ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- ישוב הארץ, גבולותיה ויציאה לחו"ל
- המאבק על הארץ
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
מיכאל בן מזל טוב
אבל יש כאן עוד היבט הצריך בירור. חלק מאנשי הקיבוצים שבנגב המערבי היו בזמנם מפצירים בתושבי גוש קטיף: "תשובו ארצה" [כאילו גוש קטיף הוא חוץ לארץ]. זוכרים אנו כיצד נעמדו קבוצות מפגינים ליד מעבר כיסופין, מניפים שלטים, "תחזרו הביתה!". כביכול שכבשנו ארץ לא לנו ופלשנו לתחומם של זרים. אין ספק כי אלמנטים הללו הם בורים (ו' מנוקדת שורק) בתרבות הקלאסית של עמנו, ואינם יודעים מה התורה מלמדת על גבולות ארץ ישראל. מבחינתם ארץ ישראל היא בחינת זיקית המחליפה צבעים, כי יכולה להצטמצם לאיזור השרון ומרכז הארץ. מוכנים הם הללו לוותר על מחצית ירושלים ולבתר את העיר. כיון שאינם מרגישים שארצנו היא נחלת ה' אלינו, כל אחד מהם מוכן לעשות "ויתורים כואבים" על גבם של אחרים, כל עוד ביתו הפרטי אינו נכלל בעיסקא אלא מדובר ב"כואבים" לאזרחים אחרים ממפלגות אחרות.
לכן הבה ונעשה "שיעורי בית" ולהתחזק בהכרתנו כי גם סיני, גם הגולן, גם עבר הירדן, הם חלקים אותנטיים מירושתנו, ואנו כאן בכח הצדק ולא רק בכח הזרוע במלחמת מגן שכפו אויבינו עלינו במלחמת ששת הימים.
התורה עצמה מציבה לנו הגבול הדרומי של ארץ ישראל, והוא "נחל מצרים" (במדבר לד, ה) ושם תרגום יונתן מזהה אותו עם נהר הנילוס. אמנם רבי סעדיה גאון סבור שנחל מצרים הוא ואדי אל עריש, אבל גדולי עולם הסכימו לדברי התרגום. [א] רש"י על יהושע (יג, ד). [ב] התוספות (ערכין טו ד"ה כשם). [ג] הרד"ק (יהושע יג, ד). [ד] הגר"א על יהושע (טו, ג). וכן דעת הרמב"ם, כדבריו בהל' קידוש החודש (פי"א הי"ז). ושם בפרק חמישי (הלכה י) כתב הרמב"ם שזמן ההליכה מירושלים ועד למצרים בדרך אשקלון הוא קרוב לשמונה ימים. כיון שמהלך אדם בינוני ביום אחד הוא ארבעים מיל (עשר פרסאות, פסחים צד ע"א) מדובר בסך הכל 320 מיל. זהו בערך המרחק מירושלים לתעלת סואץ. הרי שעד שם היא שטח ארץ ישראל. [עיין על כך בירור מקיף בחוברת הרב חיים שטיינר שליט"א, איש ישיבת מרכז הרב]. עוד עיין הוכחה נפלאה לכך מהמפה שב"דעת מקרא" על יחזקאל (הוצ' מוסד הרב קוק, עמ' תיג). שם מוצגת מדידת נחלת כל השבטים. מדובר בשטח של 485 ק"מ בין פרת לנחל מצרים, ונמדדת כל אמה במדה של 45 ס"מ. רק כאשר מגיע התחום עד סואץ מסתדר אותו חשבון מדידה שנתן יחזקאל (פרק מח).
