במעי אמו ומתבטל כמעט ממציאות בהתבטלו בתתק"ס אשר בריה בטילה בו ונעשה כבריה חדשה. וכן ארבעים יום ימי רצו"ן מר"ח אלול עד יוה"כ הן המה מקוה טהרה לישראל הלא המה תתק"ס שעות ומתהווין כבריה חדשה. (כמו שאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל וכו' מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל יְ-הֹוָה וכו' משנה יומא ח ט) וענין הביטול בתתק"ס. כי הוא י"ו פעמים ששים כי כל בריה יש בה ד' יסודות וכל יסוד כלול מכולם הרי י"ו יסודות ע"כ צריכין י"ו פעמים ששים. וזה ג"כ במילוי שופ"ר בגימ' תתקס"ד. הנה תתק"ס הוא כנ"ל. (בני יששכר תשרי ג)
וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם. (יג כה) פרש"י - שֶׁגָּלוּי לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיִּגְזֹר עֲלֵיהֶם יוֹם לַשָּׁנָה, קִצֵּר לִפְנֵיהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ.
ובמדרש – שגלוי היה לפני הקדוש ברוך הוא, שהן באין ואומרין לשון הרע ונגזר על אותו הדור שנים של צרה, יוֹם יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֺנֹתֵיכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה (יד ל), וקפץ הקב"ה לפניהם את הדרך. (תנחומא שלח פרשה ח)
שאלה – אמרו רז"ל (סנהדרין צה.) שְׁלֹשָׁה קָפְצָה לָהֶם הָאָרֶץ – אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם, וְיַעֲקֹב אָבִינוּ, וַאֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה. אמאי לא קחשיב את המרגלים.
תשובה – לפי שרשעים היו לא קחשיב. (פענח רזא) וגמרו במחשבתם להיות מרגלים ולהוציא דיבה. (מלבי"ם)
וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא. (יג לב) אמרו רז"ל (סנהדרין קט:) יַעֲקֹב בִּיקֵּשׁ רַחֲמִים עַל עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מט ו) 'בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי' – אֵלּוּ מְרַגְּלִים. 'בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי' – זֶה עֲדַת קֹרַח.
שאלה – למה ייחס יעקב אבינו את חטא המרגלים לשמעון ולוי דווקא. ועוד למה קרי למרגלים בְּסֹדָם ולעדת קרח קרי בִּקְהָלָם. ועוד מה ענין מרגלים לשבט לוי שהרי לא היה עם המרגלים משבט לוי ואם על שבט שמעון אמר קשה למה נקטו יותר משאר י' שבטים.
תשובה – לפי שמחלוקת שכל מגמתו הוא להפר השלום והסדר יפעל בב' אופנים או בהסתר ע"י עצת הקושרים, או בגלוי ע"י הקהל בפומבי. במרגלים התנהגו בחטאם ע"י עצה רעה שהביאו להם הנשיאים שהוציאו דבה רעה על ארץ ישראל, אבל בעדת קרח חטאו ע"י מרידה בפומבי ובהקהל כל עדת ישראל. ובאופן הזה היו גם הב' חטאים שעליהם ענשם יעקב שמעון ולוי שבחמור בשכם היו המלחמה בפומבי כמו שאמר יעקב (בראשית לד) לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי ביוסף חטאו ע"י התנכלות עצה כדכתיב (שם לז) וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ וזהו פירוש בְּסֹדָם אלו מרגלים שהיה בהתנכלות, בִּקְהָלָם זהו עדת קרח שהיה בפומבי. (ערוך לנר)
א"נ קבלה היה בידם שהמרגל משבט שמעון הוא היה בעל המעשה ביניהם. (חידושי אגדות) כלומר הוא הסית את כל האחרים.
א"נ לשון בְּסֹדָם שייך במרגלים דוקא זה, דהיו להם עצה ביחד איך יוציאו דבה, ולא היה זה אצל מעשה זמרי. ומכל מקום לא היו המרגלים לבד, דאם כן מה עניינו אל שמעון ולוי, רק ששמעון היה לו שני דברים; האחד במעשה זמרי, והשני מעשה מרגלים. לכך כתב 'בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי', כלומר כל עצתם שהיה להם – הן במעשה זמרי הן במעשה מרגלים –אַל תָּבֹא נַפְשִׁי. (גור אריה)
וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי יְ-הֹוָה. (יד לז)
שאלה – הנה המרגלים חזרו בתשובה באמרם (דברים א מא) חָטָאנוּ לַי-הֹוָה אֲנַחְנוּ נַעֲלֶה וְנִלְחַמְנוּ והתפללו שתשובתם תתקבל כאמרו (שם א מה) וַתָּשֻׁבוּ וַתִּבְכּוּ לִפְנֵי יְ-הֹוָה. מה הטעם שתשובתם לא נתקבלה. ואמרו חז"ל (סנהדרין קט:) מְרַגְּלִים אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. שֶׁנֶּאֱמַר: 'וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה'. 'וַיָּמֻתוּ' – בָּעוֹלָם הַזֶּה, 'בַּמַּגֵּפָה' – לָעוֹלָם הַבָּא.
