ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- ארבע פרשיות
- זכור
- שבת ומועדים
- פורים וחודש אדר
- מחיית עמלק
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
שמעון בן מזל
הגאון המפורסם הרב יוסף דב סולובייציק (ראש ישיבת רבנו יצחק אלחנן) הביא בספרו "איש אמונה" (הוצאת מוסד הרב קוק, עמ' 101-102) בשם אביו הרב משה, כי כל מי ומי הקם להכחיד את עם ישראל ללא סיבה מובנת, לא לשם הרחבת גבול ולא לשם אוצרות הטבע, או להשיג נמל ים למען מסחר בינלאומי וכיו"ב אלא "שנאה לשם שנאה", הרי בזה עצמו מוכח עליו כי הוא מזרע עמלק, אשר גם הוא התקיף אותנו לראשונה בימי משה ללא שום סיבה. זו לשונו: "כל אומה המתנכלת לכלות את כנסת ישראל, הופכת ע"פ ההלכה [להיות] עמלק".
העיר הגאון כי בזה מוסבר מדוע כאשר הרמב"ם הזכיר דין "לא תחיה כל נשמה" לענין שבע אומות שהיו בארץ כנען, סיים דבריו בסיכום "וכבר אבד זכרם" (הל' מלכים, פרק ה הלכה ד). לעומת זאת כאשר הזכיר מצות מחיית עמלק, סעיף אחד אח"כ, לא סיכם דבריו "וכבר אבד זכרם". והוא פלא. כי הרמב"ם ידוע בסדרנותו ועריכת דבריו באופן ההגיוני ביותר. אם היה חושב על עמלק שגם הם אבדו מהעולם כאומה ואין אפשרות בידינו לזהותם, מדוע לא המתין בכתיבת המלים "וכבר אבד זכרם" עד סוף הלכה ה, ובזה יכלול יחד גם ז' עמים וגם עמלק באומרו שאין בידינו לקיים מצוה גדולה זו? אלא מובן לנו מדבריו שבאמת אפשר לזהות בימינו מי הוא מזרע עמלק, וקיימת גם בימינו האפשרות לקיים מצות הכחדת אומה שפלה זו.
ולכאורה, גם מהר"ל סבור כך. ישנה שאלה עתיקה. המלך אחשורוש נתן רשות ליהודים לקום ולהרוג את כל הצוררים אותם, ואמנם הרגו גברים נשים וטף במספר שבעים וחמשה אלף (!). מדוע לא היה להם די בהריגת הגברים הצוררים? משום מה להרוג גם הנשים והטף? המענה על כך בפסוק עצמו "להקהל ולעמוד על נפשם" (אסתר ח, יא) רושם מהר"ל: "ולא תאמר שלא היה צריך להם אלא להשיב [כלומר לבטל] את הספרים [שנכתבו בתחילה להרוג את היהודים] ולא יהרגו שונאיהם. אבל מה שיהרגו הם שונאיהם, למה להם זה? ועל זה אמר 'לעמוד על נפשם' כי ההריגה בשונאיהם זה רק שעומדים [ישראל] על נפשם. כי ישראל כאשר הם בגלות, אם יש שונא להם כמו שהם אלו, הם מזרע עמלק האגגי כאשר הוא צורר ישראל, ותמיד הם עומדים לכלות ישראל וכו' ותמיד יחשבו להפילם" ("אור חדש", עמ' רא). הרי ידענו מזה כי כל השבעים וחמשה אלף איש שביטאו שנאתם לישראל, הם בני עמלק ומצוה להורגם.
וזה מפורש ע"י אדמו"ר ר' צבי אלימלך בספרו "בני יששכר" (חודש אדר, סוף מאמר ג', הערתו בתחתית הדף: "ואמרו בזוהר כי כל היועצים עצות [רעות] וכל המעיקים לישראל בגלות הארוך, הם מסטרא דעמלק".
וזה הוזכר ע"י הגאון רבי שמשון רפאל הירש ("במעגלי השנה", מהד' נצח, ח"ב עמ' קפט) וזו לשונו: "ולאו דוקא אותו עמלק וצאצאיו הגזעיים, אלא כל אותם הגוים והממלכות הממשיכים במורשת העמלקית והינם צאצאי עמלק ברוחם ובאופיים".
וזה הובלט ע"י הגאון המלבי"ם (על שמות יז, יד): "ורמז גם כן שבכל דור ודור יעמדו צוררי ישראל להשמידם, וצוררי ה' ומכחישי שמו, שכולם שרש פורה ראש ולענה מעמלק, ובאחרית הימים ישמידם [ה'] מתחת שמי ה'" עכ"ל.
