ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- וארא
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב מרדכי אליהו
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
נריה בן אורה יוכבד
פרשת השבוע פותחת בפסוק "וַיְדַבֵּר אֱלֹקִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה' " (שמות ו, ב). ידוע ששֵם אלוקים - הוא דין, ושם ה' - הוא רחמים.
הקב"ה פונה למשה בשם אלוקים "וידבר אלוקים אל משה", אומר רש"י (שם): "דבר אתו משפט על שהקשה לדבר ולומר למה הרעותה לעם הזה". בסוף פרשת שמות, בא משה רבנו כביכול בטרוניא לקב"ה ואמר לו
"לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי. וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ" (שמות ה, כב-כג),
וכששמעו המקטרגים את דבריו החלו לקטרג על משה.
מייד אמר לו הקב"ה: "אני ה' " - רחמים. נכון שלא היית צריך לומר "למה הרעותה", אבל כיון שאמרת זאת מתוך צער שפרעה הרע לעם הזה עוד יותר, לכן אני אהפוך לך למידת הרחמים.
ארבע לשונות של גאולה
בפרשה מוזכר ארבע לשונות של גאולה:
"לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם". וכל המטרה היא: "וְהָיִיתִי לָכֶם לֵא-לֹקִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱ-לֹקֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם"
(שמות ו, ו-ח)
(שמות ו, ו-ח)
העיקר היא הידיעה בעומק הלב והמחשבה.
השלך את מטך
כתוב
"כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת וְאָמַרְתָּ אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַרְעֹה יְהִי לְתַנִּין. וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו וַיְהִי לְתַנִּין. וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעֹה לַחֲכָמִים וְלַמְכַשְּׁפִים וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלַהֲטֵיהֶם כֵּן. וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִם וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת מַטֹּתָם" (שמות ז, ט-יב).
פרעה אינו מתרגש מהעניין, וקרא למכשפיו לעשות בלהטיהם כן. חכם מנשה שלו ע"ה היה אומר משם בעל הבא"ח זיע"א שתיאר את אותו מעמד כך: הנה באו המכשפים כאשר כל אחד חשוב יותר מהשני, ולכל אחד מטה מיוחד התואם את מעמדו ואת עושרו. לאחד היה מטה שראשו היה זהב, ולשני היה מטה שראשו כסף, ולשלישי היו בראש המטה מקובעות אבנים טובות ומרגליות יקרות, וכן על זה הדרך. ומטה אהרון היה מטה רגיל מעץ. כאשר השליכו החרטומים את המטות שלהם הם נהפכו לתנינים, ובא מטה אהרן ובלע את מטותם ולא נודע כי באו אל קרבו, כי הוא נשאר במדתו כפי שהיה ולא תפח כלל, והיה זה אות שכוחו רב, וכלשון האבן עזרא (על פסוק יב): "ור' ישועה אמר כי אחר ששב בלע מטותם וזה פלא גדול".
לאחר אותו מעשה, באו המכשפים ובקשו את מטותם היקרים בחזרה כי דאגו על רכושם. אמרו להם משה ואהרן: "איננו יודעים היכן הם, כי נבלעו בתוך המטה, ואדרבה אם אתם מכשפים חזקים, תוציאו אותם בחזרה", ולא יכלו לעשות כן - וכאן נתגלה כוחה של הקדושה.
הנה יוצא המימה
פרעה היה עושה עצמו שהוא אלוה - "לי יאורי ואני עשיתני" (יחזקאל כט, ג), והיה אומר שכל מה שאוכל ושותה אינו מוציא. אבל הוא נהג להשכים בבקר בהחבא כדי ללכת לנילוס לעשות צרכיו.
שמעתי מחכם מנשה שלו ע"ה ששמע משם בעל הבא"ח שתיאר זאת כך, כתוב שהקב"ה אומר למשה (שמות ז, טו) "השכם בבקר והתיצב לפני פרעה הנה יוצא המימה" אומר רש"י: "ה נה יצא המימה - לנקביו שהיה עושה עצמו אלוה ואומר שאינו צריך לנקביו ומשכים ויוצא לנילוס ועושה שם צרכיו".
פרעה יוצא בבקר לכיוון היאור, ובדרך פוגש אותו משה רבנו ואומר לו: שלום עליכם, מה שלומך אדוני המלך? איך אתה מרגיש? מה מצב הכלכלה והביטחון ? וכו' והאריך בדיבורו, והתעלם מאי הנוחות ששידר פרעה. אומר לו פרעה: נו.. נו.. ומה אתה עוד רוצה ? אך משה האריך עוד בדברים. אומר לו פרעה אני צריך ללכת. אומר לו משה להיכן ? לנוחיות ? תגיד שאתה הולך לנוחיות. ואמר לו משה: אתה רואה שאינך אלוה, אלא בן אדם, עתה נודעה רמאותך, וכבר תתפרסם בכל מצרים. שלא רק שעושה צרכיו, אלא עושה את זה בתוך היאור שהוא ע"ז שלהם.
