ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- משפחה חברה ומדינה
- ציבור וחברה
- גרים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רבקה בת צילה
הגר הרי הוא כיהודי לכל דבר, לבד מכך שצריכים להיזהר בכבודו יותר מאשר בכבודו של יהודי מלידה, וזאת מפני הקשיים העצומים שהגר עומד בפניהם. הוא צריך לעזוב את עמו ואת ארצו, ולהצטרף לעם של חכמים ונבונים אשר תורתם רחבה ועמוקה, וכדי לדעתה כראוי וללמוד לקיים את מצוותיה - עליו להקדיש שנים ארוכות של לימוד והתרגלות. המעבר הקיצוני הזה דורש מן הגר מאמצים נפשיים עצומים, וכל עלבון - ואפילו קל שבקלים - מערער את ביטחונו, וגורם לו לעצבות גדולה.
בשלושה איסורים עובר המצער את הגר
ולכן החמירה מאוד התורה, וקבעה שכל המצער את הגר עובר על שלושה לאווים (ב"מ נט, ב). ראשית הרי הוא כיהודי רגיל, שכל המצערו עובר על איסור "ולא תונו איש את עמיתו" (ויקרא כה, יז). ועוד שני לאווים הוסיפה התורה למי שמצער את הגר, שנאמר בפרשת משפטים (שמות כב, כ) "וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים". והלאו השני נאמר בפרשת קדושים (ויקרא יט, לג-לד): "וכי יגור איתך גר בארצכם לא תונו אותו. כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר איתכם ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים, אני ה' אלוקיכם".
רביבים (823)
הרב אליעזר מלמד
206 - להוכיח אותו, לטובתו
207 - ואהבתם את הגר
208 - שמירת מצוות כתנאי לגיור
טען עוד
גם מן הצד החיובי, נצטווינו בשתי מצוות עשה לאהוב את הגר (רמב"ם הל' דעות ו, ד). ראשית ככל יהודי, שנאמר (ויקרא יט, יח): "ואהבת לרעך כמוך". ועוד מצווה מיוחדת ניתנה לגבי הגר, שנאמר (דברים י, יט): "ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים". ואכן ראוי וצודק להרבות באהבה כלפיו, לאחר שמרצונו החופשי עזב את עמו ומולדתו ובחר להתקרב ולהצטרף לעם ישראל, ועל כך הוא ראוי לאהבה כפולה.
ואף הקב"ה אוהב את הגרים, שנאמר (דברים י, יח): "ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה".
יהי רצון שנזכה כולנו לאהוב ולקרב את הגרים, לאמצם אלינו בחום, ולגלות בכך את סגולתו המופלאה של עם ישראל.
היחס לגויים הבאים להתגייר
היחס של ההלכה אל הגיור נראה לכאורה כיחס כפול ולא מובן. מצד אחד ישנה הערכה ואהבה גדולה אל הגר, ומצד שני מנסים לדחותו ולא לקבלו.
אך האמת היא שיחס ההלכה לגרים הוא יחס חיובי בלבד. וכל מה שמנסים לדחות את הגר ולמנוע ממנו להצטרף אלינו, הוא רק כדי לברר היטב, האם באמת הוא רוצה להצטרף לעם ישראל על כל האחריות הכרוכה בזה, או שמא זהו רק רצון רגעי שלאחר כמה שנים ייעלם ויחלוף.
כיצד בוחנים את רצונו של הגוי הבא להתגייר
ולכן, כשיבוא הגוי להתגייר, אומרים לו: למה לך להתגייר, וכי אינך יודע את סבלו הגדול של עם ישראל בעולם הזה? וכי אינך יודע עד כמה הגויים רודפים אותנו ומנסים להשמידנו? רק לפני כמה עשרות שנים נתחוללה השואה הנוראה, ולפני כן פוגרומים לאין ספור. ואף עתה ישנה אנטישמיות במקומות רבים בעולם, ומוסלמים רבים חפצים להכחידנו, וכל זה מפני שאנו יהודים. אם כן, מדוע רצונך להצטרף לאומה הדוויה והסחופה שלנו?
ואם חפץ אתה להתעלות במעלות הצידקות והמוסר, דע לך שגם גוי יכול להיות צדיק וחסיד מחסידי אומות העולם, ואף לרוח הקודש יכול גוי צדיק לזכות.
אם הגוי משתכנע וחוזר בו מרצונו להתגייר, הרי שאין צורך להמשיך בתהליך הגיור. ואם יאמר: אע"פ כן רצוני איתן להצטרף אליכם, מלמדים אותו את יסודות האמונה, ואיסור עבודה זרה, ועוד כמה הלכות. וחוזרים ואומרים לו: דע לך, שכל זמן שאתה גוי, מותר לך לחלל שבת ולאכול טרף וחזיר. וכשתתגייר כל אלו יהיו אסורים עליך, ואם אתה עובר על התורה - הרי אתה נענש בעונשים גדולים. ואם הסכים וקיבל - מגיירים אותו. יחד עם זאת, מתארים בפניו גם את הייעוד הגדול של ישראל, ואת השכר הצפוי להם, כדי שאם כוונתו לשם שמיים לא יירתע מפני המצוות המרובות וחומרתן (שו"ע יו"ד רסח, ב):
יסוד הגיור - קבלת מצוות, מילה וטבילה
יסוד הגיור אם כן הוא הבעת הנכונות להיכנס לעם היהודי, להאמין בה' אחד ולקיים את מצוות התורה. ואת זה צריך בית הדין לברר. ומשהסכים בית הדין לקבל את המתגייר, אם הוא גבר, מעבירים אותו בברית המילה, ואחר שיתרפא באים עמו שלושה דיינים לבית הטבילה, וכשהוא בתוך המים, מזכירים לו שוב מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות, ושואלים אותו אם הוא מקבל על עצמו לקיים את מצוות התורה. ואם עונה כן, הרי הוא טובל, ומברך על טבילתו, ומשעלה מטבילתו הרי הוא כישראל לכל דבר. ואם לאחר מכן יפסיק לשמור תורה ומצוות, הרי הוא כיהודי חילוני, שאם קידש אישה קידושיו קידושין, ואם יעזבנה, לא תוכל להינשא לאחר אלא לאחר שתקבל ממנו גט.
