ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פורים וחודש אדר
- פורים בראי דורנו
- ספריה
- קומי אורי
- מאמרים נוספים
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
רחל בת אלגרה
ארשב"י: שלחה להם אסתר לחכמים "קבעוני לדורות", שלחו לה "קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות", שלחה להם: "כבר כתובה אני על דברי הימים למלכי פרס ומדי".
זה שאסתר רצתה שחכמים יקבעו את נס הפורים לדורות, זה דבר מובן, כי מה שיש לו גושפנקא של חכמי ישראל – הוא חג לישראל לכל דורותיהם. אבל כלל לא מובן מדוע עליה לבקש זאת מחכמים. והלא בוודאי חכמים יקבעו זאת לדורות ביוזמתם. ובמפורש נאמר "וקבלו היהודים את אשר החלו לעשות" (אסתר ט, כ"ג). ועוד הרבה יותר, נאמר "קיימו וקיבלו היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלווים עליהם" וגו' (שם כ"ז). ולכן בוודאי שחכמים יקבעו זאת לדורות, ומה צורך לבקשתה?
ובכלל מהי תשובת חכמים: "קנאה את מעוררת עלינו"? ומה היה עד עכשיו? וכי לא היתה קנאה ושנאה לישראל? וכי לא היה העולם מלא אנטישמיות? הנה קיימת החלטה להשמיד לאבד ולהרוג את כל היהודים, והעולם כולו שתק! איזו קנאה נוספת היא עלולה לעורר?
ועוד תמיהה: מדוע היא אומרת קבעוני לדורות? ומדוע הם משיבים לה קנאה את מעוררת? ומדוע היא ממשיכה ואומרת כבר אני כתובה על דברי ימי פרס? יכלה אסתר לומר "קיבעו את הפורים לדורות" והם יענו לה "זה יעורר קנאה", והיא תשיב להם "הלא כל העניין כולו כבר רשום בהיסטוריה". למה מודגשת אישיותה של אסתר לאורך כל השיחה כולה?
אלא שאסתר ידעה כי נס הפורים ייכתב לדורות, אבל היא חששה שחכמים ינכסו זאת לעצמם, או שנס הפורים ייכתב וייקבע לדורות בלא הדגשת מקומה של אסתר בנס. ולכן היא פנתה לחכמים, לא כדי שייקבעו את פורים לדורות. חג הפורים הוא כבר בבחינת "קביעא וקיימא", אבל קבעוני לדורות – דרשה מהם אסתר, שהמגילה תיקרא על שם אסתר – מגילת אסתר. שהיהודים בתפילתם לא יאמרו "על הנסים.... בימי מרדכי היהודי", אלא יאמרו "בימי מרדכי ואסתר". זאת הייתה דרישתה! והם השיבו לה: את מעוררת עלינו קנאה יתירה, כי לא רק שניצחנו אותם, אלא לנצח נצחים ייזכר שביד אישה מסר ה' את המן ואת אחשורוש! ועל כך השיבה להם: אני כבר כתובה בדברי הימים של פרס. וכי אפשר לספר את סיפור המגילה בלי לתת הדגשה יתרה לאסתר? וכי אפשר לספר את נסי הפורים ולהסתיר את אסתר? ולכן אינני מוסיפה שום קנאה, הם עצמם מודים בכך בפה מלא.
כלל ישראל מול חכמי ישראל
דאגתה של אסתר לתפיסת מקומה הראוי באזכור הנס לא היה ח"ו מתוך אנוכיות, או מתוך גאווה שהיתה בה. דבר אחר לגמרי עומד ביסוד העניין. והוא הדבר: אסתר מייצגת את כלל ישראל, לעומת מרדכי שמייצג את חכמי ישראל (הגם שמקצתם פרשו ממנו אחר כך). אסתר היא זו שאומרת "לך כנוס את כל היהודים", אסתר היא זו שדורשת ממרדכי ומהחכמים לצוות "צומו עליי ואל תאכלו ואל תשתו" כי ידעה שהליכתה לאחשורוש היא בכוחם של כל היהודים (ד, ט"ז). אסתר היא שאומרת "תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי" (ז, ג), אסתר היא שזועקת "איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי" (ח, ו).
והעיקר: אסתר היא שלבשה מלכות (ה, א) היא הבינה שכל מלכות ישראל מוטלת כרגע על שיכמה. כי אסתר היא-היא שמאפיינת ומציינת ומייצגת את כלל ישראל, והלא אסתר היא "שושנת יעקב"! שהרי אסתר בגימטרייא שושנה, וישראל נמשלו בשיר השירים לשושנה בין החוחים.