וגם אם יטען הטוען שהוא סבור כמו רבי סעדיה גאון הנ"ל, בכל זאת גם לפי דבריו גוש קטיף היא תוך גבולנו. וזה מפורש בתורה. ה' ציוה לנו "פנו וסעו לכם ובואו הר האמורי ואל כל שכניו וכו' ובשפלה ובנגב ובחוף הים " (דברים א, ז). רש"י שם הביא דברי הספרי שמדובר כאן ביישובי עזה. הרי שהיא חלק מארץ ישראל ונצטוינו בכל הדורות בכיבושה (רמב"ן, ספר המצוות, מצות עשה ד. ויש לזכור שלא היה אפילו אחד מהראשונים שחלק עליו! שתיקת הרמב"ם מהנושא אינה הוכחה לכלום, כמו ששתיקת השולחן ערוך מלהזכיר איסור רציחה, או האיסור לשקר, אינה מוכיחה מה דעתו בענין). חזרה התורה על ענין עזה שוב: "והעוים היושבים בחצרים עד עזה , כפתורים היוצאים מכפתור, השמידום וישבו תחתם" (דברים ב, כג). מפרש רש"י בשם חז"ל: "העוים פלשתים הם וכו' ומפני השבועה שנשבע אברהם לאבימלך לא יכלו ישראל להוציא ארצם מידם. [אומר הקב"ה] והבאתי עליהם כפתורים (פולשים מהאי כפתור) והשמידום וישבו תחתם, ועכשיו אתם (ישראל) מותרים לקחת מידם". הרי מפורש לנו פעמיים שהקב"ה ציוה לנו לקחת חבל ארץ עזה לעצמנו. מלחמת העוים נגד צאצאי אבימלך מלך פלשתים היתה ערוכה בידי ההשגחה העליונה כדי להתגבר על אותה הברית שכרת אברהם עם אבימלך, שמנעה אותנו מכיבוש עזה. וכעת כבר הותר לנו. הרי בעלותנו על עזה מפורשת בתורה.
אותם בינינו, בין חילונים ובין חרדים, הסבורים כי עזה היא כביכול "חוץ לתחום" ואינה ארץ ישראל ממש, עלינו לחנך אותם ולהראות להם מקורותינו הנאמנים. רדיו קול-חי בשידורי "חדשות" מסגנן דבריו על נפילת קסאמי"ם: "שנורו משטח עזה לקראת ישראל". שגגה היא לדבר כך, כי גם "עזה" היא ארץ ישראל. חובתנו ללמדם לתקן את תפישתם המוטעית.
ומפורש בספר הכוזרי כי חצי האי סיני, מדבר סיני, והר סיני שבתוכו, וכן הסנה שם נתגלה ה' למשה בתחילה, הכל הוא מנחלת ארץ ישראל, העתידה להיכבש על ידינו. כי ר' יהודה הלוי שואל, כיצד זכה משה לנבואה, הרי הנבואה שורה רק בא"י? ועונה כי כיון שהפסוק מבטיח שגבולנו עוד יגיע עד נהר מצרים, הרי היה משה אז בארץ המובטחת, ועמד על אדמת ארץ ישראל (כוזרי, מאמר ב, תחילת פסקא יד, עמ' נד).
גם הגולן היא שלנו. הרי דוד המלך כבש ארצות הללו, ומפני זה נתחייבו בהלכות תרומות ומעשרות וכן בדיני שביעית וכיו"ב (רמב"ם, הל' תרומות פ"א ה"ג). חז"ל קבעו כי הקונה בית בגולן הוא כקונה בית בפרוור ירושלים (גיטין ח ע"ב). מובן מזה שהאיסור של מכירת איזה בית בארצנו אל הנכרי, איסור זה חל גם על בית ושדה בגולן (רמב"ם, הל' שבת פרק ששי, הלכה יא). ולכן יש להתקומם בכל דרכי דיבור ושכנוע נגד כל מחשבת מעל כזה.
