ברכת כהנים | הרב דוד דב לבנון | בית המדרש

ישיבה
בית המדרש

בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
חומש במדבר
נשא

קטגוריה משנית

17084

9 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ר' מאיר ב"ר יחזקאל שרגא ברכפלד

שיעור לדרך אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

פרשת נשא שאנו קוראים לאחר מתן תורה, היא הארוכה בין פרשיות התורה, וגם מדרש רבה מאריך בה ביותר, ורמז יש כאן לשפע הרוחני שירד לעולם מכח מתן תורה.

במרכזה של הפרשה מופיעה פרשת "ברכת כהנים", וגם זה קשור לקבלת התורה. שכן אמרו חז"ל: מהיכן למדנו שזכו ישראל לברכת כהנים? - מ"כה תאמר לבית יעקב", וכתיב: כה תברכו את בני ישראל" (בראשית רבה, מג), שבזכות קבלת התורה זכו לברכת כהנים.

"ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם"

"תניא מנין שלא יהיו ישראל אומרים: ברכותיהם תלויות בכהנים והכהנים לא יהיו אומרים אנו נברך את ישראל? תלמוד לומר: ואני אברכם" (ספרי).כלומר, הקב"ה הוא המברך את ישראל ולא הכהנים.
ובמדרש תנחומא (נשא ח): "בשעה ששמעו ישראל שהקב"ה אומר: כה תברכו את בני ישראל אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: רבונו של עולם! לכהנים אתה אומר שיברכו אותנו? אין אנו צריכים אלא לברכתך ולהיותנו מתברכין מפיך, שנאמר: השקיפה ממעון קודשיך מן השמים וברך את עמך את ישראל. אמר להם הקב"ה: אע"פ שאמרתי לכהנים שיברכו אתכם, אני עומד עמכם ומברך, שנאמר: ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם".

ולכן אסור לכהן להוסיף ברכה משלו "שלא יאמר הואיל ונתנה לי תורה רשות לברך את ישראל הוסיף ברכה אחת משלי, כגון: ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים. תלמוד לומר: "לא תוסיפו על הדבר" (ראש השנה כח עמוד ב'), והחידוש כאן שאפילו ברכה שמזכיר בה שה' הוא המברך גם כן אסורה, מפני שמוסיף נופך ברכה מעצמו , ומבטל את הדגש הזה שרק ה' הוא המברך.
וכן אמרו חז"ל "כל המסתכל בשלושה דברים עיניו כהות: בקשת, ובנשיא ובכהנים (בשעת ברכתן)" (חגיגה טז עמוד א) ופירש רש"י::"שהשכינה שורה על קשרי אצבעותיהם", אמנם בגמרא שם אמרו: "בזמן שבית המקדש קיים שהיו עומדין על דוכנן ומברכין את ישראל בשם המפורש", אבל רש"י במגילה (כד עמוד ב) על המשנה "כהן שידיו בוהקניות לא ישא כפיו", פירש: "משום שהעם מסתכלין בו, ואמרינן בחגיגה "המסתכל בכהנים בשעה שנושאין כפיהן עיניו כהות", והקשה התוס' שמהגמרא לא משמע כדבריו, אלא דווקא בזמן שבית המקדש קיים עניו כהות, ובגבולין הטעם לכך מפני שמסיח דעתו מהברכות. ונראה שרש"י פירש, שאומנם עיקר חומרת האסור להסתכל על ידי הכהנים הוא בבית המקדש, ששם שורה השכינה בגלוי, אבל גם בגבולין שייך במידת מה טעם זה, שכן הקב"ה מברך את ישראל וממילא שורה בין אצבעותיהן, ולכן קיים האסור להסתכל על ידי הכהנים, כדי שנדע שאין הכהנים מברכים אלא הקב"ה הוא המברך, "מציץ מין החרכים"- מבין אצבעותיהם של כהנים" (במדבר רבה י"א).

