ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- קומי אורי
- מאמרים נוספים
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- מרן הרב צבי יהודה הכהן קוק
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
שמעון בן מזל
וזו לשונו לגבי מסירות נפש בחיים (בספרו לנתיבות ישראל ב', מאמר "וזאת ליהודה"):
"מסירות נפש לדברים עליונים וקדושים, הלא היא מידת השייכות הפנימית והמהותית המוחלטת אליהם, שהיא מתגלית לפי רוממות ערכו של האדם, שהיא מהווה את תוכן חייו"...
כל מסכת חייו של רבנו רצופה מסירות נפש בנושאים שונים.
התנתקות מהארץ ומהמשפחה
מגיל צעיר מאוד למד עם אביו ועם עוד מלמדים גמרא ופוסקים, הוא התבטא פעם שבמשך השנים זכה ללמוד פעמיים את כל הש"ס עם אביו.
מרגלא בפיו – יהודי – הוא יהודי של גמרא.
כשעלה לארץ בגיל בר-מצווה למד כמה שנים בישיבת "תורת חיים", ועל אף גילו הצעיר הוא הוכנס לשיעור הגבוה בישיבה.
הקשר שבין האב לבנו היה מופלא מאוד. כמאתיים מכתבים מצויים באגרות הראי"ה, בהם עונה האב לבנו על שאלותיו ומדריך אותו בכל שטחי הלימוד. באחד המכתבים כותב רבנו לאביו:
"להוד הדר אדוני אבי מורי ומאורי, מרים ראשי ופאר חיי רוחי ונשמתי, גאון עוזנו... נשיא קדשנו ואיש האלקים במכון קוממיותנו, צדיק יסוד עולם ומשוש דור ודור שליט"א" (איגרת צמח צבי).
אבל בשלב מסוים, כשנוכח לדעת שהוא משקיע יותר מדי זמן בעסקנות סביב הרבנות של אביו, הוא מחליט לגלות למקום תורה כדי שלא תהיינה לו שום הפרעות. הוא עובר מיפו לירושלים, לישיבת "פורת יוסף", אבל לאחר שגם שם הוטרד בכל מיני בקשות, הוא נוסע לאירופה ומלמד במרץ קבוצת צעירים כמה מסכתות בעיון וכן ספרי אמונה. לגביו היתה זו מסירות נפש ממש, להתנתק מאביו ואמו ומארץ-ישראל לחו"ל, אבל הוא הגדיר תקופה זו כ"תקופה גדולה וחשובה מאד להתפתחות הלימוד", ואכן ברבות השנים היה רבנו לאחד מגדולי הדור בהלכה ובאמונה וגם במעשה.
עבודת יחיד בהוצאה לאורות
מרן הרב כתב את דברי התורה בפנקסים גדולים, הכוללים דברי תורה בהלכה ובאמונה. הדברים לא היו מסודרים לפי ספרים, והיה צורך לחלק הכל לפי נושאים ולסדר לפי סדר הגיוני פרקים פרקים כדי שתהיה המשנה סדורה. כבר בגיל שבע-עשרה כתב הרב על בנו:
"בני שיחיה, הוא כמעט האחד עמי, המתרגל לעמוד על דעתי"... (אגרות הראי"ה א', קב). ואכן, רבנו זכה להוציא לאור בעבודת יחיד עצומה של שנים רבות (ללא מחשב!) את כל ספרי הרב פרט לאורות הקודש, אותם הוציא לאור הרב דוד כהן (הנזיר).
רבנו אסף את כל השו"תים ממרחבי העולם, למד את התשובות באופן עמוק, העיר הערות רבות וחילק הכל לפי ארבע חלקי השו"ע. זאת תוך כדי התכתבות עם גדולי הדור בנושאים שונים. ובשטח האמונה – אורות, אורות התורה ואורות התשובה, עולת ראי"ה, מוסר אביך, אגרות הראי"ה וכו'. רבנו ויתר על הוצאת ספרים של עצמו וכך כתב מאמרים שונים שרוכזו על-ידו בספר "לנתיבות ישראל". לאחר פטירתו יצאו חלק מאגרותיו בספר "צמח צבי", ומתוך כתב ידו הספר "אור לנתיבתי" והספר "להלכות ציבור". דברי ההלכה של רבנו יופיעו בע"ה בלנ"ד בספר גדול מיוחד. מסירות הנפש הזאת לוותר על ספרי עצמו הקנתה לעולם את הסדרה של כתבי מרן הרב, שאותם כינה רבנו "התורה הגואלת".
הרב ורבנו הובילו את המהפך הגדול של דורנו כשקבעו שהגלות נגמרה ואנחנו במהלך של עלייה מתמדת, בלתי הפיכה, לקראת ביאת משיח צדקנו ובניין בית מקדשנו. הספרים הללו מהווים גם הם ספרות יסודית של תפיסה זו.
אהבת תלמידים
מאז הקמת ישיבת מרכז הרב בשנת תרפ"ג, עמד רבנו לצידו של הרב בפיתוח הישיבה ובחינוך הבחורים. הוא לימד בעיקר תנ"ך ולימודי אמונה, אבל לימים פתח שעור מיוחד בהלכה שיועד לכהנים, ולימד גם תשובות בהלכה של אביו.
בתחילת תרפ"ו קיבל סמיכה מהרב חרל"פ, שכתב בין השאר: "עוד בילדותו ניכרים היו בו הפלאות כשרונותיו... ועתה עלה ונתעלה ויהי לאדם גדול... מלא דור בחריפות ובבקיאות בהלכה ובאגדה בכל מקצועות התורה..."