ומפני צרותינו התכופות, שהמתנכרים שבקרבנו מציקים לנו כל הזמן לוותר על גבול הצפון ועל גבול הדרום, שכחנו כי יש לנו אחיזה מהתורה גם בגבול המזרח. "שתי גדות לירדן (מזרח לה ומערב לה), זו שלנו, וזו גם כן!". אחרי סיום מלחמת ששת הימים, וכבר צצו קוצי המרד נגד מורשתנו, והיו בינינו שלחצו והטיפו למסור לנכרים חלקי ארצנו [כולל יש"ע!], התארגנו כמה מחובבי ארצנו לייסד גוף ציבורי המונע את הסחף. הוזמן גם הגאון רצי"ה קוק להשתתף עמהם. אבל כאשר שמע על תוכניתם והזמנתם, שיבח אותם על יוזמתם ובכל זאת סירב לבוא להשתתף עמהם. ולמה? כי הזניחו הזכרת השגת "עבר הירדן". רצי"ה ראה בזאת סוג ויתור שלא מדעת על ירושת אבותינו, והודיע בפומבי סיבת התנגדותו.
גם אביו הדגול, הרב אברהם יצחק קוק, פעל רבות "להתנחל" ולרכוש קרקעות בעבר הירדן, אפילו מרחק מזרחה ליריחו בנסיעה (בעגלה) של חמש שעות ("אגרות הראי"ה", ח"א עמ' רעא). קדושה זו של עבר הירדן היא מפני מלחמת משה נגד סיחון ועוג. [ראה מפה של השטח הנכבש, ב"דעת מקרא" של מוסד הרב קוק, במדבר, עמ' רסג, רסט].
וכיון שעוד תחזור לידינו נחלת א"י זאת, כאשר נקברה מרים שם נחשב הדבר כאילו היא קבורה בארץ ישראל! כך כתב על פרשתנו הגאון מחבר "אור שמח" בספרו "משך חכמה" (במדבר כ, כח). הוא שואל מפני מה לא נשאו בני ישראל את גופתה איתם בדרכם לא"י, כמו שנשאו את גופתו של יוסף? הרי מצוה היא להביאה לקבורת ארץ ישראל? כל שכן שהיא מתה בשנת הארבעים לנידודם, קרוב לכניסתם? ועונה כי כיון שעתיד הקב"ה לתת לנו ארצות אלו שמעבר לירדן, "אם כן יהיה הכל שייך לארץ ישראל, ותהא קבורה בארץ ישראל וכו'. כי כשיבוא המשיח הוא לארץ ישראל". כמובן כמו כן אפשר לומר זאת גם על קבורתו של אהרן ומשה שנקברו שם.
אותה האגרת הנ"ל של הראי"ה, בו קרא לרכוש קרקעות ממזרח לירדן, מסיים כך: "והנה מה טוב היה אשר נחלץ חושים ונשתדל, שתיפול חלקה נחמדה זאת לנחלה לישראל. ובעוונותינו הרבים רבתה מאד ההתרשלות בדבר הגדול הזה של גאולת הארץ. בעת הזאת, שקול ה' בכח קורא לנו מכל מסיבות המעשים, לעלות ולהתנחל בארץ חמדה, וכל אחד פונה לעברו [הערת המעתיק: כלומר לכיוון אחר], ובתוך כך המחירים עולים, והארץ מתיישבת ונקנית ע"י זרים [אומות העולם]. חושו נא, אחים אהובים, אשר נתן ה' בכם זיק אורו וחם אהבת חבל נחלתו, והשתדלו נא להוציא מן הכח אל הפועל את מחשבתכם הטובה". (אגרות הראי"ה, ח"א עמ' רעב).
קובעי המדיניות שבממשלת ישראל אטומים הם מדעת ונבערים מידיעת התורה. כיצד נחזיר אותם למוטב? ודאי אם עקרונות הנ"ל חלשים אצלנו מאמיני התורה, אין בנו כח לשכנע בכך אחרים. "ונהי בעינינו כחגבים, וכן היינו בעיניהם" (במדבר יג, לג). אם יש לנו חולשה פנימית, אנו משדרים לזולתנו שגם הם יכירו החולשה הזאת. אלא "חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוהינו" (שמו"ב י, יב).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