וכן כתב תלמיד הרב אברהם קוק, הרב הגדול ר' דוד כהן ("הנזיר") בחוברתו "מגילת מלחמה ושלום" (עמ' יט) כדבר פשוט ומובן מעצמו.
מה זה נוגע בימינו ובמקומנו? הנה הרב אלעזר אזכרי, מגדולי הדור בתקופת אריז"ל, כתב ב"ספר חרדים" (עמ' 183) "וכי היכי דבביאה ראשונה [לארץ ישראל] בא עמלק, הכי נמי בקיבוץ גליות, כשרוצים לבוא לארץ ישראל, עמלק מזדמן להם בדרך, וכאשר עינינו רואות היום תמיד. ירא ה' וישפוט!"
מכל המקורות הנאמנים הללו לומדים אנו כי על חיילינו להלחם מלחמת מצוה ולהרוג את הערבים הזוממים לכלותינו. כידוע בין אנשי פלג חמא"ס ובין אנשי אש"ף כוונתם שלא יישארו יהודים בארץ ישראל. וזהו חלק מהשנאה בת מאות שנים אשר מפניה צוררו חלק מכריע של הערבים את בני עמנו, כידוע ללומדי ההיסטוריה של מאות השנים האחרונות. ולכן המחלישים ומסייגים את מלחמתנו נגד הטרוריסטים, הם משתפי פעולה עם בני עמלק ככתוב "גם מתרפה במלאכתו, אח הוא לבעל משחית" (משלי יח, ט). וגם מרן הראי"ה קוק הזכיר בימיו את אלו מישראל שהם שותפים לעמלק. כך לשונו: "סוף כל סוף, אע"פ שאני מלמד לעצמי ולאחרים, שתהיה מדת השלום והחסד גברת התכונות בנפשותינו ובסגנונינו, מכל מקום חמושים אנו צריכים להיות למלחמת ה' בעמלק, הפנימי והחיצוני. והננו חייבים להכין לנו את הנשק הזמני [הערת המעתיק: של זמננו], העט" ("אגרות ראי"ה, ח"ב עמ' רכו) כלומר לפתוח בפעולות הסברה נגדם. והזכיר "מחנה שלם של שונאים פנימיים" (שם, עמ' נו). ומקורו בזוהר (ח"א עמ' כ"ה).
נוסף על כך, מלחמתנו על ארץ ישראל היא מלחמת מצוה לא רק מפני כיבוש הארץ (במדבר לג, נג עיי"ש רש"י ורמב"ן) אלא היא מלחמת מצוה נגד כפיה על הדת. כי האומות שסביבינו שואפים לעקור בשיטתיות מצוה זו שבתורתנו. תקופתנו נחשבת "שעת השמד" שהגוים רוצים לעקור מצוה אחת שנצטוינו עליה בתורה (והאריך בזה הרמב"ם, הל' יסודי התורה, פ"ה ה"ג).
שמא תאמר שהם מתכוונים לשם הנאתם בלבד, ולא מבחינה עקרונית? על זה ענה הגאון ר' צבי יהודה קוק: "כידוע עקירת מצוה מן התורה הוא ב'ייהרג ואל יעבור'. בשעת כפיה וגזירה גם דבר קל הוא חמור, ויש למסור נפש אפילו על שרוך נעל. ואין הבדל מאיזה צד היא הכפיה, והיא כוללת חס וחלילה גם כפיה מצד היהודים. וכו'. מול כפיה על מצוה יש חיוב של מסירות נפש, אפילו אם זו מצוה קלה. קל וחומר על מצוה [של כיבוש א"י] שהיא שקולה כנגד כל המצוות שבתורה" (דברי רצי"ה הללו הובאו ע"י ר"ש אבינר, בפרסומי "עיטורי כהנים", "שיחת רבינו", התיישבות 1, סדרה ב', כי תצא 10 בשלח 10).
