ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- שבועות
- מעמד הר סיני ומתן תורה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' מאיר ב"ר יחזקאל שרגא ברכפלד
"תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת, ושבמשנה תורה קודם ראש השנה. מאי טעמא? אמר אביי ואיתימא ריש לקיש: כדי שתכלה השנה וקללותיה. בשלמא שבמשנה תורה איכא כדי שתכלה שנה וקללותיה, אלא שבתורת כהנים, אטו עצרת ראש השנה היא? - אין, עצרת נמי ראש השנה היא, דתנן: ובעצרת על פירות האילן".
צריך להבין וכי בגלל שבעצרת נידונין על פירות האילן הרי זה יום שאפשר להשוותו לר"ה, שהוא יום דין לאדם? אמנם האילן רומז לאדם, כפי שדרשו מהפסוק "וכי אדם עץ השדה הוא". שהוא מרמז לפרותיו הרוחניים של האדם. וכך נאמר בגמ' פח. "למה נמשלו ישראל לתפוח - לומר לך: מה תפוח זה פריו קודם לעליו, אף ישראל - הקדימו נעשה לנשמע".
העמקה
ידוע שתשרי וניסן הם שני ראשי שנים, בשני מרכזי השנה, שיש ביניהם הקבלה. ר' אליעזר אומר שהעולם נברא בתשרי, ור"י אומר שהעולם נברא בניסן. ור"ת הכריע ביניהם להלכה שעלה במחשבה לברוא את העולם בתשרי, ולמעשה נברא בניסן. ופירש ר' צדוק הכהן מלובלין זצ"ל (פרי צדיק שבועות) שבתשרי עלה במחשבה לברואתו במידת הדין, ונברא בתשרי במידת הרחמים.
כדי להבחין בין הזמנים הנ"ל נתבונן בהלכותיהם. א' בתשרי ר"ה לשנים, למלכי אומות העולם.
הגמ' אומרת (ביצה טז.) "כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים, חוץ מהוצאת שבתות והוצאת יום טוב, והוצאת בניו לתלמוד תורה. שאם פחת - פוחתין לו, ואם הוסיף - מוסיפין לו", כלומר ביום זה נידון האדם על מציאותו הטבעית, פרנסתו ובריאותו חייו ובניו. בו סופרים מחזור שנה של חמה. ולכן הוא מרמז לעולם הטבע. ולכן ר"ה למלכי אומות העולם.
ניסן ופסח ר"ה לגאולת ישראל ממצרים, ר"ה לחודשים, לבחירת ישראל מכל העמים. ר"ה למלכי ישראל. ובו מונים מחזורי חידוש הלבנה, ולכן הוא מרמז לישראל שמתחדשים כמותה.
ושבועות הוא החג המסיים את התהליך של יציאת מצרים בקבלת התורה, ולפי הרמב"ן הוא כשמיני עצרת של פסח. לפי כל זה נראה שבשבועות נידון האדם מישראל על הרוחניות, וכך מובא בשל"ה הקדוש שבו נדון האדם על חלקו בתורה.
בכל רגל יש ענין שאותו צריך לאמץ לכל השנה:
בפסח זמן חרותינו בו אנו מקיימים מצות ספור יציאת מצרים, מצוה שנמשכת כל השנה. שהרי אנו מצווים כל השנה לזכור את יציאת מצרים, אולם הרמב"ם כתב שיש רק מצוה אחת "למען תזכור יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" ומכאן למדו זכירת יציאת מצרים בליל הפסח, ומבאר הצל"ח שכל השנה הוא המשך אותה מצוה. ופרוש הדבר, שסיפור יציאת מצרים חייב להיות באיכות כזאת שיזכור זאת כל השנה. והזמן המתאים לכך ביותר הוא מועד צאתך מארץ מצרים, שאז חייב אדם לראות עצמו כאילו יצא ממצרים, וביום זה ישאב כוחות לזכור יציאת מצרים לכל ימי חייו.
