ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום כיפור
- ענינו של יום
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אליהו בן הדרה
עומדים אנו בעצם היום הקדוש עליו נאמר 1 (תהלים פרק קלט טז) "יָמִים יֻצָּרוּ <ולא> וְלוֹ אֶחָד בָּהֶם", הכתיב הוא "ולא" כי אין דוגמתו בכל ימות השנה, והקרי הוא "ולו" מפני שהוא מיוחד לשמו יתברך, וזה יחודו מכל הימים 2 . יש דורשים פסוק זה על השבת שהוא בבחינת "יָמִים יֻצָּרוּ <ולא> וְלוֹ אֶחָד בָּהֶם", ויש דורשים זאת על השנה השביעית 3 , השנה יש לנו את שלושת המעלות הללו של יום הכפורים שחל בשבת שחל בשנה השביעית, עאכו"כ שניתן לדרוש את יחודו של יום שהוא "<ולא> וְלוֹ אֶחָד בָּהֶם".
מהי המשימה העומדת לפנינו ביום הכפורים?
נאמר בתורה (ויקרא פרק טז ל) "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ", ונפסק שיום הכפורים מכפר עם התשובה, ועל כן כתב הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ב הלכה ז)
"יום הכפורים הוא זמן תשובה לכל ליחיד ולרבים והוא קץ מחילה וסליחה לישראל, לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתודות ביום הכפורים".
והנה בזמן שבית המקדש היה קיים, הכפרה היתה נעשית ע"י עבודת הכהן הגדול בעבודת הקטורת והקרבת הפר והשעיר, "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ". אולם פסוקי התורה מראים שיש לכהן הגדול מטרה אחרת שיש לה חשיבות בפני עצמה להיכנס אל הקודש פנימה אל בית קודש הקודשים, וכך פותחת התורה פרשה זו (ויקרא פרק טז)
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻתוּ: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת:".
היינו שכל המשימה של הכהן היא להיכנה לפני ולפנים, ועל כך מזהירה התורה שלא יבוא בכל עת אל הקודש פנימה אלא ביום הכפורים ורק עם קטורת. יחד עם זאת, מיד בפסוק הבא אומרת התורה "בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה", ולכאורה היה צריך לפרש את עבודת הקטורת שזהו המכשיר לכניסה לקודש הקודשים, וזה הפירוש "כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת", ומדוע פתח בקורבנות הכפרה?
אלא נראה ששתי המטרות הללו לזכות להיכנס אל הקודש פנימה, והזכות להתכפר, שתיהן באות כאחת, היינו שהעמידה לפני ה' היא עצמה מכפרת. שבע פעמים בפרשה זו חוזרת התורה ואומרת בפאשה זו "לפני ה'", וזה מלמד שהעמידה לפני ה' היא עצמה מכפרת "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ".
ולפי זה נבין את דעתו של רבי יהודה נשיא ש "עצומו של יום הכפורים מכפר" אף בלא תשובה 4 , כיצד אפשר להבין כפרה בלא תשובה, אלא מי שזוכה לעמוד לפני ה' רוח טהרה אופפת אותו, ותשובתו באה בדרך ממילא, וזאת יש לציין שגם לפי רבי יהודה מדובר במי שמכיר ביום הכפורים ואינו פורק עול, אלא שאין לו את כוחות הנפש לקבל קבלה לעתיד, אבל הואיל והוא נכנס לעצם היום הזה, רבי יהודה סמוך ובטוח שאדם זה לא יסתלק מהיום הקדוש בלא הרהורי תשובה.
חז"ל אומרים שביום הכפורים אין רשות לשטן לקטרג. וז"ל (יומא דף כ ע"א)
"שטן ביומא דכיפורי לית ליה רשותא לאסטוני. ממאי? - אמר רמי בר חמא: השטן - בגמטריא תלת מאה ושיתין וארבעה הוי, תלת מאה ושיתין וארבעה יומי - אית ליה רשותא לאסטוני, ביומא דכיפורי - לית ליה רשותא לאסטוני".
