ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- תפילה ובית כנסת
- קריאת התורה
אלא שלא כל הפרשות שוות, ובעיקר לא כל הנערים שווים. יש נערים מוכשרים יותר בקריאה ויש פחות, יש שניחנו בזיכרון טוב וחד ויש שלא. ובמקומות שבהם הנוהג הרווח הוא שהנער קורא את הפרשה כולה, יכול להיווצר לחץ חברתי על הנער לקרוא את כל הפרשה, גם אם אין לו הכישורים המתאימים לכך.
במסגרת זו לא איכנס לדיון החשוב שראוי להידון, כיצד נכון להתייחס לנוהג זה, שעשוי לגרום לאי נעימויות מצדדים רבים, וגם לא איכנס לשאלה האם וכיצד נכון לקבוע קריטריונים מטרימים בעבור נערים הרוצים לקרוא את הפרשה כולה, כגון שיעברו בחינה אצל אדם בקי שיאשר שהם מוכנים לעמוד במשימה. לכך ראוי להקדיש מאמר בפני עצמו. בשורות אלו אבקש לדון, בהינתן המציאות שהנער בר המצווה קורא את הפרשה כולה, האם ועל איזו טעות יש להעיר לו במהלך קריאתו.
גם לדיון זה ישנה חשיבות רבה, משום שבעת הקריאה לרוב הנער מצוי בהצפה רגשית הנובעת מהתרגשות רבה ומלחץ, הן מצד המעמד, כאשר עיני כול נשואות אליו, והן מצד העובדה שלראשונה בחייו הוא קורא בציבור. תגובת הקהל לטעויותיו יכולה להכריע אם חוויית הקריאה תיחרט בזיכרונו ובליבו כאירוע מרגש ומחבר, או, חלילה, כאירוע מבייש ומשפיל, ובמקרי קיצון אף טראומטי, בעל השלכות מרחיקות לכת על הקשר שלו עם בית הכנסת ואולי אף עם היהדות בכלל (וכבר היו דברים מעולם). כמו כן, דבר ידוע ומוכר לכול הוא שאפילו בעל קורא מנוסה שטעה ותיקנוהו, לא פעם נכנס למצב של מבוכה ובלבול שמזמין טעויות נוספות, על אחת כמה וכמה כשמדובר בנער נרגש וחסר ניסיון. לכן יש לשקול במאזני הצדק כל הערה ותיקון, אם הם הכרחיים אם לאו.
גבולות התיקון בהלכה
בפתח הדיון יש לזכור כי חובת קריאת התורה היא תקנת חכמים, למעט קריאת פרשת זכור, ויש אומרים גם פרשת פרה. לכן בכל ספק ומחלוקת, בפרט כשמדובר בחשש סביר לבושה גדולה כמו במקרה דידן, מן הדין ניתן לסמוך על הדעות המקילות בסוגיה.
ומכאן לגופה של סוגיה, שאותה יצא לי לברר בסייעתא דשמיא במסגרת בירורי הסוגיות לטובת כתיבת הספר 'פניני הלכה - חפצי קודש', שברוך ה' יצא לאור זה עתה. מטבע הדברים, בפלטפורמה זו לא ניתן לפרוס את הסוגיה לעומקה, אך להלן תמצית עיקריה, ואת פירוט הדברים ניתן למצוא במאמר העוסק בנידון בכתב העת 'בארות' בהוצאת מכון הר ברכה.
בספרו משנה תורה (הלכות תפילה יב, ו) פוסק הרמב"ם, בהתבסס על כמה גמרות בתלמוד הירושלמי, שאם "קרא וטעה, אפילו בדקדוק אות אחת - מחזירין אותו, עד שיקראנה בדקדוק". וההבנה הפשוטה בדבריו היא שמדובר על כל טעות, גם כזו שאינה משנה את משמעות המילה. כמה ראשונים הביאו את דברי הרמב"ם הללו להלכה. מנגד, הראב"ן הירחי, בספרו 'ספר המנהיג' (הלכות שבת, עמ' קס-קסא בהוצאת מוסד הרב קוק), כותב: "אם טעה הקורא בתורה, או החזן המְקַרֵא אותו - טוב לו שלא להגיה לו על שגגותיו מלהלבין את פניו ברבים. כי אף על פי שטעה, יצא ידי קריאה".
בהמשך הוא מסייג את דבריו וכותב: "אך אם טעו ביתרון אות אחת או בחיסרון, או שקרא לדל"ת רי"ש או לרי"ש דל"ת, בדבר שהוא כלפי מעלה, שהוא כמחריב את העולם – 'אין עצה ואין תבונה לנגד ה'', ויש עלינו להגיה לו בקול רם עד שיחזור בו לקרות כהוגן וכדת".
