ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- חגי תשרי
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
גילה בת רחל
"אמר רבי עקיבא: אשריכם ישראל! לפני מי אתם מיטהרים, מי מטהר אתכם? אביכם שבשמים. שנאמר: 'וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, מכל טומאותיכם ומכל גילוליכם אטהר אתכם'. ואומר 'מקוה ישראל ה'', מה מקוה מטהר את הטמאים, אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל" (יומא פרק ח, משנה ט).
במאמר הזה, שמסיים את מסכת יומא, בא רבי עקיבא לשבח את ישראל, הזוכים להגיע אל הטהרה בכל שנה לאחר יום הכיפורים. הוא עושה זאת משני צדדים: מצד אחד, "לפני מי אתם מיטהרים ", כלומר פועלים על עצמכם ללכת ולהיטהר יותר ויותר, מאלול וראש השנה, דרך עשרת ימי תשובה ועד ליום הכיפורים. ומצד שני, "מי מטהר אתכם " - מי מביא לטהרה עמוקה ופנימית, עד עמקי הנפש? "אביכם שבשמים". וכך בכל שנה ושנה. הדברים הבאים מבוססים על שיעורו של הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, שנלמד בי"ג בתשרי תשל"ה.
בספרים מובא בשם האריז"ל, שכל חגי תשרי - ראש השנה, יום הכיפורים וסוכות - הם רצף אחד. זה נראה פשוט לכאורה לגבי ראש השנה, שהוא יום הדין, ויום הכיפורים, שהוא חתימת הדין. אך כיצד רואים רצף אחד לאורך כל החודש?
כדי להבין זאת יש להסתכל על הדברים מנקודת המבט האלוקית, על הסדר שבו נערכו החגים ומה כל אחד מהם פועל בנו, בתור יחידים ובתור כלל.
ראש השנה
נתחיל בראש השנה. עיקר מצוות היום היא תקיעת שופר. כבר הכריעו הגאונים והראשונים שעצם התקיעה בשופר היא הכשר מצווה בלבד, והחיוב הוא שמיעת הקול, וכך גם מברכים "לשמוע קול שופר". כלומר, עצם המצווה איננה בפעולה אקטיבית, בנשיפת האוויר, אלא בפאסיביות, בהקשבה, בשמיעה, מבלי לקום ולעשות מעשה. אין כמעט מצווה כזו, אפילו בקריאת שמע צריך לדבר ולשמוע. בניגוד לפסח, שם אוכלים מצה ומספרים ביציאת מצרים, פה יש מצוות עשה שלא עושים בה שום דבר אקטיבי, רק לעשות את עצמנו נפעלים, מקשיבים, שומעים. זה עצמו ממלא את כל עצמותינו ופועל עלינו, על נשמתנו, הרבה מעבר למה שניתן לחשוב ולדמיין.
יום הכיפורים
לאחר ראש השנה מגיעים עשרת ימי תשובה, ובסופם יום הכיפורים. המצווה העיקרית ביום הכיפורים היא "שבת שבתון הוא לכם ועיניתם את נפשותיכם" (ויקרא כג, לב). הרמב"ם מכתיר את הלכות יום הכיפורים בשם "הלכות שביתת העשור". ביום זה יש שביתה כללית ומוחלטת של כל הצדדים האנושיים שבנו: אכילה, שתיה ושאר פרישויות. אנו כביכול לא בני אדם. ביום הכיפורים יש העמקה של הפסיביות של שמיעת קול השופר שבראש השנה, ומצווים בעשה של שבתון מוחלט. זו עבודת היום, שלילת העשיה, שלילת השייכות למציאות העולם הזה. על ידי כך שמתעלים מעל למציאות הסבוכה של העולם הזה, יש לנו נקודת מבט אמיתית יותר, נטולת סיבוכים והטיות, ולכן יש מקום לערוך דווקא היום וידוי. "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו "- היום הזה נמצאים לפני ה', ומתוך כך באה הטהרה.
סוכות
מן הפסיביות של ראש השנה, דרך השלילה המוחלטת של כל עשיה אנושית שביום הכיפורים, מגיעים אל חג הסוכות. "בסכת תשבו שבעת ימים... למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" (ויקרא כג, מב-מג). הגמרא דורשת את הפסוק "תשבו"- כעין תדורו, כלומר להפוך את הסוכה לבית למשך שבעת ימי החג, בכל המובנים. כתוב בפוסקים שאדם אוכל, ישן ומטייל בסוכה, כמו שעושה בביתו. אמנם לגבי אכילה , אדם אינו מחויב לאכול דווקא בסוכה, אם הוא אוכל סעודת עראי, כגון פירות. זאת אומרת, אדם יכול לא לאכול כלל בסוכה במשך כל ימי החג, פרט ליום הראשון, שלגביו לומדת הגמרא באופן מיוחד שיש לאכול כזית לחם בסוכה, כפי שבליל הסדר מחויבים בכזית מצה. לעומת זאת, בשינה לא ניתן לומר כך. הגמרא במסכת נדרים אומרת שמי שנודר שלא יישן שלושה ימים "מכין אותו ויישן לאלתר", משום שאין אפשרות לקיים נדר כזה ואם כן הוא כבר מחולל. זאת אומרת, אדם לא יכול לומר על עצמו שלא יישן במשך כל החג, שבעה ימים. יתירה מזאת, מי שכבר נרדם לא יכול לשלוט בעצמו אם לישון מעט או הרבה, כך שאין כזה מושג של "שינת עראי" שניתן יהיה לישון מחוץ לסוכה, כפי שיש לגבי אכילה. לכן במובן מסוים שינה חמורה מאכילה, כי החיוב שלה בסוכה מחויב המציאות ואף הכרחי הרבה יותר מחיוב אכילת סעודת קבע.