וכן בר"ה אנו ממליכים עלינו את ה'. "אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם… ובמה בשופר", זו היא מצות היום, ובאמצעותה אנו מקבלים עלינו את מלכותו יתברך. ובר"ה אדם נדון על כל השנה, כמה שפע יקבל, כפי קבלת עול מלכות שמים, וכפי התפילות שיתפלל. וזה צריך להשפיע לכל השנה את מידת קבלת עול מלכותו יתברך. ואין זמן מתאים יותר לכך מר"ה, שהקב"ה מחדש אז את עולמו, ויושב על כסא קדשו. והנה יש בגמ' דעות שאדם נידון בכל יום ובכל שעה, ובודאי לא פליגי על יחודו של ר"ה כיום הדין, אלא שלדעתם הדין של ר"ה הוא לכל השנה, ואח"כ יש דין זוטא בכל יום ויום, וכך השפעת ר"ה להמלכת ה', רישומה לכל השנה, ונראה שבק"ש שחרית וערבית זה הזמן לקבל מלכות שמים שבכל יום.
וכן בסוכות אנו יושבים בצילא דמהמנותא שהשריש בלבנו אמונה לכל השנה כולה.
ולפי זה בשבועות הזמן לקבל תורה לכל השנה כולה. לחזק את אהבתה, שתהיה לנו כחדשה. ואין זמן מתאים יותר לכך מזמן מתן תורתנו שאז מתחדש בפועל ממש קבלת התורה.
על יום שבועות אמרו חכמינו שהוא יום חתונתו של הקב"ה עם כנסת ישראל, (משנה תענית פ"ד משנה ח) "וכן הוא אומר (שיר ג') צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו ביום חתונתו זו מתן תורה וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו אמן". ומלשון המשנה משמע שעכשיו יכולות בנות ציון לראות במלך שלמה ביום חתונתו.
האריז"ל אומר "משה ידבר והאלקים יעננו בקול". לשון עתיד לומר לנו שמתן תורה לא היה אירוע חד פעמי אלא בכל שנה בשבועות מתחדש ענין מתן התורה.
מובא בגמרא פסחים סח: "רב יוסף ביומא דעצרתא אמר: עבדי לי עגלא תלתא. אמר: אי לא האי יומא דקא גרים, כמה יוסף איכא בשוקא?" ומדיוק הלשון "האי יומא" משמע שזה לשון הווה ומתייחס לשנה זו. בספר "מאור עינים" פר' מקץ "בשבועות הוא זמן קבלת התורה ללכת בה לעבוד את הקב"ה, וכן מקבל כל אחד את התורה, דהיינו באיזה שכל יעבוד את הקב"ה באותה שנה".
בספר עבודת הקודש להחיד"א (סימן כ"ב אות ז') "ישתדל מאד ללמוד בקבלת התורה, וגם בשעת סעודת יו"ט יהיה דעתו על התורה, וישתדל לחדש איזה חידוש תורה, והוא סימן טוב להתחיל לחדש ביום מתן תורה לכל השנה, ואם לא ניסה בכאלה ישתדל לידע איזה חידוש בתורה אשר לא ידעו מקודם".
הרוקח (רצ"ו) כתב על חשיבות קריאת התורה בשבועות והביא מפסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פרשה יב "אמר הקב"ה לישר' בניי, היו קורין את הפרשה הזאת בכל שנה ואני מעלה עליכם כאילו שאתם עומדים לפני הר סיני ומקבלין את התורה. אימתי, בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים (שמות יט: א)", וראוי לכוון בקריאת התורה של שבועות כאילו מקבל מהר סיני.
קריאת התורה מעוררת את הזמן. כתב רמח"ל (דרך ה' ח"ד פ"ח) "צריך שתדע, שמהתיקונים הגדולים שבררו הנביאים לישראל הוא ענין קריאת התורה.וכו' לחזק הארת הימים ע"י כח התורה שהוא הכח היותר חזק שלנו".
מתן תורה ממשיך גם היום
נאמר בדברים (פרק ה,יח) "את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם בהר מתוך האש הענן והערפל קול גדול ולא יסף ויכתבם על שני לחת אבנים ויתנם אלי". ופירש רש"י: "ולא יסף - מתרגמינן ולא פסק כי קולו חזק וקיים לעולם. דבר אחר ולא יסף לא הוסיף להראות באותו פומבי".
שני פירושים ברש"י שנראים כהפוכים זה לזה באמת משלימים זה את זה. לומר שאע"פ שהמעמד הנשגב של גלוי שכינה היה חד פעמי ולא יוסיף עוד, הרי הדיו מממשיכים להדהד בעולם לנצח.