וכך אפשר להסביר החשיבות של הברכה שלפני נשיאת כפים, כמו שמצאנו (סוטה לט עמוד א): "שאלו תלמידיו את ר' אלעזר בן שמוע: במה הארכת ימים? אמר להם:... ולא נשאתי כפי בלא ברכה". ולכאורה מה הרבותא בכך הלא כל הכהנים עושים כן? ונראה לומר שיסוד הברכה הוא לדעת "למי מברכין" (זה גיל חנוך לקטן לברכות ש"יודע למי מברכין"), ואמרו בגמרא "על מה אבדה הארץ?... שלא ברכו בתורה תחילה" ופירש רש"י: שלא למדו תורה לשמה, ובלשונו של המהר"ל "ששכחו מנותן התורה", וכן גם ביחס לברכה שלפני ברכת כהנים, ע"י שהכהן מברך הוא מכיר בכך שהקב"ה מקור הברכות שלו.

הקב"ה מתאווה לברכת כהנים
אחרי שבררנו שהקב"ה מברך את ישראל באותה ברכת כהנים, יש לעיין בכל זאת מהי מעורבותם של הכהנים בברכה זו:

"אמר ר' יהושע בן לוי: מנין שהקב"ה מתאווה לברכת כהנים, שנאמר: "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם" (סוטה לח עמוד ב) ופירש רש"י: "תלה הכתוב דבר בהן, להיות ברכה זו שימת שמו על
עמו , ולא עשאה ישראל אלא צורך המקום". היינו, שהברכה תלויה בכך שהכהנים יברכו, ובלעדיהם לא תחול הברכה.

ולכאורה אם הקב"ה מתאווה לברך את ישראל מדוע תלה את הדבר בכהנים?
והנה ה"חינוך" במצוות עשה שע"ח "מצות ברכת כהנים בכל יום" עונה על כך ב"שורשי המצווה": "שחפץ השם בטובו הגדול לברך עמו על ידי המשרתים החונים תמיד בית ה', וכל מחשבתם דבקה בעבודתו, ונפשם קשורה ביראתו כל היום, ובזכותם תחול הברכה עליהם ויתברכו כל מעשיהם, ויהי נעם ה' עליהם. ואל תתמה לאמור: ולו חפץ ה' בברכתם יצו אותם את הברכה, ואין צורך בברכת כהנים? כי כבר הקדמתי לך פעמים רבות, כי בהכשר מעשינו תחול הברכה עלינו וכו', וגם צוונו בטובו הגדול לבקש ממנו ברכה ושנשאל אותה על ידי המשרתים הטהורים, כי כל זה יהיה זכות לנפשותינו ומתוך כך נזכה בטובו".

כלומר ברכת כהנים מכשירה אותנו לקבל מהקב"ה את ברכת הטוב, וזה משתי סיבות: א. מפני שהכהנים הם משרתי ה' הקשורים ביראת ה' כל היום. ב. מפני שעל ידיהם אנו נשאל ממנו ברכה ועל ידי זה נזכה לקבלה.

בהקשר לסיבה הראשונה, יש לציין שאין זה לעיכובא אם הכהן אינו במדרגה עילאית כזאת, כפי שכתב הרמב"ם (הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק טו הלכה ו) "כהן שלא היה לו דבר מכל אלו הדברים המונעין נשיאת כפים אף על פי שאינו חכם ואינו מדקדק במצות או שהיו הבריות מרננים אחריו או שלא היה משאו ומתנו בצדק הרי זה נושא את כפיו ואין מונעין אותו, לפי שזו מצות עשה על כל כהן וכהן שראוי לנשיאת כפים ואין אומרים לאדם רשע הוסף רשע והמנע מן המצות".
אעפ"כ בודאי שיש יתרון אם הכהן הוא ירא ה' ובעל מידות תרומיות. מדברי חז"ל משמע שמידותיו של הכהן וכוונותיו בברכה חשובים כדי שתחול על ישראל.

בסוגיית "ברכת כהנים" בגמרא סוטה ל"ח: נאמר: "אמר ר' יהושע בן לוי: אין נותנים כוס של ברכה לברך אלא לטוב עין שנאמר: טוב עין הוא יבורך, אל תקרי יבורך אלא יברך", ומתוך הקשר הדברים משמע שהוא הדין גם כן ביחס לברכת כהנים. ומצאתי שכך מפורש בזוהר הקדוש: "כל כהן דהוא לא רחים (אוהב) לעמא, או עמא לא חמין ליה, לא יפרוס ידיו לברכא לעמא, דכתיב טוב עין הוא יבורך אל תקרי הוא יבורך אלא הוא יברך כהנא דבריך בעינא טבא ברכתיה אתקיים" (זוהר במדבר קמז).
ועוד, בנוסח ברכת כהנים נאמר "וצוונו לברך את עמו ישראל באהבה". וכבר התקשו המפרשים מנין שהכהנים צריכים לברך באהבה? ומפרש המהרש"א שזה קשור למאמר חז"ל הקודם, שדווקא טוב עין ראוי לברך, ולכן לפי אהבתו של הכהן תחול ברכתו על ישראל.

