ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- בלק
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל מכלוף בן אסתר זצ"ל
"אין מוקדם ומאוחר" או כלשון רש"י: "אין מוקדם ומאוחר מדוקדקים במקרא" (שמות ד' כ).
כבר הסברנו כמה פעמים, כי אחד המסרים של תופעה זו היא כי תורה מן השמיים. מכיון שהדברים מגיעים ממקור עליון שאינו נמצא תחת ממשלת הזמן, שיקולים אחרים מכריעים בשאלה מה יהיה סדר הדברים. לכן, אין מי שחולק על עיקרון זה וכל המחלוקת היא בשאלה עד כמה להרחיב את השימוש בכלל זה.
ההסתכלות על הזמן כחלק מהעולם הגשמי וכמימד נוסף של החומר, איננה חדשה. הרמב"ן לפני כשבע מאות וחמישים שנה, כבר קבע, כי: "כי משיצאו השמים והארץ מן האפס אל היש הנזכר בפסוק הראשון, נהיה זמן... , משיהיה יש, יתפש בו זמן"
(בראשית א' ד).
רבנו מאיר שמחה הכהן מדוינסק על פרשתנו מסביר בעמקות כלל מופלא, המציב את סדר הזמנים בשלוש מערכות או מדרגות. הוא מוכיח כי הסדר הנכון תלוי ברמת המציאות:
כשמדובר ברמה הנמוכה ביותר, באדם הגשמי, הסדר הוא: הוה עבר ועתיד.
כשמדובר במלאכים הסדר הוא: עבר הוה ועתיד.
כשמדובר ביחסנו אל האלוקות הסדר הוא: עבר עתיד והוה.
השבוע נשתדל לפרש את שיטתו וגם נסביר כיצד כלל זה נלמד גם מפרשת בלק.
האדם העשוי מאדמה, חי את חייו בהוה. ההוה משכו "כהרף עין", אכן כל חייו של האדם בתוך הנצח הינם "כהרף עין". מה שמשפיע על חיי האדם הם המאורעות שאירעו בעבר. לעבר כח מעצב רב השפעה על האישיות ועל קבלת ההחלטות. אומנם השפעת העבר קטנה לעומת הכוחות הפועלים בזמן התהוות הדברים בהוה. גם השכחה מחלישה את השפעות העבר. העתיד תמיד לוט בערפל לכן השפעתו שולית. על כן הסדר הוא "הוה, עבר ועתיד".
המלאכים שגם הם נבראים אבל אינם גשמיים כמו בני האדם, גם הם תחת ממשלת הזמן. העבר אצלם איננו מתעמעם ואין שכחה במחוזותיהם. לכן כוחו של העבר המצטבר רב מכוחו של ההוה הרגעי. גם אצל המלאכים העתיד סתום וחתום וממילא השפעתו שולית. לכן סדר הזמנים הוא "עבר הוה ועתיד".
כאשר אנו דנים בהתגלות של האלוקות אלינו, הסדר מתהפך. אצל הבורא אין כל הבדל בין העבר לעתיד. בלשונו של בעל תוס' יום טוב "כי לפניו יתברך אין קדימה ואיחור שאינו בחוק הזמן". לא זו אף זו אלא שהעבר והעתיד שניהם נצח "כי כשם שאין ראשית לראשיתו כך אין אחרית לאחריתו" (משך חכמה, במדבר כ"ג כא). ההוה הוא באמת אין ואין לו משמעות כי הקב"ה הוא ההוה של המציאות ואין לפניו הוה כלל. קיומו של ההוה מבחינת הבורא הוא רק בהתייחסות לברואיו. על כן סדר הזמנים הוא "עבר עתיד והוה".
ה"משך חכמה" מוכיח ומדגים את שיטתו באמצעות המקורות הבאים:
על הבורא נאמר: "כֹּה אָמַר יְקֹוָק מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ יְקֹוָק צְבָאוֹת אֲנִי רִאשׁוֹן (=עבר) וַאֲנִי אַחֲרוֹן (=עתיד) וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים (=הווה)" (ישעיהו מ"ד ו).
בעניין המלאכים מצינו בירושלמי: "אמר ר' יוחנן לעולם אין הקב"ה עושה בעולמו דבר עד שנמלך בבית דין של מעלה (=המלאכים)... אימתי חותמו של הקב"ה אמת בשעה שנמלך בבית דין של מעלה. ... אמר ריש לקיש אל"ף רישיה דאלפא ביתא (התחלת הא"ב) מ"ם באמצעיתה תי"ו בסופה לומר "אֲנִי יְקֹוָק רִאשׁוֹן" (ישעיהו מ"א ד) (=עבר) שלא קיבלתי מאחר; "וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים" (שם מ"ד ו) (=הוה) שאין לי שותף; "וְאֶת אַחֲרֹנִים אֲנִי הוּא" (שם מ"א ד) (=עתיד) שאיני עתיד למוסרה לאחר"
(סנהדרין פרק א הלכה א).
בעניין המלאכים מצינו בירושלמי: "אמר ר' יוחנן לעולם אין הקב"ה עושה בעולמו דבר עד שנמלך בבית דין של מעלה (=המלאכים)... אימתי חותמו של הקב"ה אמת בשעה שנמלך בבית דין של מעלה. ... אמר ריש לקיש אל"ף רישיה דאלפא ביתא (התחלת הא"ב) מ"ם באמצעיתה תי"ו בסופה לומר "אֲנִי יְקֹוָק רִאשׁוֹן" (ישעיהו מ"א ד) (=עבר) שלא קיבלתי מאחר; "וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים" (שם מ"ד ו) (=הוה) שאין לי שותף; "וְאֶת אַחֲרֹנִים אֲנִי הוּא" (שם מ"א ד) (=עתיד) שאיני עתיד למוסרה לאחר"
(סנהדרין פרק א הלכה א).
מדוע שינה ריש לקיש את סדר הפסוקים מכפי הופעתם בתנ"ך? ללמדך שזה סדר הזמנים הנכון ביחס למלאכים בהם עוסקת הסוגיא.
בסוגיא העוסקת בסדר מלכויות בתפילת ראש השנה שלנו, בני האדם, מובאים הפסוקים בסדר הבא:
"אלא מלכיות תלת הוא דהויין" "יְקֹוָק אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ" (במדבר כ"ג כא) (=הוה), "וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים ל"ג ה) (=עבר) , "יְקֹוָק יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד" (שמות ט"ו יח) (=עתיד) (ראש השנה דף לב ע"ב).
מדוע הובא הפסוק מפרשתנו, פרשת בלק בספר במדבר, לפני הפסוק מספר שמות וכך גם הפסוק מספר דברים?
מכאן הוכחה לעקרון שמצא ה"משך חכמה" - הסדר בנוגע אלינו הוא – הוה עבר ועתיד.
הבה נתפלל כי גם אנו, אלו הנמצאים תחת ממשלת הזמן, נזכה לחיבור אל הנצח.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
