ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום ירושלים
- שיחות ליום ירושלים
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חיים
המלחמה פרצה בעקבות כניסת הצבא המצרי לסיני בניגוד להסכמים שהיו מאז המלחמה הקודמת, מלחמת סיני. זה קרה ביום העצמאות, ואז גויסו כל המילואים והייתה תחושה מאוד מתוחה בקרב כל הציבור. לא ידעו איזו מלחמה עומדת לפרוץ ומה התוצאות שיהיו למלחמה הזאת. חששו מעשרות אלפי הרוגים אם יפציצו את תל אביב. המתח הזה לקראת המלחמה גרם שהאנשים נהיו מאוחדים. אצלנו בשכונה, שכנים שרבו מריבות איומות נוראות ושנים שלא דיברו זה עם זה - פתאום נהיו ידידים ואחד עזר לשני כאילו מעולם לא רבו. הרחובות היו ריקים לגמרי, לא הייתה תחבורה ציבורית כי כל הנהגים היו מגויסים והיינו צריכים ללכת ברגל, אל הישיבה, אל העבודה וכו. אבל כל מכונית שעברה עצרה והנהג שאל: לאן אתם צריכים, אולי אפילו עשו סיבוב כדי לקחת אותנו. הייתה אחדות כזו שאי אפשר לתאר. עד אז הממשלה הייתה מורכבת ממפלגות השמאל ולא היה מקום לחשוב בכלל שתהיה אי פעם ממשלה משותפת לימין ולשמאל, היה פער ואפילו שנאה ביניהם, ובתקופה הזו גם הממשלה התאחדה והכניסה את נציגי הימין, להיות שותפים בממשלה ולהכריע ביחד בהחלטות הקשות. עם ישראל היה מאוחד באופן שאי אפשר לתאר.
אמנם עדיין, הימין חשב שהשמאל הורס את המדינה והשמאל חשב שאם הימין יעלה לשלטון, יהרוס את המדינה, אך כשעומדת סכנה קיומית למדינת ישראל כולם היו בדעה אחת שצריך לשמור על קיומה של המדינה ולדבוק במטרה הבסיסית שמשותפת לכולם.
פרצה המלחמה וניצחנו ניצחון מופלא. אחרי המתח הגדול תחושת הניצחון הייתה כפולה. כל העולם עמד משתאה, ממש חשנו שהתקיים בנו: "אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה" (תהילים קכו, ב) ולא רק אנחנו עמדנו ואמרנו: "הגדיל ה' לעשות עמנו". הניצחון היה מהיר מאוד, המהר"ל אומר בכמה מקומות שדברים רוחניים הם מעבר לזמן (לדוגמה נצח ישראל, פרק ו), וכך היה סדר הניצחון. כבשנו את ירושלים והר הבית, וכל הלבבות נפעמו מהמחשבה שירושלים בידינו. לפני כן אף אחד לא חשב על אפשרות שנהיה בזמן הקרוב בעיר העתיקה. חוץ ממורנו ורבנו הרב צבי יהודה אף אחד לא דיבר על זה. הקריאה "הר הבית בידינו" איחדה את הציבור באחדות עצומה, יוצאת מן הכלל. האחדות הזאת קרתה מפני שחלק מהמטרה הפנים פנימית של כל האומה הושג. אמנם עוד לא נבנה בית המקדש, עוד לא זכינו לגאולה שלמה, אבל נפגשנו עם חלק מהגודל הזה - וזה איחד את כולנו.
אחדות בציבור הדתי לאומי
אנחנו צריכים לקחת את הגודל ותחושת האחדות הזו שהייתה באותם הימים, ולזכור שאנחנו עם אחד, שהמשותף היסודי שלנו עצום וגדול. לפעמים הוא מתכסה בתוך אפרורית הימים, אבל לפני ולפנים אנחנו עם אחד ומציאות אחת. למרות שיש בינינו חילוקי דעות, למרות שיש לנו ביקורת על הדעות האחרות ועל הממשלה של היום, וקשה מאוד לקבל את ההנהגות של האחרים, אבל לפני ולפנים אנחנו עם אחד ומציאות אחת.
