ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- ישוב הארץ, גבולותיה ויציאה לחו"ל
- המאבק על הארץ
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
מיכאל בן מזל טוב
אבל יש כאן עוד היבט הצריך בירור. חלק מאנשי הקיבוצים שבנגב המערבי היו בזמנם מפצירים בתושבי גוש קטיף: "תשובו ארצה" [כאילו גוש קטיף הוא חוץ לארץ]. זוכרים אנו כיצד נעמדו קבוצות מפגינים ליד מעבר כיסופין, מניפים שלטים, "תחזרו הביתה!". כביכול שכבשנו ארץ לא לנו ופלשנו לתחומם של זרים. אין ספק כי אלמנטים הללו הם בורים (ו' מנוקדת שורק) בתרבות הקלאסית של עמנו, ואינם יודעים מה התורה מלמדת על גבולות ארץ ישראל. מבחינתם ארץ ישראל היא בחינת זיקית המחליפה צבעים, כי יכולה להצטמצם לאיזור השרון ומרכז הארץ. מוכנים הם הללו לוותר על מחצית ירושלים ולבתר את העיר. כיון שאינם מרגישים שארצנו היא נחלת ה' אלינו, כל אחד מהם מוכן לעשות "ויתורים כואבים" על גבם של אחרים, כל עוד ביתו הפרטי אינו נכלל בעיסקא אלא מדובר ב"כואבים" לאזרחים אחרים ממפלגות אחרות.
לכן הבה ונעשה "שיעורי בית" ולהתחזק בהכרתנו כי גם סיני, גם הגולן, גם עבר הירדן, הם חלקים אותנטיים מירושתנו, ואנו כאן בכח הצדק ולא רק בכח הזרוע במלחמת מגן שכפו אויבינו עלינו במלחמת ששת הימים.
התורה עצמה מציבה לנו הגבול הדרומי של ארץ ישראל, והוא "נחל מצרים" (במדבר לד, ה) ושם תרגום יונתן מזהה אותו עם נהר הנילוס. אמנם רבי סעדיה גאון סבור שנחל מצרים הוא ואדי אל עריש, אבל גדולי עולם הסכימו לדברי התרגום. [א] רש"י על יהושע (יג, ד). [ב] התוספות (ערכין טו ד"ה כשם). [ג] הרד"ק (יהושע יג, ד). [ד] הגר"א על יהושע (טו, ג). וכן דעת הרמב"ם, כדבריו בהל' קידוש החודש (פי"א הי"ז). ושם בפרק חמישי (הלכה י) כתב הרמב"ם שזמן ההליכה מירושלים ועד למצרים בדרך אשקלון הוא קרוב לשמונה ימים. כיון שמהלך אדם בינוני ביום אחד הוא ארבעים מיל (עשר פרסאות, פסחים צד ע"א) מדובר בסך הכל 320 מיל. זהו בערך המרחק מירושלים לתעלת סואץ. הרי שעד שם היא שטח ארץ ישראל. [עיין על כך בירור מקיף בחוברת הרב חיים שטיינר שליט"א, איש ישיבת מרכז הרב]. עוד עיין הוכחה נפלאה לכך מהמפה שב"דעת מקרא" על יחזקאל (הוצ' מוסד הרב קוק, עמ' תיג). שם מוצגת מדידת נחלת כל השבטים. מדובר בשטח של 485 ק"מ בין פרת לנחל מצרים, ונמדדת כל אמה במדה של 45 ס"מ. רק כאשר מגיע התחום עד סואץ מסתדר אותו חשבון מדידה שנתן יחזקאל (פרק מח).
