ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- תזריע
"וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא: וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ: וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא עַד מְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ: וְאִם נְקֵבָה תֵלֵד וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב עַל דְּמֵי טָהֳרָה" (ויקרא י"ב א-ה).
במבט ראשון שני קצוות של חיים יהודיים. הראשון, הקמת מרכז רוחני המחבר שמים וארץ - פעולה נעלה ומרוממת, והשני קשור לחיים ארציים, גשמיים שאין להם קשר לרוחניות. הרושם הראשוני נוגע לנידות, טומאה והרחקה מן הקודש "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה ... וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא: ... בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא".
פתיחת פרשת תזריע מתוך הבנה מוטעית שכזו עלולה, ח"ו, לפגוע במעמדה של האישה, בצד הנעלה של החיים היהודיים ובעבודת השם. השקפה זו חדרה לצערנו גם לתוך עולם ההלכה וגרמה להשתרשות של מנהגים משובשים, בחלק מקהילות ישראל, שמקורם כנראה בהשפעה קראית. מנהגים אלה גרמו לטעויות הלכתיות והרחיקו נשים, בחלקים נכבדים של חייהן, מבית הכנסת ומקשר לתורה. עיינו לדוגמא: בביקורתו הקשה של הרמב"ם (פי"א מהל' איסורי ביאה ה ט"ו) ובדבריו החריפים של הראשון לציון הגר"ע יוסף כנגד מנהגים אלה (שו"ת "יביע אומר" חלק ד - יו"ד סימן יא ד"ה: א. ראשית).
מבט מעמיק בכתובים ובדברי חז"ל מגלה שההיפך הוא הנכון. בניית משפחה יהודית היא המשך ישיר של השכנת השכינה במשכן. כך גילה לנו רבי עקיבא (שדבריו צוטטו גם בכותרת) "דָּרֵישׁ רַבִּי עֲקִיבָא אִישׁ וְאִשָּׁה זָכוּ שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶן" (סוטה י"ז ע"א). לכן, אין זה פלא שעל הארון שהיה הכלי החשוב ביותר במשכן ובמקדש, עמדו שני כרובים שסימלו את הקשר בין האיש והאישה שזכו ששכינה ביניהן.
העיון מגלה כי לידת הזכר היא בזכות הזרעת האישה (לא נסביר בגלל קוצר היריעה מה משמעות הביטוי): "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר" וגם דְמֵי הטָהֳרָה מרובים פי כמה מימי הנידה, הכיוון ברור. המחזור החודשי איננו קשור בדווקא לטומאה, הוא זה שמבטיח את היכולת ליצור מחדש כל חודש חיים חדשים (השבת היא גם ראש חודש מלשון התחדשות). רב, האמורא הגדול, המחבר בין תנאי ארץ ישראל ואמוראי בבל מלמדנו: "רב אמר: מעין אחד הוא, התורה טמאתו והתורה טהרתו" (נידה לה ע"ב). ימי הנידה אינם המרחיקים לטווח הקצר, הם המקרבים מאוד לטווח הארוך. ברית המילה נזכרת בפרשיה זו כי גם היא מאורע מקדש ומרומם "אות ברית קודש". כשם שדם הברית מקדש ומרומם כך גם דמי הטהרה.
א. השינוי בהלכות בין לידת זכר ללידת נקבה, קשור להבדל בין מערכות הזמנים השונים של האיש ואישה. כל אחד מהם מתנהל במערכת זמן שונה. האיש והאישה הם שותפים אבל שונים. השוני הוא היתרון שיוצר את ההזדמנות ליצירה חדשה. לוח השנה הזכרי מושפע בעיקר מן השמש (למעלה מתשעים אחוז מן הגברים עבדו רוב ההיסטוריה האנושית בשדות כחקלאים) וממילא המחזוריות היא יומית/שנתית. לוח השנה הנקבי מושפע מן הירח והוא אכן לוח חודשי. לכן, רק גברים חייבים במצוות עשה שהזמן גרמא (מצוות אלה קשורות להבדלים בין יום ולילה שמושפעים ישירות מהשמש, או לחגים התלויים בלוח השימשי). מאידך גיסא, כל ההלכות הקשורות לנשים מוגדרות דווקא בחודשים ולא בשנים או חלקיהן. לדוגמא: ההגדרה ההלכתית של מינקת הוא כ"ד חודשים ולא שנתיים, וגזירת הבחנה היא ג' חודשים ולא רבע שנה.
ב. הלכות טהרת המשפחה קובעות כלל הלכתי-רוחני יסודי. האיש חייב להתאים את סדרי חייו, צרכיו ורצונותיו אל לוח הזמנים שנקבע באופן טבעי על ידי אשתו. ההתחשבות והרגישות הופכת את מערכת הקשרים לאנושית וערכית - לקשר של אהבה ורעות. קשר שמרומם והופך את חיי האישות לנעלה הרבה למעלה מהתפרצות של דופמין והורמונים נוספים. לכן, אין זה פלא שקשר זה זכה, כאמור, להיות הסמל ליחס בין כנסת ישראל וקודשא בריך הוא.
ג. הופעתה של מצוות המילה באה ללמד, כי דווקא האיש ולא האישה הוא זה שצריך להתאים עצמו - ל"מעט את עצמו". ברית המילה בפשטות משמעותה שעבוד גם של חלק זה בגוף האדם לעבודת הבורא. הפגיעה לכאורה, דווקא באיבר זה, משמעותה "לברית הבט ואל תפן ליצר". יש כאן מעין הקבלה להדרכה שהופנתה אל הלבנה "לכי ומעטי את עצמך" (חולין דף ס ע"ב) הפעם היא מופנית אל האיש.
על פי דברינו יש כאן ציווי כפול: "קדש עצמך במותר לך" אבל גם, חובתך היא לספק את בת זוגך ולא את עצמך.
דווקא בימים טרופים אלה חובתנו לחזק את התא המשפחתי, לרומם את קדושתו ולמלא את הבית היהודי בתכנים של רגישות והתחשבות.
שיר השירים ימשיך בע"ה ללוות אותנו בימים המיוחדים של הלוח העברי הקבוע בתקופה זו, מפסח ועד יום ירושלים, ומשבועות ועד לפסח הבא. כל זה מקבל משמעות עוד יותר חזקה במלחמה החשובה והניסית נגד ציר הרשע הגשמי והרוחני בהנהגת איראן (שחלק חשוב באידאולוגיה שלו היא דיכוי נשים) והצביעות והאנטישמיות שפושה בעולם.
(לשיעורי הרב יוסף כרמל ביוטיוב)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
