ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- תזריע
- משפחה חברה ומדינה
- הבית היהודי
- האשה ביהדות
האם האשה היא שוה-ערך לאיש?
פרשת תזריע מבחינה בין לידת זכר ללידת נקבה (ויקרא יב, ב-ה). אשה היולדת זכר היא טמאה לבעלה משך שבעה ימים, ואחר כך היא טהורה משך שלושים ושלשה ימים (ואפילו אם תראה מראה אסור). אבל היולדת נקבה היא טמאה לבעלה זמן כפול, משך שבועיים. ואחר כך היא טהורה ששים וששה יום. לכאורה יש כאן אפליה, לידת נקבה גורמת טומאה לתקופה כפולה!
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
רוני בת טובה
אפשר שנפענח סוד פסוקים אלו על ידי דברי גאון הזוהר, רבי שמעון בר יוחאי. תלמידיו שאלו אותו "מפני מה אמרה תורה 'נדה לשבעה' [ימים]? וענה: מפני שרגיל בה וקץ בה, אמרה תורה תהא טמאה שבעה ימים כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה" (נדה לא ע"ב). לפי הגיונו של רשב"י, יוצא לנו שהיולדת נקבה זוכה למנה כפולה של אהבה מבעלה. כי אחרי שבעל כורחו הוצרך הבעל להתרחק מאשתו זמן ארוך משך שבועיים, ודאי כי חיבתו לה היא כפולה מחיבת האיש האחר שאשתו ילדה זכר. והרי יש כאן גם מתן פרס אליה על אותם הימים שסבלה ריחוק וטומאה. ושמא לשם כך האריכה התורה ימי טומאתה כדי להביא לאהבה נלהבת. [ורמז יש כאן גם על מצבו של עם ישראל, שמורחקים ע"י כל האומות, כאילו טמאים היו. וככל שיארך זמן נידויינו, כך תרבה השמחה והכבוד שנקבל כאשר יחזרו בתשובה ויתהו על מעשיהם הקודמים ויחסם העויין. "שמחנו כימות עיניתנו, שנות ראינו רעה" (תהלים צ, טו)].
ובעצם, גם אצל לידת זכר היתה ראויה האם היולדת לזכות ליחס כזה מבעלה, להאריך ימי טומאתה מולו משך כשבועיים כדי להרבות גם לה השגת אהבתו! ולמה יש שינוי? עונה גם על כך רשב"י לשאלת תלמידיו (שם) "מפני מה אמרה תורה מילה לשמונה (ימים)? וענה: "שלא יהיו כולם שמחים, ואביו אמו עצבים". מפרש רש"י: "שלא יהיו הכל שמחים, שאוכלים ושותים בסעודה [של ברית מילה], ואביו ואמו עצבים" (מפני טומאת האשה). אפשר להסביר דבריו שאמנם יש הכרח שהמילה תתקיים ביום השמיני, שהוא המספר מעל לטבע (כדברי מהר"ל, וכן כתב ר' שמשון רפאל הירש). אבל כדי לא לחדד עוגמת נפשם של האב והאם על ריחוקם זה מזה, התורה התירה קירוב האשה מיד בגמר השבעה. כי ודאי תחושת הצער היא גדולה יותר מחמת הבחנת הניגוד וההשוואה, כשרואים אחרים סביבם העולזים ושמחים. כלומר אפשר כי גם אצל לידת זכר היו צריכים ימי טומאת היולדת להיות שבועיים, אבל כדי למנוע צער עצום, קירבה התורה מעשה טהרתה ליום מילת הוולד. [כמובן זה רק אחד משבעים פנים לתורה, ויש למצוות ה' טעמים נוספים הנשגבים יותר מדברי רשב"י בגמרא, ויותר ממה שהצענו כאן].