דוגמא לכך, במדרש (שמות רבה פרשה כח) "ולא כל הנביאים בלבד קבלו מסיני נבואתן, אלא אף החכמים העומדים בכל דור ודור כל אחד ואחד קבל את שלו מסיני, וכה"א (דברים ה) את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם, קול גדול ולא יסף". כלומר כל הנביאים וגם החכמים מקבלים את השראתם מהקול של סיני שהם שומעים כי לא פסק.
וכן מובא בתלמוד ירושלמי (מגילה פרק א דף ע עמוד ד):
"רב ורבי חנינה ורבי יונתן ובר קפרא ורבי יהושע בן לוי אמרו המגילה הזאת נאמרה למשה מסיני אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ר' יוחנן ורבי שמעון בן לקיש רבי יוחנן אמר הנביאים והכתובים עתידין ליבטל וחמשת ספרי תורה אינן עתידין ליבטל מה טעמא קול גדול ולא יסף רבי שמעון בן לקיש אמר אף מגילת אסתר והלכות אינן עתידין ליבטל נאמר כאן קול גדול ולא יסף ונאמר להלן וזכרם לא יסוף מזרעם".
מובא במדרש (בראשית רבה פרשה א):
"רבי הושעיה רבה פתח (משלי ח) ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום וגו' …ד"א אמון אומן, התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה, בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין, אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא מדעת אומן, והאומן אינו בונה אותה מדעת עצמו, אלא דיפתראות, ופינקסאות יש לו, לדעת היאך הוא עושה חדרים, היאך הוא עושה פשפשין, כך היה הקב"ה מביט בתורה, ובורא את העולם, והתורה אמרה בראשית ברא אלקים, ואין ראשית אלא תורה, היאך מה דאת אמר (משלי ח) ה' קנני ראשית דרכו".
וכתב השפת-אמת שהקב"ה מחדש בטובו בכל יום תמיד ע"י שמביט בחידושי התורה המתחדשים בכל יום, ובהם בורא את העולם.
וצריך להבין, וכי מה שייך חידושי תורה אצל הקב"ה? אלא שהחידושים הם של ת"ח שבהם הקב"ה משתעשע בכל יום. הרי כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש נאמר בסיני? אלא שכל יום מגלה פן חדש בתורה וזה סוד קיומו ותכליתו, ובזה הקב"ה צופה ומחדשו בטובו.
מובא בתלמוד בבלי מסכת שבת דף פט עמוד א:
"ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שירד משה מלפני הקדוש ברוך הוא, בא שטן ואמר לפניו: רבונו של עולם, תורה היכן היא? … אמר לו: לך אצל בן עמרם. הלך אצל משה, אמר לו: תורה שנתן לך הקדוש ברוך הוא היכן היא? אמר לו: וכי מה אני שנתן לי הקדוש ברוך הוא תורה? אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, בדאי אתה? - אמר לפניו: רבונו של עולם, חמודה גנוזה יש לך שאתה משתעשע בה בכל יום. אני אחזיק טובה לעצמי? - אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: הואיל ומיעטת עצמך - תקרא על שמך, שנאמר +מלאכי ג+ זכרו תורת משה עבדי וגו'".
הרי לנו שהתורה שהקב"ה משתעשע בה היא התורה הנמצאת אצל בן עמרם.
ולפי זה יובן האמור במדרש (שמות רבה פרשה מא) "א"ר יהושע בן לוי בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה שכל מי שאינו עוסק תדיר בתורה הרי זה נזוף להקב"ה שנא' והלוחות מעשה אלקים המה חרות על הלוחות".
כיון שכל יום ויום התורה ממשיכה להשמיע את קולה מסיני, מי שלא מטה אוזן לשמוע אותה, גולם לעלבונה של תורה. חרות על הלוחות - מלמד על נצחיותה של התורה.
וזהו מה שאומרת התורה פעמים רבות "אשר אנכי מצוך היום" - שיהיו בעיניכם כחדשות. שהתורה באמת הולכת ומתחדשת בכל יום, קול גדול ולא יסף.
למרות כל זאת יש יחוד ביום זה של שבועות זמן מתן תורתנו, שבו אפשר ביתר שאת לשמוע את הקולות מסיני, ולקבל עלינו ללמוד תורה, ומכח זה יזכה לשמוע את הקולות מסיני כל השנה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
