בעיית השמיטה בהתנחלויות | הגאון הרב שלמה גורן זצ"ל | בית המדרש

ספריה
כה - שמיטה

קטגוריה משנית

משפחה חברה ומדינה
התבוננות אמונית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב שלמה גורן זצ"ל

6 דק' קריאה

בעיית השמיטה בהתנחלויות ביהודה ושומרון, שונה היא משאר חלקי הארץ ומורכבת משלוש בעיות יסוד:
א. לצערנו הרב עד כה טרם סופחו אזורים אלו למדינת ישראל, הן מבחינת החוק הבינלאומי והן מבחינת החוק הישראלי, ואפילו החוק הישראלי לא הוחל על אזורים אלו ובאופן רשמי שולט שם עדיין החוק הירדני ולא החוק היהודי. וכל מעמדנו שם מבחינת החוק ומבחינת דינא דמלכותא, הוא מכוח הממשל הצבאי השולט, כביכול, על שטח כבוש, מבלי שתהיה לנו בעלות אמיתית על האזור. מנקודת ההשקפה של החוק, נחשב כל האזור שמעבר לקו הירוק, דהיינו כל אשר שוחרר במלחמת ששת הימים, פרט לאזור ירושלים שהוחל עליו החוק הישראלי, כאילו שטח בבעלות ירדנית או ערבית, הפטור לכאורה מאיסור שביעית כדין קרקע של נכרי. נכון שאם היינו מתכוונים לזכות ביהודה ושומרון בעת מלחמת ששת הימים, הרי כיבוש מלחמה הוא קניין לכל דבר, כמבואר בגיטין ל"ח א' וכמו שכתב הרשב"א בחידושיו ל"ז ב' דב"ה שבאי, וכן כתב החזון איש בליקוטים לחו"מ סימן ט"ז ט' לענין דינא דמלכותא ואז היו יהודה ושומרון וכל האזור המשוחרר נחשבים כחלק ממדינת ישראל שברשות יהודית. אבל מינוי הממשל הצבאי והשארת החוק הירדני באזור, מוכיח שלא התכוונו מלכתחילה להחיל ריבונות יהודית בשטח המשוחרר, ולא לצרף אותו לארץ-ישראל.
והנה במאמר האחרון בספר "תורת המועדים" (תקפו של היתר המכירה בשמיטה לאחר קום המדינה), ביארנו כי על כל קרקע ישנן שתי רשויות: אחת הריבונות העליונה של השלטון, והשנייה בעלות פרטית של כל אחד ואחד, כקניין פרטי על אדמתו. ולמ"ד יש קניין לעכו"ם בארץ-ישראל להפקיעה מקדושתה, אין קדושת הארץ מופקעת אלא ע"י העברת הריבונות והבעלות, גם יחד, על הקרקע לנכרי. אבל כל שהשלטון והריבונות על הארץ נשארת בידי יהודים ורק הבעלות הפרטית עוברת לגוי יתכן שאין זו העברה גמורה מרשות יהודית להפקיע קדושת הארץ. ולכן תקפו של היתר המכירה לנכרי בשביעית, לאחר תקומת המדינה, מוטל בספק. אולם גם ייתכן שהבעלות היהודית של כל יחיד בארץ-ישראל היא הגורמת לקדושת האדמה לענין מצוות התלויות בארץ, וכל זמן שבעלות זו מועברת לנכרי פוקעת קדושה אינדיבידואלית זו.
ביחס ליהודה ושומרון, אנו במצב אבסורדי מאוד, כי אין לנו מבחינת החוק לא ריבונות ממלכתית ולא בעלות פרטית למתנחלים, אלא כולם כאילו מתנחלים וגרים באזור כבוש תחת ממשל צבאי, לאור זאת שלא אחדנו את יהודה ושומרון עם מדינת ישראל ולא הוחל עליהן החוק הישראלי. בושנו ונכלמנו על כך שגם רכישת קרקע ביהודה ושומרון על-ידי יהודי אסורה לפי החוק, שהיה קיים עד כה.
ואם דינא דמלכותא דינא, גם בארץ-ישראל כפי שיתבאר להלן, וזה כולל גם את החוק הבינלאומי המקובל ע"י כל אומות העולם, ואשר גם אנו נתחייבנו לפעול על פיו, לכאורה, אין לנו מעמד של בעלות ביהודה ושומרון. זהו מצב בלתי נסבל שאין למדינת ישראל ריבונות על לב לבה של ארץ-ישראל ולא קניין פרטי באדמותיה.