הכרת הטוב
כתוב
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם" (שמות ז, יט).
כתב רש"י:
"אמור אל אהרן - לפי שהגין היאור על משה כשנשלך לתוכו לפיכך לא לקה על ידו לא בדם ולא בצפרדעים, ולקה על ידי אהרן". וכל זה כדי שלא להיות כפוי טובה.
גם במכת כינים מצינו את מידת הכרת הטוב של משה רבנו. כתוב "ויאמר ה' אל משה אמור אל אהרן נטה את מטך והך את עפר הארץ והיה לכינים בכל ארץ מצרים" (ח, יב).
אומר רש"י :
"אמור אל אהרן - לא היה העפר כדאי ללקות ע"י משה לפי שהגין עליו כשהרג את המצרי ויטמנהו בחול (שהחול נפתח ונעשה בור וטמן את המצרי, כי לא היה בידו מכוש או מגרפה) ולקה ע"י אהרן".
ממכת דם העשירו בני ישראל
כתוב "וְלֹא יָכְלוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר" (שמות ז, כא).
אמרו חז"ל (מדרש רבה ט, י)
ממכת הדם העשירו ישראל, שהרי היה המצרי נוטל צלוחית מים והם נהפכים לדם. ראה המצרי ילד יהודי ובידו בקבוק מים ואמר לו: 'תן לי'. לא נתן לו. חטף המצרי את בקבוק המים מהילד והנה נהפכו המים לדם. החזיר וביקש שיתן לו את המים. אמר לו הילד: 'הואיל וציערת אותי וחטפת לי את הבקבוק מהיד, תשלם מחיר גבוה עבור המים'. והמצרי שהיה צמא שילם. ומזה העשירו בני ישראל (ועיין בדברי אוה"ח הקדוש על פסוק כב).
הצפרדעים ומסירות נפשם
כתוב במכת צפרדע "וּבְכָה וּבְעַמְּךָ וּבְכָל עֲבָדֶיךָ יַעֲלוּ הַצְפַרְדְּעִים" (שמות ז, כט).
אומר רש"י : "ובכה ובעמך - בתוך מעיהן נכנסים ומקרקרין".
אומר בעל הטורים :
ג' פעמים מוזכר בתנ"ך את המילה ' ובכה' ולא כמו שרגילים לכתוב 'ובך'. הראשונה כאן, השניה "כי בכה ארוץ גדוד" (שמו"ב כב, ל), מלמד שבאו בהם הצפרדעים גדודים גדודים. והשלישית "בכה חסיתי" (תהלים קמא, ח).
פעם דרשתי את הפסוקים הללו, והיה באותו מעמד הרה"ג שבתאי יודלביץ' זצ"ל הקרוי 'המגיד הירושלמי', והוא עמד לדרוש והמחיש באופן נפלא כיצד היתה מכת הצפרדעים ומהו גדודים גדודים שכתב בעל הטורים, וכך הוא אמר: הנה כתוב שהקב"ה מבשר לפרעה שבו עצמו תתחיל מכת הצפרדעים. בשמוע פרעה כן, ציווה לבנות בביתו חדר אטום לחלוטין, והוא סתם כל חריץ וכל סדק, וגם בחור של המנעול דחס בצק בכח, וכך היה בטוח ב"מקלט" שהכין לעצמו, ובאופן זה חשב למנוע חדירתה של כל צפרדע שהיא לביתו, ומשעשו עבדיו כן, היה שבע רצון. והנה, בשעה שהגיעו הצפרדעים, באו ואמרו לו מאחורי דלת ה"מקלט" שלו שהגיעו הצפרדעים. הוא שאל אותם "כמה"? אמרו לו שבאה רק צפרדע אחת. מייד ציוה פרעה שיהרגו אותה. והנה ניסו להרוג אותה עם מקלות, אבל בכל מכה שמכים אותה יוצאים נחילי צפרדעים.