תשובה – מפני חילול ה' שעשו לא קיבל הקב"ה את תפילתם, [כתב הרמב"ם (הל' תשובה פ"א ה"ד) – אבל המחלל את השם, אע"פ שעשה תשובה, והגיע יום הכפורים והוא עומד בתשובתו ובאו עליו יסורין, אינו מתכפר לו כפרה גמורה עד שימות]. כדכתיב (שמות לב לד) וּבְיוֹם פׇּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם. ועוד לפי שתשובתם לא היתה שלימה. (ספורנו)
וכתב השו"ע - אלו הימים שאירעו בהם צרות לאבותינו וראוי להתענות בהם... בי"ז באלול מתו מוציאי דבת הארץ. (בתשובות הרא"ש כלל י"ג סוף סימן כא, מובא ז' אלול). כתב המג"א - ואפשר דמסתמא שבו ולא זכו שתקבל תשובתם ולכן מתענים (ב"י) ובשל"ה כתב שהיו צדיקים. (או"ח תקפ)
וַיַּעְפִּלוּ לַעֲלוֹת אֶל רֹאשׁ הָהָר וַאֲרוֹן בְּרִית יְ-הֹוָה וּמֹשֶׁה לֹא מָשׁוּ מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה. (יד מד)
שאלה – מה הטעם שכאן הקדים את הארון למשה, וכן אצל אוריה (ש"ב יא יא) וַיֹּאמֶר אוּרִיָּה אֶל דָּוִד הָאָרוֹן וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת, הקדים הארון לישראל ויהודה. ואילו אצל עלי הכהן כתיב (ש"א ד יד) וְגַם שְׁנֵי בָנֶיךָ מֵתוּ חׇפְנִי וּפִינְחָס וַאֲרוֹן הָאֱ-לֹהִים נִלְקָחָה. איחר לכתוב את בשורת הארון.
תשובה – לפי שבקלקלה מתחילין מן הקטן, לפיכך התחיל עם שני בניו. (מושב זקנים) בא הכתוב ללמד שלא היתה שכינה עמהם אלא עם הארון. (שבטי יה)
רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה כִּתְרוּמַת גֹּרֶן כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ. (טו כ)
אמרו רז"ל (כתובות כה.) חובת הפרשת חלה היא דאורייתא [מן התורה]. שהרי במשך שבע השנים שכיבשו ישראל את הארץ בימי יהושע ושבע השנים שחילקו אותה — נתחייבו בחלה, למרות שעדיין לא נתחייבו בתרומה. דכתיב ״בְּבוֹאֲכֶם אֶל הָאָרֶץ״. אִי ״בְּבוֹאֲכֶם״, יָכוֹל מִשֶּׁנִּכְנְסוּ לָהּ שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה מְרַגְּלִים — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בְּבוֹאֲכֶם״. בְּבִיאַת כּוּלְּכֶם אָמַרְתִּי, וְלֹא בְּבִיאַת מִקְצַתְכֶם.
שאלה – מה הטעם שהחמירה התורה בחלה יותר מבתרומה. שֶׁנִּתְחַיְּיבוּ בְַחַלָּה כְּשֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ מִיָּד, וְלֹא נִתְחַיְּיבוּ בַּמַּעַשְׂרוֹת וּבַתְּרוּמָה אֶלָּא לְאַחַר יְרֻשָּׁה וִישִׁיבָה.
תשובה – משום דתרומות ומעשרות החיוב על הקרקע וכל זמן שלא כבשו לגמרי עדיין לא קנו הקרקע לגמרי לכך אין חייב בתרומות ומעשרות וכן שמיטה ויובלות החיוב הוא על הקרקע אבל חלה אין החיוב על הקרקע שהרי גם פירות חו"ל שנכנסו לארץ חייב בחלה מן התורה ולא בתרומות ומעשרות שחייב רק מדרבנן. כי הלישה מחייבת וכיון שנכנסו לארץ ולשו מיד נתחייבו כיון שכבר באו לארץ. (טעמא דקרא)
כלב היה בן שבעים ושמונה בכניסתו לארץ ובן שמונים וחמש לאחר הכיבוש ומכאן עולה שהכיבוש ארך שבע שנים. (ברכת אשר)
וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. (טו לב)
איתא במדרש (ב"ר יא ב) וַיְבָרֶךְ אֱ-לֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ (בראשית ב ג) רבי יצחק אמר: ברכו במן, וקדשו במקושש וברכו בעטיפה היינו ציצית.