וגם אם יטען הטוען שהוא סבור כמו רבי סעדיה גאון הנ"ל, בכל זאת גם לפי דבריו גוש קטיף היא תוך גבולנו. וזה מפורש בתורה. ה' ציוה לנו "פנו וסעו לכם ובואו הר האמורי ואל כל שכניו וכו' ובשפלה ובנגב ובחוף הים " (דברים א, ז). רש"י שם הביא דברי הספרי שמדובר כאן ביישובי עזה. הרי שהיא חלק מארץ ישראל ונצטוינו בכל הדורות בכיבושה (רמב"ן, ספר המצוות, מצות עשה ד. ויש לזכור שלא היה אפילו אחד מהראשונים שחלק עליו! שתיקת הרמב"ם מהנושא אינה הוכחה לכלום, כמו ששתיקת השולחן ערוך מלהזכיר איסור רציחה, או האיסור לשקר, אינה מוכיחה מה דעתו בענין). חזרה התורה על ענין עזה שוב: "והעוים היושבים בחצרים עד עזה , כפתורים היוצאים מכפתור, השמידום וישבו תחתם" (דברים ב, כג). מפרש רש"י בשם חז"ל: "העוים פלשתים הם וכו' ומפני השבועה שנשבע אברהם לאבימלך לא יכלו ישראל להוציא ארצם מידם. [אומר הקב"ה] והבאתי עליהם כפתורים (פולשים מהאי כפתור) והשמידום וישבו תחתם, ועכשיו אתם (ישראל) מותרים לקחת מידם". הרי מפורש לנו פעמיים שהקב"ה ציוה לנו לקחת חבל ארץ עזה לעצמנו. מלחמת העוים נגד צאצאי אבימלך מלך פלשתים היתה ערוכה בידי ההשגחה העליונה כדי להתגבר על אותה הברית שכרת אברהם עם אבימלך, שמנעה אותנו מכיבוש עזה. וכעת כבר הותר לנו. הרי בעלותנו על עזה מפורשת בתורה.
אותם בינינו, בין חילונים ובין חרדים, הסבורים כי עזה היא כביכול "חוץ לתחום" ואינה ארץ ישראל ממש, עלינו לחנך אותם ולהראות להם מקורותינו הנאמנים. רדיו קול-חי בשידורי "חדשות" מסגנן דבריו על נפילת קסאמי"ם: "שנורו משטח עזה לקראת ישראל". שגגה היא לדבר כך, כי גם "עזה" היא ארץ ישראל. חובתנו ללמדם לתקן את תפישתם המוטעית.
ומפורש בספר הכוזרי כי חצי האי סיני, מדבר סיני, והר סיני שבתוכו, וכן הסנה שם נתגלה ה' למשה בתחילה, הכל הוא מנחלת ארץ ישראל, העתידה להיכבש על ידינו. כי ר' יהודה הלוי שואל, כיצד זכה משה לנבואה, הרי הנבואה שורה רק בא"י? ועונה כי כיון שהפסוק מבטיח שגבולנו עוד יגיע עד נהר מצרים, הרי היה משה אז בארץ המובטחת, ועמד על אדמת ארץ ישראל (כוזרי, מאמר ב, תחילת פסקא יד, עמ' נד).
גם הגולן היא שלנו. הרי דוד המלך כבש ארצות הללו, ומפני זה נתחייבו בהלכות תרומות ומעשרות וכן בדיני שביעית וכיו"ב (רמב"ם, הל' תרומות פ"א ה"ג). חז"ל קבעו כי הקונה בית בגולן הוא כקונה בית בפרוור ירושלים (גיטין ח ע"ב). מובן מזה שהאיסור של מכירת איזה בית בארצנו אל הנכרי, איסור זה חל גם על בית ושדה בגולן (רמב"ם, הל' שבת פרק ששי, הלכה יא). ולכן יש להתקומם בכל דרכי דיבור ושכנוע נגד כל מחשבת מעל כזה.
ומפני צרותינו התכופות, שהמתנכרים שבקרבנו מציקים לנו כל הזמן לוותר על גבול הצפון ועל גבול הדרום, שכחנו כי יש לנו אחיזה מהתורה גם בגבול המזרח. "שתי גדות לירדן (מזרח לה ומערב לה), זו שלנו, וזו גם כן!". אחרי סיום מלחמת ששת הימים, וכבר צצו קוצי המרד נגד מורשתנו, והיו בינינו שלחצו והטיפו למסור לנכרים חלקי ארצנו [כולל יש"ע!], התארגנו כמה מחובבי ארצנו לייסד גוף ציבורי המונע את הסחף. הוזמן גם הגאון רצי"ה קוק להשתתף עמהם. אבל כאשר שמע על תוכניתם והזמנתם, שיבח אותם על יוזמתם ובכל זאת סירב לבוא להשתתף עמהם. ולמה? כי הזניחו הזכרת השגת "עבר הירדן". רצי"ה ראה בזאת סוג ויתור שלא מדעת על ירושת אבותינו, והודיע בפומבי סיבת התנגדותו.
