ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- תפילה ובית כנסת
- קריאת התורה
אלא שלא כל הפרשות שוות, ובעיקר לא כל הנערים שווים. יש נערים מוכשרים יותר בקריאה ויש פחות, יש שניחנו בזיכרון טוב וחד ויש שלא. ובמקומות שבהם הנוהג הרווח הוא שהנער קורא את הפרשה כולה, יכול להיווצר לחץ חברתי על הנער לקרוא את כל הפרשה, גם אם אין לו הכישורים המתאימים לכך.
במסגרת זו לא איכנס לדיון החשוב שראוי להידון, כיצד נכון להתייחס לנוהג זה, שעשוי לגרום לאי נעימויות מצדדים רבים, וגם לא איכנס לשאלה האם וכיצד נכון לקבוע קריטריונים מטרימים בעבור נערים הרוצים לקרוא את הפרשה כולה, כגון שיעברו בחינה אצל אדם בקי שיאשר שהם מוכנים לעמוד במשימה. לכך ראוי להקדיש מאמר בפני עצמו. בשורות אלו אבקש לדון, בהינתן המציאות שהנער בר המצווה קורא את הפרשה כולה, האם ועל איזו טעות יש להעיר לו במהלך קריאתו.
גם לדיון זה ישנה חשיבות רבה, משום שבעת הקריאה לרוב הנער מצוי בהצפה רגשית הנובעת מהתרגשות רבה ומלחץ, הן מצד המעמד, כאשר עיני כול נשואות אליו, והן מצד העובדה שלראשונה בחייו הוא קורא בציבור. תגובת הקהל לטעויותיו יכולה להכריע אם חוויית הקריאה תיחרט בזיכרונו ובליבו כאירוע מרגש ומחבר, או, חלילה, כאירוע מבייש ומשפיל, ובמקרי קיצון אף טראומטי, בעל השלכות מרחיקות לכת על הקשר שלו עם בית הכנסת ואולי אף עם היהדות בכלל (וכבר היו דברים מעולם). כמו כן, דבר ידוע ומוכר לכול הוא שאפילו בעל קורא מנוסה שטעה ותיקנוהו, לא פעם נכנס למצב של מבוכה ובלבול שמזמין טעויות נוספות, על אחת כמה וכמה כשמדובר בנער נרגש וחסר ניסיון. לכן יש לשקול במאזני הצדק כל הערה ותיקון, אם הם הכרחיים אם לאו.
גבולות התיקון בהלכה
בפתח הדיון יש לזכור כי חובת קריאת התורה היא תקנת חכמים, למעט קריאת פרשת זכור, ויש אומרים גם פרשת פרה. לכן בכל ספק ומחלוקת, בפרט כשמדובר בחשש סביר לבושה גדולה כמו במקרה דידן, מן הדין ניתן לסמוך על הדעות המקילות בסוגיה.
ומכאן לגופה של סוגיה, שאותה יצא לי לברר בסייעתא דשמיא במסגרת בירורי הסוגיות לטובת כתיבת הספר 'פניני הלכה - חפצי קודש', שברוך ה' יצא לאור זה עתה. מטבע הדברים, בפלטפורמה זו לא ניתן לפרוס את הסוגיה לעומקה, אך להלן תמצית עיקריה, ואת פירוט הדברים ניתן למצוא במאמר העוסק בנידון בכתב העת 'בארות' בהוצאת מכון הר ברכה.
בספרו משנה תורה (הלכות תפילה יב, ו) פוסק הרמב"ם, בהתבסס על כמה גמרות בתלמוד הירושלמי, שאם "קרא וטעה, אפילו בדקדוק אות אחת - מחזירין אותו, עד שיקראנה בדקדוק". וההבנה הפשוטה בדבריו היא שמדובר על כל טעות, גם כזו שאינה משנה את משמעות המילה. כמה ראשונים הביאו את דברי הרמב"ם הללו להלכה. מנגד, הראב"ן הירחי, בספרו 'ספר המנהיג' (הלכות שבת, עמ' קס-קסא בהוצאת מוסד הרב קוק), כותב: "אם טעה הקורא בתורה, או החזן המְקַרֵא אותו - טוב לו שלא להגיה לו על שגגותיו מלהלבין את פניו ברבים. כי אף על פי שטעה, יצא ידי קריאה".
בהמשך הוא מסייג את דבריו וכותב: "אך אם טעו ביתרון אות אחת או בחיסרון, או שקרא לדל"ת רי"ש או לרי"ש דל"ת, בדבר שהוא כלפי מעלה, שהוא כמחריב את העולם – 'אין עצה ואין תבונה לנגד ה'', ויש עלינו להגיה לו בקול רם עד שיחזור בו לקרות כהוגן וכדת".