מדוע השינה היא המצווה העיקרית בסוכה?
לאחר שבראש השנה קיימנו מצוות עשה על ידי שמיעה פאסיבית, וביום הכיפורים עלִינו למצוות עשה של שביתה מכל עשייה אנושית שהיא, אנו מגיעים למדרגה גבוהה יותר בסוכות - ישנים, ובכך מקיימים מצוות עשה מדאורייתא! מקיימים מצווה ללא שום הכרה, במצב רדום. בתוך מצב זה של שינה, יש מצוות עשה. חידוש גדול. כיצד זה אפשרי? כל זה מראה לנו ומחנך אותנו להבין את כחם האלוקי של עם ישראל. עם ישראל פועל, עושה בכוחותיו האנושיים, אך מעבר לכך הוא נפעל בנפעלות אלוקית, ופועל מפעלים אלוקיים מעבר להכרה השכלית האנושית. מכאן יש להתרגל להבנה שעם ישראל הוא בעצמותו מציאות אלוקית, גילוי אלוקי, שמפעליו האלוקיים פועלים הרבה מעבר למה שניתן לעשות בתחומים האנושיים הידועים לנו.
לסיכום: אנו עולים מתוך ראש השנה אל מצוות "שבתון" שביום הכיפורים, ועד לשיא המתגלה בעיקר מצוות "תשבו כעין תדורו" - שינה בסוכה, ההתעלות עד למדרגה של קיום מצוות עשה כשהאדם משולל הכרה.
מהפרט אל הכלל
הדברים אמורים לגבי כל אחד ואחד מאיתנו באופן אישי, אך כל זה נובע מן הקשר אל המציאות הכללית. המשנה אומרת, ש בראש השנה "כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון" ונותנת לכך הגמרא שני פירושים: א. כבני אמרנא, כלומר שיוצאים בפתח אחד אחד. ב. כחיילות של בית דוד. יתכן שזהו מקור דברי הרמב"ם, שאף על פי שכל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון, כל יחיד בפני עצמו - אף על פי כן כולם נסקרים בסקירה אחת, וזהו דבר שלא ניתן להשיגו בשכל אנושי. מצד אחד, כבני אמרנא, ככבשים שנכנסים אחד אחד בפתח צר, ומצד שני, כחיילות בית דוד, הצבא של ישראל, שערכו נמדד כמערכת כוללת, בסקירה אחת, ולא כאוסף הפרטים שבו. לדוגמא, במצעד צבאי שנעשה לכבוד המלך, אין הוא סופר אותם אחד אחד, לראות כמה חיילים יש לו. עוצמת המצעד נובעת מהרושם הכללי שהוא יוצר. כך הוא לגבי ראש השנה, ביחס שבין יחיד לכלל.
ביום הכיפורים מסלקים לגמרי את המחיצות.
בסוכות מתקדמים עוד שלב - "ראויים כל ישראל להיות יושבים בסוכה אחת" (ירושלמי), כפי שביציאת מצרים, לדעת ר' אליעזר, הושיב הקב"ה את כל ישראל בסוכה אחת של ענני הכבוד. בחג הסוכות מתבטאת אחדותם הכללית של ישראל גם על ידי ארבעת המינים, איגוד כל המדרגות שבישראל לאגודה אחת, שאין לה קיום ללא אחת מהן. בכל סוכה וסוכה שלנו יש אור שמחה כזה, של כלל ישראל, בכל סוכה נמצא כלל ישראל, השכינה, כוח החיים האדיר הזה.
שמיני עצרת
מתוך המדרגה הזו של עבודת ה' בשינה, מתעלים אל המדרגה הרביעית, של שמיני עצרת, אשר אין בו כלל מצווה. אין צורך בכך ביום הזה, שהרי כל מציאותנו, כל הוויתנו, כולה אלוקית, "עצרת", "עשו לי סעודה קטנה", מבקש מאיתנו הקב"ה לגבי היום הזה. סיום התורה משתלב בכך, שהרי עצמות חיינו ככלל אינה אלא התורה, "חיי עולם נטע בתוכנו - זו תורה שבעל פה", זו עצמיות החיים שלנו, עצמותנו היותר פנימית ככלל, שמביאה את כל העבודה הגדולה של חודש תשרי לשיאו בגילוי הזה, של הופעתנו הכללית.
יהי רצון שנזכה כל אחד מאיתנו לחיות את חייו האישיים כביטוי גמור לשליחות הכללית של כל דורותיו של עם ישראל.
אשריכם ישראל, לפני מי אתם מיטהרים ומי מטהר אתכם!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