לכן, אם נתחשב בחוק הקיים ובדינא דמלכותא, כפי שנקבע ע"י הכנסת, המתחשב בחוק הבינלאומי, אין צורך כלל למכור את הקרקעות ביהודה ושומרון לנכרי לצורך שמיטה, כי בין כך דינם כאילו הן בבעלות של נכרים.
כל זה אם נסבור שחזקת האבות בארץ-ישראל כוחה יפה רק עד שנכנסו לארץ וזכה כל אחד בשלו, אבל לאחר שגלו ופקע קניין האבות, אין לישראל בה שום קניין עד שישובו ונחלו. כמו שכתב החזון איש בהלכות שביעית סימן כ"א אות ה' "לדעת הרמב"ם בפ"ג מהל' שלוחין ה"ז ואף על פי שחזרנו וכבשנו את נחלתנו, לא לשם קניין עשינו זאת כנ"ל". שיטה זו מבוססת על הפוסקים. וביניהם הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות גזילה ואבידה הל' י"א ובפ"ד מהל' מלכים הל' א', הסוברים שגם בא"י דינא דמלכותא דינא והחוק הבינלאומי הוא בעל תוקף גם בארץ-ישראל, כל שהחוק מקובל בעולם. כמו שכתוב בתשובות הרמב"ן בספרן של ראשונים עמ' 88 שהוציא לאור הרב שמחה אסף ע"י מקיצי נרדמים. ובעיקר, לאחר שלא נתכוונה המדינה לקנות את יהודה ושומרון ולא להשיג בהן ריבונות במלחמת ששת הימים. אבל לפי שיטת הרשב"א בתשובותיו בתולדות האדם סי' קל"ד שכתב שם: "בארץ ישראל לא אמרו בה דינא דמלכותא דינא כדעת קצת רבותינו הצרפתים ז"ל, לפי שארץ ישראל ירושה היא לנו מאבותינו להדיוט כמלך". וכן כתב הר"ן בנדרים דף כ"ח א' בד"ה "במוכס" בשם התוס' "דדוקא במלכי עובדי כוכבים אמר דדינא דמלכותא דינא, מפני שהארץ שלו ויכול לומר להם אם לא תעשו מצוותי אגרש אתכם מן הארץ, אבל במלכי ישראל לא, לפי שא"י כל ישראל שותפין בה". וגם החזון איש זצ"ל בסימן הנ"ל מסיק לבסוף גם לדעת הרמב"ם "שמתנת אברהם אבינו ע"ה קיימת לעולם, וחשיב גם השתא גוף של ישראל".
והטעם לכך מכיוון שארץ-ישראל ירושה היא לנו מאבותינו כמבואר בע"ז נ"ג ב' ואנו מוחזקים בה מימי אברהם וכו' כמו שאמרו במס' ב"ב קי"ט א': "אלא אמר רבה א"י מוחזקת היא" והבכור נטל בה פי שניים. וכמו שאמרו בירושלמי חלה פ"ב הל"א: "תמן עד שלא נכנסו לה למפרעה ירשו דא"ר הונא בשם ר' שמואל בר נחמן לזרעך אתן, אין כתיב כאן אלא 'לזרעך נתתי' (בראשית ט"ו י"ח) - כבר נתתי". לפי שיטות אלו של הפוסקים ורבותינו הצרפתים וסיעתם, הקניין של העם היהודי על א"י הוא מוחלט ונצחי ובלתי משתנה והוא מושתת על מורשת אבותינו, ככתוב: "ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'" (שמות ו' ח').
לכן יתכן שאין בכוחו של חוק לאומי או בינלאומי לשנות את מעמדנו, זכויותינו וקשרינו עם נחלת אבותינו. וגם אם ממשלת ישראל לא סיפחה באופן רשמי את יהודה ושומרון למדינת ישראל ולא החלה עליהם את החוק הישראלי, דינם של אזורים אלו לפי דין התורה כארץ-ישראל לכל דבר, ויש על כולה ריבונות קניין, ובעלות עולמית, ושום חוק אינו יכול לשלול אותנו מנחלת אבותינו. לפי זה לא הופקעה אדמת ההתנחלויות ביהודה ושומרון מקדושת הארץ לעניין המצוות התלויות בארץ ולעניין שמיטה. אולם מדבריו הסופיים של החזון איש זצ"ל בהל' שביעית סימן כ"א אות ה' הנ"ל, נראה שהקניין הכללי של העם על ארץ-ישראל הוא מן האבות, אבל הקניין הפרטי אין לנו והוא יושג רק בשעת חלוקת הארץ בזמן ביאת הגואל. אם כי גם לנכרים אין בה קנין כלל. גם לשיטה זו אין קדושת הארץ ביהודה ושומרון לעניין שביעית, משום שאין לנו בה קניין פרטי.