"אמור להם" רש"י בשם תנחומא "אמור - מלא, לא תברכם בחפזון ובבהילות אלא בכוונה ובלב שלם"- מכאן שהכהנים שותפים בברכה וכפי שהם מברכים בכוונה כך היא משפיעה עליהם לטובה.
וכן מצאנו שיש צורך שהכהן יהיה בשמחה בזמן הברכה, ולכן מנהג אשכנז שהכהנים בחוץ לארץ אינם עולים לדוכן לברך בכל ימות השנה רק ברגלים ובמוסף, "שאז שרויים בשמחת יום טוב: וטוב לב הוא יברך, מה שאין כן בשאר ימים אפילו בשבתות השנה שטרודים בהרהורים על מחיתם ועל בטול מלאכתם" (רמ"א אורח חיים סימן קכח סעיף מד). ואין ספק שזה מסיבת הגלות שגרמה לנו דאבון לב וערבה כל השמחה.

ונראה שבמידת מעורבות זו חלקו ר' ישמעאל ר' עקיבא (חולין מט עמוד א) וזה לשונם: "דתניא: כה תברכו את בני ישראל - ר' ישמעאל אומר: ואני אברכם, הוי אומר: כהנים מברכים לישראל והקב"ה מברך לכהנים. ר' עקיבא אומר: למדנו ברכה לישראל מפי כהנים, מפי הגבורה לא למדנו, כשהוא אומר: ואני אברכם, הוי אומר: כהנים מברכים לישראל, והקב"ה מסכים על ידם, אלא ר' עקיבא: ברכה לכהנים מנא ליה? אמר רב נחמן: מ'ואברכה מברכך'".
והנה בהשקפה ראשונה נראה שלדעת ר' ישמעאל הכהנים מעורבים בברכה לישראל שכן הוא אומר: "למדנו ברכה לישראל מפי הכהנים", והקב"ה מברך את הכהנים שנאמר: "ואני אברכם". ולדעת ר' עקיבא הברכה לישראל היא ע"י הקב"ה, שמסכים עם הכהנים. "ואני אברכם"- מתייחס לישראל, אבל באמת נראה להפך, שלרבי עקיבא הברכה של ישראל יותר תלויה בכהנים, שכן הכהנים מתברכים בזכות זה שברכו את ישראל. "ואברכה מברכך" משמע שברכת הכהנים פעלה כל זאת. ולעומת זאת ר' ישמעאל, שהוא עצמו כהן מעדיף לומר שברכת הכהנים היא ישירות מהקב"ה ואינה תלויה בברכתם, מ"ואני אברכם", מפני שמענוותנותו לא הרגיש שהכהנים תורמים משהו לישראל משל עצמם בכדי שיהיה ראוי שיתקיים בהם "ואברכה מברכך". ועל זה אומרת הגמרא שזה בבחינת "כהנא מסייע כהנא", לעומתו סבר ר' עקיבא משבטי ישראל, הכניע עצמו כלפי הכהנים והכיר שהם צינור השפע משמים להיות מבורכים בו, ולכן ראויים הם שיתברכו בגלל זה.