ואם היתה הגיורת אישה, מיד לאחר שבית הדין קיבל אותה הרי היא הולכת עם נשים לבית הטבילה, והדיינים עומדים מבחוץ, ושואלים כפי ששואלים את הגברים, ואם ענתה הן, הרי היא טובלת ומברכת, ומשעלתה מטבילתה הרי היא כישראל לכל דבר (שו"ע יו"ד רסח, ב).
כמה מצוות צריך הגר לדעת כדי שיתקבל
ברור שאין צורך ללמד את הבא להתגייר את כל המצוות, אלא כפי שאמרו חכמים (יבמות מז, ב): "ומודיעים אותו מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות". וכן נפסק בשולחן ערוך (יו"ד רסח, ב): "ומודיעים אותו מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות, ומודיעים אותו מקצת עונשין של מצוות. ואין מרבים עליו ואין מדקדקים עליו".
ולכאורה קשה, מדוע אין מרבים עליו, הלא המטרה היא לבחון אם כוונתו טהורה, ומדוע שלא נקיים מבחן קשה יותר? אלא שיש חשש שאם ילמדו אותו מצוות רבות, גם אם כוונתו לשם שמיים, יירתע מרוב ריבויים של הכללים והפרטים והדקדוקים (ב"ח, ש"ך).
שכן יהודי, מילדותו מתרגל לתפילות וברכות ולאיסורי שבת וכשרות, ורק נותר לו לדייק את ידיעותיו ולהרחיבם. ואפילו מי שגדל בבית שאינו מדקדק במצוות יודע מתי פסח, ושאוכלים בו מצות ונזהרים מחמץ, ושביום הכיפורים צמים, ובחנוכה מדליקים נרות, ובשבת אין עובדים. ואילו הגוי שבא להתגייר צריך ללמוד הכול בבת אחת, ואיך יזכור מה עושים בכל חג, ומה אוכלים ומה אסור לאכול וכו'. ואם נלמד אותו את סעיפי השולחן ערוך כסדר, אפילו בתחום אחד, יירתע ויברח.
וכן מוכח משלושת הגרים שקיבלם הלל הזקן (שבת לא, א; תוס' יבמות קט, ב, 'רעה', ב"י סו"ס רסח).
האחריות הגדולה המוטלת על בית הדין
אחריות עצומה מוטלת על בית הדין. מצד אחד, עליו להיזהר שלא לקבל גרים שאינם מתכוונים לשמור מצוות. ועל זה אמרו חכמים (יבמות קט, ב): "רעה אחר רעה תבוא למקבלי גרים... שאמר ר' חלבו: קשים גרים לישראל כספחת בעור". ופירש רש"י, שקשים הגרים מפני "שאין בקיאין בדקדוקי מצוות ולמדין ישראל ממעשיהן". וכך כתב הרמב"ם (איסורי ביאה יג, יח): "ומפני זה אמרו חכמים קשים להם גרים לישראל כנגע צרעת, שרובן חוזרין (לסורם) בשביל דבר (שאינם עומדים ביצרם) ומטעין את ישראל, וקשה הדבר לפרוש מהם אחר שנתגיירו. צא ולמד מה אירע במדבר במעשה העגל ובקברות התאווה וכן רוב הניסיונות האספסוף היו בהן תחלה". אמנם כאשר ממילא הגויים הללו מעורבים בתוך ישראל בקשרי אישות וכיוצא בזה, לא על בית הדין האשמה בזה. ומכל מקום צריך להיזהר שלא לקבל גרים שאינם מתכוונים לשמור מצוות.
הסכנה שבדחיית גר צדק
ומצד שני צריך בית הדין להיזהר מאוד שלא להרחיק ח"ו גוי שבאמת רוצה להתגייר. סיפור נורא מספרים לנו חז"ל על תמנע, שהיתה בת מלכים, והתעוררה בה הערצה לבני אברהם, שהם צדיקים וחסידים, והתעורר בה חשק עז להתגייר ולהצטרף למשפחת אברהם יצחק ויעקב. באה אצלם ולא קיבלוה. אמרה: מוטב אהיה לכם שפחה, שאתם יראי שמיים, ולא גבירה לעמים אחרים. ולא קיבלוה. ואמרו המפרשים, שמן הסתם הרגישו בה איזו טומאה, ועל כן לא רצו לקבלה. וכיוון שלא הצליחה להתקרב לבני יעקב, הלכה אצל משפחת עשו, ונעשתה פילגש לאליפז בן עשו, ונולד ממנה עמלק שציער את ישראל. ושאלו חכמים: "מאי טעמא?" - למה קרה האסון הזה לישראל? והשיבו: " דלא איבעי להו לרחקה". שלא היו צריכים להרחיק אותה. שהואיל ורצתה להתקרב, היו צריכים לקרבה (סנהדרין צט, ב).
****
ויש עוד בסוגיה זו שאלות רבות: מה דין גוי שרוצה להתגייר מפני סיבות צדדיות, ומה דין גוי שכבר חי חיי אישות עם יהודי, וכיצד צריכים בתי הדין לנהוג כלפי גויים שהם בנים או נכדים ליהודים. ועל כך נמשיך בעז"ה בפעם הבאה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