שאלה – איך נרמז ב'וַיְבָרֶךְ' 'וַיְקַדֵּשׁ' מקושש ועטיפה. ועוד מה שייכות יש לשני עניינים הללו עטיפה אצל מקושש.
תשובה – יבואר ע"פ מה שאמרו ז"ל (ילקוט שלח רמז תשנ) מפני מה נסמכה פרשת ציצית למקושש? שאמר משה לפני הקב"ה, דלבעבור זה חטא המקושש, דבימות החול ישראל מלובשין בתפילין וזוכרין על ידם את השם יתברך ומורא שמים עליהן, אבל בשבת אין עליהם תפילין ואין להם דבר המזכיר. אמר לו הקב"ה: אני אתן לכם מצוה שנוהגת גם בשבת, וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כׇּל מִצְוֺת יְ-הֹוָה. ונמצא לפי זה, נתהוו ב' עניינים הללו מקושש ועטיפת ציצית, בזמן אחד. (בני יששכר שבתות מאמר ג אות ד)
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת. (טו לח)
שאלה – מה הטעם שנהגו כאשר טווים החוטים בטלית וצריך לקצרם שאין חותכים בסכין אלא נושכים.
תשובה – לפי ששנינו במשנה (מדות ג ד) שֶׁהַבַּרְזֶל פּוֹסֵל בִּנְגִיעָה, לפי שֶׁהַבַּרְזֶל נִבְרָא לְקַצֵּר יָמָיו שֶׁל אָדָם, וְהַמִּזְבֵּחַ נִבְרָא לְהַאֲרִיךְ יָמָיו שֶׁל אָדָם; אֵינוֹ בְּדִין שֶׁיּוּנַף הַמְּקַצֵּר עַל הַמַּאֲרִיךְ. ואיתא בגמרא (שבת לב:) בַּעֲוֹן צִיצִית בניו מתים כשהם קטנים. ואם כן הציצית נבראו להאריך ימיו של האדם ואינו בדין שיונף המקצר ולכן אין חותכים בסכין כאשר יתקנו אותן. (טעמי המנהגים בשם מסורת הברית)
שאלה – מה הטעם שבַּעֲוֹן צִיצִית בניו מתים כשהם קטנים.
תשובה – לפי שבציצית ניכר שיש לישראל דין בנים, על כן המבטל מצוה זו ימותו בניו! וכתב הרא"ש - שעושין ח' חוטין בכל כנף, ויש בהם חמשה קשרים שבזה נשלם מספר אחד, וארבע פעמים 'אחד' [13] הוא מספר 'בן' [52], שבזה ניכר שיש לישראל דין בנים להשם יתברך.
ועוד – לפי שהציצית ניתן לישראל שיהיה בו היכר ומזכרת ליהדות שלהם, ויש עוד היכר באדם ליהדות ע"י הפאות, אך כל דבר אינו חזק אלא ע"פ שני עדים, ולכך צריך לעשות ההיכר בשתים. מיהו כל זה בגדולים, אבל קטנים אין להם לא פאות ולא ציצית, כי הקטנים מגדלים שער ראשם כולו, ולכן זה שאינו מקיים מצות ציצית שיש בהם היכר ליהדות, אז מתים בניו בעודם קטנים, שאין בהם עדיין היכר ליהדות לא מצד ציצית ולא מצד פאות. (בן יהוידע)
וְיֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן, אִם קֹרַח וַעֲדָתוֹ חָטְאוּ, טַף לָמָּה בָּאִים לְעֹנֶשׁ זֶה. אֶלָּא לְפִי שֶׁחָלְקוּ עַל צִיצִית וּמְזוּזָה, וּמַסִּיק בְּפֶרֶק בַּמֶּה מַדְלִיקִין (שבת לב:): ר׳ יְהוּדָה וְר׳ מֵאִיר, חַד אָמַר בָּנִים מֵתִים בַּעֲוֹן צִיצִית, וְחַד אָמַר בַּעֲוֹן מְזוּזָה כוּ׳. וְטַעַם לִשְׁנֵיהֶם אֶחָד הוּא, לְפִי שֶׁשְּׁנֵיהֶם בָּאוּ לְזִכָּרוֹן, כִּי הַמְּזוּזָה לִהְיוֹת ה׳ לְנֶגֶד עֵינָיו תָּמִיד בְּבוֹאוֹ וּבְצֵאתוֹ, וְהַצִּיצִית לְזִכְרוֹן הַמִּצְווֹת, וּכְתִיב (הושע ד ו): וַתִּשְׁכַּח תּוֹרַת אֱ-לֹהֶיךָ אֶשְׁכַּח בָּנֶיךָ גַּם אָנִי, כִּי עַל יְדֵי שֶׁתִּשְׁכַּח תּוֹלְדוֹת הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים, אֶשְׁכַּח גַּם סְתָם תּוֹלְדוֹתֶיךָ. וְעוֹד, שֶׁהַבָּנִים עָנָף מִמֶּנּוּ כְּצִיצִית שֶׁהֵם עָנָף מִן הַבֶּגֶד. (כלי יקר)
עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת. (טו לח)
שאלה – מה הטעם דכתיב ג' פעמים צִיצִת בפרשה. ועוד היה לו לומר עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם בסיפא.