אסתר דרשה מחכמים כי נס זה, שהוא "סוף כל הנסים שניתנו ליכתב" (יומא ד"כט) – ייקבע בו בהדגשה יתירה מקומה ופועלה ומעשיה של אסתר. כי סוף הנסים שניתנו ליכתב הוא גם התחלת הנסים שלא ניתנו ליכתב, הנסים של הגלות האיומה והנוראה שתבוא על ישראל. ושם זקוקים אנו מאוד לכוחו, לערכו ולתועלתו של כלל ישראל, של הציבור כולו של עם ישראל, וכיוון שהנס האחרון שניתן ליכתב גם הוא היה בזכות כלל ישראל, שהרי בזכותה ובזכות כלל ישראל ניצלו היהודים, ולכן היא דרשה קבעוני לדורות! שייאמר "בימי מרדכי ואסתר", מגילת אסתר. ואכן "ומאמר אסתר קיים דברי הפורים האלה ונכתב בספר" (ט, ל"ב).
במקהלות רבבות "עמך" בית ישראל
רבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, בנו של אותו צדיק ונשגב מרן הרב א"י הכהן קוק זצ"ל, נסתלק לבית עולמו בפורים דפרזים. 25 שנים מלאו השנה לעלייתו לגנזי מרומים, ונדמה שהרעיון דלעיל מבטא את אחד מנדבכי מבנה עולמו הרוחני והמחשבתי.
וכך כותב רבנו בפירושו לסידור (סידור עולת ראי"ה ב', הערות א' סימן קכט עמוד תכח) על מה שאנו אומרים בתפילת השבת שלנו בפסקת "שוכן עד מרום וקדוש שמו" וכו' שאנו אומרים שם: "בפי ישרים תתהלל, ובדברי צדיקים תתברך, ובלשון חסידים תתרומם, ובקרב קדושים תתקדש", ואחרי שאנו מונים את כל המדרגות הגדולות הללו אנו ממשיכים בתפילתנו ואומרים "ובמקהלות רבבות עמך בית ישראל... על כל שירות דוד בן ישי עבדך משיחך".
ועל כך כותב רבנו:
"אחרי סדר המדרגות של ישרים צדיקים חסידים קדושים, מופיעה במקהלות רבבות עמך בית ישראל, קדושת כללות ישראל, שבהיותה כוללת כל הדורות לפי ערכם, ונמשכת מתוך החיוב שבעצמיות היצירה לפי ערכה, הרי היא למעלה מכולן ועל גביהן ומתגלית על כל דברי תפארת מלכותו של דוד בן ישי ועבודת משיחיותו".
אכן יש בישראל צדיקי עולם, חכמים, קדושים ישרים וחסידים, וכולם מהללים ומברכים מקדשים מרוממים את תעצומות עוזו של הקב"ה, אבל השיא של כולם, הם אלו שמופיעים בסוף, הם הם כלל ישראל, הם הם רבבות "עמך". הם אולי לא כל כך צדיקים וחסידים, כי יש בהם "מחוטב עציך עד שואב מימיך", יש בהם גם חלבנה, אבל מקהלות שלהם, של רבבות עמך בית ישראל בכל דור ודור כמצטרפים לצדיקים, בזה דווקא יתפאר שמך מלכנו. מפני שכלל ישראל ערכם העצמי עולה על כולנה, כי הם קשורים ל"חובת כל היצורים".
באשר לעצמיות היצירה הכלל ישראלית – ערכה נעלה ונשגב. וכאשר ערך זה מתווסף להילולם וברכתם של הישרים והחסידים, אז, ורק אז, הולך ומופיע דוד בן ישי, שהוא נמשל לירח, שאליו נמשלה כנסת ישראל כולה, ומלכותה בכל משלה. ובדברי השירות והתשבחות של דוד מלך ישראל, נשלם תעצומות עוזו, ושכינת-עד של הקב"ה מרום וקדוש.
ומציין רבנו לעיין בספר האורות למרן הרב זצ"ל, באורות ישראל ג, ג. ושם אומר מרן הרב (דבריו מובאים בדילוגים): הדבקות בצדיקים... היא דבר נכבד, אבל, אשריהם ישראל שהם דבקים בנשמת האומה.
