ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום ירושלים
- שיחות ליום ירושלים
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חיים
המלחמה פרצה בעקבות כניסת הצבא המצרי לסיני בניגוד להסכמים שהיו מאז המלחמה הקודמת, מלחמת סיני. זה קרה ביום העצמאות, ואז גויסו כל המילואים והייתה תחושה מאוד מתוחה בקרב כל הציבור. לא ידעו איזו מלחמה עומדת לפרוץ ומה התוצאות שיהיו למלחמה הזאת. חששו מעשרות אלפי הרוגים אם יפציצו את תל אביב. המתח הזה לקראת המלחמה גרם שהאנשים נהיו מאוחדים. אצלנו בשכונה, שכנים שרבו מריבות איומות נוראות ושנים שלא דיברו זה עם זה - פתאום נהיו ידידים ואחד עזר לשני כאילו מעולם לא רבו. הרחובות היו ריקים לגמרי, לא הייתה תחבורה ציבורית כי כל הנהגים היו מגויסים והיינו צריכים ללכת ברגל, אל הישיבה, אל העבודה וכו. אבל כל מכונית שעברה עצרה והנהג שאל: לאן אתם צריכים, אולי אפילו עשו סיבוב כדי לקחת אותנו. הייתה אחדות כזו שאי אפשר לתאר. עד אז הממשלה הייתה מורכבת ממפלגות השמאל ולא היה מקום לחשוב בכלל שתהיה אי פעם ממשלה משותפת לימין ולשמאל, היה פער ואפילו שנאה ביניהם, ובתקופה הזו גם הממשלה התאחדה והכניסה את נציגי הימין, להיות שותפים בממשלה ולהכריע ביחד בהחלטות הקשות. עם ישראל היה מאוחד באופן שאי אפשר לתאר.
אמנם עדיין, הימין חשב שהשמאל הורס את המדינה והשמאל חשב שאם הימין יעלה לשלטון, יהרוס את המדינה, אך כשעומדת סכנה קיומית למדינת ישראל כולם היו בדעה אחת שצריך לשמור על קיומה של המדינה ולדבוק במטרה הבסיסית שמשותפת לכולם.
פרצה המלחמה וניצחנו ניצחון מופלא. אחרי המתח הגדול תחושת הניצחון הייתה כפולה. כל העולם עמד משתאה, ממש חשנו שהתקיים בנו: "אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה" (תהילים קכו, ב) ולא רק אנחנו עמדנו ואמרנו: "הגדיל ה' לעשות עמנו". הניצחון היה מהיר מאוד, המהר"ל אומר בכמה מקומות שדברים רוחניים הם מעבר לזמן (לדוגמה נצח ישראל, פרק ו), וכך היה סדר הניצחון. כבשנו את ירושלים והר הבית, וכל הלבבות נפעמו מהמחשבה שירושלים בידינו. לפני כן אף אחד לא חשב על אפשרות שנהיה בזמן הקרוב בעיר העתיקה. חוץ ממורנו ורבנו הרב צבי יהודה אף אחד לא דיבר על זה. הקריאה "הר הבית בידינו" איחדה את הציבור באחדות עצומה, יוצאת מן הכלל. האחדות הזאת קרתה מפני שחלק מהמטרה הפנים פנימית של כל האומה הושג. אמנם עוד לא נבנה בית המקדש, עוד לא זכינו לגאולה שלמה, אבל נפגשנו עם חלק מהגודל הזה - וזה איחד את כולנו.
אחדות בציבור הדתי לאומי
אנחנו צריכים לקחת את הגודל ותחושת האחדות הזו שהייתה באותם הימים, ולזכור שאנחנו עם אחד, שהמשותף היסודי שלנו עצום וגדול. לפעמים הוא מתכסה בתוך אפרורית הימים, אבל לפני ולפנים אנחנו עם אחד ומציאות אחת. למרות שיש בינינו חילוקי דעות, למרות שיש לנו ביקורת על הדעות האחרות ועל הממשלה של היום, וקשה מאוד לקבל את ההנהגות של האחרים, אבל לפני ולפנים אנחנו עם אחד ומציאות אחת.