היו שהקשו על דברי רצי"ה, הרי הגוים לכאורה רוצים רק תועלת עצמם, ואין זו כפיה על הדת? על זה ענה רצי"ה: "כלפי ההערה שגולגלה לעומת בירור דברים של החיוב בעמידתנו במסירות נפש נגד הכפיה מצד מישהוא, ביחס לעמידתנו בארצנו במצות 'והורשתם וישבתם', מתוך החילוק הידוע שחיוב זה אינו במצב שהכפיה היא מצד הנאת עצמם ולא מעצם ההעברה על מצות הדת, הנני בזה להודיע ולהעיר לכם כי כל אלה הם דברים בטלים ומבוטלים, ואינם משנים במשהוא את בירור חיובנו זה. כי 'הנאת עצמם' זאת היא שהם יהיו שליטים פה בארץ הזאת, ולא אנחנו. ועל כן הננו מצווים כהרמב"ן לכל הדורות וכו'" (אגרת רצי"ה, התפרסמה ב"הצופה", ב' אדר, תשל"ד, והובא ע"י ר"ש אבינר, ב"ארץ צבי", ספר זכרון לצבי מנחם גלאט הי"ד, שנת תשמ"ט, עמ' 202).
ודברי רצי"ה צריכים השלמה, כי לא ביאר כל צורכו. אלא הר"ן על הרי"ף בפסחים פרק ב' ד"ה וקשה קצת, הקשה מדוע אצל הנואף (בסנהדרין עה ע"א) אמרו ייהרג ולא יעבור למרות שהיה מדובר בהנאת עצמו בלבד, לעומת אסתר שמרדכי ציוה לה והתיר לה לגשת לאחשורוש? ומחלק הר"ן כי אצל אסתר עיקר שליחותה היתה רק לדבר איתו ולבקש על עמה, וההנאה של אחשורוש היא דבר צדדי ולא לשם כך הלכה. מה שאין כן אצל מעשה הנואף, עצם ההנאה להסתכל בה שהיה צריך לכך היא עצמה מה שאסרה התורה, ולא שייך לטעון בזה היתר של "הנאתם". זו לשון הר"ן: "שהרי הם רוצים ליהנות באותו דבר שאסרה אותו תורה מחמת ההנאה שבו שהוא עיקר האיסור". ולזה התכוין רצי"ה, שהמצוה היא שלטוננו על ארצנו ולהפקיע מכאן רשות האומות. וכאשר הם מתנגדים לכך זהו עצם גוף האיסור ולא שייך לטעון "הנאתם" כי הרי זהו גוף האיסור ולא דבר צדדי. והרחיב בזה הרב אברהם יצחק קוק (שו"ת משפט כהן, סי' קמח סוף עמ' שנד). ולזה התכוון רצי"ה שכיון שהתורה ציותה עלינו השלטון בכל מרחבי ארצנו, מה שהגוים חומדים שלטונם בה זוהי עקירת גוף המצוה, ואינו דבר צדדי שנטען "לשם הנאתם".
[ובספר "נשמה של שבת", לזכר של הקדוש רש"ז רענן הי"ד שנהרג בחברון, עמ' 456, הבאתי מהסמ"ק מצוה ג', ומהרדב"ז ח"ד סי' צב, ושו"ת אחיעזר ח"ג סוף נ', שהיתר "להנאתם" הוא נאמר רק למעשה של יחיד, ולא בדבר שמתפרסם בפרהסיא לרבים. וכן כתב הגר"א (יו"ד קנז ס"ק א)].
ולכן כאשר לבושתנו ולחרפתנו יש כאלו הקוראים לעצמם "ישראלים" והם מסייעים לאומות לקבל שלטון על חלקי ארצנו, הם כופים בזה נגד הדת. ועיין בזה דברי הרב אברהם קוק ("אגרות הראי"ה", ח"א עמ' רפד-רפה) בענין גזירת שמד הנגזר ע"י יהודים עצמם.
יתן ה' ויגלה זרוע קדשו במלחמתנו זאת, מלחמה נגד כוחות עמלק. יתן ה' ויחונן צבא הגנה לישראל בחכמה, תבונה ודעת להלחם נגד צוררינו לשם מצות מחיית עמלק.
ועל שונאינו הפנימיים, כך סגנן מרן הראי"ה את הדברים, כאשר רב חשוב אחד איים עליו שמחמת הפקעת שביעית, יהיו מהרבנים שיאסרו רכישת תוצרת יבול ישראל: "ומה שכתב שכל האדמו"רים וכל הרבנים יאסרו את היין... הקב"ה שמר עד כה את היישוב מכף כל אויביו, בין מישראל בין מאומות העולם. ואנחנו רואים שמעשה שמים יש כאן, בהשגחה נפלאה, בניסי נסים מסותרים במכסה הנהגה טבעית. ובודאי כל מה שיתגלגל יהיה לטובה ולהצלחת היישוב הקדוש, ולהרמת קרן ישראל בארצנו הקדושה, בעזרת השם". ("אגרות הראי"ה, ח"ב עמ' קצז).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