נראה שהסיבה לכך היא מעלת היום שמעמידה את האדם נוכח ה' ללא כל מחיצות, הכהן הגדול נכנס לפני ולפנים ועומד בין הכרובים המסמלים יחוד קוב"ה וכנסת ישראל, "וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו אל הקודש עד צאתו" ואומרים חז"ל שאפילו מלאך לא נמצא שם באותה שעה, ועאכו"כ שאין מקום לשטן להפריע בשעת יחוד זו. ומן הכהן הגדול ששליח כל ישראל מושפע יחוד זה של אדם נוכח אלוקיו ומתקיים "לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ".
יום הכפורים הוא המשך של ראש השנה, שהוא יש מצוות תקיעת שופר, וחז"ל אומרים שכוחה של התקיעה לערבב את השטן, ומבאר התוספות (ראש השנה דף טז ע"ב)
"כדי לערבב את השטן - פירש בערוך [כדאיתא] בירושל' בלע המות לנצח וכתיב והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול כד שמע קל שיפורא זימנא חדא בהיל ולא בהיל וכד שמע תניין אמר ודאי זהו שיפורא דיתקע בשופר גדול ומטא זימניה למתבלע ומתערבב ולית ליה פנאי למעבד קטגוריא".
מה כוחו של השופר להפחיד כל כך את השטן? נראה שזה מפני שקול השופר נכנס לפני ולפנים קודש בקודשים. ויש לכך השלכה הלכתית, הלכה היא ששופר של פרה פסול, מפני שאין קטגור נעשה סנגור, והואיל ושופר של פרה מזכיר את חטא העגל הוא פסול, ואע"פ שאין מקפידים על כך רק בכהן הגדול הנכנס לקודש בקודשים, אומרת הגמ' (ראש השנה דף כו ע"א) "(אע"פ ש) שופר נמי מבחוץ הוא! - כיון דלזכרון הוא - כבפנים דמי ". כלומר זיכרון השופר נכנס לפני ולפנים, ולכן צריך להקפיד בשופר בכל ההקפדות של כהן גדול שנכנס לפני ולפנים. ולכן מתערבב השטן, כי שם בקודש הקודשים אין מקום לשטן לקטרג. ברור הוא שקודש הקודשים כאן הוא פנימיות הלב היהודי שע"י השופר הוא מוציא קולות גנוזים ממעמקי נפשו הטהורה שחטא אינו פוגם שם, ושטן לא יכול לטמא את אותה נקודה יהודית פנימית. כך בר"ה, ומכאן ליום הכפורים שבו הכהן הגדול נכנס בפועל ממש לקודש הקודשים וכך פועל את הטהרה והכפרה לישראל.
עצומו של יום הכפורים הוא יחוד כנסת ישראל "כלה קרואה בנעימה" עם "החתן" הקב"ה, כפי שאומרים חז"ל (תענית דף כו ע"ב)
"אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים ... וכן הוא אומר (שיר השירים ג') 'צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו וביום שמחת לבו', ביום חתנתו - זה מתן תורה, וביום שמחת לבו - זה בנין בית המקדש, שיבנה במהרה בימינו".
יום הכפורים נקרא יום חתונתו של הקב"ה עם כנסת ישראל בגלל שבו נתנו לוחות שניות, והלוחות הן כעין כתובה שנותן חתן לכלה, וכך אומרת הגמ' שם
"בשלמא יום הכפורים - משום דאית ביה סליחה ומחילה, יום שניתנו בו לוחות האחרונות".
שני דברים מוזכרים כאן הסליחה והמחילה, ויום שניתנו בו לוחות האחרונות, נראה ששניהם אחד הם, החיבור שנעשה בין הקב"ה וכנסת ישראל במתן לוחות, הוא פועל את כפרת היום כפי שאמרנו לעיל "לפני ה' תטהרו".
ועתה אין לנו מקדש ולא כהן גדול מכפר, אבל "ונשלמה פרים שפתינו" ואומרים חז"ל על הפסוק (שיר השירים פרק ד ג) "כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתֹתַיִךְ וּמִדְבָּרֵיךְ נָאוֶה" (שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ד ד"ה ו) "
'כחוט השני שפתותיך', זה לשון של זהורית, 'ומדברך נאוה', זה שעיר המשתלח, אמרו ישראל לפני הקב"ה רבש"ע אין לנו לשון זהורית ושעיר המשתלח, אמר להם 'כחוט השני שפתותיך', רחישת פיך חביבה עלי כחוט השני של זהורית, ר' אבהו אמר: עלה (הושע י"ד) 'ונשלמה פרים שפתינו', מה נשלם תחת פרים ותחת שעיר המשתלח שפתינו, 'ומדברך נאוה' ".