אני אומר את זה גם כלפי הציבור שלנו. במידה מסוימת יום ירושלים זה חג של הציבור שלנו באופן מיוחד. אני חושב שיש שמחה גדולה בשמים לראות אותנו יושבים כאן היום, שמחים ומודים לריבונו של עולם, כבני תורה ותלמידי חכמים, שכל ההודאה היא מתוך קודש. אין כאן שמחה חיצונית של איזה ניצחון חיצוני, אלא שמחה פנים פנימית של הודאה לריבונו של עולם על הטוב שהוא הטיב לנו, על הניצחונות הגדולים והמתנות הגדולות שהוא נתן לנו. אין כל ספק שבשמים יש שמחה מאוד גדולה כשכל המילים, כל דברי התורה וכל השירים ששרנו, עולים מעלה מעלה ומתעלים שם למדרגות עליונות.
כשבית המדרש של הרב היה קטן הוא לא היה מגוון. רק כשהוא גדל הוא נהיה כזה. חלק מהגדילה של העץ היא שענף אחד צומח לצד אחד, והשני לצד אחר, אבל לכל הענפים יש גזע והגזע הוא אחד. ככל שהענפים מתפשטים, העץ יותר גדול. זאת המציאות. ברוך ה' שישיבת "מרכז הרב" הוציאה מתוכה כבר מרחבים של התבוננויות והכול בעצם על בסיס אחד, בסיס אחד של הסתכלות על עניינו של הדור, עניינה של התקופה, עניינו של עם ישראל, סגולת ישראל, ארץ ישראל - התפיסה האחדותית של עם ישראל וארץ ישראל מתוך קדושת התורה, הכול מהקב"ה שנתן את תורתו, ארצו ועמו.
התפיסה הגדולה והמאוחדת הזאת מאחדת את כולם. יש כאלה שיותר מדגישים פן אחד, יותר ארץ ישראל או יותר עם ישראל, אבל הכול מתוך אותו היסוד ואותו השורש. אנחנו צריכים להכיל בתוכנו את הגודל הזה. אף אחד לא צריך לוותר על עמדתו והגוון שהוא חושב שצריך להדגיש, אבל זה גוון מתוך מכלול, מתוך הסתכלות אחת. אם אנחנו נצליח לאחד את כל הציבור שלנו ביחד, לעבוד ביחד על הבסיס שמשותף לנו, נוכל לעשות גדולות ונצורות. זה דבר חשוב מאוד שאנחנו צריכים להפנים, לראות את היחד מבלי לוותר על המיוחד שאנחנו מדגישים בישיבה שלנו, זכותם של אחרים להדגיש הדגשים נוספים ומיניה ומיניה יתקלס עילאה.
גאולה במידת הרחמים ובמידת הדין
הגמרא במסכת בבא בתרא (עה, א) אומרת שהקב"ה עתיד לבנות את שערי ירושלים מאבנים טובות, ונחלקו שני מלאכים בשמים: גבריאל ומיכאל, מאיזה אבנים הוא יבנה: האם מאבני שוהם או מאבני ישפה. גם שני אמוראים בארץ ישראל נחלקו באותו הדבר, בני רבי חייא. מיכאל וגבריאל הם שני מלאכים שלכל אחד יש תפקיד אחר, האחד מידת הרחמים והחסד, והשני מידת הגבורה. השוהם והישפה הם שתי אבנים מאבני השבטים, אבן השוהם היא של שבט יוסף וישפה היא של שבט בנימין.
המהר"ל בספר נצח ישראל (פרק נא) מבאר שהמחלוקת היא איך ריבונו של עולם יבנה את ירושלים לעתיד לבוא, האם הוא יבנה אותה במידת הרחמים או במידת הדין. הדעה שאומרת שהקב"ה יבנה את ירושלים במידת הרחמים סוברת שבניין ירושלים העתידי יהיה דבר עליון ביותר ולא יכול להיות שהוא יהיה בנוי על ידי הזכויות של עם ישראל בלבד, ירושלים תהיה מעל ומעבר למה שעם ישראל יפעל כי זה יהיה בניין רוחני, אלוקי ונצחי ולכן הוא מוכרח להיות במידת הרחמים והחסד. הדעה השנייה סוברת שכל הגודל של השלמות הוא דווקא אם אנחנו נזכה בבניין ירושלים בעצמנו בדין, ולא נקבל אותו במתנה. לקבל מתנות זו לא אותה מעלה עבור האדם כמו שהוא בעצמו בונה את הבניין, וחביב על אדם קב שלו יותר מתשעה קבין של חברו (ראה בבא מציעא לח, א). כל ענייננו בעולם הזה הוא כדי שנזכה בטובה הזאת בזכות עבודתנו, כמו שאומר ה"מסילת ישרים" (פרק א). לכן בניין ירושלים צריך להיות במידת הדין, במידת הצדק. נפעל בהשתדלות עצומה, בפעולות גדולות, נוציא את כל הכוחות שלנו, ונזכה לבניינה של ירושלים. זאת גדולתה של ירושלים. מסיימת הגמרא בבבא בתרא (שם): "אמר להו הקדוש ברוך הוא להוי כדין וכדין". זקוקים באמת לשני הבסיסים האלה. זה לא שהקב"ה כביכול אומר: 'אל תריבו, אתה רוצה מידת הדין - בסדר, אתה רוצה מידת הרחמים - גם זה בסדר ולא צריך לריב', הכוונה היא באמת שכך צריכה להיות הגאולה העתידה, עם התאמצות גדולה מצדנו ועם שפע של סייעתא דשמיא אלוקית.
