ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- משפחה חברה ומדינה
- התורה והחיים
- תקשורת
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
שמעון בן מזל
"כבוד הרב מלמד, אנו נהנים מאוד לקרוא את דבריך. העניין הוא שאנו מרגישים שכתבותיך ותשובותיך הם בבחינת לשכנע את המשוכנעים, או בלשון עמך - "למכור קרח לאסקימוסים". לדוגמא בעניין חיילי ההסדר. אנו יודעים ומשוכנעים בצדקתו וחשיבותו של השרות במסגרת ההסדר, אך לאחינו החילוניים אין מושג, וכל ידיעתם היא מהפרסום בתקשורת החילונית שמתמצה בשורה אחת: חיילי ההסדר משתמטים משרות מלא... לאור כל האמור לעיל, חשוב לדעתנו שכבוד הרב ימצא את הדרך לפרסם כתבות בעיתונים כגון 'ידיעות אחרונות', 'מעריב' וגם 'הארץ'. בברכת ישר כוח ותודה רבה".
האם לכתוב בעיתונות קלוקלת
מעת לעת גם אני מתלבט אם כדאי להציע את דבריי לעיתונים אחרים. מצד אחד אכן הדברים יוכלו להגיע לעוד אנשים, ולכן היו מספר פעמים בודדות שפרסמתי מאמרים בעיתונים שונים. אולם מצד שני, אינני חש בנוח להתארח במקום שרובו שלילי, שהשפעתו על החברה הישראלית רעה, ומן הסתם גם לא אוכל לכתוב בו את דעותיי בחופשיות. ואם אנסה לבטא את כל אשר על לבי, הם בוודאי יצונזרו זאת. וכיוון שיש אחרים שעוסקים בזה, ואולי אף נהנים מכך, אשאיר להם את העבודה הנכבדה של כתיבת מאמרים בעיתונות החילונית, ואני אמשיך לעסוק בליבון הדברים בתוך הציבור הדתי והקרוב אליו.
רביבים (823)
הרב אליעזר מלמד
191 - דברים שיש להם שיעור
192 - לדבר עם עצמנו
193 - עץ עושה פרי
טען עוד
בנוסף לכך, לעניות דעתי, המפתח לשינוי משמעותי במצבנו הלאומי, הן מבחינה רוחנית והן מבחינה ביטחונית, תלוי בעיקר בציבור הדתי. מפני שהוא זה שקשור לתורה, שרק ממנה יוכל לבוא מרפא לכל הבעיות. וכפי שאמרו חז"ל (קידושין ל, ב): "בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין". רק על ידי התורה אפשר לתקן את הרע שבעולם, והתיקון מופלא, שאין עוקרים את הרע אלא מתבלים אותו עד שהוא נעשה טוב. ונתן לנו הקב"ה את האחריות ללמוד את התורה בעומק וברוחב, כדי ללמוד על ידה אורחות חיים.
ואם הציבור החילוני אינו לומד אורחות חיים מהציבור הדתי, סימן הוא שעדיין ישנן בעיות בציבור הדתי, ושעדיין אור התורה אינו מאיר ומדריך כראוי את החיים. שהרי אם היתה הברכה ניכרת באופן בולט בכל אורחות חייהם של שומרי התורה והמצוות, היו הכל רצים אחריהם. ואף שבהחלט ניתן להצביע על יתרונות משמעותיים באורח החיים הדתי, עדיין אין היתרונות מצטברים לכדי בשורה ממש שהכל חפצים לרוץ אחריה. אבל אם נמשיך ללמוד את התורה בשלמות, ונברר לאורה את דרכנו ביושר, נגיע למצב שכל ישראל וכל העולם ירצה לילך בדרכנו. "והלכו עמים רבים ואמרו: לכו ונעלה על ה' אל בית אלוקי יעקב, ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תורה ודבר ה' מירושלים" (ישעיהו ב, ג). ולכן הבירורים הפנימיים שנעשים בציבור הדתי, בטווח רחב של שאלות, הם המפתח לגאולת ישראל והעולם.
