ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- ואתחנן
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל
על מסורת זו דיבר ר' יהודה הלוי: "כי אותם בחר ה' מבין כל אומות העולם, עד שנעשו ראוים לשמוע את הדיבור האלוקי" ("ספר הכוזרי", מאמר ראשון, פסקא צה). שאר דתות העולם אינן יכולות להציג תעודה כזו. אצל שאר הדתות, לפי מה שמתיימרות ללמד, אדם מסוים בעל חזון ובעל כוחות עליונים "זכה" לקבל נבואה אלוקית, או השיג קשר כל שהוא עם ה'. כל המאמינים בו אינם יכולים לדבר מתוך עדות, או ידיעה ראשונית. אלא הם מאמינים למטיפים, למסבירים, למסיונרים, למגידים ודרשנים. אבל אין להם ידיעה ברורה. רק אצלנו, בני ישראל, יש עדות מובהקת. והא כיצד?
כי בפרשת ואתחנן מודיע משה רבינו לבני דורו: "כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך, למן היום אשר ברא אלוקים אדם על הארץ; ולמקצה השמים ועד קצה השמים: הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו?"
" השמע עם קול אלוקים מדבר מתוך האש, כאשר שמעת אתה , ויחי? וכו' אתה הראית לדעת כי ה' הוא האלוקים, אין עוד מלבדו" (דברים ד, לב-לה).
במלים אחרות, משה רבינו מפציר בנו: תחקרו בכל תולדות ההיסטוריה, מיום שנבראה אנושות על פני האדמה ועד ימינו אנו, ותחקרו ממזרח העולם ועד מערבו, האם נודע על עוד תופעה כזאת שהקב"ה יופיע לפני יותר מחצי מליון גברים (בנוסף לנשים וטף, וגרים רבים שנוספו עליהם שברור שכל אלו מסתכמים בשנים או שלשה מליון נפשות) וכולם שמעו קול אדיר מתוך האש, ללא רם-קול, ללא אמצעיים חשמליים, ללא טכניקה מודרנית. איך כולם בבת אחת ישמעו קול אדיר כזה? הרי כי כל העם שימשו כעדים לתופעה פלאית זו, ולא שהסתמכו על הגדה של אדם בודד אחד. כך ביטא הדבר רמב"ן: "'בעבור ישמע העם בדברי עמך' (שמות יט, ט) ויהיו הם עצמם נביאים, לא שיאמינו מפי אחרים" (על שמות יט, ט). וחזר על זה רמב"ן המצוה לכל יהודי: "ותודיע כל הדברים אשר ראו עיניך במעמד הנכבד ההוא לבניך ולבני בניך עד עולם" (רמב"ן על דברים ד, ט) וזה דומה ללשונו של הרמב"ם: "אלא בעינינו ראינוה, ובאזנינו שמענוה, כמו ששמע הוא" (משה רבנו) (הל' יסודי התורה פ"ח ה"ג). וכל זה נכלל בדברי הפסוקים שהבאנו.
ואם יעלה חלילה על הדעת כי משה רבנו הטעה אותם, טענה זו מופרכת כי דיבר דברו רק זמן קצר, ארבעים שנה, אחרי מעמד הר סיני ולא קם איש אחד להכחיש דברו. וזו היא ראיה נפלאה לאמיתות הדברים. אילו בימינו היה קם מכובד אחד, זקן ונשוא פנים, והיה "מגלה" לנו כי על חוף תל אביב עמד פעם בנין גבה קומות, כמו בנין אמפייר בניו יורק בן מאה ושתים קומות; כלום כל השומעים יקבלו דברו ללא ערעור? אמנם נכון כי חלק מהעם הוא "פתי מאמין לכל דבר", אבל חלק אחר הם ביקורתיים ביותר. כלום ישתקו? ראינו זאת בענין עדת קרח ועוד פעמים רבות שהם מרבים להתווכח ולהתנגד.
משה רבינו לא היה יכול להעלים מידע מעם ישראל על העובדא שיש בעם רוגנים ומתלוננים. הרי כך הוא תיעד מרד העם בפרשת המרגלים. וכך הוא תיעד תלונתם על חוסר מים ברפידים, ושוב במי מריבה. וכך תיעד בעיית המתרעמים על חוסר בשר. משה לא הסתיר מעולם סררותם של עם ישראל. ובכן, כיצד לא שמענו מעולם שאפילו אדם אחד היה שהכחיש סיפור פלא זה (שסיפר בדברים ד, לב-לה) שכל העם כולו שמע אישית את קולו של הקב"ה, בכבודו ובעצמו?
וגם אין להעלות על הדעת שבמשך הדורות שינו בני ישראל מהתמליל בתורה. כי הרי לכל דורותינו שמרנו על מסורת מדוייקת של התורה, מלים מלאות (ו' או אות י') ומלים חסרות, עד כדי כך שהרמב"ם כותב כי ספר תורה החסרה אות אחת או עם אות מיותרת היא פסולה. והא כיצד ייעלם מהתורה ענין שלם שהיה מי שהוא (מתוך חצי מליון יהודים) שהכחיש את דברי משה על מאורע שהיה לפני ארבעים שנה, של מעמד הר סיני?
