ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
- שבת ומועדים
- ימים נוראים
- ראש השנה
כתב הרמב"ם - כל העולה לקרות בתורה פותח בדבר טוב ומסיים בדבר טוב חוץ מפרשת האזינו ולמה פוסקין בה בעניינים אלו מפני שהן תוכחה כדי שיחזרו העם בתשובה. (הל' תפילה פי"ג ה"ה)
• מלשון זיו וזוהר, והוא מתקנת עזרא, לבאר שיחזור הזיו והזוהר לישראל, וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם, שכן שירת האזינו היא נחמה גדולה והבטחה בענין הגאולה, ובנקמת ישראל מאויביהם, ובכפרתם מעונותיהם (רבנו בחיי).
• רמז של הזי"ו ל"ך, שהה' כנגד חמשה שקוראים בתורה בראש השנה שחל בחול, ז' כנגד שבעה שקוראים בראש השנה שחל בשבת, י' כנגד עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים, ו' כנגד ששה קרואים ביום הכיפורים שחל בחול, ל' כנגד שלשים תקיעות שתוקעים בראש השנה, כ' כנגד עשרים יום שמתענים בהם היחידים, עשרה לפני ראש השנה, ועשרה בין ראש השנה ליום הכיפורים (הרוקח, שבולי הלקט שו, ומחזור ויטרי בשם רב סעדיה גאון).
• חכמים נתנו סימן להפסקת פרשה זו יותר משאר פרשיות שבתורה, כדי שלא יתקוטטו העולם עם השליח צבור אם יפסיק להם בתוכחה (אבודרהם סדר פרשיות).
יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב. (לב ב)
בגמרא (תענית ז.) רָבָא רָמֵי, כְּתִיב: 'יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי' בלשון קשה, וּכְתִיב: 'תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי' בלשון רכה! אִם תַּלְמִיד חָכָם הָגוּן הוּא — כַּטַּל דמשמע נחת, וְאִם לָאו — עוֹרְפֵהוּ כַּמָּטָר הרגהו.
שאלה – למה הקדימה התורה את התלמיד שאינו הגון יַעֲרֹף כַּמָּטָר לפני ההגון תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי.
תשובה – לפי שכל זמן שהתלמיד שאינו הגון נמצא אי אפשר ללמד גם את ההגון, שהאינו הגון יקלקלנו לכן בתחלה מוכרח לערוף את האינו הגון ולהסירו ואח"כ יוכל ללמד את ההגון. (טעמא דקרא)
דרך צחות אמרו שת"ח כשהוא הגון דומה לטל שאין אדם קץ בו אע"פ שהוא מתמיד לבא בכל יום ואם אינו הגון דומה למטר שאע"פ שאינו בא אלא לעתים אדם קץ בו תכף שנעשה ממנו מה שצריך לבריות בהכרח והוא שאמר כתוב יַעֲרֹף כַּמָּטָר וכתוב תִּזַּל כַּטַּל הא בתלמיד חכם הגון הא בתלמיד חכם שאינו הגון. (מאירי – שם)
משום דטל בא לעולם בנחת וברצון, משא"כ המטר בעת ירידתו בורחים האנשים ממנו אל הבית, וזהו שאמר אם ת"ח הגון הוא התקרב אליו בנחת כמו הזלת הטל שבא בנחת וברצון, ואם לאו פנה אליו עורף וברח ממנו כמו מן המטר. (תורה תמימה)
שאלה – מה הטעם שאמרו רז"ל (שבת קיד.) כׇּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁנִּמְצָא רְבָב עַל בִּגְדּוֹ — חַיָּיב מִיתָה.
תשובה – לפי שמוכח מזה שרוצה להתכבד בכבודה של תורה ואמר התנא (משנה אבות א, יג) וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתַגָּא חֳלֵף וכל הנהנה נוטל חייו מעולם הזה, והנה לומד לשמה מוכרח שיהיה למודו בהצנע ולכן דימהו לטל שיורד בהצנע אבל שלא לשמה לימודו בפרסום גדול שמתכוין לפרסמו לכך דימהו למטר שירידתו בפרסום ונראית לעינים. (בניהו - תענית ז.)
שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל. (לב ה)
רמז בפסוק למתנה הטובה שנתן לנו הקב"ה מדי שנה בשנה חודש אלול ועשרת ימי תשובה של השנה החדשה.