ועוד הוא מציין לאורות ישראל ד' ג', ושם אומר מרן (כנ"ל): הננו מוצאים את עצמיותה על אומתנו נקייה מכל מום "כולך יפה רעיתי ומום אין בך".
כאשר הכלל כולו, בקדושת שלמותו, אז מופיע העני הרוכב על חמור
בספרו "אור לנתיבתי" בשער הראשון בפרק ל' (בעמוד סט), הבאנו מכתב ידו את הדברים הבאים: "צבור בסדרו השלם והישר כולל צדיקים בינוניים ורשעים, וכשהם בסדר זה הם מהווים את מהותו האמיתית והמלאה. אמנם במצבים מעוותים יש שמתהפך הסדר והרשעים הם בראש, ואז לפתח חטאת 'רבץ', והיחס בין החלקים כאילו אין חיבור ביניהם, הנותן אות אמת וקיום. אבל גם על זה נאמר ונצטוינו כי חמור שונאך 'רבץ' תחת משאו עזב תעזב עמו.
וכשהקשר בין הרשעים והבינוניים הוא הכלל כולו, בקדושת שלימותו, מופיע העני ורכב על חמור, ועל ידו הצדיק נושע בגיל תרועת המלך לציון וירושלים".
בוודאי ובוודאי שיש סדר לעם ישראל, וצריך להיות סדר נאות, והוא-הוא מהווה את מהותו האמיתית. צדיקים בראש, אחריהם הבינוניים ולבסוף רשעים. ואז מודגש החיבור שביניהם בתוספת האות ו"ו החיבור לציבור כשהיא ו"ו החיבור, זאת ועוד, לו"ו זו יש מעלה נוספת אשר היא אות אמת וקיום (זוהר ח"ג ב) – והיא מקיימת ומעמידה את חיבור הכתות השונות המרכיבות את הציבור כולו.
אמנם גם לרשעים יש מקום במסגרת כלל ישראל, מציאותם של רשעים בעם ישראל זה לא נעים, וגם לא טוב, אבל זוהי עובדה ואי-אפשר להתעלם ממנה, ואסור לשוכחה, ואסור באיסור חמור להתנתק ממנה. כי סוף סוף "רשעים מלאים חרטות", "ולא ידח ממנו נדח", ו"ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא". זה אולי נוח מאוד, וקל מאוד ואפילו מפתה מאוד, לחתוך, לגזור ולהתנתק מהרשעים, אבל אז הכלל יחסר, והציבור לא יהיה בשלמותו.
ורבנו מוסיף, בדרך דרוש, דרשה של מבנה המילה, כהופעתה בתנ"ך ובהקשר שהיא נמצאת בו, ואומר: יש חטאת, אם הסדר מתהפך והוא בבחינת "רבץ", בסדר הפוך, כשהרשעים בראש, וממילא מובן שגם החיבור ביניהם הוא רופף, ללא ו"ו החיבור.
ואף שיסוד הדברים מובא בדברי קודמים, רבנו מוסיף וממשיך את דרשתו הנפלאה. כי אמנם במצב ההפוך של "רבץ" כשזה מגיע אפילו לפתח חטאת, מ"מ התורה ציוותה אותנו כי כשנראה חמור שנאך (מישראל) רובץ תחת משאו, קיימת עלינו מצוות "עזב תעזב עמו", כי כשנעזוב חמור "רבץ" ונסייע לו – אז נסתכל ונביט על הכלל כולו, ללא התייחסות לבלבול הסדר, וכשאנו נעזוב ונעזור למשא הכבד והנורא הזה, נחדש את הקשר והחיבור בין הרשעים לבינוניים ולצדיקים, ושוב יחזור הדבר לעמוד על סדרו השלם והישר, או אז יחזור ויעורר את החמור, ואת העני הרוכב עליו, הוא-הוא משיח צדקנו.
כלומר, כשנדע ונתייחס לציבור בישראל במבט כולל של "כלל ישראל", כשנדע להעריך את הערך הגדול של הכלל, ונזכור ונדע כי כל פרט וכל כיתה מישראל הם קבועים בכלל כולו, ונדגיש את ערך הכלל, ונשכלל אותו ונבנה אותו במבט הכללי שבו, אז נתקן את הסדר המבולבל של "רבץ", ונחזירו לסדר הישר של "צבור", ואז קדושת שלמותו תפעל להופעת משיח צדקנו שיתגלה במהרה בימינו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
