ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- כתובות
אמר זעירי אמר ר' חנינא: הולכין אחר רוב העיר, ואין הולכין אחר רוב סיעה; כלפי לייא? הני ניידי והני קביעי וקיימי! אלא, הולכין אחר רוב העיר והוא דאיכא רוב סיעה בהדה.
וצריך בירור מהו תרי רובי? מדוע מועיל? מה המקור לכך?
מהו המקרה של תרי רובי?
הרמב"ם כתב (איסורי ביאה יח, יד):
בד"א בשיהיה המקום שנבעלה בו פרשת דרכים או בקרנות שבשדות שהכל עוברין שם, והיו רוב העוברים שם כשרים, ורוב העיר שפרשו אלו העוברין ממנה כשרים, שהחכמים עשו מעלה ביוחסין והצריכו שני רובות, אבל אם היו רוב העוברים פוסלים אותה כגון עכו"ם או ממזרים וכיוצא בהם אף על פי שרוב המקום שבאו ממנה כשרים או שהיו רוב אנשי המקום פסולין אף על פי שרוב העוברין שם כשרים חוששין לה שמא למי שפוסל אותה נבעלה ולא תינשא לכהן לכתחלה ואם נשאת תצא.
והנה כתב דהתרי רובי נובעים אחד מתוך השני: והיו רוב העוברים שם כשרים, ורוב העיר שפרשו אלו העוברין ממנה כשרים.
לעומתו כתב הטור (אבן העזר, סימן ו):
רוב העיר כשרים ורוב שיירא של כשרים הבאה ממקום אחר עוברים שם.
משמע שהרוב מגיע משני מקורות שונים. וכן כתב המאירי בפירוש (טו, א ד"ה כל):
כל שאנו מצריכים בזו תרי רובי פירושו רוב העיר כשרים ורוב סיעה של בני אדם כשרים הבאה משאר מקומות הא אם רוב הסיעה היא מן העיר עצמה אין זה קרוי אלא חד רובא שהכל בכלל רוב העיר.
מהי סיבת המחלוקת ביניהם? ועוד יש לברר מהו מקור המחלוקת? - עמד על כך תוס' יו"ט (כתובות א, י ד"ה אם) אך כתב שלא ראה עוד מעירים על כך, ולא ביאר את שורש המח'. ושמא אפשר לומר שנחלקו בהבנת הגמרא מהו 'עוברת לשם'? רש"י כותב במפורש (שם ד"ה בקרונות) שהוא ממקום אחר לתוך העיר, ומש"כ בסמוך 'דאיכא סיעה בהדה' היינו במקביל ובנוסף אל הרוב מהעיר יש רוב אחר. אך לרמב"ם י"ל שעוברת לשם הוא למקום הבעילה, וכן נראה ממש"כ בגמרא שאם פרש אחד מציפורי אסור, משמע שאם יש כמה אנשים שפרשו מציפורי יהיה מותר, משום שיווצר 'רוב' חדש. וכן משמע לשון 'איכא רוב סיעה בהדה' – היינו עמה ממש, באותו הרוב עצמו של העיר יש גם רוב נוסף של מי שפירש.
באיזה מצב מועיל תרי רובי?
לאחר שעמדנו על המקרה של תרי רובי, יש לברר עוד בעניין 'מקרה', מה טענה האשה? הרמב"ם (שם יג) כתב שאם היא טוענת ברי שהבועל היה כשר, ויש גם תרי רובי, אזי מותרת לכהונה לכתחילה. ובמקרה וטוענת ברי לכשר נבעלתי, וכבר נישאה לכהן, בדיעבד לא תצא, אפילו ברוב פסולין. אך אם אינה טוענת ברי, צריך תרי רובי גם בדיעבד, והיינו שאפילו נשאת - תצא. וראה במגיד משנה על אתר שמבאר את מקור הרמב"ם שצריך לכתחילה שני רוב. שכן הגמרא לעיל (יד, א) בדעת ר"ג אומרת 'את לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב אצלה'. והמקור לצורך ברוב בנוסף לטענת ברי של האשה, הוא מהמשנה שלנו, על הילדה שירדה למעיין, ושם מבואר בגמרא שהרוב הנזכר במשנה הוא דווקא בתרי רובי. והמעשה הזה מדבר על אחת משתי אפשרויות - או טוענת ברי ואז כשרה לכתחילה או אינה טוענת כלום אך עדיין כשרה משום הרוב. ויש להקשות על האפשרות שאינה טוענת, שהרי לא מוזכר כלום במשנה, ונראה שהרמב"ם למד שגם כאן מדובר שטוענת מכך שהשוו משנה זו למחלוקת ר"ג ורבי יהושע, שם מפורש שטוענת.
