ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- שבת ומועדים
- שבת
- שיעורים במסכת שבת
אבות מלאכות ארבעים חסר אחת: הזורע, והחורש, והקוצר, והמעמר, והדש, והזורה, הבורר הטוחן והמרקד, והלש, והאופה. הגוזז את הצמר, המלבנו, והמנפצו, והצובעו, והטווה, והמיסך, והעושה שתי בתי נירין, והאורג שני חוטין, והפוצע שני חוטין, הקושר, והמתיר, והתופר שתי תפירות, הקורע על מנת לתפור שתי תפירות. הצד צבי, השוחטו, והמפשיטו, המולחו, והמעבד את עורו, והממחקו, והמחתכו. הכותב שתי אותיות, והמוחק על מנת לכתוב שתי אותיות. הבונה, והסותר, המכבה, והמבעיר, המכה בפטיש, המוציא מרשות לרשות. הרי אלו אבות מלאכות, ארבעים חסר אחת.
העובר על כל אחת מן המלאכות חייב אף אם המלאכה נעשתה ללא הכנה למלאכה אחרת. אך בשתי מלאכות מופיע במפורש במשנה שחייב רק בעשה על מנת מלאכה אחרת – קורע ע"מ לתפור ומוחק ע"מ לכתוב. ואם כן מלאכת מתיר, שכתובה כרוב המלאכות ללא תנאי של על מנת, נראה שחייבים עליה, אף בהתיר בלבד ולא ע"מ לקשור.
שיטת תוס' ורא"ש
ואמנם התוס' בסוגיא מסתפק בדבר (שם ד"ה הקושר) לשיטתו אין לדקדק מכך שלא נזכר תנאי של 'על מנת' במתיר, שהרי במלאכת סותר הגמ' מחייבת שיהיה ע"מ לבנות, וזאת על אף שלא מוזכר כן במשנה. והסיבה שאכן לא מוזכר מוסברת בתוס' עצמו בפרק שני (לא, ב) וכך כותב:
וא"ת כיון דסותר ומכבה בעינן ע"מ לבנות ולהבעיר א"כ בפרק כלל גדול דתנן המכבה והסותר הוי ליה למיתני המכבה ע"מ להבעיר והסותר ע"מ לבנות, כי היכי דקתני המוחק ע"מ לכתוב שתי אותיות והקורע ע"מ לתפור שתי תפירות. וי"ל דהתם נמי לא קתני ליה אלא משום דבעי למיתני שיעורא דשתי אותיות ושתי תפירות, אבל במכבה וסותר על מנת להבעיר ולבנות כל שהוא מיחייב לא איצטריך למיתנייה.
כלומר רק במקום בו היה צורך ללמד על שיעור המלאכה נכתב התנאי של ע"מ.
גם הרא"ש (פרק טו, סו"ס ו) מסתפק אך מכריע בסוף:
מה שנסתפק ר"י אם בעינן מתיר ע"מ לקשור אי לא, יראה דלא מיחייב אלא דומיא דהואי במשכן מתיר קשר של קיימא ע"מ לקשור קשר של קיימא כעין ציידי חלזון:
וטעמו הוא שלמדים את המלאכות כפי שהיו במשכן, ובמשכן התרת החבלים היתה ע"מ שיוכלו לקשור אותם שוב.
מקור אחר ממנו ניתן ללמוד שצריך ע"מ במתיר, מופיע בגמ' הדנה במלאכת קושר ומתיר במשכן (עד, ב). שם אומרת הגמרא 'שרי חד וקטר חד' – רש"י שם מפרש – מתיר אחד ומשאיר אחד קשור. אך תוס' כותב שהוא קשה. וברורה קושייתו שכן הביטוי 'קטר' הוא פועַל, ומשמע שהוא מעשה ולא השארת מצב על כנו. ומוכח אם כן שלומדים התרה הדרושה עבור קשירה.
ונראה שרש"י מבין את הגמ' שמדובר על שני חוטים שונים כפשט לשון הגמרא 'דאי מתרמי ליה תרי חוטי קיטרי בהדי הדדי', ואילו תוס' מבארים עפ"י ר"ח וירושלמי שמדובר על שני קשרים באותו החוט.
שיטת רמב"ם
לעומת שיטת תוס' ורא"ש, הרמב"ם לא מחייב את התנאי של 'על מנת' אלא כותב בסתמא (י, ז):
כל קשר שחייבין על קשרו כך חייבין על התירו וכל קשר שהקושר אותו פטור כך המתיר אותו פטור, וכל קשר שמותר לקשרו כך מותר להתירו.
ובתפארת שמואל על הרא"ש הסביר מקור וטעם לדבריהם (אות ז):
אבל הרמב"ם וסמ"ג לא חלקו אלא סתמא כתבו לחיובא, וכן נראה בעיני מלשון המשנה כל קשר שאתה מחייבו משום קישורו כך אתה מחייבו על התירו משמע דבכל ענין מחייב. ועוד דאפילו הוי במשכן ע"מ לקשור מ"מ אין סברא לומר שלא ע"מ לקשור דפטור דבשלמא סותר וקורע ומוחק כולן מקלקלין הן ומכח סברא אוקימנא אמלאכת המשכן דלא מחייב אלא כמו שמצינו לשם ע"מ לתקן אבל מתיר מלאכה בפני עצמה היא ותיקון הוא כמו שארי מלאכות מאיזה טעם נצריך להיותה דוקא ע"מ לקשור לפי דהוה במשכן כה"ג.
מקורם הוא פשט לשון המשנה שלא מציינת את התנאי של ע"מ במתיר, וכן ממה שכתוב במשנה (קיא, ב) ללא סייג – 'כל קשר שאתה מחייבו משום קישורו כך אתה מחייבו על התירו'. ומצד הסברא, נראה שאין סיבה שלא לחייב בסתם מתיר. שאין לדמות לקורע, מוחק סותר שבמהותן הן מלאכה הבאה לשנות מצב קיים, או מדויק יותר, להחזיר מצב לקדמותו – אך באופן של קלקול. אבל מלאכת מתיר היא תיקון בפני עצמו.
ונראה לי בהסבר הדברים שאין מושג של מחיקה אא"כ יש כתיבה, וכן אין סתירה א"א יש בנייה. אך התרה היא מציאות רצויה כמו שקשירה היא רצויה. לפעמים רוצים לחבר ולפעמים לנתק – וזאת מלאכה עצמאית.
לימוד מהמשכן
אמנם הרא"ש מסיים שהעיקר הוא מצד לימוד מהמשכן. ועל זאת כתב תפארת שמואל שאם אין סיבה מיוחדת להצמד דווקא לאופן המלאכה שהיתה במשכן, אזי כל הדומה לה אסור.
ובביאור המחלוקת ראיתי בברכת אברהם (עג, א) שמסביר את ספקו של תוס' כך:
תוס' מספקא ליה אם המטרה בזה חלק מהגדרת המלאכה או דאינו אלא שכן היה צורת תיקונו, אבל כיו"ב כל שבעבורו היה תיקון סגי בזה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
