בית המדרש
  • שבת ומועדים
  • ראש השנה
  • ענינו של ראש השנה
קטגוריה משנית
  • שבת ומועדים
  • חגים וזמנים
  • ראש חודש
undefined
4 דק' קריאה
בשנים בהן א' דראש השנה חל בשבת ישנו צירוף נדיר של שלושה מועדים בו זמנית - שבת, ראש חודש וראש השנה. בעוד שאת השבת וכמובן את ראש השנה אנו מזכירים בתפילות ובברכת המזון את ראש חודש איננו מזכירים כלל. ולא רק בתפילות שחרית מנחה וערבית אלא אף בתפילת מוסף שנתקנה לזכר קרבנות המוספים איננו מזכירים את ראש חודש למרות שקרבנות ר"ח בודאי היו קרבים בראש השנה. נעסוק בתעלומה זו ובעז"ה גם ננסה ללמוד ממנה גם ענין עקרוני יותר במהותו של יום ראש השנה. בשאלת הזכרת ראש חודש בר"ה נחלקו כבר תנאים במשנה (עירובין ג, ו): רבי דוסא בן הרכינס אומר: העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה אומר: החליצנו ה' אלהינו את יום ראש החדש הזה אם היום אם למחר, ולמחר הוא אומר: אם היום אם אמש, ולא הודו לו חכמים. לכאורה דעתו של ר' דוסא נראית, לציין כל מועד בתפילה כשם שמציינים את השבת. מדוע לא הודו לו חכמים? הגמרא (מ, א) מתלבטת האם יש לנהוג כדעת ר' דוסא משום שאכן מקריבים בר"ה גם את מוספי ר"ח או שמא 'זכרון אחד עולה לכאן ולכאן' כלומר גם ראש חודש וגם ר"ה נקראו בתורה 'יום זכרון' (זכרון תרועה/ והיו לכם לזכרון שנאמר לגבי ראשי חדשים בעניין זמן תקיעה בחצוצרות) ולכן אין סיבה להזכיר גם את ר"ח. למסקנת הגמרא 'זכרון אחד עולה לכאן ולכאן' ואם כן בכלל אזכור ר"ה גם אזכור ר"ח. ואכן הנוסח בחתימת הברכה הוא 'מקדש ישראל ויום הזכרון' ולא 'יום זכרון תרועה' כדי לחדד שהאיזכור עולה לכאן ולכאן. בירושלמי (שבועות פרק א הלכה ד) מובא בפשטות: ר' יעקב בר אחא בשם ר' יסא: העובר לפני התיבה בר"ה אין צריך להזכיר ר"ח. בהמשך הדברים הירושלמי מקשה על כך ומתרץ, ומסיים במעשה רב: חד ברנש עבר קמי תיבותא ולא אדכר דריש ירחא וקלסוניה (אדם אחד עבר לפני התיבה ולא הזכיר את ר"ח וקילסוהו). נשים לב שבין הירושלמי והבבלי יש הבדל. בירושלמי קלסו את שליח הציבור שלא הזכיר ר"ח בתפילה, משמע שלא ראוי להזכיר את ר"ח בראש השנה ואילו בבבלי עולה שאין צורך להזכיר, אך אין בעיה להזכיר. מדוע שתהיה בעיה להזכיר את ר"ח? התורה מכסה את עניינו של ראש השנה, הוא לא מוזכר בתואר זה אלא בתואר אחר: יום תרועה, זכרון תרועה אך לא כיום בו מתחילה שנה חדשה (אדרבה, בתורה ר"ח ניסן מוזכר כתחילת השנה) ולא כיום דין. המקור בו מוזכר א' בתשרי כיום דין הוא בתהלים (פא, ד-ה): תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו, כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב. יום הכסה הוא יום הדין. מדוע מכונה יום זה כיום 'כסה'? הגמרא (ח, ב) מסבירה: איזהו חג שהחדש מתכסה בו? הוי אומר זה ר"ה. החג היחיד שחל בתחלת חודש הוא ראש השנה. מלבד ההסבר הפשוט, שהלבנה אינה נראית בראש חודש מביאים התוספות (ר"ה ח, ב ד.