הסתכל פרעה מחלונו המשוריין ורואה המון עצום של צפרדעים שצועדים בקצב שוה ואומרים 'שמאל ימין שמאל! שמאל ימין שמאל!', ועל ראשם חבוש כובע לבן. התבונן לראות מה זה, ורואה שהם גדוד של חיל הים! לאחר מכן ראה תהלוכה דומה של צפרדעים ולראשם כובע אדום, כי הם היו מגדוד של חיל צנחנים. ועוד תהלוכה כזו ולראשם של הצפרדעים כובע שחור, והם היו מהתותחנים, וכך ראה שעוברים מליוני צפרדעים מכל סוגי החילות. יבש גרונו של פרעה מהמחזה וביקש לאכול את ארוחת הבקר שלו, והנה מהלחם קופצת לו צפרדע לתוך פיו וישר נבלעה לתוך בטנו, והתחילה לקרקר בעוז. התחיל פרעה לצעוק, אבל החדר היה אטום לגמרי ואף אחד לא שמע את צעקותיו.
מדוע ביקש פרעה להסיר את הצפרדעים רק למחרת?
כשפרעה לא יכל כבר לסבול את הצפרדעים קרא למשה ולאהרן ואומר להם (שמות ח, ד) "הַעְתִּירוּ אֶל ה' וְיָסֵר הַצְפַרְדְּעִים מִמֶּנִּי וּמֵעַמִּי וַאֲשַׁלְּחָה אֶת הָעָם וְיִזְבְּחוּ לַה'". פרעה דואג קודם לעצמו - ויסר ממני, ורק אח"כ "ומעמי".
משה רבנו נענה לבקשת פרעה ואומר לו (שם, ה) "הִתְפָּאֵר עָלַי לְמָתַי אַעְתִּיר לְךָ וְלַעֲבָדֶיךָ וּלְעַמְּךָ לְהַכְרִית הַצְפַרְדְּעִים מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ רַק בַּיְאֹר תִּשָּׁאַרְנָה". כלומר, לאיזה יום תרצה שיכרתו?
כששמע פרעה את שאלתו של משה הרהר מעט ואמר (שם, ו) "לְמָחָר".
ולכאורה שאלתו של משה רבנו תמוהה ביותר, מדוע הוא שואל את פרעה מתי הוא מעוניין שיצאו הצפרדעים, ועוד יותר תמוהה תשובתו של פרעה שאמר למשה "למחר", לכאורה היה צריך לומר: הסר את הצפרדעים עכשו !
אלא, פרעה היה ראש האפיקורסים ורשע גדול, ואמר בליבו אם משה שואל אותי למתי ארצה שיצאו הצפרדעים הרי שהוא יודע שהם יסורו בעוד כשעה, והוא בודאי מצפה שאבקש ממנו להסירם מעלי עכשיו, ויאמר שזה נס, בו בזמן שהכל מתוכנן, על כן אמר לעצמו שהוא "יסדר" את משה רבנו ויאמר לו שברצונו שיסורו הצפרדעים למחרת, ובכך חשב לשבש את תוכניותיו של משה, ולהראות לכולם שאינו דובר אמת.
וכדברי האבן עזרא : "אמר רב שמואל בן חפני אין מנהג האדם לבקש רק שיסור המכה ממנו מיד. וחשב פרעה כי מערכת כוכבי שמים הביאה הצפרדעים על מצרים ומשה היה יודע זה. וחשב פרעה כי עתה הגיע עת סור הצפרדעים ע"כ נסהו והאריך ואמר למחר".
כלומר, פרעה מוכן לסבול - והעיקר לא להודות.
אבל משה רבנו לא חת ולא חשש ואמר לו (שם) "כִּדְבָרְךָ לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֵין כַּה' אֱלֹקֵינוּ". ומשום כך, כשיצא משה מלפני פרעה כתוב (שם, ח) "וַיֵּצֵא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מֵעִם פַּרְעֹה וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה' עַל דְּבַר הַצְפַרְדְּעִים אֲשֶׁר שָׂם לְפַרְעֹה", משה רבנו היה צריך לצעוק אל ה' כדי שהצפרדעים יצאו בזמן שקבע פרעה, ובכך יתקדש שמו של הקב"ה ביותר בעולם.
אצבע אלוקים היא
במכת כינים, אמרו החרטומים "אֶצְבַּע אֱלֹקִים הִוא" (שמות ח, טו) כי אין השד יכול לשלוט על דבר שהוא פחות מכשעורה, והם לא יכלו לברוא כינים.
הגמרא בירושלמי מספרת שבתקופתו של רבי שמעון בן שטח היו שמונים מכשפות במערה ליד אשקלון. והוא לקח שמונים בחורים ונתן לכל אחד מהם כד חרס וא"ל שכשהוא יתן להם סימן כולם יכנסו למערה וכל אחד ירים מכשפה אחת, וכן עשו ותלו את המכשפות. כי כשהמכשפות באויר אין להם יכולת לעשות כשפים (עיין ברש"י מסכת סנהדרין דף מ"ד ע"ב ד"ה דבעיא מכסא).