המשנה הציבורית-מדינית
גם מבחינה ציבורית עוד לא העמקנו מספיק בתורה, כדי שנוכל להציב לאורה אלטרנטיבה שלמה לכל מכלול השאלות שמדינת ישראל מתמודדת עימהם. בתחום הפרט, המשפחה והקהילה, אנו זוכים להרבה הדרכות באופן יחסי. אבל לגבי המערכות הציבוריות הלאומיות, עדיין אין משנה סדורה. כך ביחס לנושאים כמו מדיניות כלכלית, פיתוח המדע, מדיניות חוץ, מדיניות ביטחון, הקצאת משאבים לתחומים השונים, וכיוצא בזה. כיוונים כלליים יש, אבל הדברים עוד לא מלובנים דיים.
במילים אחרות, אילו היינו יודעים שיש בידינו תשובות שלימות לכל השאלות המדיניות, החברתיות, הכלכליות והביטחוניות של מדינת ישראל, מה שהיה נותר לנו הוא רק לשווקם. אבל כמדומה שאין בידינו עדיין תשובות שלימות, ולכן עדיין אנו צריכים לבירורים פנימיים, שבהם אני משתדל ליטול חלק.
כמובן שאין זה סותר את הביטחון בצדקת דרכנו ביחס לאותן השאלות שכבר נתבררו כהלכה, שעליהן אנו צריכים להילחם במסירות, ואותן אנו צריכים לשווק כמיטב יכולתנו. אלא שיתכן שכל עוד אין המשנה שלימה, קשה לשווק את מקצתה.
חשיבות הבירורים הפנימיים
נחזור לציבור הדתי. עדיין רבים מאוד אינם מבינים את מקומה המרכזי של התורה בחיינו, ולכן גם אינם מבינים מדוע לימוד התורה הוא סיבה לקצר את השירות הצבאי. ולכן עלינו להעמיק עוד בבירורים הללו.
הנה לדוגמא מכתב נוסף שקיבלתי בנושא זה:
מכתב שאלה נוסף
"לכבוד הרב מלמד. בטורך התייחסת לשירותם הצבאי של בני ישיבות ההסדר. ראשית אקדים ואומר ששירותי הצבאי היה שירות מלא, ששולב ביחד עם לימוד בישיבה. לקראת סוף לימודיי בישיבה התיכונית התלבטתי רבות בנושא. מצד אחד באמת רציתי להעמיק בתורה על כל אופניה, להגדיל תורה ולהאדירה, ומצד שני עמדה מול עיניי תשובתו של משה לבני גד ראובן וחצי שבט המנשה: "והייתם נקיים מה' ומישראל". לשמחתי מצאתי דרך שיכלה לשלב, לפחות בשבילי, בין שתי הדרישות.
קשה לי מאוד להשלים עם ההנחה שבן ישיבת הסדר משרת חמש שנים, כשבעצם שנות הלימוד בישיבה נחשבות לו כשירות לאומי. האם לימוד תורה מעמיק בהכרח סותר שירות צבאי מלא של שלוש שנים, כפי שנקבע בחוק הישראלי לגבי כל אחד ואחד מאיתנו? האם החברה הדתית, ששמה לה למטרה בין השאר להשתלב ולשלב את עם ישראל בכל תחומי חיינו, יכולה לפטור את בניה משירות בתואנה של לימוד תורה? בעיני רבים, ובתוכם גם אני, שירות במסגרת ההסדר נתפס כשיטה קלילה של השתמטות "תחת אוהלה של תורה".
תשובה
ראשית, מי שמשרת בצבא ומגן על עם ישראל וארצו מיד צריו מקיים מצווה גדולה של הצלת ישראל ויישוב הארץ. ולכן יישר כוח על שרותך הצבאי. אמנם לימוד התורה למען כלל ישראל אף הוא שירות חשוב מאוד. ואותם הבחורים שמנצלים את מסלול ההסדר כדי להשתמט משירות צבאי מלא, אכן מועלים בשליחותם.
אבל ככלל, אצל הרוב הגדול, מסלול ההסדר אינו השתמטות. אילו היתה מסגרת ההסדר קלה יותר, מדוע אין המונים שחפצים ללמוד תורה במסגרת ישיבות ההסדר? הרי לפי טענתך זה יותר קל.
כנראה שהמחויבות ללמוד תורה שלוש שנים וחצי אינה קלה, ורבים מאוד מעדיפים לשרת שלוש שנים בצבא, ואפילו להוסיף שנת לימוד במכינה, מאשר לקבל על עצמם מסגרת של חמש שנים שמתוכן צריך להקדיש שלוש וחצי שנים ללימוד תורה רציני בישיבה.