אני אומר את זה גם כלפי הציבור שלנו. במידה מסוימת יום ירושלים זה חג של הציבור שלנו באופן מיוחד. אני חושב שיש שמחה גדולה בשמים לראות אותנו יושבים כאן היום, שמחים ומודים לריבונו של עולם, כבני תורה ותלמידי חכמים, שכל ההודאה היא מתוך קודש. אין כאן שמחה חיצונית של איזה ניצחון חיצוני, אלא שמחה פנים פנימית של הודאה לריבונו של עולם על הטוב שהוא הטיב לנו, על הניצחונות הגדולים והמתנות הגדולות שהוא נתן לנו. אין כל ספק שבשמים יש שמחה מאוד גדולה כשכל המילים, כל דברי התורה וכל השירים ששרנו, עולים מעלה מעלה ומתעלים שם למדרגות עליונות.
כשבית המדרש של הרב היה קטן הוא לא היה מגוון. רק כשהוא גדל הוא נהיה כזה. חלק מהגדילה של העץ היא שענף אחד צומח לצד אחד, והשני לצד אחר, אבל לכל הענפים יש גזע והגזע הוא אחד. ככל שהענפים מתפשטים, העץ יותר גדול. זאת המציאות. ברוך ה' שישיבת "מרכז הרב" הוציאה מתוכה כבר מרחבים של התבוננויות והכול בעצם על בסיס אחד, בסיס אחד של הסתכלות על עניינו של הדור, עניינה של התקופה, עניינו של עם ישראל, סגולת ישראל, ארץ ישראל - התפיסה האחדותית של עם ישראל וארץ ישראל מתוך קדושת התורה, הכול מהקב"ה שנתן את תורתו, ארצו ועמו.
התפיסה הגדולה והמאוחדת הזאת מאחדת את כולם. יש כאלה שיותר מדגישים פן אחד, יותר ארץ ישראל או יותר עם ישראל, אבל הכול מתוך אותו היסוד ואותו השורש. אנחנו צריכים להכיל בתוכנו את הגודל הזה. אף אחד לא צריך לוותר על עמדתו והגוון שהוא חושב שצריך להדגיש, אבל זה גוון מתוך מכלול, מתוך הסתכלות אחת. אם אנחנו נצליח לאחד את כל הציבור שלנו ביחד, לעבוד ביחד על הבסיס שמשותף לנו, נוכל לעשות גדולות ונצורות. זה דבר חשוב מאוד שאנחנו צריכים להפנים, לראות את היחד מבלי לוותר על המיוחד שאנחנו מדגישים בישיבה שלנו, זכותם של אחרים להדגיש הדגשים נוספים ומיניה ומיניה יתקלס עילאה.
גאולה במידת הרחמים ובמידת הדין
הגמרא במסכת בבא בתרא (עה, א) אומרת שהקב"ה עתיד לבנות את שערי ירושלים מאבנים טובות, ונחלקו שני מלאכים בשמים: גבריאל ומיכאל, מאיזה אבנים הוא יבנה: האם מאבני שוהם או מאבני ישפה. גם שני אמוראים בארץ ישראל נחלקו באותו הדבר, בני רבי חייא. מיכאל וגבריאל הם שני מלאכים שלכל אחד יש תפקיד אחר, האחד מידת הרחמים והחסד, והשני מידת הגבורה. השוהם והישפה הם שתי אבנים מאבני השבטים, אבן השוהם היא של שבט יוסף וישפה היא של שבט בנימין.
המהר"ל בספר נצח ישראל (פרק נא) מבאר שהמחלוקת היא איך ריבונו של עולם יבנה את ירושלים לעתיד לבוא, האם הוא יבנה אותה במידת הרחמים או במידת הדין. הדעה שאומרת שהקב"ה יבנה את ירושלים במידת הרחמים סוברת שבניין ירושלים העתידי יהיה דבר עליון ביותר ולא יכול להיות שהוא יהיה בנוי על ידי הזכויות של עם ישראל בלבד, ירושלים תהיה מעל ומעבר למה שעם ישראל יפעל כי זה יהיה בניין רוחני, אלוקי ונצחי ולכן הוא מוכרח להיות במידת הרחמים והחסד. הדעה השנייה סוברת שכל הגודל של השלמות הוא דווקא אם אנחנו נזכה בבניין ירושלים בעצמנו בדין, ולא נקבל אותו במתנה. לקבל מתנות זו לא אותה מעלה עבור האדם כמו שהוא בעצמו בונה את הבניין, וחביב על אדם קב שלו יותר מתשעה קבין של חברו (ראה בבא מציעא לח, א). כל ענייננו בעולם הזה הוא כדי שנזכה בטובה הזאת בזכות עבודתנו, כמו שאומר ה"מסילת ישרים" (פרק א). לכן בניין ירושלים צריך להיות במידת הדין, במידת הצדק. נפעל בהשתדלות עצומה, בפעולות גדולות, נוציא את כל הכוחות שלנו, ונזכה לבניינה של ירושלים. זאת גדולתה של ירושלים. מסיימת הגמרא בבבא בתרא (שם): "אמר להו הקדוש ברוך הוא להוי כדין וכדין". זקוקים באמת לשני הבסיסים האלה. זה לא שהקב"ה כביכול אומר: 'אל תריבו, אתה רוצה מידת הדין - בסדר, אתה רוצה מידת הרחמים - גם זה בסדר ולא צריך לריב', הכוונה היא באמת שכך צריכה להיות הגאולה העתידה, עם התאמצות גדולה מצדנו ועם שפע של סייעתא דשמיא אלוקית.