במכת כינים אמרו החרטומים "אצבע אלוקים היא" מהטעם המובא לעיל. וזאת ועוד, כי בעת שהם דורכים על הכינים אין הם דורכים על הארץ, וזה כמו שעומדים באוויר.
ורב מהיות קולות
כשהחלה מכת ברד נאמר "וה' נתן קולות וברד" (שמות ט, כג).
פרעה קורא למשה ולאהרן ואומר להם (שמות ט, כח) "העתירו אל ה' ורב מהיות קלת אלוקים וברד ואשלחה אתכם" וכו'. ואומר משה רבנו לפרעה (שם פסוק כט) "כצאתי את העיר אפרוש את כפי אל ה' הקולות יחדלון והברד לא יהיה עוד למען תדע כי לה' הארץ". וכתוב (שם פסוק לג) "ויחדלו הקולות והברד ומטר לא נתך ארצה" ושוב פרעה מקשה את לבו, וכתוב (שם ט, לד) "וירא פרעה כי חדל המטר והברד והקלת ויוסף לחטוא".
ויש לשאול, מדוע פרעה נרעש ונפחד מהקולות והברד ?
אלא ידועים דברי הגמרא בברכות (דף נ"ט ע"א): "אמר ר' אלכסנדרי אמר ר' יהושע בן לוי לא נבראו רעמים אלא לפשוט עקמומית שבלב שנאמר והאלקים עשה שייראו מלפניו".
הקב"ה ברא את הרעמים, כדי שאדם ישמע אותם ויאמר "ברוך שכוחו וגבורתו מלא עולם" ויישר עקמומית שבלבו, אך פרעה אינו רוצה להיות ישר, אינו רוצה להיות דתי, וכשהוא התחיל להרגיש בלבו מעט חרטה על מה שעשה לעם ישראל, מיד הוא לא רוצה לשמוע את הקולות שגרמו לכך.
לפני כמה שנים היה ויכוח בין ישיבת 'פורת יוסף' לישיבת 'גור', למי שייך שטח אדמה בן ארבעה מטרים הנמצא בסמיכות לבנין הישיבות. לבסוף החליטו כי ראש הישיבה והאדמו"ר מגור יפסקו בנידון. ונמצא פתרון שיניחו באותו השטח גנראטור שיספק חשמל בשבת לשתי הישיבות. ובזמנם לא כל תושבי שכונת 'גאולה' היו שומרי תו"מ, ויש שהתלוננו שרעש הגנראטור מטריד את מנוחתם. כששמע זאת ראש הישיבה הרה"ג עזרא עטיה זצ"ל, אמר: איזה רעש? הגנראטור צועק "שבת, שבת" ! אמר האדמו"ר מגור: הגנראטור צועק "שבֵּעס שבֵּעס". אמר אחד מהנוכחים: אני אעשה פשרה בין שני הרבנים, שאם זה שנוסע בשבת הוא ספרדי - הגנראטור צועק "שבת שבת"! ואם הוא אשכנזי - הוא צועק שבֵּעס שבֵּעס".
למחר יהיה האות הזה - רמ"ח מצוות עשה
במכת ערוב נאמר ""וְשַׂמְתִּי פְדֻת בֵּין עַמִּי וּבֵין עַמֶּךָ לְמָחָר יִהְיֶה הָאֹת הָזֶּה" (שמות ח, יט).
אומר גאון עוזנו ותפארתנו בעל הבא"ח זיע"א (ש"ר פתיחה לפרשת וארא): "ושמתי פדות בין עמי ובין עמך למחר - אותיות לרמ"ח ואותיות לרחם, ר"ל ע"י זכות רמ"ח עשה שעתידין לקבל בסיני וע"י זכות רחם שיש בינהם יהיה האות הזה של הפדות".
וכידוע שאין אפשרות לאחד מישראל לעשות את כל הרמ"ח מצוות עשה, אך על ידי אהבה שיש בישראל, בין אדם לחברו, יהיה נשלם ברמ"ח ממעשה חברו. ולכן רמ"ח הם אותיות רחם , כי "רחם" בארמית תרגום של אהבה.
וידועים דברי האר"י הקדוש שטוב לאדם לקבל על עצמו לפני התפילה לאהוב כל אדם מישראל, ועל ידי זה תיכלל תפלתו בתפילות כל ישראל ויאמר: "הריני מקבל עלי מצות עשה של 'ואהבת לרעך כמוך', והריני אוהב את כל אחד מבני ישראל כנפשי ומאודי" (מובא בסידור 'קול אליהו' בעמוד פא). וגם ידוע שעל ידי מידת האהבה, שתהיה שלמות בישראל, תהיה הגאולה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
