ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ימים נוראים
- חודש אלול
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
יהושע לגם מעט מכוס הקפה המהביל, והניחו על השולחן. בראשו התנגנו הנעימות המרגשות של הסליחות מאמש.מנכ"ל החברה הביט בו בעיניים שואלות - "מה העניינים יהושע, למה אתה רציני כל כך היום"? - "אלול, סליחות", ענה יהושע, "אני מעוניין לקחת מספר ימי חופש מהעבודה, ולהתרכז בהתקדמות רוחנית".- "יהושע, אני זקוק לך בעבודה, אבל יש לי גם הצעה בשבילך - אולי נמצא אפיק שבו תחבר גם אותנו ה'חילונים' לאווירת אלול והימים הנוראים"?
תיקון הפרט אינטרס כללי
הרב מיכאל הרשקוביץ שליט"א - רב הישוב נריה ור"מ בישיבת 'מרכז הרב'
בעבודת כהן גדול ביום הכיפורים נאמר: "וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל" (ויקרא ט"ז). ומבארת הגמרא (יומא מ"ד): "כפרתו קודמת לכפרת ביתו, כפרת ביתו קודמת לכפרת אחיו הכהנים, וכפרת אחיו הכהנים קודמת לכפרת כל קהל ישראל". לכן בתחילה היה הכהן גדול מתוודה על חטאיו וחטאי ביתו ומבקש כפרה עליהם, אחר כך על חטאי כל הכהנים, ובסוף על החטאים של כלל ישראל.
תיקוני הכלל והפרט תלויים זה בזה. על כן הורונו חז"ל, שלעולם לא יתפלל אדם בלשון יחיד אלא ישתף עצמו עם הציבור ויתפלל בלשון רבים, שמתוך כך תפילתו נשמעת (ברכות ל'). וכך פירש מרן הראי"ה קוק זצ"ל בספרו 'עין איה' את דברי אבא בנימין: "שנים שנכנסו להתפלל וקדם אחד מהם להתפלל ולא המתין לחברו, טורפין לו תפילתו בפניו" (ברכות ו'). וזו לשונו: "ההערה בזה, שהמתפלל אין תפילתו רצויה כל זמן שתהיה כוונתו רק הנאת עצמו ותועלתו בתפילה, על כן זה שאינו ממתין על חברו הוא אות ממנו, שלא שם טובת חברו אל לבו כלל בתפילתו, על כן טורפין לו תפילתו בפניו".
אולם, כהשלמה לדבר חשוב לזכור, שבניינו ושכלולו של הכלל מחייב את השלמתם של הפרטים הכלולים בו. אם האדם יימנע מטיפוח עצמו, מתוך חשש שיש בכך התנכרות לכלל, סופו שיפגום בשלמות יכולתו להועיל לכלל וימנע מהכלל את שלמותו.
כך אמרו חז"ל (שבת י'): "'ויעמוד העם על משה מן הבוקר עד הערב', וכי תעלה על דעתך שמשה יושב ודן כל היום כולו, תורתו מתי נעשית?! אלא לומר לך כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית". ופירש הרב קוק זצ"ל, שאכן היעוד העליון הוא להיות פועל למען הכלל, ואולם חלילה לנו לדחות את ההשלמה האישית ולהתנכר לה מפני העשייה למען הכלל . שכן לא רק באותן שעות שהוא עוסק ישירות בענייני הכלל הוא ממלא את ייעודו הרם, אלא אף באותן שעות שבהן האדם משלים את עצמו, אף בכך בשלמת הכלל הוא עוסק. והוא שנאמר במשה רבנו, שאף שבמשך היום עשה גם להשלמתו הרוחנית והגופנית הפרטית, אף עשייה זו הייתה למען הכלל ולכן נאמר שעמד העם עליו מן הבוקר ועד הערב. אין מדת עבודת הציבור נמדדת בכמות הזמן המוקדש לה אלא באיכותה, וטובה פעולה של שעה אחת היוצאת במנוחת נפש ובגוף בריא, מעבודה תדירה המחלשת את הגוף ומבזבזת יותר מדי את הכוח הרוחני.
"ראיית חשבון" במצוות
הרב שמואל אליהו שליט"א - רב העיר צפת
מספרים על סוחר שעלה על רעיון עסקי טוב והחל להרוויח ממנו את פרנסתו. אחרי כמה שנים שעשה והצליח אמר אל ליבו: למה שלא אפעיל פועלים אחרים להגדיל את רווחי? הלך ופתח סניפים לעסק, והכפיל ושילש את הרווחים. לימים עבר הסוחר מעולם העסקים לעולם התשובה, וגם שם הוא פעל באותה דרך כלכלית. למה להרוויח ביום עשרים או שלושים מצוות כשאפשר להפעיל כמה סוכנים ולהכפיל ולשלש את התפוקה?! והחל להפעיל מערך שמשיב אנשים בתשובה. היות וכל אחד מהשבים עושה ביום כמה וכמה מצוות, כולם ירשמו גם על שמו של המשיב, וכך הוא מכפיל ומשלש את רווחיו.