תשובה – לרמז לנו שמצות פתיל לבן של ציצית יהיה לְדֹרֹתָם, היינו לדורות עולם, ולא יתבטל לעולם, ושוב אח"כ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת – זה אינו לדורותם כי בזמן הזה אין חלזון ותכלת.
א"נ דמובא בכתבי האריז"ל – דכתיב ג' פעמים צִיצִת בפרשה, והוא גימטריא אלף ת"ת (היינו 1800) שהם העבדים שמשמשים לכל אחד מישראל לעתיד לבוא, והוא פלא דבגמרא איתא (שבת לב:) כׇּל הַזָּהִיר בְּצִיצִית זוֹכֶה וּמְשַׁמְּשִׁין לוֹ שְׁנֵי אֲלָפִים וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת עֲבָדִים. (היינו 2800). וי"ל דלא חשיב בכתבי האריז"ל אלא מה שזכות הציצית גורם והוא אלף ות"ת דהוא גימטריא ג' פעמים צִיצִת, והאלף היתרים הם בלאו הכי לכל אחד מישראל דכתיב (דברים לב) אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף, וזה מה שמצינו במסכת מועד קטן (טז (: דדוד המלך היה מתאנח על מאתים דכתיב אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף, והגמרא בשבת כוללת את מצות ציצית בתוספת מה שכל אחד מישראל מקבל אלף עבדים וביחד אלפיים ות"ת. ('חתם סופר' עה"ת)
עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם הטעם דכתיב הכא לְדֹרֹתָם - דבא לרבות לימות המשיח דסלקא דעתך כיון דהתורה אמרה טעם המצוה לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כׇּל מִצְוֺתָי מאחר ולעתיד לבוא יבטל השכחה כדכתיב (ירמיה לא לב) אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם יְ-הֹוָה נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל לִבָּם אֶכְתְּבֶנָּה סד"א דאין צריך למצות ציצית קמ"ל דגם לעתיד לבוא ינהג. (טעמא דקרא)
וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כׇּל מִצְוֺת יְ-הֹוָה וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם. (טו לט)
דרשו חז"ל ראה ציצית וזכור מצות תפילין. לכך כל הלכותיו בתיבת וּזְכַרְתֶּם, ז' זיינין של שעטנז [שֶׁבַעה אוֹתִיּוֹת צְרִיכוֹת שְׁלֹשָׁה זִיּוּנִין, וְאֵלּוּ הֵן: שעטנ״ז ג״ץ. מנחות כט:], כ' כשר שנאמר (שמות יג ט) לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְ-הֹוָה בְּפִיךָ — מִן הַמּוּתָּר בְּפִיךְ שבת קח., ר' רְצוּעוֹת שְׁחוֹרוֹת הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי מנחות לה., ת' תִּיתּוּרָא, מ' מַעְבַּרְתָּא, מ' מרובעות מנחות שם. דבר אחר ז' שבעה ראשין של ימין המניח ג' ראשים ושל שמאל המניח ד' ראשים. כ' כרוכין בשיער, ר' ת' תפורין בגידין. מ' מוקפין בגויל. לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם ר"ת עול, רמז למשז"ל (ברכות יד:) הָרוֹצֶה שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם שְׁלֵמָה יִפָּנֶה, וְיִטּוֹל יָדָיו, וְיַנִּיחַ תְּפִילִּין, וְיִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע, וְיִתְפַּלֵּל, וְזוֹ הִיא מַלְכוּת שָׁמַיִם שְׁלֵמָה. אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם גימטריא וסרסורים לעון (738), עינא ולבא תרי סרסורי עבירה ירושלמי (ברכות פ"א ה"ה). ל"ב חוטים ועשרים קשרים הרי ב"ן, שני פעמים הוי"ה, לרמוז למאמר רז"ל (ר"ה יז:) מְלַמֵּד שֶׁנִּתְעַטֵּף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּשְׁלִיחַ צִבּוּר ואמר ה' ה'. וּזְכַרְתֶּם אֶת ר"ת אלו תפילין. (רבינו אפרים)