כמה אנשים סבורים שיש סטיגמה בלידת בת ולא בן, אבל טועים הם. בכמה מקומות מצאנו כי חז"ל שבחו את הנשים יותר מהגברים. הנה בחטא העגל הנשים לא השתתפו, מה שאין כן הגברים (פרקי דר' אליעזר, פרק מ"ה). וכן בחטא המרגלים הגברים הוכו פחד מהאויב וסרבו לעלות ארצה. לא כן הנשים שהיו מאמינות בדבר ה'. ולכן במיתת הדור ההוא כתוב "ובאלה לא היה איש" (במדבר כו, סד) ומפרש רש"י: "על הנשים לא נגזרה גזירת המרגלים, לפי שהן היו מחבבות את הארץ". ואמרו בספרי (פנחס, פסקא קלג) "ר' נתן אומר יפה כח הנשים מכח האנשים. אנשים אומרים 'ניתנה ראש ונשובה מצרימה' (במדבר יד) ונשים אומרות 'תנו לנו אחוזה בתוך אחי אבינו'. עכ"ל
גם זכות הנשים היא שהועילה להצילנו ממצרים. "בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים" (סוטה יא:). וזה פלא, שהרי היו באותו הדור משה ואהרן הצדיקים, נחשון בן עמינדב ועוד, ולא בזכותם נגאלנו. וכן ניצלנו מסיסרא ע"י אשה צדקנית בשם יעל. ניצלנו מהמן ומריעיו על ידי אסתר המלכה. ניצלנו מהוליפרנס, צורר היהודים בימי החשמונאים, ע"י יהודית בת כהן הגדול. ועוד רשימה ארוכה של נשים דגולות.
ומצאנו אצל חז"ל (ב"מ נט.) הדרכה קבועה שעל האדם לשמוע בעצת אשתו (אלא אם כן הדבר נוגע לעניני תורה ומצוות). ומפורש אמר רב חסדא שאצלו עדיף שתלד אשתו בנות, ולא בנים (ב"ב קמא.) ומפרש שם גליון מהר"י עמדין שבנותיו היו חכמות ופקחות.
יש חקירה עתיקה, מפני מה נצטוו הנשים בפחות מצוות מאשר הגברים? עונה על כך רבי שמשון רפאל הירש שהמצוות הוטלו עלינו לתקן את מדותינו הרעות, כמו שאמרו חז"ל "מפני מה ניתנה תורה לישראל? מפני שהם עזים" (ביצה כה ע"ב). כלומר לרכך את טבענו, לעדן את אופיינו. ממשיך הרב: "התורה לא חייבה את הנשים במצוות אלה, מפני שאין הן זקוקות להן. וכו' התורה מניחה שיש לאשה דבקות יתירה ונאמנות של התלהבות לייעודה. [לעומתן] האיש טעון זירוז חוזר ונשנה לנאמנות בקיום ייעודו, ויש צורך לחזור ולהזהיר אותו מפני כל רפיון במילוי תפקידו" (ביאור על ויקרא כג, מג, עמ' תלג). וכן כתב לענין אזהרות נגד התאוותנות: "האשה היא צנועה מעצם טבעה הפנימי, והרי היא זקוקה פחות לאותה אזהרה" (ויקרא יט, כז, עמ' שלד).
מעניין מאד שגם הרב אברהם קוק מסביר בכיוון זה. כך מבאר ברכת הנשים בכל בקר "שעשני כרצונו": "עם כל היתרון של האיש הפועל והרושם השפעתו [באופן אקטיבי] בחיים ובעולם, הנה יש לעומת זאת ג"כ יתרון לאשה הנפעלת וכו' מהתכונה הישרה [שיש בה] ישר ומכוון לרצונו העליון [של ה'] הפשוט והישר. ועל כן מברכת האשה בהודאה על חלקה הטוב 'שעשני כרצונו' (סידור עולת ראיה, עמ' עא-עב).
ושני הרבנים לא ציינו שמהר"ל הקדים אותם באותו הרעיון של שבח האשה, שיש בה מדות ישרות וטובות יותר ממה שמצוי אצל האיש, ולכן הוא שצריך לתיקון ע"י עמל התורה וטורח המצוות. על השאלה מדוע במתן תורה הקדים ה' את כבוד הנשים לפני האנשים, ואמר "כה תאמר לבית יעקב [הנשים] ותגיד לבני ישראל"? כותב מהר"ל: "אדרבה, שכר הנשים הרבה מאד יותר משל אנשים, ולכך מקדים הנשים תחילה, כדאיתא בברכות (יז.) גדולה הבטחה שהבטיח ה' לנשים יותר מן האנשים. וכו' וכו'. כי האיש במה שהוא גבר איננו בעל שאנן והשקט, מצד התגברותו והתפעלו. לכן אינם מוכנים [בטבע] לעולם הבא שהוא המנוחה עצמו. אבל הנשים ראויות ומוכנות לכך מצד עצמן וכו' ובמעט סיוע שמסייעות ל[לימוד הבעל] תורה, שכרן גדול מאד" (דרוש על התורה, מצורף בסוף "באר הגולה", עמ' כז-כח). כלומר יש לאשה תכונה טובה של גמישות ואדיבות.