שִׁחֵת אע"פ שהאדם שיחת את גופו ונפשו בעוונות במשך השנה כולה, עם כל זה זוכה לימי אלול לוֹ לֹא אותיות 'אלול' וימים אלו יהיו בָּנָיו יוכל לבנות מחדש ולתקן את כל הפגמים. ועוד גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ אשר הוסיף עוד עשרה ימים מר"ה עד יוהכ"פ, והם יחדיו ארבעים יום וארבעים לילה מוּמָם מ' יום ומ' לילות. הלילות נרמזו באות מ' הנכתבת בלי מילוי כיון שרובו בשינה. והימים רמזים ב'מם' שנכתב במילוי אותיות שהאדם מסוגל למלא אותם בתשובה ומעשים טובים. עם כל זה תראה שיש דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל גם בימים אלו שאין חוזרים בתשובה כראוי. (בא"ח – דרושים)
רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱ-לֹהִים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל. (לב לט)
ד' פעמים אֲנִי בפסוק כנגד ד' גלויות, כלומר אני עמכם בכל גלות וגלות, בְּכׇל צָרָתָם לוֹ צָר (ישעיה סג). (רבינו אפרים)
ד' פעמים אֲנִי בפסוק כי לעתיד לבוא יראה בד' רוחות העולם על פי ד' החיות כי אין אלוה כי אם השם הנכבד והנורא שבו ד' אותיות וגם מטטרון יעיד על זה שאין למעלה שום אלוה זולתו וגם עדת קרח יעידו שאין למטה זולתו וישראל, וְאַתֶּם עֵדַי נְאֻם יְ-הֹוָה וַאֲנִי אֵל (ישעיה מג), הרי ד' עדים.
(הרוקח)
אֲנִי הוא כינוי לשכינה כידוע. והכל תלוי בתשובה. והעיני בשר לו ימהר לשוב לקרב הגאולה מאחר שהשכינה בגלות. ובעבור השכינה לבד צריך לשוב ואמרו רז"ל אין עַתָּה אלא תשובה (ב"ר פכ"א) ויצדק הרמז התשובה בתיבת עַתָּה כי ברגע קטן סגי בהרהור תשובה. ועוד רמז תשובה אותיות תשוב ה' וגם יש תשובה עילאה ורמוז בתיבת עַתָּה כאב את בן ירצה רְאוּ עַתָּה ראו בדעתכם תשובה הרמוז בתיבת עַתָּה ומהרו לשוב כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא והשכינה כביכול בגלות ובעבורה שובו אתיו לאביכם שבשמים. ובכח התשובה אֲנִי אָמִית לסט"א וַאֲחַיֶּה ניצוצי הקדושה המה יעלו אל מקום הקודש. (נחל קדומים)
הנה לבושי השם הנכבד הוי"ה ב"ה נקרא אני, כי האותיות אשר לפני שם הוי"ה [טדה"ד שבגימטריא כ"ב] ואחר השם ב"ה [כוז"ו שבגימטריא ל"ט] בגימטריא אני (61). כעין לבוש המסתיר את הלובש לפניו ולאחריו. והנה הוא בגימטריא אני, להורות אֲנִי אֲנִי הוּא, והגם שאני מתלבש בטבע, הנה תתבונן כִּי אֲנִי הוּא. (בני יששכר אדר מאמר ג ו)
כתבו המפרשים שישראל יש להם תשובה לפי שיש להם דין של בנים, וקי"ל (קדושין לב.) הָאָב שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ – כְּבוֹדוֹ מָחוּל. כתבו הפוסקים דהאב אין בזיונו מחול, וכתיב (במדבר טו) כִּי דְבַר יְ-הֹוָה בָּזָה. ובזוהר הקד' על איזה עונות אמרו עבדינן קלנא לשכינתא. עושים קלון זלזול או צער לשכינה. מֶלֶךְ שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ – אֵין כְּבוֹדוֹ מָחוּל, שֶׁנֶּאֱמַר: 'שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ' – שֶׁתְּהֵא אֵימָתוֹ עָלֶיךָ. וניחא לן דישראל מודים דכולי עלמא דיליה ויכול למחול דדווקא במלך פרטי אין כבודו מחול דבעינן שתהא אימתו עליך. ולגבי הקב"ה לא שייך זה. וזהו שאמר רְאוּ והתבוננו עַתָּה שהיא תשובה לשוב. וכי תימא איכא עוונות דבזיון ואב אין בזיונו מחול לזה אמר כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱ-לֹהִים עִמָּדִי וכולי עלמא דיליה ויכולני למחול. (חומת אנך)
אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל ס"ת אני, לומר שמרוב אהבת הקב"ה לישראל אינו מניחם בגלות, ומשלו ז"ל למלך שהיה לו בן אהוב לכל מקום שהיה הולך היה מוליכו עמו. חַי אָנֹכִי לְעֹלָם, כתיב חסר ו', היינו לְעֹלָם הבא שהוא נעלם מבני אדם. (שפתי כהן)
חַי אָנֹכִי לְעֹלָם, כתיב חסר ו'. לאחר ששת אלפים שנה אז יהיה וְנִשְׂגַּב יְ-הֹוָה לְבַדּוֹ (ישעיה ב יא) ונחסר ו', שששה ימים נדונים הרשעים.(מנחת יהודה)
רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱ-לֹהִים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל. (לב לט)
אמרו רז"ל (סנהדרין קד.) בְּרָא מְזַכֵּי אַבָּא, אַבָּא לָא מְזַכֵּי בְּרָא. דִּכְתִיב: 'וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל'. אֵין אַבְרָהָם מַצִּיל אֶת יִשְׁמָעֵאל, אֵין יִצְחָק מַצִּיל אֶת עֵשָׂו.
שאלה – מה הטעם בזה שהבן מזכה את אביו ואין האב מזכה את בנו.
תשובה – לפי שהבן נמנע מעשיית עבירות בשל הפחד שיש לו מאביו. נמצא שלאב יש חלק במעשיו הטובים של הבן לפיכך הם נזקפים גם לזכותו ביום הדין. לעומת זאת האב אינו נרתע מלעשות עבירות בשל פחד מהבן, אשר על כן העובדה ששמר את המצוות ולא חטא אינה נזקפת לזכות הבן, ואינה יכולה להציל אותו בדין. (פניני הגר"א)
א"נ - לפי שדרך מקצת הרשעים שלא רוצים שיהיו בניהם כמותן אלא שיהיו צדיקים ועל כן ברא מזכי אבא שאביו אע"פ שרשע הוא היה מוכיחו להדריכו בדרך טוב ואין אבא מזכי ברא שהיה לו ממי ללמוד ולא למד. (חידושי אגדות)
שאלה – הא דאמרינן אֵין אַבְרָהָם מַצִּיל אֶת יִשְׁמָעֵאל, אֵין יִצְחָק מַצִּיל אֶת עֵשָׂו. והרי מצינו שדוד המלך ע"ה אמר על אבשלום בנו (ש"ב יט) 'בְּנִי אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי אַבְשָׁלוֹם מִי יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיךָ אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי. וְהַמֶּלֶךְ לָאַט אֶת פָּנָיו וַיִּזְעַק הַמֶּלֶךְ קוֹל גָּדוֹל בְּנִי אַבְשָׁלוֹם אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי'. שהעלה אותו משבעה מדורי גיהנם והביאו לעולם הבא (סוטה י:). כיצד העלה אותו מגיהנם והרי אין אבא מזכי ברא.
תשובה – משום דאבשלום נטל את שלו בעולם הזה שנהרג במיתה משונה הועילה לו תפלת אביו דומיא דיהויקים שהיה כתוב על גולגלתו זֹאת וְעוֹד אַחֶרֶת ונפרע ממנו לאחר מיתה לא מנו אותו ועוד אבשלום לא עבד עבודת כוכבים. א"נ מצי למימר הא דאמר אַבָּא לָא מְזַכֵּי בְּרָא היינו משום כבוד האב אין מונעין מלמנותו עם רשעים בלא תפילה, אבל תפילה מועלת ודוד התפלל על אבשלום. (תוס' שם)
שאלה – מה ענין צעקת 'בְּנִי' להצילו מן העונש. יכול היה להתפלל עליו בלשון אחר.