כך הגאולה מתקדמת בפועל. עם ישראל מתאמץ ומתייגע על גאולתו, מוסר את הנפש. חיילים ואזרחים נפגעים ונהרגים על ארץ ישראל, מוסרים את הנפש ממש על ארץ ישראל וגאולת ישראל, מוסרים את הנפש על התורה - והקב"ה כל הזמן מסייע בסייעתא דשמיא עצומה וכל הזמן אנחנו רואים חסד אלוקי נפלא. כך נבנית הגאולה העתידה. עלינו מוטל להתאמץ במלוא כוחנו ולהיות בטוחים שנקבל סייעתא דשמיא רבה על ההתאמצות הזאת. אם נקיים 'פתחו לי פתח כחודו של מחט' יתקיים בנו 'ואני אפתח לכם כפתחו של אולם' (ע"פ שיר השירים רבה ה, ב). זהו עניינה של התקופה הזאת, הרבה חסד אלוקי ומצדנו מאמצים והשקעה רבה של עם ישראל.
ההסתכלות הנכונה על המציאות
אנחנו כל הזמן מתקדמים. יש כאלה שרואים את הקשיים והאפרוריות, אך אלו כיסויים חיצוניים ובפועל אנחנו כל הזמן מתקדמים. מי שזוכר איך ירושלים הייתה לפני מלחמת ששת הימים - כל כך קטנה היא הייתה! בלי רמת אשכול, רמות, רמת שלמה ובלי הר גילה, ומאז המלחמה העיר פרחה והתפשטה לכל הצדדים, "פרזות תשב ירושלים" (זכריה ב, ח). מרחבים עצומים, כל שכונה היא עיר שלמה! אפשר לנסוע ברמת שלמה עשרים דקות ועדיין לא להספיק לעבור בכל הכבישים, ורמות עוד יותר גדולה... לא יצא לי לבקר בארמון הנציב, אבל פעם בטעות נכנסתי בכביש לא נכון והגעתי לשם, ראיתי שירושלים של היום היא ממש עיר חדשה, עוד רחובות ועוד רחובות, והכול כל הזמן מתקדם ומתקדם... אז יש לנו תקשורת שהתפקיד שלה הוא לכסות את ההתקדמות ולתת תחושה שלא מתקדם שום דבר, אבל "אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין" (תענית ח, ב)... התקשורת מצליחה בתפקידה עד כדי כך שאפילו בציבור שלנו יש כאלה שחושבים שהמצב לא טוב. גם את הממשלה הקב"ה מינה כדי להסתיר את ההישגים וההצלחות, אנשים חושבים שיש ממשלה לא טובה וראש הממשלה לא יכול לעשות דבר, וכך מתחת לפני השטח הבניין מתקדם כל הזמן וזאת המציאות האמתית. אני לא רוצה להרחיב בזה אבל אנחנו כל הזמן מתקדמים.
חזק ונתחזק. לישיבה וללומדי התורה יש תפקיד מרכזי במהלכים הגדולים שנעשים היום, בכל שעה שאנחנו מוסיפים בלימוד התורה, בכל תפילה שאנחנו מתפללים בכוונה ובכל מעשה טוב שאנחנו עושים, אנחנו מוסיפים כוח לגאולה השלמה, שתהיה במהרה בימינו בקרוב.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
ראש מוסדות ישיבת בית אל, לשעבר רב הישוב בית אל, מייסד ערוץ 7. מתלמידיו הקרובים של מרן הרצי"ה זצ"ל
לקורות חייו המלאים לחץ כאן.
עולת ראי"ה - הרב זלמן מלמד "לפיכך", "ולשבחך", "ולפארך", "ולברך ולקדש", "ולתת שבח"
עולת ראיה – קריאת שמע זוטא
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