אבל בכל זאת אין להכחיש שיש מאמרי חז"ל אחרים המשבחים את האיש, יותר מן האשה? (כמו מנחות מג:). מדוע הנהיגו צמצומים, הרחקות ומיגבלות? אלא האשה חוננה בחן ויופי אצילי. חז"ל מנעו אותה מלעלות בין שבעה הקרואים לתורה (בכל שבת) מחמת כבוד הציבור. אין זה מהראוי שהיא תעמוד בפני כל הקהל, כל הגברים יביטו בה עת שהיא מוציאה אותם ידי חובתם. מניעה זו היא מפני בעיית הגברים, ולא משום עצם פחיתות האשה. כן התורה מנעה את האשה מלהופיעה בבית דין כדי למסור עדות. לא חלילה מפני שאינה נאמנת בהגדתה, כי איסור זה חל גם על מרים הנביאה ושרה אמנו ואין פקפוק בנאמנותן. אלא "כל כבודה בת מלך פנימה". חינוך התורה הוא שלא יהא לה עסק בסכסוכי ממון של עולם השוק, תחרות ותיגר שיש בין הגברים. כמו כן התורה מלמדת שאין לאשה להתייפות בפני גברים זרים. ולכן הטילה עליה דיני כיסוי ראש וכו'. "לא ניתנו תכשיטין לאשה אלא שתהא מתקשטת בהן בתוך ביתה" (תנחומא, וישלח פסקא ה). אין זה פגם בה, אלא נסיון להציל אחרים ממכשול. זה היא דוקא קומפלימנט לאשה שהיא נאה וחיננית.
וכיצד נפתור את הדילמה שהצבנו בכותרת, מי מעולה ממי, האיש או האשה? המענה על כך אינו חד משמעי. פתרון הדבר הוא שיש תפקיד שונה לכל מין ומין. יש תחומים בהם האשה עדיפה, ויש תחומים שהאיש עדיף. אין עליונות מוחלטת, אלא כל ענין נידון לגופו. כאשר נשוה מעמדו של רופא מנתח מול מהנדס מומחה, מי מעולה ממי? שאלה זו אינה שאלה. זה במקצוע שלו וזה במקצוע שלו. כך האשה מעולה יותר מהאיש שיש בה כח ההריון והלידה. והאיש מעולה יותר לכח לוחמה באויב, לעמל מלאכה פיזית וכדומה. אין מענה פשוט כי אין להשוות בין שני הנידונים. אותן נשים הטוענות בלהט על יתרונות האשה, מעלימות עין ממה שבכל זאת יש היבטים אחרים בהם האיש מעולה יותר.
כך מבאר הנצי"ב ("העמק דבר", בראשית כג, א). הנה מצאנו ששרה אמנו היתה עדיפה מאברהם אבינו. אברהם שהיה עסוק בצרכי הרבים והדרכתם, לא שרתה עליו רוח הקודש כל כך. ודוקא אשתו זכתה לזה מחמת צניעותה באוהל. חז"ל עצמם ציינו זאת (ב"ר מא, ב). כאשר שרה היתה בשבי אצל פרעה, טענה לפני ה' "אברהם יצא בהבטחה, ואני באמונה" [בלבד]. מפרש הנצי"ב כי ה' כבר דיבר לאברהם מראש "ואברכך". אבל שרה עצמה לא שמעה שום הבטחה כזאת אלא סמכה על רחמי ה', בבטחון גמור. מפרש שם מהרז"ו (פירוש הנדפס בגליון המדרש): "ואם היה אברהם ג"כ בתוך הצרה היתה שרה בוטחת ומאמינה על הבטחת ה' לאברהם והיתה גם היא נצלת ע"י הבטחתו. לא כן עתה שאברהם חוץ לצרה וכו'. וגדול שכר המאמין משכר המובטח". מסכם הנצי"ב: "ולכן לא נתעצבה כל ימיה והיתה שקועה ברוח הקודש". הרי שהאשה היתה גדולה יותר מבעלה.
ובכן למדנו מפרשתנו שאין חד צדדיות. אמנם מצד אחד היולדת נקבה טמאה יותר מהיולדת זכר. אבל גם תקופת טהרתה היא כפולה מזו של היולדת זכר. זאת אומרת יש פנים לכאן ויש פנים לכאן. יש להיות מאוזן ולא להחפז למסקנות חד צדדיות.
ניווט מהיר
חיפוש שיעורים