גם אביו הדגול, הרב אברהם יצחק קוק, פעל רבות "להתנחל" ולרכוש קרקעות בעבר הירדן, אפילו מרחק מזרחה ליריחו בנסיעה (בעגלה) של חמש שעות ("אגרות הראי"ה", ח"א עמ' רעא). קדושה זו של עבר הירדן היא מפני מלחמת משה נגד סיחון ועוג. [ראה מפה של השטח הנכבש, ב"דעת מקרא" של מוסד הרב קוק, במדבר, עמ' רסג, רסט].
וכיון שעוד תחזור לידינו נחלת א"י זאת, כאשר נקברה מרים שם נחשב הדבר כאילו היא קבורה בארץ ישראל! כך כתב על פרשתנו הגאון מחבר "אור שמח" בספרו "משך חכמה" (במדבר כ, כח). הוא שואל מפני מה לא נשאו בני ישראל את גופתה איתם בדרכם לא"י, כמו שנשאו את גופתו של יוסף? הרי מצוה היא להביאה לקבורת ארץ ישראל? כל שכן שהיא מתה בשנת הארבעים לנידודם, קרוב לכניסתם? ועונה כי כיון שעתיד הקב"ה לתת לנו ארצות אלו שמעבר לירדן, "אם כן יהיה הכל שייך לארץ ישראל, ותהא קבורה בארץ ישראל וכו'. כי כשיבוא המשיח הוא לארץ ישראל". כמובן כמו כן אפשר לומר זאת גם על קבורתו של אהרן ומשה שנקברו שם.
אותה האגרת הנ"ל של הראי"ה, בו קרא לרכוש קרקעות ממזרח לירדן, מסיים כך: "והנה מה טוב היה אשר נחלץ חושים ונשתדל, שתיפול חלקה נחמדה זאת לנחלה לישראל. ובעוונותינו הרבים רבתה מאד ההתרשלות בדבר הגדול הזה של גאולת הארץ. בעת הזאת, שקול ה' בכח קורא לנו מכל מסיבות המעשים, לעלות ולהתנחל בארץ חמדה, וכל אחד פונה לעברו [הערת המעתיק: כלומר לכיוון אחר], ובתוך כך המחירים עולים, והארץ מתיישבת ונקנית ע"י זרים [אומות העולם]. חושו נא, אחים אהובים, אשר נתן ה' בכם זיק אורו וחם אהבת חבל נחלתו, והשתדלו נא להוציא מן הכח אל הפועל את מחשבתכם הטובה". (אגרות הראי"ה, ח"א עמ' רעב).
קובעי המדיניות שבממשלת ישראל אטומים הם מדעת ונבערים מידיעת התורה. כיצד נחזיר אותם למוטב? ודאי אם עקרונות הנ"ל חלשים אצלנו מאמיני התורה, אין בנו כח לשכנע בכך אחרים. "ונהי בעינינו כחגבים, וכן היינו בעיניהם" (במדבר יג, לג). אם יש לנו חולשה פנימית, אנו משדרים לזולתנו שגם הם יכירו החולשה הזאת. אלא "חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוהינו" (שמו"ב י, יב).
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

שם משמואל על הפרשה שורשי היראה והחסד במצוות המילה
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק ב'
מצוות המילה גורמת לקבלת השפע הרוחני. בהתחלת שנות האדם בימי הנעורים האדם צריך ללכת ב'חסד' כמו אברהם, ואחר כך ילך במידתו של יצחק. על ידי שאברהם מל את עצמו הוא עשה מעשה דין, ועל ידי כך הוא הוליד את יצחק שהוא מידת הדין.