ויש לברר לשיטה זו מדוע המשניות הקודמות לא הצריכו במפורש תרי רובי? וכתב על כך תוס' יו"ט הנ"ל:
וזה שלא פירשו לעיל דמצריכין תרי רובי היינו משום דנטר ליה למתניתין דהכא כי היכי דבגמרא נמי לא פרשינן דמצריכין תרי רובי אלא אמתניתין דהכא ובין לעיל ובין הכא בטוענת ואפ"ה משום מעלה שעשו ביוחסין הצריכו תרי רובי לכתחילה. ולא תידוק דהא בדיעבד חד רובא מיהו בעינן דאפילו ברוב פסולים כשירה בדיעבד הואיל וטוענת וזה לכולי עלמא אפילו להרמב"ם. ואפשר נמי דהיינו טעמא דלא פירש לעיל בהדיא דתרי רובא בעינן משום דיוקא דתידוק מינה דהא דיעבד אפילו כי לית לה נמי חד רובא לא תצא.
הר"ן (על רי"ף ה, א ד"ה והוא) מקשה על הרמב"ם: אם בדיעבד לא תצא אפילו בלא רוב, מדוע צריך לכתח' תרי רובי וגם טוענת ברי, שיהיה סגי ברוב אחד? אלא כותב הר"ן שבטוענת ברי סגי אכן ברוב אחד בלבד, ובדיעבד שכבר נשאת, לא תצא, אפילו ברוב פסולים כדברי ר"ג. ודווקא במקרה שאינה טוענת ברי לכשר נבעלתי, בעינן תרי רובי, אפילו בדיעבד! ואם נשאת תצא. ומקורו שודאי המשנה עוסקת באינה טוענת ועל כן מצריכים תרי רובי. וזאת מכיון שמדובר שהבעילה היתה באונס ובילדה. וכך כותב:
וסתמא דמילתא הכי איתא דתינוקת הות ולא ידעה למטען ואנוסה הות ולא ידעה מאי וכיון דהויא לה שמא אפילו לר"ג בעי תרי רובי אפילו בדיעבד דבסוגיא דהכא לא מפלגינן כלל בין בתחלה לדיעבד:
דהיינו עצם ההשוואה בגמרא למח' ר"ג ור"י אינה באה לומר שהיתה כאן טענה, ואכן מעצם המעשה מסתבר שלא היתה שום טענה. ושמא סובר הר"ן שכשם שהמשנה לעיל כתבה בנפרד שני מקרים וטענות האשה היתה יכולה לפרש גם כאן, אלא דווקא לא פירשו כאן כי לא היה וזה מה שרצו ללמד, על מקרה שבו אין טענה.
מה הדין אם יודעים מהיכן הבועל?
עד כאן עסקנו במקרה בו לא ידוע מהיכן הבועל, ואז ניתן לתלות בכשרות ע"י תרי רובי. אך מה יהיה הדין במקרה בו יש תרי רובי אך יודעים בוודאות מהיכן מגיע הבועל, האם זה נחשב לרוב אחד או לא?
כתב המאירי הנ"ל:
וכל שיש שם תרי רובי לא סוף דבר כשלא נודע לנו מאי זה רוב פירש אלא אף כשנודע לנו שמרוב העיר פירש אף על פי שאין לתלותו אלא בחד רובא מכשירין אותה שמכל מקום בתרי רובי לא גזור.