ויצא פרשת ויצא – יש עליה בירידה
מדוע צריך סולם בחלום יעקב? וכי מלאכים אינם יכולים לעלות ולרדת בלי סולם? מה עושים עם ירידה ואיך הופכים אותה לעליה גדולה?

אורות התשובה - הרב הראל כהן סוד השתיקה וצער התשובה
אורות התשובה פרק ח, ח'
השיעור עוסק במצב שבו הצער הרוחני וכאב התשובה של האדם גדולים עד כדי כך שהם סותמים את יכולתו לחשוב, לדבר, להתפלל או לבטא את רגשותיו. על פי משנתו של הרב קוק, דווקא מתוך אותו מקום של אילמות ו"עולם הדומייה" ניתן להתרומם, להתחבר למציאות הכללית ולשאוב כוחות חיים ותשועה.

ויצא 'ויישק יעקב לרחל' - כיצד יעקב בחיר האבות מנשק לרחל - פרשת 'ויצא'
האם לאבא או סבא מותר לנשק את ביתו ונכדתו, וכן לאמא וסבתא לנשק את בנה ונכדה, ומה ההסברים בנשיקת יעקב לרחל והסברים מדוע בכה.

כינוסי אברכים כינוס אברכים - ראש חודש כסלו תשפ"ז
ברכות לראש חודש והתייחסות ללימוד התורה כעבודה בימי החנוכה | חשיבות העמידה בהתחייבויות ובלימוד עם תלמידים | דוגמה אישית והתקדמות מתמדת של ר"מים וראשי ישיבות | הכרת תודה על כלים טכנולוגיים והתמודדות נכונה עמם | תוקף גיור ללא קבלת מצוות ועול מלכות שמיים | הצטרפות לתוכנית מנהיגות והאיזון מול ביטול תורה | אורח החיים של אברך ורכישת מותרות | יציאה לשליחות ורבנות יישובים וחינוך הילדים | ריקודים בשבתות בישיבה | חתונות נפרדות והתחשבות באורחים | שורש המחלוקת עם הר המור והשאיפה לאחדות הציונות הדתית

שיעורים בספר יהושע סוד האבנים וחציית הירדן
יהושע פרק ד'
השיעור עוסק בחציית הירדן בספר יהושע ובשילוב שבין הנס להשתדלות האנושית הבא לידי ביטוי בנשיאת ארון הברית בידי הכהנים. דרך ניתוח הקמת שלוש מערכות של 12 אבנים – בירדן, בגלגל ובעבר הירדן – נבחנים היחסים בין אחדות האומה, ייחודיות השבטים וזיקת התורה לאומות העולם.

הכנות לשבת, כניסתה ויציאתה הלכות הדלקת נרות שבת
השיעור עוסק בטעמי מצוות הדלקת נרות שבת — כבוד שבת, עונג שבת ושלום בית — ובמנהגים השונים לגבי מספר הנרות שמדליקים. בנוסף, נידונה המחלוקת ההלכתית האם קבלת השבת חלה בעצם ההדלקה, בברכה או באמירה מפורשת, וכיצד נוהגים למעשה בשבת וביום טוב.

מידות הראי"ה תיקון פגם הברית ומידת הגאווה
ברית ג' - גאווה א'
השיעור עוסק בהשלכות הרוחניות של פגם הברית, הגורם להחשכה פנימית ולניתוק מחוכמת התורה, ובדרך לתקן זאת באמצעות תשובה מאהבה ועיון באגדה המהפכים זדונות לזכויות. בחלקו השני מוסבר כיצד סילוק אבק הגאווה מתוך הכרה שכלית וטהורה מביא לשלמות, לשפלות רוח אמיתית ולשמחה פנימית שאינה תלויה בהשוואה לאחרים.

תולדות סגולת יעקב, צמאון ולימוד תורה
שיחת מוצ"ש פרשת תולדות
השיעור עוסק בהבדל המהותי שבין הטבע הרוחני של יעקב לבין החיצוניות של עשיו, וכן במשמעות הפנימית של חפירת הבארות של יצחק כרמז לבתי המקדש. בנוסף, הרב מדגיש את הצורך בצמאון אמיתי לדבר השם, וקורא לתלמידים להמשיך ולהתמיד בלימוד התורה מתוך שמחה גם בימי החנוכה.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א שורש הכעס וזיכוך מידת הקנאה
טהרת הנפש והמידות י"ד - ט"ז
השיעור עוסק במקור הכעס הנובע מחוסר מימוש של כוחות רוחניים ובדרכים להתגבר עליו באמצעות איפוק, עבודה עצמית והרחבת הדעת. בהמשך נבחנת מידת הקנאה וההבחנה בין קנאה שלילית לאדם אחר לבין קנאת השם טהורה המביאה לשלום ולתיקון העולם

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה (ב)
השיעור עוסק בהלכות המעשיות של טקס ההבדלה, החל מאיסור האכילה לפני הבדלה (כולל מקרים של סעודה שלישית או חוסר ביין) ועד למחלוקת הפוסקים האם יש לעמוד או לשבת במהלכה. בהמשך מפרט הרב את הכללים המדויקים לברכה על הבשמים השונים ועל נר האבוקה, כולל דיני ההנאה מאור הנר וצורת החזקת הכוס.

תולדות זריעה ונטיעה והשראת שכינה - פרשת 'תולדות'
יצחק מצווה לא לרדת מהארץ בזמן רעב , ועוד מצווה 'שכון בארץ' הוי נוטע, הוי זורע, השכן השכינה, הקשר בין המשימות.