כלומר כאשר שינוי המשמעות גורם להבנה שעלולה לגרום לחירוף "כלפי מעלה", שאז "הוא כמחריב את העולם", אין מנוס מלהעיר לו על כך "עד שיחזור בו לקרות כהוגן וכדת", כי "אין עצה ואין תבונה לנגד ה'". הדוגמה שמזכיר ספר המנהיג היא אדם שהחליף בין דל"ת לרי"ש, ברומזו לדברי המדרש (משנת רבי אליעזר, פרשה יב): "שמע ישראל ה' א־לוהינו ה' אחד, אם אתה עושה דל"ת רי"ש - מחריב אתה את העולם".
הווה אומר: לשיטת ספר המנהיג, רק על טעות שיש בה כדי לחרף כלפי מעלה יש להעיר לקורא, אך על טעות אחרת אין להעיר, כי יוצאים ידי חובת הקריאה גם אם טעה בה. וכיוון שכך, "טוב לו שלא להגיה לו על שגגותיו, מלהלבין את פניו ברבים".
למנוע את הטראומה
להלכה, ישנן שלוש שיטות עיקריות: שיטת הפוסקים כרמב"ם, שבה עומדים ה'שולחן ערוך' (אורח חיים קמב, א), הגר"א (שם א), ועוד; ובכללה שיטת הפר"ח (שם) וסיעתו, הקרובה לשיטת השולחן ערוך. מנגד, שיטת הפוסקים כספר המנהיג, כמותה סובר הב"ח (שם א) אף לכתחילה, ועל פיה נהגו בלונדון ובאמסטרדם, כפי שהעיד הרב שם טוב גאגין (כתר שם טוב א-ב), וכמותה סוברים במצבי שעת הדחק תרומת הדשן (פסקים וכתבים, סי' קפא), אליה רבה (קמב, ב), רבי יעקב לורברבוים (דרך החיים, הלכות קריאת התורה) ועוד.
שיטה שלישית היא שיטת המחלקים בין טעות הגורמת לשינוי משמעות המילה, שעליה מחזירים את בעל הקריאה, לטעות שאינה משנה את משמעותה ועליה אין מחזירים. יסוד החילוק מובא בתירוצו השני של מהר"י בן חביב לסתירה שהקשה בדברי הטור (הובא בבית יוסף אורח חיים קמב, א), וכשיטתו סוברים הרמ"א (אורח חיים קמב, א), הלבוש (שם א-ב), פרי מגדים (שם א"א א) ועוד.
נמצא שבמקרה רגיל, שבו אין צורך הלכתי להקל, אף שהמחלוקת היא בדין מדברי חכמים, הנכון הוא ללכת כדעה האמצעית ולהחזיר את הקורא על טעות שיש בה שינוי משמעות, וכמקובל (ומקומות שנהגו כשולחן ערוך - ימשיכו במנהגם). אולם כאשר מדובר על שעת הדחק, ובפרט שעת דחק גדולה כמו במקרה של נער בר־מצווה, אפשר ונכון לנקוט כדעת המקילים, ולהימנע מלתקן את הנער גם על טעויות שיש בהן שינוי משמעות.
מובן שאם ישנה דרך לתקן את הנער על טעויות אלו מבלי שייגרם לו מכך עלבון, כגון שמי שלימדו לקרוא בתורה יעמוד לצידו ויוסכם כי הוא היחיד שמוסמך להעיר לו - מה טוב הדבר. כך יוכל המלמד, מתוך היכרותו את הנער, להחליט אם ועד כמה להעיר בצורה שלא תערער את ביטחונו ותגרום לעלבונו.
וכן פסק מורי ורבי הרב אליעזר מלמד בפניני הלכה חפצי קודש (טו, טז): "כאשר יש חשש לעלבון גדול, גם אם הקורא טעה טעות שמשנה את המשמעות, כיוון שהדין מדברי חכמים, יש לסמוך על דעת המקילים ולהימנע מלהעיר לו, כדי שלא להלבין את פניו. בנוסף, במקרה כזה, יש חשש שהקורא ייכנס לחרדה שתגרום לו לטעות יותר, וכך עלבונו יגדל וכבוד הקריאה ייפגע יותר. העצה הראויה למקום שבו יש חשש שהמעירים יפגעו בקורא, שיעמידו ליד בעל הקורא אדם שבקיא בדקדוק, ורק לו תהיה רשות להעיר לקורא. ובמקום שיש חשש לעלבון גדול, כגון בנער 'בר מצווה', ינהג כדעת המקילים ולא יעיר. אך ידאג שלהבא לא ימנו קורא שעלול לטעות טעויות רבות, וכן יבחן את חתני בר המצווה, וינחה את מי שהקריאה קשה לו - להסתפק בקריאת המפטיר".
הסוגיה נדונה בכרך החדש 'חפצי קודש', מתוך סדרת ספרי 'פניני הלכה' מאת הרב אליעזר מלמד, ראש ישיבת ההסדר הר ברכה, בהוצאת מכון הר ברכה.
מתוך העיתון 'בשבע'
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.