אמנם יתכן, שגם לשיטת הרמב"ם וסיעתו הנ"ל, שגם בא"י נאמר דינא דמלכותא דינא, שאין זה אלא בנוגע לחוקים אזרחיים, שמגמתם הסדרת היחס הממוני שבין אזרח לאזרח ושבין האזרח למדינה. אבל לבא מכוח החוק הבינלאומי להפקיע את הריבונות והקניין שלנו מנחלת אבותינו, בניגוד לתורת ישראל, לא תהי' כזאת בישראל, ישתקע הדבר ולא נאמר. אין זה נוגע לקנין הפרט, מכיון שהשארנו אותה כשטח כבוש תחת ממשל צבאי לפי החוק הבינלאומי, אין לנו בה קניין ובעלות, לכן אפשר לסמוך על שיטות אלו להתיר עבודות אדמה בשמיטה ביהודה ושומרון, משום שלא ביטלנו את הכיבוש של יהודה ושומרון והחסות של ממלכת ירדן עליהם. ובצירוף דרכי היתר אחרים בודאי שפיר דמי.
ב. דרך שנייה להיתר השמיטה בהתנחלויות אפשר למצוא, מאחר שהן עומדות במאבק קשה להבטיח את הבעלות היהודית על האדמות, ולפי ההלכה הפגנת הבעלות היהודית והעיבוד של הקרקע נחשב לכיבוש של השטח, כמו שמבואר בירושלמי מס' מועד קטן פ"ב הל"ד לעניין קנית בתים מן העכו"ם בשבת, ששנינו בברייתא שמותר "כיצד הוא עושה, מראה לו כיסין של דינרין והעכו"ם חותם ומעלה לארכיים. שכן מצאנו שלא נכבשה יריחו אלא בשבת דכתיב: 'כה תעשה ששת ימים' (הושע ו' ג'), וכתיב: 'וביום השביעי תסובו את העיר שבע פעמים' (שם ט' י'). וכתיב: 'עד רדתה' (דברים כ' כ') אפי' בשבת. הרי שהשגת בעלות על קרקע בא"י נידונה ככיבוש. ובוודאי שכל הכרוך בעיבוד האדמות בהתנחלויות נחשב לכיבוש, ושחרור האדמות מידי הנכרים דוחה שמיטה בזמן הזה שהיא דרבנן. כמו שהתירו שבות מדרבנן לצורך השגת בעלות אל אדמה בא"י, כמבואר במס' גיטין ח' ב' ובירושלמי מו"ק פ"ד הל"ד הנ"ל, כן התירו מלאכות בשביעית דרבנן.
ג. פתרון שלישי המיוחד להתנחלויות ביהודה ושומרון, היא מכירת כל האדמות לנכרי באופן קולקטיבי באמצעות המושלים הצבאיים, שערכתי לפני ר"ה. מאחר שלפי החוק הבינלאומי הנ"ל הממשל הצבאי הוא השולט באזורים אלו ובכחו להפקיע ולהעביר את האדמות מאיש לאיש ומיד ליד, וכן להעביר את האוכלוסייה ממקום למקום והמושל הצבאי הוא השליט והמשביר לכל עם הארץ, לצורך העבודה בשביעית. מכיוון שכל דבר שהוא לצורך הביטחון והאוכלוסייה דינו דין ומעשיו תופסין ובייחוד לאחר שקיבלו אישור על המכירה מאת שר הביטחון הממונה עליהם.
לכן בצירוף כל שלושת הטעמים הנ"ל, לא חייבנו את המתנחלים ביהודה ושומרון ובבקעת יריחו, למכור את נחלתם לנכרי באופן פרטי, מכיוון שאין האדמה עדיין שלהם מבחינת חוק הסדר הקרקעות ודינא דמלכותא, וגם מבחינת ההלכה ספק אם קבלו כבר חזקה וקנו קניין פרטי, כל אחד על אדמתו. כי סביר יותר להניח שהקניין הוא עדיין שיתופי עד אשר נבוא אל המנוחה ואל הנחלה אשר ינחיל אותנו הקב"ה בארץ ירושתנו.

התבוננות אמונית

כה - שמיטה