ונראה שמקורו מדיוק לשון הגמרא אין הולכין אחר רוב העיר אא"כ איכא רוב סיעה בהדה – משמע שאם יש רוב סיעה אפשר ללכת אחרי רוב העיר בלחוד. וטעמו שרוב סיעה 'מאבטח' כאמור עת רוב העיר שלא יהיה קבוע.
אמנם ריטב"א בסוגיא כתב (ד"ה פירש):
פי' אף על פי שפירש ודאי ואזל איהו לגבה, דתרי רובי בעינן. וכולה סוגיא רהטא להדיא דהא אפילו שידעו ודאי דהיכא דנבעלה הויא חד רובא דכשרות לא מכשרינן לה כלל, ודלא כמאן דמפרש דכל היכא דידעינן דאזלי בני העיר לגבה בהכי סגי ולא בעינן תרי רובי אלא היכא דלא ידעינן אי אזלא איהי לגבייהו, וליתיה להאי פירושא כלל.
ומקורו לכאורה מפורש כאן שאם ידוע מהיכן פירש אסור. ומש"כ המאירי 'בהדה' היינו למצב בו אנו לא יודעים כלום כפשט המשנה שלא יודעת.
שורש המחלוקת
ונראה לנעוץ את שורש מחלוקתם בחקירה האם תרי רובי הוא בירור טוב יותר או שאינו אלא מעין הרחקה מחשש קבוע.
למאירי תרי רובי הוא הרחקה מחשש קובע ולכן במקום בו יש רוב כשרים וודאים, ואין חשש קבוע שהלכה אליו אזי אפשר להתיר. אך לריטב"א דווקא תרי רובי, שכן כך תווצר מציאות של כשרות טובה יותר. ונראה עוד שהרמב"ם סובר כריטב"א ועל כן מצריך בירור כפול באותו הרוב, אחד מתוך השני. אך הטור סובר שהוא הרחקה, ולכן תרי רובי יכולים להיות מקבילים ולא נובעים זה מזה.
ועוד, אפ"ל שסובר הרמב"ם שמעלה עשו ביוחסין הוא קרוב יותר לעיקר הדין ועל כן בדווקא מצריכים בו תרי רובי, ואם אין תרי רובי אזי אפילו בדיעבד לא מועיל. משא"כ שיטת הר"ן שאפשר והוא רק הרחקה ועל כן מועיל בעיקר לדיעבד, אך לכתחילה בטוענת סגי ברוב אחד.
תרי רובי כהרחקה
צריך לברר לצד שסובר שת"ר הוא משום הרחקה ולא בהכרח בירור, איך עוזר להפקיע חשש קבוע? ונראה שכיון שעיקר ההכשר נובע מכך שיש סיעה וממילא דין כל דפריש, אזי כאשר מצריכים ת"ר, בעצם מבטיחים שיהיה בירור מדוקדק של המעשה, ולא סומכים באופן כללי על הכרות קודמת של כשרות אנשי העיר הקרובה. כלומר, בכך מוודאים את עניין הפרישה והקבוע.
תרי רובי כבירור
ועוד יש לברר את הצד השני, כיצד תרי רובי הוא בירור טוב יותר? וראיתי הסבר זה: הפרישה הראשונה עושה את הרוב הפורש מן העיר כשר, אך כשרות זו היא עדיין מעין הכרעה של ספק, המצריכה הסתמכות על הרוב. וכעת שמצריכים עוד רוב, יוצא שכל הסיעה השניה היא כשרה, וממילא הפורש ממנו ודאי כשר. וזהו הביאור של 'מעלה עשו ביוחסין' לא לסמוך על היתרים של מצבי ספק, כדאיתא במפורש בסוגיא בקידושין (עג, א) בנוגע לספק ממזר שהתירה תורה אך 'מעלה עשו ביוחסין', עיי"ש.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