ברכת כהנים מלמדת שהשכינה שורה בישראל
ברכת כהנים נסמכה לחנוכת הנשיאים מלפניה, ולאחריה פרשת "בהעלותך את הנרות", על הסמיכות השנייה אמרו חז"ל והובא ברש"י (במדבר פרק ח פסוק ב) "בהעלתך - למה נסמכה פרשת מנורה לפרשת חנוכת הנשיאים, לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו שלא היה עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה חייך שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות בקר וערב". הרמב"ן במקום הקשה מדוע נחמו במצות הדלקת הנרות? ועונה ע"פ מגילת סתרים לרבינו נסים שזה רומז לחנוכת בית חשמונאי. וסומך דבריו על המדרש: "וראיתי עוד בילמדנו (תנחומא בהעלותך ה). וכן במדרש רבה (טו ו), אמר לו הקב"ה למשה, לך אמור לאהרן אל תירא, לגדולה מזאת אתה מוכן, הקרבנות כל זמן שבית המקדש קיים הן נוהגין, אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו - וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעולם. והנה דבר ידוע שכשאין בית המקדש קיים והקרבנות בטלין מפני חורבנו אף הנרות בטלות, אבל לא רמזו אלא לנרות חנוכת חשמונאי שהיא נוהגת אף לאחר חורבן בגלותנו. וכן ברכת כהנים הסמוכה לחנוכת הנשיאים נוהגת לעולם, דרשו סמוכין לחנוכת הנשיאים מלפניה ומלאחריה בכבודו של אהרן שלא נמנה עמהם".

ונראה שיש צד שווה בין מצות המנורה לברכת כהנים. המנורה מסמלת את זה שהשכינה שורה בישראל, ולמרות שהקב"ה הוא מקור האורה, צווה לנו להאיר לפניו (שבת כד, עמוד ב), וכך גם ברכת כהנים, הקב"ה מקור הברכה, ומסר אותה לכהנים לברך את ישראל.

"וצוונו בטובו הגדול לבקש ממנו ברכה" (ספר החינוך)
נתבונן עתה בטעם השני שכתב החינוך, שסיבת הברכה היא בהיותנו מבקשים אותה ממנו. אפשר ללמוד את הרעיון הזה מההלכה שישראל צריכים להפנות את פניהם כלפי הכהנים "אמור להם"- "פנים כנגד פנים, אתה אומר פנים כנגד פנים או אינו אלא פנים כנגד עורף?! תלמוד לומר: כאדם האומר לחברו" (סוטה לח, עמוד ב), כל זה מלמד על הצורך לבקש את הברכה מאת הכהן.

והנה ברכת הכהנים נאמרה במקדש אחרי עבודת התמיד, (תמיד לב, עמוד ב) וכך גם בתפילה עבודה שבלב אומרים ברכת כהנים בסיום תפילת שמונה עשרה. וטעם הדבר, משום שאנו נושאים פנינו אל הקב"ה בבקשת התפילה, והקב"ה משיב לנו בברכת כהנים שתפילתנו התקבלה. וכך אמרו חז"ל: "ישא ה' פניו אליך - אימתי - בשעה שאתה עומד ומתפלל, שנאמר: הנה נשאתי פניך (פרשת וירא), והלא דברים קל וחומר, ומה אם ללוט נשאתי פנים בשביל אברהם אוהבי לא אשא פנים לך מפניך ומפני אבותיך" (ספרי).

וכך אפשר להסביר את מאמר חז"ל שהבאנו לעיל שהקב"ה מתאווה לברכת כהנים. תאוותו של הקב"ה היא כביכול תפילתו, שאנו נבקש ממנו ברכה ושהוא יוכל להעניק אותה. על דרך מה שאמרו חז"ל במסכת ברכות דף ז עמוד א, שהקב"ה מתפלל, ומהי תפילתו? "אמר מר זוטרא אמר רב: יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי ויגולו רחמי על מדותי ואתנהג עם בני במידת הרחמים ואכנס להם לפנים משורת הדין".

ולכאורה קשה, מי מעכב בעדו? אלא שהוא אינו יכול להתנהג עמנו לפנים משורת הדין, ועל זה הוא מתפלל. כך גם ברכת כהנים היא באה בעקבות בקשתו ממנו להתברך. ונראה על פי זה להסביר את הקושיא הגדולה שהקשו ותשובת הקב"ה אליהם: "אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, כתוב בתורתך: "אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד, וכתיב: "ישא ה' פניו אליך"? אמר להם: ואיך לא אשא פנים לישראל, שכתבתי להם בתורה: "ואכלת ושבעת וברכת, והם מדקדקים על עצמם לברך עד כזית ועד כביצה" (ברכות כ, עמוד ב). וצריך להבין מדוע החומרה שישראל מחמירים דווקא בברכת המזון, היא גורמת למידה כנגד מידה , שהקב"ה יברך אותנו לפנים משורת הדין.