ה החודש) הסבר נוסף שמדגיש שראש החודש מתכסה תחת עניינו המיוחד של ראש השנה: והר"ר משולם מפרש שהחדש מתכסה בו שאין חטאת ר"ח קרב בראש השנה כדכתיב מלבד עולת החדש ומנחתה ולא כתיב מלבד חטאת ועולה. ר"ת הקשה על הסבר זה של רבינו משולם: והקשה לו ר"ת דבריש תוספתא דשבועות תניא: ל''ב שעירים מקריבים ישראל בכל שנה וחשיב י"ב בראשי חדשים. ובאופן דמוסף דר"ה (פיוט למוסף) 'וחיות אשר הנה מרובעות' יסד ר"א הקלירי 'מוספי חדש עשתי עשרה' דהיינו פרים בני בקר שנים ואיל אחד כבשים בני שנה שבעה ושעיר לכפר. משמע שבכל ראשי החודשים כולל תשרי מקריבים מוסף! והשיב לר"ת שלא אמר שאין בו מוסף אלא מתכסה שלא הזכיר הכא חטאת בקרא ד"מלבד (עולת החודש)" כמו שהזכיר עולה. כלומר התורה עצמה מכסה את הקרבת קרבן החטאת בר"ה. והוסיף עוד רבנו משולם פירוש - שלא מזכירים בתפילת מוסף את מוספי ר"ח. עד כאן מובן למה לא מזכירים את פסוקי ר"ח בתפילת מוסף, אבל מדוע לא להזכיר ראש חודש בראש השנה כלל, לא בשאר התפילות, לא בברכת המזון ולא בשום איזכור שהוא. בספר 'הערוך' כתב מפורשות שעניין הכסה שבראש השנה עניינו שלא להזכיר ראשי חדשים 'לא בתפילה ולא בזולתה' וזאת מפני שבכוונה ראו לכסות את עניין ראש חודש, ולכן לא רק שאין חובה להזכירו אלא אף לא נכון להזכירו. וזאת למה? מפני קדושת ראש השנה לא נכון לצרף עמה קדושה נוספת, בבחינת 'כל המוסיף גורע'. קדושת ראש השנה מאפילה על קדושת ראש חודש. בתוספות הנ"ל מובא: מוטב שיבא זכאי ויכפר על החייב ואל יבא חייב ויכפר על הזכאי פירוש ההוא דר"ח קרוי חייב. מדוע ר"ח נקרא חייב? משום שעצם עניין שעיר החטאת הקרב בר"ח הוא עניין בעייתי משום שהוא מוקרב ככפרה על חטא 'אמר הקב"ה הביאו כפרה לפני שמיעטתי את הירח'. בתוספת ביאור, ראש השנה הוא זמן 'מסוכן'. תחילת השנה, יום דין, הכל נקבע ביום הזה ומעיינים בדינו של העולם. מכיוון שזהו יום דין יש מקום לקטגור להופיע ולחפש היכן יש מקום להרשיע. לכן נעשה מאמץ 'לבלבל' את השטן ולא 'להודיע לו' מתי החג חל. לכן, מסבירים הראשונים, שאפילו לא מכריזים בשבת שלפני ר"ה מתי הוא יחול. לא 'מברכים את החודש'. ולכן גם לא מזכירים את עניין החודש ביום הזה. אפילו התורה לא מגלה מה קורה ביום הזה, אלא ברמז: יום תרועה. ומתי מריעים? בזמן סכנה. משום כך ביום ראש השנה אנחנו מעדיפים שלא להזכיר חטאים, מפחד המקטרג. לכן, לפי המובא בזוהר הקדוש, לא מזכירים כלל חטאים פרטיים בר"ה. לא אומרים 'חטאנו לפניך' ולא 'סלח ומחל לכל עוונותינו' וכו'. וכשם שלא מזכירים חטאים פרטיים כך לא מזכירים אפילו חטאים קוסמולוגיים כחטא הלבנה. יוצא מדברינו שר"ה הוא לא יום של תשובה, לא יום של מחילה סליחה וכפרה. זהו יום של התחדשות הבריאה וזה מאורע משמח ומתוך כך זהו יום של המלכת ה' על העולם שברא, שזהו ודאי מאורע משמח. ליום כזה איננו 'מזמינים' את השטן, ואם הוא מגיע - אנחנו מעדיפים שישתוק וישמח גם הוא על עצם הבריאה וההמלכה!
סרטונים קצרים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il