כלומר כאשר שינוי המשמעות גורם להבנה שעלולה לגרום לחירוף "כלפי מעלה", שאז "הוא כמחריב את העולם", אין מנוס מלהעיר לו על כך "עד שיחזור בו לקרות כהוגן וכדת", כי "אין עצה ואין תבונה לנגד ה'". הדוגמה שמזכיר ספר המנהיג היא אדם שהחליף בין דל"ת לרי"ש, ברומזו לדברי המדרש (משנת רבי אליעזר, פרשה יב): "שמע ישראל ה' א־לוהינו ה' אחד, אם אתה עושה דל"ת רי"ש - מחריב אתה את העולם".
הווה אומר: לשיטת ספר המנהיג, רק על טעות שיש בה כדי לחרף כלפי מעלה יש להעיר לקורא, אך על טעות אחרת אין להעיר, כי יוצאים ידי חובת הקריאה גם אם טעה בה. וכיוון שכך, "טוב לו שלא להגיה לו על שגגותיו, מלהלבין את פניו ברבים".
למנוע את הטראומה
להלכה, ישנן שלוש שיטות עיקריות: שיטת הפוסקים כרמב"ם, שבה עומדים ה'שולחן ערוך' (אורח חיים קמב, א), הגר"א (שם א), ועוד; ובכללה שיטת הפר"ח (שם) וסיעתו, הקרובה לשיטת השולחן ערוך. מנגד, שיטת הפוסקים כספר המנהיג, כמותה סובר הב"ח (שם א) אף לכתחילה, ועל פיה נהגו בלונדון ובאמסטרדם, כפי שהעיד הרב שם טוב גאגין (כתר שם טוב א-ב), וכמותה סוברים במצבי שעת הדחק תרומת הדשן (פסקים וכתבים, סי' קפא), אליה רבה (קמב, ב), רבי יעקב לורברבוים (דרך החיים, הלכות קריאת התורה) ועוד.
שיטה שלישית היא שיטת המחלקים בין טעות הגורמת לשינוי משמעות המילה, שעליה מחזירים את בעל הקריאה, לטעות שאינה משנה את משמעותה ועליה אין מחזירים. יסוד החילוק מובא בתירוצו השני של מהר"י בן חביב לסתירה שהקשה בדברי הטור (הובא בבית יוסף אורח חיים קמב, א), וכשיטתו סוברים הרמ"א (אורח חיים קמב, א), הלבוש (שם א-ב), פרי מגדים (שם א"א א) ועוד.
נמצא שבמקרה רגיל, שבו אין צורך הלכתי להקל, אף שהמחלוקת היא בדין מדברי חכמים, הנכון הוא ללכת כדעה האמצעית ולהחזיר את הקורא על טעות שיש בה שינוי משמעות, וכמקובל (ומקומות שנהגו כשולחן ערוך - ימשיכו במנהגם). אולם כאשר מדובר על שעת הדחק, ובפרט שעת דחק גדולה כמו במקרה של נער בר־מצווה, אפשר ונכון לנקוט כדעת המקילים, ולהימנע מלתקן את הנער גם על טעויות שיש בהן שינוי משמעות.
מובן שאם ישנה דרך לתקן את הנער על טעויות אלו מבלי שייגרם לו מכך עלבון, כגון שמי שלימדו לקרוא בתורה יעמוד לצידו ויוסכם כי הוא היחיד שמוסמך להעיר לו - מה טוב הדבר. כך יוכל המלמד, מתוך היכרותו את הנער, להחליט אם ועד כמה להעיר בצורה שלא תערער את ביטחונו ותגרום לעלבונו.
וכן פסק מורי ורבי הרב אליעזר מלמד בפניני הלכה חפצי קודש (טו, טז): "כאשר יש חשש לעלבון גדול, גם אם הקורא טעה טעות שמשנה את המשמעות, כיוון שהדין מדברי חכמים, יש לסמוך על דעת המקילים ולהימנע מלהעיר לו, כדי שלא להלבין את פניו. בנוסף, במקרה כזה, יש חשש שהקורא ייכנס לחרדה שתגרום לו לטעות יותר, וכך עלבונו יגדל וכבוד הקריאה ייפגע יותר. העצה הראויה למקום שבו יש חשש שהמעירים יפגעו בקורא, שיעמידו ליד בעל הקורא אדם שבקיא בדקדוק, ורק לו תהיה רשות להעיר לקורא. ובמקום שיש חשש לעלבון גדול, כגון בנער 'בר מצווה', ינהג כדעת המקילים ולא יעיר. אך ידאג שלהבא לא ימנו קורא שעלול לטעות טעויות רבות, וכן יבחן את חתני בר המצווה, וינחה את מי שהקריאה קשה לו - להסתפק בקריאת המפטיר".
הסוגיה נדונה בכרך החדש 'חפצי קודש', מתוך סדרת ספרי 'פניני הלכה' מאת הרב אליעזר מלמד, ראש ישיבת ההסדר הר ברכה, בהוצאת מכון הר ברכה.
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