ויש דבר נבחר מקרבן והוא שברון לב, כפי שאומר דוד המלך ע"ה (תהלים פרק נא יט) "זִבְחֵי אֱ-לֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה".
וכך מוסיפים חז"ל לבאר (סוטה דף ה ע"ב)
"א"ר יהושע בן לוי: בא וראה כמה גדולים נמוכי הרוח לפני הקב"ה, שבשעה שבית המקדש קיים, אדם מקריב עולה - שכר עולה בידו, מנחה - שכר מנחה בידו, אבל מי שדעתו שפלה, מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולם, שנאמר: (תהלים נא) 'זבחי א-להים רוח נשברה'; ולא עוד, אלא שאין תפלתו נמאסת, שנאמר: 'לב נשבר ונדכה א-להים לא תבזה".
(ויקרא רבה (וילנא) פרשה ז ד"ה ב)
"א"ר אבא בר יודן: כל מה שפסל הקב"ה בבהמה הכשיר באדם פסל בבהמה. עורת או שבור או חרוץ או יבלת. והכשיר באדם 'לב נשבר ונדכה', א"ר אלכסנדרי: ההדיוט הזה אם משמש הוא בכלים שבורים גנאי הוא לו אבל הקב"ה כלי תשמישו שבורים. שנאמר 'קרוב ה' לנשברי לב', (שם /תהלים/ קמז) 'הרופא לשבורי לב' (ישעיה נז) 'ואת דכא ושפל רוח', 'זבחי א-להים רוח נשברה, לב נשבר' ".
(מדבר רבה (וילנא) פרשה טו ד"ה ח)
"למה"ד, מלך שהיה לו אוהב,אמר לו המלך: תדע שאצלך אני סועד אלא לך ותקן לי הלך אוהבו והתקין מטה של הדיוט מנורה של הדיוט ושלחן של הדיוט. כיון שבא המלך באו עמו שמשין סיבבו מיכן ומיכן מנורה של זהב לפניו, כיון שראה אוהבו את כל הכבוד התבייש והטמין את כל מה שהתקין לו שהיה הכל הדיוטות. א"ל המלך: לא אמרתי לך שאצלך אני סועד, למה לא התקנת לי כלום?! אמר לו אוהבו: ראיתי את כל הכבוד הזה שבא עמך ונתביישתי והטמנתי כל מה שהתקנתי לך, שהיו כלי הדיוטות. אמר לו המלך: חייך! שאני פוסל את כל כלי שהבאתי ובשביל אהבתך איני משתמש אלא בשלך. וכן הקב"ה, כולו אורה שנא' (דניאל ב) 'ונהורא עמיה שרא', והוא אמר לישראל התקינו לי מנורה ונרות מה כתיב שם (שמות כה) 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם' (שם /שמות כ"ה/) 'ועשית מנורת זהב טהור'?! כיון שעשו באת שכינה, מה כתיב שם (שם /שמות/ מ) 'ולא יכול משה לבא אל אהל מועד', מיד קרא למשה 'ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר' מה דבר אליו 'בהעלותך את הנרות'".
מה שווה האדם? כלי שבור ... מה אנו מה חיינו מה צדקותינו ...
אדם יסודו מעפר וסופו לעפר בנפשו יביא לחמו משול כחרס בנשבר כחציר יבש וכציץ נובל כצל עובר וכענן כלה וכרוח נושבת וכאבק פורח וכחלום יעוף ...
ואתה הוא מלך א-ל חי וקיים ...
אבל הקב"ה בחר בנו מכל העמים "ושמנו קראת בשמך ... " ומצד זה אנו חשובים לפניו יותר ממלאכים, ולכן מכוי זה אנו יכולים לבקש "עשה למען שמך וקדש את שמך על מקדישי שמך ... "
^ 2 אליהו רבה (איש שלום) פרשה א ד"ה דבר אחר ימים "דבר אחר ימים יוצרו ולו אחד, זה יום הכפורים לישראל, שהוא שמחה גדולה לפני מי שאמר והיה העולם, שנתנו באהבה רבה לישראל, ... בשעה שהוא מוחל לעונותיהן של ישראל אין מתעצב בלבבו אלא שמח שמחה גדולה, ואומר להם להרים ולגבעות לאפיקים ולגאיות, בואו ושמחו עמי וכו' ".
