ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- תרומה
- הלכה מחשבה ומוסר
- עבודת ה', מצוות ותשובה
- אהבת ה'
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' מאיר ב"ר יחזקאל שרגא ברכפלד
בנדבת הלב יש מדרגות מדרגות. אינו דומה מי שמביא זהב במשקל, למי שמביאה את תכשיטיה האישיים שלה היקרים לה, והיא קשורה אליהם במיוחד. ישנם תכשיטים שהתקבלו בירושה מהסבתא ומכמה דורות ויש אליהם קשר רגשי עמוק במיוחד, ולאשה הם שוים הרבה יותר מערכם הכספי, וכשהיא נותנת תכשיט כזה לנדבה למשכן, הרי היא כאילו נותנת את עצמה, כי התכשיטים נעשו לחלק ממנה.
זהו שאמר הכתוב "ויבואו האנשים על הנשים, כל נדיב לב הביאו חח ונזם וטבעת", ופרוש הדבר שהנשים הביאו את התכשיטים שהיו עליהם. מעליהן הן פרקו את התכשיטים ונתנו אותם למלאכת המשכן. בזה הן ביטאו את המשמעות העמוקה של התרומה. הן נתנו את היקר להן ביותר.
אכן, על-מנת להקים את המשכן, שכל עניינו שתשרה על ידו השכינה בישראל, צריך שהוא יהיה בנוי מנדבת הלב העמוקה של ישראל.
חכמנו דנו בשאלה מי גדול יותר, האם גדול יותר מְצֻוֶּה ועושה, או גדול יותר מי שאינו מְצֻוֶּה ועושה.
במבט ראשון נראה שמי שאינו מְצֻוֶּה ועושה גדול יותר, הוא עושה מרצונו ומנדבת לבו לפנים משורת הדין. אך מסקנת הגמרא היא דוקא שגדול המְצֻוֶּה ועושה יותר ממי שאינו מְצֻוֶּה ועושה.
התוספות במסכת קדושין מסבירים כי מי שהוא מְצֻוֶּה, יצר הרע מתגבר ומפריע לו לעשות והוא צריך להתגבר על יצרו ולהתאמץ יותר. מה שאינו כן מי שאינו מְצֻוֶּה, אין יצר-הרע מתגבר בו כל-כך. התוספות אמרו בזה אמת פסיכולוגית. כי מה שהוא מְצֻוֶּה עליו, דוקא יותר קשה לו לקיים, ואם הוא עושה הוא גדול יותר, כי הוא מתאמץ יותר, ולפום צערא אגרא.
ישנם ראשונים שפירשו, מדוע גדול המְצֻוֶּה ועושה, מפני הוא עושה את דבר ד', ונמצא שדבר ד' מתקיים על ידו, וזהו דבר יותר גדול ממעשה שאינו מְצֻוֶּה עליו, שאף על פי שיש בזה נחת רוח לרבש"ע, אבל המעשה אינו גדול כשל מי שמְצֻוֶּה ועושה, כי הוא מעשה שנובע מרצון האדם, לעומת המעשה שהוא חובה, שנובע מהרצון מדבר ד', שבקיימו המצוה מתקיים בזה הרצון האלקי. לכן גדול המְצֻוֶּה ועושה יותר ממי שאינו מְצֻוֶּה ועושה.
בתרומת המשכן היתה תרומה שהיא חובה וכן היתה תרומה שהיא נדבה. המשכן היה צריך להיות מושלם מכל הצדדים, גם מהתוכן של הנתינה שבאה בחובה שיש לה את הערך האלקי המיוחד שלה. גם מנתינה שבאה בנדבה שבאה מכל הלב ויש בה את המעלה המיוחדת לה. מכל אלה נתחבר לבם של כל ישראל לאביהם שבשמים ומתוך כך השרה הקב"ה שכינתו על ישראל.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
ראש מוסדות ישיבת בית אל, לשעבר רב הישוב בית אל, מייסד ערוץ 7. מתלמידיו הקרובים של מרן הרצי"ה זצ"ל
לקורות חייו המלאים לחץ כאן.
עולת ראי"ה - הרב זלמן מלמד "לפיכך", "ולשבחך", "ולפארך", "ולברך ולקדש", "ולתת שבח"
עולת ראיה – קריאת שמע זוטא
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