ונראה, שיש כאן מידה כנגד מידה, כשם שאנו מברכים את ה' על דבר מועט, כך הקב"ה מברך אותנו למרות מיעוט מצות, ויש להוסיף, שכאשר מברכים על אוכל מועט אין זה רק הודאה על דבר מועט, אלא הודאה למרות שהוא אינו שבע, שאינו כאותן שנאמר עליהם בישעיה (ח, כא) "והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלוקיו". וכנגד זה זוכים לברכה משמים למרות שהכעיסו כלפי המקום.

שמעתי בשם הרבי מבוהוש הראשון זצ"ל, שהמצוות והמעשים הטובים שלנו הם כביכול משביעים פמליא של מעלה, ונותנים להקב"ה את הכח לברך את העולם ואם אין אנו מקיימים מצוות כדבעי, הרי הקב"ה אינו שבע כביכול מאתנו, ולכן אם אנו מברכים ברכת המזון בלא שביעה, אנו יכולים לבקש מהקב"ה שהוא גם כן יברכנו אע"פ שלא היה שבע רצון ממעשינו. (ואפשר להוסיף על דבריו את מה שידוע לנו מחז"ל שהקב"ה גם הוא מקיים מצוות, שהקב"ה מניח תפילין ומתפלל. ולכאורה קשה מתי הקב"ה מברך ברכת המזון? והתשובה לפי דבריו כאשר אנו מקיימים מצוות).

ולפי האמור, שברכת כהנים ניתנת בעקבות תפילתנו ובקשתנו שיברך אותנו, אם כן כמו שהתפילה היא בקשת החסד, "ואתחנן אל ה'", אין ואתחנן אלא מתנת חינם, כך המענה לכך בברכת כהנים הוא מתנת חנם, וממילא לא קשה השאלה איך נושא לנו פנים, מפני שעל כך מועילה התפילה.

ברכת כהנים - ברכה מחוץ לדרך הטבע
אמרו במדרש (בראשית רבה מג, יא): "מהיכן זכו ישראל לברכת כהנים? ר' יהודה אומר: מאברהם, דכתיב בפרשת לך לך : כה יהיה זרעך, וכתיב כה תברכו את בני ישראל", ר' נחמיה אומר: מיצחק, שנאמר: ואני והנער נלכה עד כה ונשתחווה ונשובה וגו' לפיכך אמר המקום: כה תברכו את בני ישראל, ורבנן אמרי: מיעקב, שנאמר: כה תאמר לבית יעקב".

אברהם אבינו עליו השלום הוא ראש למברכים, אמר לו הקב"ה "והיה ברכה". פירש רש"י: "ברכות נתונות בידיך, עד עכשיו היו בידי, ברכתי לאדם ונח, ומעכשיו אתה תברך את אשר תחפוץ". הקב"ה ראה שאברהם רוצה להטיב עם העולם במידתו מידת החסד, ו"רצון יראיו יעשה", ונתן לו את הכח לברך ולהשפיע שפע של חסד בעולם. וכשם שאברהם נהג במידת החסד כך זכה להנהגה של חסד מאת המקום מחוץ למידת הדין והנהגת הטבע, ולכן "ויוצא אותו החוצה" - "צא מאצטגנינות שלך שראית במזלות שאינך עתיד להעמיד בן, אברם אינו מוליד אבל אברהם יש לו בן" (רש"י). " כה יהיה זרעך"- כמו " כה תברכו את בני ישראל".

יצחק זכה להיות מקור למברכים בגלל מידת הגבורה שלו, שהלך לעקידה בלב שלם ולא הרהר אחר מידותיו של הקב"ה כאמור: "ואני והנער נלכה עד כה". ועל זה בקש אברהם (כדאיתא בירושלמי תענית ה, ד) "ריבון העולמים, גלוי וידוע לפניך שבשעה שאמרת לי להעלות את יצחק בני, היה לי מה להשיב ולומר לך וכו' כן יהיה רצון מלפניך ה' אלקי שבשעה שיהיו בניך נכנסים לצרה ואין מי שילמד סנגוריה אתה תהיה מלמד עליהם סנגוריה".