^ 3 מדרש תנחומא (בובר) פרשת במדבר סימן כ "כיצד ברא לו הקב"ה ימים ובחר לו אחד מהם, שנאמר ימים יוצרו ולו אחד בהם (תהלים קלט טז), ואיזה הוא, אמר ר' לוי זה יום השבת. ברא שנים ובירר לו אחד מהם, זו שביעית, שנאמר ושבתה הארץ שבת לה' (ויקרא כה ב). ברא שבועים ובירר לו אחד מהם, זה היובל, שנאמר וקדשתם את שנת החמשים שנה (שם שם /ויקרא כ"ה/ י). ברא ארצות ובחר לו אחד מהם ארץ ישראל".
^ 4 תלמוד בבלי מסכת יומא דף פה עמוד ב דתניא, רבי אומר: על כל עבירות שבתורה, בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה, יום הכפורים מכפר, חוץ (מפורק עול) +מסורת הש"ס: [מהלועג על חבירו]+ ומגלה פנים בתורה ומיפר ברית בשר, שאם עשה תשובה - יום הכפורים מכפר, ואם לא עשה תשובה אין יום הכפורים מכפר! - אפילו תימא רבי, תשובה בעיא יום הכפורים - יום הכפורים לא בעיא תשובה.
מה שווה האדם? כלי שבור ... מה אנו מה חיינו מה צדקותינו ...
אדם יסודו מעפר וסופו לעפר בנפשו יביא לחמו משול כחרס בנשבר כחציר יבש וכציץ נובל כצל עובר וכענן כלה וכרוח נושבת וכאבק פורח וכחלום יעוף ...
ואתה הוא מלך א-ל חי וקיים ...
אבל הקב"ה בחר בנו מכל העמים "ושמנו קראת בשמך ... " ומצד זה אנו חשובים לפניו יותר ממלאכים, ולכן מכוי זה אנו יכולים לבקש "עשה למען שמך וקדש את שמך על מקדישי שמך ... "
^ 1 גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ וְעַל סִפְרְךָ כֻּלָּם
יִכָּתֵבוּ יָמִים יֻצָּרוּ <ולא> וְלוֹ אֶחָד בָּהֶם:^ 2 אליהו רבה (איש שלום) פרשה א ד"ה דבר אחר ימים "דבר אחר ימים יוצרו ולו אחד, זה יום הכפורים לישראל, שהוא שמחה גדולה לפני מי שאמר והיה העולם, שנתנו באהבה רבה לישראל, ... בשעה שהוא מוחל לעונותיהן של ישראל אין מתעצב בלבבו אלא שמח שמחה גדולה, ואומר להם להרים ולגבעות לאפיקים ולגאיות, בואו ושמחו עמי וכו' ".
^ 3 מדרש תנחומא (בובר) פרשת במדבר סימן כ "כיצד ברא לו הקב"ה ימים ובחר לו אחד מהם, שנאמר ימים יוצרו ולו אחד בהם (תהלים קלט טז), ואיזה הוא, אמר ר' לוי זה יום השבת. ברא שנים ובירר לו אחד מהם, זו שביעית, שנאמר ושבתה הארץ שבת לה' (ויקרא כה ב). ברא שבועים ובירר לו אחד מהם, זה היובל, שנאמר וקדשתם את שנת החמשים שנה (שם שם /ויקרא כ"ה/ י). ברא ארצות ובחר לו אחד מהם ארץ ישראל".
^ 4 תלמוד בבלי מסכת יומא דף פה עמוד ב דתניא, רבי אומר: על כל עבירות שבתורה, בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה, יום הכפורים מכפר, חוץ (מפורק עול) +מסורת הש"ס: [מהלועג על חבירו]+ ומגלה פנים בתורה ומיפר ברית בשר, שאם עשה תשובה - יום הכפורים מכפר, ואם לא עשה תשובה אין יום הכפורים מכפר! - אפילו תימא רבי, תשובה בעיא יום הכפורים - יום הכפורים לא בעיא תשובה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