תשובה – לפי שהתפלל אל ה' לעורר רחמיו על אבשלום שיסלח לו חַטֹּאתָיו. וכך אמר דוד, רבש"ע הנה כנגדי חטא אבשלום חֲטָאָה גְדֹלָה, ואעפ"כ אני מרחם עליו וקורא אותו 'בְּנִי'. ראה עד היכן מגיעין רחמי האב על הבן. קל וחומר לך ה' שקראתנו 'בָּנִים' ולכן אע"פ שחטא לך רחם עליו כרחם אב על בנו והצילהו מדינו של גיהנם. (יין לבנון על אבות ג יד)
לְדָוִד יְ-הֹוָה אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא יְ-הֹוָה מָעוֹז חַיַּי מִמִּי אֶפְחָד. (תהלים כז א)
כתב בספר 'שם טוב קטן' (רבי בנימין בינש הכהן זצוק"ל תצ"ט) - הא לך סוד גדול כל האומר רז מזמור זה מר"ח אלול עד אחר שמחת תורה ואפילו גזירה רעה נתונה על האדם מן השמים יכולנה לבטלה. ומבטל ומעביר מעליו כל המקטרגים ושטנים ומארי תריסן ומבטל מעליו כל גזירות רעות וקשות ויוצא בדימוס זכאי בדין.
וכ"כ החיד"א - מנהג טוב לומר אחר כל תפלה מזמור לְדָוִד יְ-הֹוָה אוֹרִי וְיִשְׁעִי ובפרט מר"ח אלול עד הושענא רבא. (מורה באצבע לז)
הטעם הוא שבמזמור הלז יש בו הכוונה של הי"ג מידות של רחמים, ולכך יש בו י"ג שמות הוי"ה, ולכך אומרים אותו מראש חודש אלול, כי מראש חודש אלול נפתחו הי"ג מקורות מי"ג מידות הרחמים. (סידור רבי שבתי סופר מפרעמישלא)
טעם נוסף - ע"פ המדרש 'שוחר טוב', אוֹרִי – זה ר"ה, יִשְׁעִי [מלשון ישועה], יום של סליחה וכפרה, יום של כפרת עונות, יום שאין השטן משטין ומקטרג לזה קוראים 'ישועה גדולה' – זה יו"כ, כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה – זה סוכות (אלף למטה תקפא סק"ו).
בתיבת 'לׅוׅלׅאׅ' נרמז אותיות אלול, שאז הזמן לתקן מעשיו כדי שלא יגרום החטא. ומטעם זה אומרים מזמור זה בחודש אלול מפני שנזכר בו פסוק זה שבו נרמז שבאלול צריך לתקן מעשיו שלא יגרום החטא, שמר"ח אלול מתחילין ימי רצון ולכן מתחילין לומר מזמור זה דכתיב בו לׅׄוּׅׄלֵׅׄאׅׄ. (פרי צדיק)
מובא במדרש - בשעה שחטא אדם הראשון לא רצתה החמה לשקוע עד יום ב', והלבנה הלכה כדרכה כל השנה. נמצא לפי הילוך הלבנה – היה יום הכיפורים בי' תשרי, ולפי הילוך החמה היה בי"א, נמצא טעה השטן ובא ביום י"א, אמר לו הקב"ה 'מתוך שלא תוכל עתה לקטרג, כך לא תוכל לקטרג בכל שנה ביום הכיפורים. ובגמרא (יומא כ.) – 'הַשָּׂטָן' בְּגִמַטְרִיָּא תְּלָת מְאָה וְשִׁיתִּין וְאַרְבְּעָה הָוֵי. תְּלָת מְאָה וְשִׁיתִּין וְאַרְבְּעָה יוֹמֵי — אִית לֵיהּ רְשׁוּתָא לְאַסְטוֹנֵי. בְּיוֹמָא דְכִיפּוּרֵי — לֵית לֵיהּ רְשׁוּתָא לְאַסְטוֹנֵי.
מבואר מהמדרש שרק מפני שהחמה לא שקעה בראש השנה הוא היום שבו חטא אדם הראשון לא היה יכול השטן לקטרג. וזה שאמר המדרש בגלל ה'אוֹרִי' השמש שהיתה בראש השנה, נמצא יִשְׁעִי היתה ישועה ביום הכיפורים. (מדרש יהונתן)
שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת
התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה
לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל
לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