אולי על כגון זה אמר רבי במסכת אבות "והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה". ואע"פ שחכמינו אמרו "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס". מותר לאדם לפעול בדרך זו, רק אם בגלל זה הוא לא עובד בפחות מרץ.
לפי החשבון הזה עדיף להשקיע בתשובה של אחרים. כך יעבדו רבים להרבות כבוד שמיים. להקים שכינתא מעפרא. להציל את ישראל מידי שלטון הריקים והפוחזים. אולם יש כמה מגבלות בדבר:
א. בתשובה על מצוות לא תעשה שבידו - תשובתו של האדם עצמו קודמת. שאם לא כן יאמרו לו: עד שאתה מטיף לנו, טול קורה מבין עיניך!!
ב. במצוות עשה שהאדם מחויב בהם כמו תפילין וציצית וכד' - חובתו לעצמו קודמת. אבל כשמדובר במצות עשה אחרת שיכול אולי לעשות - "אין מעלה יותר גדולה מהתשובה".
ג. בלימוד תורה - לימודו קודם ובלבד שייתן מעשר זמן לאחרים. טעם העניין הוא כי ככל שהלימוד שלו יהיה יותר רציני ויותר אמיתי, כך התשובה שהוא ישיב אחרים יותר תעשה רושם, שהרי ישנו הכלל "כל אדם שׁיש בו יראת שמים - דבריו נשמעים, שנאמר: (קהלת י"ב) "סוף דבר הכל נשמע, את האלהים ירא ואת מִצותיו שמור, כי זה כל האדם".
ד. בתיקון חטאים של העבר - התיקון שלו קודם, כפי הפסוק האמור ביום הכיפורים: "וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל". אבל אם מדובר על מצוות של העתיד - של אחרים קודם. כי כך הוא גורם יותר נחת רוח לבוראו. שרואה את בניו חוזרים אליו באהבה.
תיקון הכלל אינטרס אישי
הרב אריה הנדלר שליט"א - סגן ראש ישיבת ההסדר 'שעלבים'
בזוהר הקדוש דרשו את סיפור אלישע והאישה השונמית (מלכים ב' ד') בהקשר לראש השנה. שאלתו של אלישע - "היש לדבר לך אל המלך"? נדרשת שם כהצעה של אלישע לאישה, שהוא כנביא יזכיר אותה לזכות באופן פרטי בפני בורא עולם בעת המשפט. על הצעה זו השיבה השונמית: "בתוך עמי אנכי יושבת". אין היא רוצה לבלוט ולקבל יחס מיוחד. רוצה היא להיכלל בתוך כלל ישראל.
הזוהר הופך את דברי השונמית הללו להנחיה כללית לכל אדם ואדם, בהכנותיו לקראת עמידתו בדין. על האדם להכליל את עצמו בתוך כלל ישראל. יתכן מצב בו יישפט האדם באופן פרטי ויימצא חייב בדינו, אולם אם יכליל את עצמו יחד עם רבבות עמך בית ישראל, ייכתב וייחתם גזר דינו לטובה, שכן כלל ישראל לעולם יזוכו בדינם.
יתר על כך - בגמרא (ראש השנה י"ח) אמרו, שכל באי עולם עוברים לפניו בדין כחיילות של בית דוד, ופירש רש"י, שהם נספרים אחד אחד. על כך מוסיפה הגמרא שלמרות שכל באי עולם נספרים אחד אחד, בכל זאת הם נסקרים בסקירה אחת. על ההבדל שבין שתי צורות סקירה אלו אמר הרב דסלר זצ"ל - כי יש אפשרות לדון את האדם בצורה פרטית על פי מעשיו, ויש אפשרות לדון את האדם בצורה כללית בהיבטים הרחבים של מעשיו וקישורם אל הכלל, החברה והציבור. כך יתכן שהאדם באופן פרטי ימצא חייב בדין. אולם כשלוקחים את האדם בתוך החברה אליה הוא קשור, ובתוך כלל האנשים הזקוקים לו והנשענים עליו, הרי שקשה לעשות בו את גזר הדין שנחתם לחובה, שכן הדבר יגרום עוול לכל אותם האנשים הקשורים איתו, והם הרי אינם צריכים לסבול. במקרה זה - שופט כל הארץ יעשה את משפט האדם לא רק בהקשר הפרטי שלו, אלא גם בהקשר הציבורי של אותו האדם. לכן, מפציר היה הרב דסלר בתלמידיו לעסוק בענייני הכלל הן בצדדים הרוחניים שלהם והן בצרכים החומריים שלהם, וכך ליצור מצב שהכלל זקוק להם, ומתוך כך יֵצאו זכאים בדינם.
"בתוך עמי אנכי יושבת". ימים אלו, שבטרם עמידת האדם בפני אדון כל הארץ, צריכים שיהיו ימים של תרומה לציבור וקישור מהותי וחזק של האדם עם כלל ישראל. קישור שמכוחו יזכה האדם, ונזכה כולנו לכתיבה וחתימה טובה בתוך מקהלות רבבות עמך בית ישראל.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