סגולה להינצל מהרהור עבירה
כתב הבני יששכר – קיבלתי מן הצדיקים בהזדמן ח"ו אל האדם איזה הסתכלות בעבירה או בהרהור עבירה והיצר בוער בקרבו, ינדור לצדקה דבר מה וינצל ויחליש כח היצר. (אגרא דפרקא אות קד)
שְׁקוּלָה מִצְוַת צִיצִית כְּנֶגֶד כׇּל מִצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה (נדרים כה.) וזוהי פתח תקוה להשלמת רמ''ח איברי ושס''ה גידי נפשו רוחו ונשמתו, מאחר שאין אנחנו יכולים לקים התרי''ג מצוות, כשאנו מקיימים מצות ציצית, חשוב כאלו קיימנו התרי''ג מצוות. אבל צריך לכוון כן בפרוש. (פלא יועץ)
אֲנִי יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵא-לֹהִים אֲנִי יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֵיכֶם. (טו מא)
שאלה – מה הטעם דכתיב ברישא אֲנִי יְ-הֹוָה אֱלֹהֵיכֶם ובסיפא אֲנִי יְ-הֹוָה אֱלֹהֵיכֶם, והוא בכפל.
תשובה – לפי שהציצית כשני עדים, שנים מלפניו ושנים לאחריו, והקב"ה מעיד עליו בעוה"ז ובעוה"ב, והמבזה ציצית שאין לו, בניו ובנותיו מתים (שבת לב:) שנאמר (ירמיה ב לד) גַּם בִּכְנָפַיִךְ נִמְצְאוּ דַּם נַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים נְקִיִּים. בְּכׇל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים (קהלת ט ח) בגימטריא הן ציצית לבגדיך. 724 (ר' אפרים)
א"נ לומר (ישעיה מד ו) אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן, כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת (מיכה ז טו), מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה (קהלת א ט), כמו שמשה ואהרן במצרים כן מלך המשיח ואליהו, וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן. (עובדיה א כא) וְכֹל שֶׁאֵין לוֹ צִיצִית בְּבִגְדוֹ עוֹבֵר בַּחֲמִשָּׁה עֲשֵׂה. פרש"י – ועשו ונתנו והיה וראיתם גדילים תעשה לך (מנחות מד.) ואם יש לו כאילו קיים ה' חומשים, לכך רמוז על ה' של אֱ-לֹהֵיכֶם. (הרוקח)
כתב השו"ע - מחזיר שתי ציציות לפניו ושתיים לאחריו, כדי שיהא מסובב במצוות. (שו"ע או"ח ח ד) כדכתיב (תהלים לד) חֹנֶה מַלְאַךְ יְ-הֹוָה סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם. הם המצוות השלוחים מאתו יתברך. (לבוש) ובמדרש כׇּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה יְ-הֹוָה מִי כָמוֹךָ (תהלים לה) אמר דוד, מאחרי ומלפני השלכתי שני כנפים של טלית כשאני עומד בתפלה. (ילקו"ש תהלים תשכ"ג) (הגר"א)
אֲנִי יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֵיכֶם - מתחיל באֲנִי ומסיים באֲנִי, לרמוז שהוא אחד בשני עולמות, אם עושין המצוות בזה העולם, אני פורע להם לעולם הבא.
ששים וארבע תיבות בפרשת ציצית – כלומר אם תקיימו פרשת ציצית, הרי אתם כמלאכים שיש להם ששים וארבע פנים. (שפתי כהן)
דכתיב (יחזקאל א ו) וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָת וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם לְאַחַת לָהֶם. פרש"י - לפרצוף האדם לבדה היו ארבעה פנים וכן לאריה ולנשר ולשור הרי שש עשרה לחיה וכן לכל חיה וחיה וארבע כנפים לכל אחד מן הפנים הרי ששים וארבע כנפים לחיה.
שבעים פנים לתורה, לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת
התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה
לע"נ הרב חפץ בן אסתר זצ"ל
לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