כך הגאולה מתקדמת בפועל. עם ישראל מתאמץ ומתייגע על גאולתו, מוסר את הנפש. חיילים ואזרחים נפגעים ונהרגים על ארץ ישראל, מוסרים את הנפש ממש על ארץ ישראל וגאולת ישראל, מוסרים את הנפש על התורה - והקב"ה כל הזמן מסייע בסייעתא דשמיא עצומה וכל הזמן אנחנו רואים חסד אלוקי נפלא. כך נבנית הגאולה העתידה. עלינו מוטל להתאמץ במלוא כוחנו ולהיות בטוחים שנקבל סייעתא דשמיא רבה על ההתאמצות הזאת. אם נקיים 'פתחו לי פתח כחודו של מחט' יתקיים בנו 'ואני אפתח לכם כפתחו של אולם' (ע"פ שיר השירים רבה ה, ב). זהו עניינה של התקופה הזאת, הרבה חסד אלוקי ומצדנו מאמצים והשקעה רבה של עם ישראל.
ההסתכלות הנכונה על המציאות
אנחנו כל הזמן מתקדמים. יש כאלה שרואים את הקשיים והאפרוריות, אך אלו כיסויים חיצוניים ובפועל אנחנו כל הזמן מתקדמים. מי שזוכר איך ירושלים הייתה לפני מלחמת ששת הימים - כל כך קטנה היא הייתה! בלי רמת אשכול, רמות, רמת שלמה ובלי הר גילה, ומאז המלחמה העיר פרחה והתפשטה לכל הצדדים, "פרזות תשב ירושלים" (זכריה ב, ח). מרחבים עצומים, כל שכונה היא עיר שלמה! אפשר לנסוע ברמת שלמה עשרים דקות ועדיין לא להספיק לעבור בכל הכבישים, ורמות עוד יותר גדולה... לא יצא לי לבקר בארמון הנציב, אבל פעם בטעות נכנסתי בכביש לא נכון והגעתי לשם, ראיתי שירושלים של היום היא ממש עיר חדשה, עוד רחובות ועוד רחובות, והכול כל הזמן מתקדם ומתקדם... אז יש לנו תקשורת שהתפקיד שלה הוא לכסות את ההתקדמות ולתת תחושה שלא מתקדם שום דבר, אבל "אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין" (תענית ח, ב)... התקשורת מצליחה בתפקידה עד כדי כך שאפילו בציבור שלנו יש כאלה שחושבים שהמצב לא טוב. גם את הממשלה הקב"ה מינה כדי להסתיר את ההישגים וההצלחות, אנשים חושבים שיש ממשלה לא טובה וראש הממשלה לא יכול לעשות דבר, וכך מתחת לפני השטח הבניין מתקדם כל הזמן וזאת המציאות האמתית. אני לא רוצה להרחיב בזה אבל אנחנו כל הזמן מתקדמים.
חזק ונתחזק. לישיבה וללומדי התורה יש תפקיד מרכזי במהלכים הגדולים שנעשים היום, בכל שעה שאנחנו מוסיפים בלימוד התורה, בכל תפילה שאנחנו מתפללים בכוונה ובכל מעשה טוב שאנחנו עושים, אנחנו מוסיפים כוח לגאולה השלמה, שתהיה במהרה בימינו בקרוב.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