התמסרותו לתלמידים היתה ללא גבול. כולנו הרגשנו אליו יחס של בנים להוריהם, לעיתים היה יושב עם תלמיד או עם מי שבא אליו להתייעץ עד לפנות בוקר. הוא היה פותר את הבעיה על-ידי העלאת האדם מעל לבעיה האישית, מתוך בחינת הנושא על רקע של כלל ישראל. בעיקר עמד על התמדה בלימוד הגמרא והפוסקים כשהוא מעודד באהבה רבה כל תלמיד ותלמיד.
בספר אור לנתיבתי (פרק ו) הוא כותב:
"חפץ ההטבה לאחרים בהתבטאות ההרגשות והמחשבות, כפי מה שהוא בקביעות אמיתיותו פונה כלפיהם בהחלט, לעצמיות אישיותם ולצפיית טובם אושרם ונעמם, כן הוא נעשה כללי ומופשט מנטיית האני הפרטית..."
כלומר, כולך צריך לרצות להיות נתון לשני, אתה מבטל את ה"אני" הפרטי שלך, ונעשה כולך מסור לחברך ממש כמוך. אתה מוסר את הפרטיות בהזדהותך המלאה עם השני. ואת זאת ראינו בעינינו.
כל כולו היה שלנו, של כל אחד מאתנו. אכן, גם אחרי פטירתו של מרן הרב והתמעטות התלמידים בישיבה, היא חזרה ופרחה ביתר תוקף ועוז והתמלאה בתלמידים שבאו גם מחוגים שלא הורגלו בלימוד תורה בישיבה. רבנו היה כאבן שואבת בצניעותו המופלגת באופן אישי, ובתקיפותו ואמונתו העצומה בשליחותו של עם ישראל ובצעידה הבטוחה לקראת הגאולה השלמה מתוך העיסוק בתורה הגואלת בהלכה ובאמונה, והכל מתוך אהבת התלמידים והמסירות המלאה למעיינם.
משא-ומתן עם שר הביטחון
כאשר הועלתה באו"ם ההצעה לחלק את ארץ-ישראל למדינת ישראל ומדינת ישמעאל, פסקו רוב הרבנים שאסור לקבל תוכנית זו (תחומין ט, ציטוטים וסיכומים).
הרב מנחם זעמבא הי"ד, בנאום בכנס הגדול של אגודת ישראל בתרצ"ז, אמר בין השאר:
"רק אנשים כאלה אשר להם העוז המר לקרוע גזרים מתורתנו התמימה הקדושה, הם הם אשר ירהיבו עוז בנפשם לקרוע את ארצנו לגזרים, אבל אנחנו שומרי התורה... מוסרים את נפשנו על כל אות ואות ועל כל מנהג שבישראל, בשום אופן לא נוכל להסכים ולוותר אפילו על צעד ושעל אחד מארצנו הקדושה".
וכן כתב הרב עמיאל:
"וכשם שאם יאנסו אותנו לכפור בקדושת התורה... ובשעת הגזרה אנו מחויבים למסור את נפשותינו אפילו על 'ערקתא דמסאני', ככה ועל אחת כמה וכמה שאסור לנו לכפור בקדושת הארץ... ונראה שעל כפירה בגלוי אנו מחויבים אפילו ביהרג ואל יעבור".
גם רבנו כתב בשנת תש"ז (עוד לפני הקמת המדינה): "את המצווה הגדולה הזאת, המוטלת על ציבורנו ועל יחידנו (מצוות יישוב ארץ-ישראל), הלא נקיימנה ונעשנה בכל תוקף עוזה, בכל המסירות המחויבת לפי שעת הגזירה וההעברה על דתנו..."
הוא חזר על כך למעלה מעשר פעמים (בספר "להלכות ציבור"), וגם המחיש זאת באופן מעשי. בהתנחלות הראשונה ליד שכם ניהל רבנו משא-ומתן עם שר הביטחון דאז, שמעון פרס, שהסכים לעצם הזכות להתנחל אך טען שזו לא השעה המתאימה. אז בא רבנו (שהיה בן למעלה מ-83) להתנחלות, נאחז בגדר ולא הסכים לשום הצעת פשרה הכרוכה בנסיגה מהמקום. כאשר בא מפקד פיקוד מרכז פתח רבנו את מעילו ואמר למפקד, גם אם תירה בי אני לא יורד מכאן, על ארץ-ישראל ייהרג ואל יעבור!
אפילו כשבועיים לפני פטירתו, כששכב במצב קשה ביותר בבית החולים, רצה לקום וללכת להפגנה נגד הנסיגה מסיני, ובקושי מנענו אותו מלנתק עצמו מהמכשירים. ואז התבטא: "צריך מסירות נפש על כך" (הקלטת דבריו נמצאת בידי). תמיד ביסס את איסור הנסיגה על ההלכה של "לא תחונם", ועל מצוות עשה של יישוב ארץ-ישראל (הרמב"ן במצווה ד'), והוכיח שכל כפייה לעבור על דברי תורה, גם אם זו כפייה של יהודים, זה "ייהרג ואל יעבור".
מעולם לא טען טיעון ביטחוני על הצורך להישאר בכל השטחים, אלא תמיד טיעון הלכתי, ואכן, בזכות מסירות נפש זו חל שינוי עצום במפת ארץ-ישראל, והכול בעקבות רבנו שהראה בפועל את מסירות נפשו על ארץ-ישראל וכבש את ליבם של מאות אלפי מתיישבים ההולכים ומתרבים ב"ה בכל מרחבי ארצנו, בונים ישיבות ויישובים לתפארת, ומוכנים למסירות נפש על מצווה זו ששקולה כנגד כל המצוות שבתורה.
חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלקינו!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
