ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- שמיני
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' מאיר ב"ר יחזקאל שרגא ברכפלד
פעמים רבות חוזרת התורה על איסור אכילת שרצים. לא מצאנו איסור בין איסורי המאכלות, אשר התורה חוזרת עליו פעמים כה רבות. דרכם של חז"ל, כשהם מוצאים איסור החוזר על עצמו פעם אחר פעם, שהם מוצאים בכל חזרה הסבר לעוד פרט מפרטי ההלכה. אך לא כך דרשו את חזרת התורה על איסור אכילת השרצים. בגמרא נאמר שכל חזרה באה להכפיל את האיסור, עד שהאוכל את שרץ העוף, למשל, עובר שישה לאוין! לשם השוואה, האוכל כזית מבשרו של ה"דבר-אחר" אינו עובר אלא בלאו אחד ויחיד.
מה ראתה א"כ תורתנו להחמיר כל כך בדינם של החרקים הקטנים? נראה א"כ לומר כי היא הנותנת. דווקא קטנותו של החרק גורמת לאדם לזלזל בו. ודווקא בנטייה הזאת באה התורה לטפל. האדם הגדול והחשוב לומד להכיר את מקומו בעולם כאשר הוא לומד להעריך את המשקל הסגולי הנמצא בכוחות החיים ובחכמת הבורא המתגלים באותו חרק קטן. חז"ל אף אמרו: "מפני מה נברא אדם אחרון לכל מעשה בראשית? שאם תזוח דעתו עליו, יאמר לו: יתוש קדמך".
המדע המודרני מלמד את האדם מהו כוחו של החרק. בעידן שבו למדנו כי הכחדה של מין חרקים אחד ויחיד יכולה לשבש את כל האיזון בטבע, בעידן שבו יודע כל חקלאי כי כל הטכנולוגיה של חמרי ההדברה קורסת בפני כוח החיים וההישרדות של מיני החרקים - לומד הוא האדם את מקומו האמיתי גם ביחס לחרקים הקטנים השורצים על הארץ.
מי שמגיע להכרה כזאת, בו מתקיים הפסוק: "כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים... - אלמלא לא העליתי את ישראל ממצרים אלא בשביל שאין מיטמאים בשרצים כשאר אומות, דיים.
חטיף לטף
חיים מלא הוא העולם,
חיים נותן הבורא לכולם:
גם לגדולים, אדם ובהמה,
גם לקטנים, תולעי אדמה.
בגדולים נביט על גדולתו,
ובקטנים נראה את חכמתו.
כולם, כולם, מחי ועד מת,
עליהם תצוה תורת אמת.
מכל עולמו בחר הא-ל,
בנו, עמו, עם ישראל.
באהבה קרב את האבות,
ולנו נתן תורה ומצוות.
ומכל בני אדם ונוח,
רק לנו ניתן הכוח,
לראות איך דבר א-לוקים
כל צומח וחי מחיה ומקים.
ועל כל חי, מגדול ועד דל,
מלאך מכה ואומר לו: גדל.
ציוה לעמו, עם סגולה,
לבלתי אכול טריפה ונבילה:
לא "דבר-אחר" ולא שרץ,
ולא כל חי הרומש על הארץ;
רק דג ובהמה כשרה
וכל חיה טובה וטהורה
ה' א-לוקינו, נותן התורה,
אותנו הזהיר מכל עבירה;
ומשקל נתן לכל איסור,
לדעת מה קל ומה חמור
ואם נביט על אלה השנים,
אשר בשתי כפות המאזנים,
נראה כי זה היתוש ,
הנראה כה קטן וכחוש,
פי ששה כבד הוא יותר,
משכנו ה"דבר-אחר".
אין זה מקרה או טעות,
אלה הן מצוות הכשרות:
שאם תראה אדם בן-נוח
אשר דעתו עליו תזוח,
לו תוכל לומר בלחש:
לא לך גאות וכחש;
כי בסדר בריאת עולם,
אתה נבראת אחר כולם;
ואף זה, היתוש הקטון,
לפניך נברא הוא ראשון.
וידום אהרן (תשס"א)
האסון הגדול שאירע לאהרן הכהן ביום חנוכת המשכן מלמד אותנו רבות על צורת ההתמודדות עם תופעה קשה זו, של המוות.
תגובתו של אהרן היא שתיקה. "וידום אהרן". יש שתיקה של הלם. האדם אינו מעכל את מה שעבר עליו ומסרב להאמין. אצל אהרן המשמעות היא שונה, כפי שמפרש הרשב"ם: "וידום אהרן מאבלותו, ולא בכה ולא התאבל". הדומיה היא דומיה של קבלה והשלמה. אמנם בדרך כלל ההלכה מצווה להתאבל, אבל כאן נדרש מאהרן להמשיך בעבודת המקדש למרות האבל הכבד. מישאל ואלצפן נדרשו לשאת את גופות המתים החוצה כדי לאפשר לעבודה להימשך. אלעזר ואיתמר נצטוו להמשיך בעבודתם ולהימנע מפריעת הראש ומקריעת הבגדים. משימת האבל נמסרה לכל עם ישראל, והופקעה ממשפחתו. רק את שעיר החטאת נמנעו בני אהרן מלאכול בגלל אבילותם.
משמעות עמוקה ישנה לדברים אלו ביחס לאבל. האבל, שעולמו חרב עליו, דומה כי אין לו בעולמו אלא את אבלו. כל העולם "מת" כביכול, עם הנפטר, וטעם החיים אבד. לא זו היא דרכה של תורה. אמנם הנפטר עזב את החיים, אבל החיים לא נפסקים. העולם ממשיך להתקיים, והאחריות להמשך קיומו ותיקונו נשארת על כתפיהם של החיים בו. חשוב מאד להתאבל. זוהי מצוות עשה מן התורה, ומי שאינו מקיים אותה כראוי אינו אלא אכזרי! אבל פני הכל ממשיכות להיות נשואות אל החיים ולא אל המתים, אל העתיד ולא אל העבר. מן האבל על המת יש לשאוב כוחות לפעול בחיים, ואף יש לקחת ממנו את תחושת האחריות להמשיך את מפעל חייו של הנפטר, לאחר שאין מי שימשיך אותו בחיים.
כאן התהפכו היוצרות. המשך מפעל חייהם של נדב ואביהוא, עליו קיפחו את חייהם, חייב דווקא את הקרובים ביותר שלא להתאבל. את משימת האבל לקח על עצמו העם כולו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