ועל כן נכונים הדברים כי המשרתים במסגרת ההסדר נוטלים על עצמם עול גדול יותר, עול התורה והמשך תלמודה בישראל, ועול הביטחון.
והלוואי והיו עוד רבים מאוד באים ללמוד ולשרת במסגרת ישיבות ההסדר. ללא ספק מצבנו הלאומי והביטחוני היה אז טוב יותר. בעבר ראשי מערכת הביטחון הבינו זאת יותר, ולצערנו, כיום פחות.
תורת ארץ ישראל
שתי מדרגות יש בלימוד תורה. יש לימוד פרטי שנועד לקיום מעמדו הרוחני של הלומד. וכאשר המגמה היא לשרוד ולהתקיים, כל דבר אחר מפריע מאוד, לכן נוצר ניגוד ממשי בין התורה לצבא, בין התורה למדע, בין התורה לעבודה וכדומה. ויש לימוד כללי, שנועד להדריך את העולם כולו ולתקנו. לימוד כזה אינו מנוכר לצבא, למדע, לעבודה וכו'. ללימוד כזה חותרים בישיבות ההולכות בדרכו של מרן הרב קוק זצ"ל. אבל צריך לשמור מאוד על מקומו המקודש של הלימוד. שלא ייווצר מצב שמרוב רצון להאיר את כל תחומי החיים, מקומו של לימוד התורה יחלש, ואז ניוותר עם כוונות טובות אבל בלא יכולת ממשית להאיר ולהדריך את החיים.
רק לימוד רציני מאוד יוכל להאיר את כל המערכות העצומות של העולם המדעי, התרבותי והכלכלי. לימוד רציני של אדם יחיד, יכול להאיר את חייו הוא. ולימוד רציני של ציבור, יכול להאיר גם מערכות שלימות.
שאלה נוראה
קראתי את מה שהרב כתב בשבועות האחרונים בנושא הלחימה מול אויבינו, בעזה ובשטחים, וההתערבות ההרסנית של בג"ץ בעניין. אין ספק שכל בן דעת מבין שהדברים נכונים ואמיתיים, ודרך זו רק מוליכה אותנו מדחי אל דחי.
אך מעבר לשאלה הלאומית, הדברים יוצרים אצלי התלבטות קשה. אני משרת במילואים בחטיבת חי"ר האחראית על איזור עזה. צה"ל, כידוע, מתכנן כבר זמן רב "מבצע רחב היקף" בעזה, ורק מחכה לאור ירוק מהממשלה להוציא תוכנית זו אל הפועל. ברור שזה רק עניין של זמן, ויום הפקודה בוא יבוא. החטיבה שלי ערכה אימונים מיוחדים לקראת מבצע זה ומיועדת להיות חלק ממנו.
השאלה היא כיצד אני וחברי למילואים אמורים להתייחס לכך? אנחנו נשלחים למשימה מסוכנת מאוד, אבל, כמו שכתב הרב, דרכי הפעולה האפשריות לפני שמגיעים לפעולה קרקעית עוד לא מוצו. הייתי מצפה שלפני שאסכן את חיי ינסו כל דרך אפשרית לפתור את הבעיה: הפגזות מסיביות, ניתוק החשמל מעזה וכו'. אלא שחיי אויבינו הפלשתינים חשובים לבג"ץ יותר מחיי ומחיי שאר חיילי צה"ל. מה גם שקרוב לוודאי שפעולה כזו תהיה חסרת תועלת, ומה שכן יצליחו להשיג יילך לאיבוד בטיפשות מדינית. השאלה, מדוע אני צריך לקחת חלק בזה ולסכן את חיי? אולי יותר נכון שלא לצאת למבצע, ורק במקרים שנדע שהמדינה פועלת כראוי ואין ברירה אחרת, רק אז נצא להלחם?
תשובה : יש למחות כנגד המדיניות הביטחונית ובית המשפט העליון. יש לומר את הדברים בכל פורום, ובמיוחד למפקדיך וחבריך במילואים. ואע"פ כן, אסור לפרק את הצבא שעומד על משמר עמנו וארצנו. והלוואי ולא יהיה צורך בשאלות כאלה ולא יישאלו עוד.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