ויעקב אבינו ע"ה אחוז במידת האמת היא התורה חותמו של הקב"ה זכה אותנו בברכות שבאות מכחה של תורה "כה תאמר לבית יעקב" (שנאמר במעמד הר סיני). שהתורה היא מקור הברכה של העולם, שבשבילה נברא ושם חוקות שמים וארץ. הצד השווה בין שלושת האבות שעשו מעשים מעל לטבע ובחסד גבורה ואמת ולכן זכו לברכה של למעלה מדרך הטבע. וזהו נשיאת פנים של ברכת כהנים.

נשא

הרב דוד דב לבנון

ראש בית הדין הרבני באשקלון, רב בית הכנסת "קהילת נעם" בקרית משה, ירושלים.

חיי שרה
עבד משכיל
כסלו תשפ"ג
ויחי
מלכות מהי?
לפרשת ויחי
פרשת ויחי תשס"א
וירא
ניסיון העקדה לדורותיו
חשוון תשפ"ד
שבת שובה
הקהל חזרה למעמד הר סיני
תשרי תשפ"ג

נשא

29 דק'
רבינו בחיי על הפרשה
רבנו בחיי פרשת נשא
הרב חיים כץ | ז' סיון תשפ"ד
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש נשוא
רבנים שונים | סיון תשפ"ה
נשא
רעיונות לפרשת נשא
הרב עזריאל אריאל | תשנ"ז-תשס"א
30 דק'
כלי יקר על הפרשה
מדוע הנזיר נקרא חוטא?
כלי יקר פרשת נשא
הרב חיים כץ | ח' סיון תשפ"ה

נשא

סרטונים קצרים

שיעורים פופולריים

רחל אמנו
יום פטירת רחל אמנו
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | י"א חשון תשנ"ז
נוסחי תפילה
תפילה לשלום המדינה ולחיילי צה"ל
הסידור המהיר
הזכרת גשמים
בקשת גשמים
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | התשס"ב
עצרת ליחיאל
תורה של חסד במגילת רות
הרב שמעון קליין | תשנ"ז

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

43 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ד' חשוון תשפ"ז
30 דק'
אורות ישראל ותחייתו
תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
הרב משה גנץ | ד' חשוון תשפ"ז
44 דק'
עין אי"ה - הרב משה גנץ
שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
הרב משה גנץ | ה' חשוון תשפ"ז
25 דק'
שם משמואל על הפרשה
פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
הרב חיים כץ | ד' חשוון תשפ"ז

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב יעקב שפירא
הרב דוד חי הכהן
הרב ש. יוסף וייצן
הרב הראשי ישראל מאיר לאו
הרב דוב בערל ויין זצ"ל
הרה"ג חיים שטיינר
הרב ינון גרוסברג
הרה"ג שמחה קוק זצ"ל
הרב חגי לונדין

52 דק'
מידות הראי"ה
אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
הרב משה בר ציון | ה' חשוון תשפ"ז
45 דק'
נח
התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ז' חשוון תשפ"ז
29 דק'
שם משמואל על הפרשה
שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
הרב חיים כץ | ה' חשוון תשפ"ז
25 דק'
שם משמואל על הפרשה
פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
הרב חיים כץ | ד' חשוון תשפ"ז
43 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ד' חשוון תשפ"ז
40 דק'
יסודות הש"ס
ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
הרב דוד ניסים זאגא | ד' חשוון תשפ"ז
30 דק'
אורות ישראל ותחייתו
תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
הרב משה גנץ | ד' חשוון תשפ"ז
נח
מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
הרב חיים בן שושן | ד' חשוון תשפ"ז
עין אי"ה - הרב משה גנץ
משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
הרב משה גנץ | כ"ח אלול תשפ"ו
44 דק'
עין אי"ה - הרב משה גנץ
שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
הרב משה גנץ | ה' חשוון תשפ"ז
33 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ח
הרב אלי סטפנסקי | ה' חשוון תשפ"ז
קרוב אליך
קרוב אליך – נח
עלון מספר 622
עלון מספר 622
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
46 דק'
נח
משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
רביבים
חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשפ"ז
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
נח
מאמר נח פז
הרב נתנאל יוסיפון | תשרי תשפ"ז
30 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ז
הרב אלי סטפנסקי | ד' חשוון תשפ"ז
47 דק'
תפילות, קידוש וסעודות
הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
הרב משה בר ציון | ב' חשוון תשפ"ז