למשל: אילו היה קם איזה מערער על מנהגינו בליל פסח, ומודיע לנו כי מצא "מגילות גנוזות" במדבר יהודה, ושם כתוב כי מצוה בליל פסח לאכול בננה. זאת אומרת, חיוב של מצוה חדשה. כלום זה היה מתקבל בעם ללא ערעור? ודאי חלק היו מקבלים שינוי זה בסבר פנים יפות, וחלק היו אדישים, וחלק היו חולקים על השינוי בכל תוקף, באומרם "לא שמענו על כך מאבותינו ומזקנינו!"; כי כך טבעו של עם ישראל, להתנגד לכל שינוי בדת. וכיצד על סיפור פלא זה של מעמד הר סיני כולם קבלו ללא שום ערעור?
ובכן הפסוק הנפלא הזה, בו משה רבינו מודיענו המלים הברורות: " השמע עם קול אלוקים מדבר מתוך האש, כאשר שמעת אתה " (דברים ד, לג) כלומר כל העם שמע, הן הן ההוכחה הברורה ביותר כי אנו עם הנבחר, ושהקב"ה התגלה לפנינו, והודיע על רבונותו.
ולכן מלמדנו הרמב"ם שאין להאמין בנביא מפני כמה אותות ומופתים שיעשה לפנינו, כי אפשר שעשה ע"י להטוטים או כישוף (הל' יסודי התורה, פ"ח). אלא אנו מאמינים בדברי משה ובכל הנאמר על ידו כי כולנו היינו עדים להופעת ה' בהר סיני (שם). עדות זו מסורה באומה מדור האבות לדור הבנים, במסורת רצופה ובכל הדורות לא קם מערער על זה. הוכיח זאת הרמב"ם ממה שנאמר למשה רבנו במעמד הסנה כאשר היסס מללכת בשליחותו, ענה לו ה' "וזה לך האות כי אנכי שלחתיך, בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה" (שמות ג, יב). כלומר לא די באות שהמטה שבידו נהפך לנחש, ולא די שהמים שביאור נהפכו לדם. וכן כל שאר עשרת המכות שקדמו ליציאתם אינן מוכיחות כלום. אלא מה היא האות לנאמנות שליחותו? "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה". וממעמד הר סיני שכל העם שמע את קולו של ה' והיו בדרגת נביאים, מזה עצמו יש לנו הוכחה ברורה לנאמנות התורה כולה.
אשרי העם שככה לו. אשרי העם שה' הוא אלוקיו.
וכך כתב הרב אברהם קוק:
"לא רק משונים אנחנו מכל העמים, משונים ונבדלים בחיים הסתוריים מצוינים שאין דוגמתם בכל עם ולשון, כי אם גם מעולים וגדולים מאד מכל עם. אם נדע את גדולתנו, אז יודעים אנו את עצמנו. ואם נשכח את גדלנו, אנו שוכחים את עצמנו. ועם שישכח את עצמו בודאי הוא קטן ושפל" ("אורות", עמ' נה).
זהו פשר דבר כיצד נהיינו בדורנו עם מתרפס, חלש ובלי הצלחה להתגונן נגד הטרור הערבי. במקום לראות את עצמנו בתור "עם הנבחר", עמו של הקב"ה, באו מנהיגי האומה לשלול יחודיות דתית זו. וכאשר מודדים אנו את עצמנו בבחינה חילונית בלבד, מה כוחנו ומה צדקנו מול שאר האומות? הרי אנו "פסיק קטן" מול כל המעצמות וקונסטלציות מערכות האומות השוללות את קיומנו הלאומי. ללא תורה, גם אין לנו טענה חזקה לבעלות על ארצנו אחרי העדר ממושך של כאלפיים שנה. הפוליטיקאים אינם מאמינים ביחודיות קדושתם של כנסת ישראל, לכן בפנים לבם מיואשים הם מכל התמודדות ומגיבים ברפיון רוח מול הקמים נגדנו. לדעתם: "עם קטן ודל אוכלוסין כמונו לא נוכל לנצח כלל; אלא עלינו להתפשר, להכנע ולקבל תכתיבים קשים מאומות שהן גדולות ממנו".
כל זה הוא עונש על כפירה זאת בעליוניותנו מחמת "מתן תורה בסיני". ברוח זו פירש מו"ר הרב צבי יהודה קוק את מאמר הגמרא "על מה אבדה הארץ? שלא ברכו בתורה תחילה" (בבא מציעא פה ע"ב). וצריכים לבאר מה הקשר בין אבדן הארץ לברכת התורה? אלא מה אנו אומרים בברכת התורה? "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו". אם חדורי הכרה אנו שה' בחר בנו, וזאת ראינו ממה שנתן לנו תורה בהר סיני, ממה שכל האומה שלנו עברה חויה נפלאה זו, בזאת יש לנו אומץ לב לעמוד על שלנו, בבטחון גמור בצדקת דרכנו. בזאת יש לנו בעלות על ארצנו. ואם זה חסר, גם זה חסר. וזה שהביא לאבדן הארץ. נענשים אנו היום על חינוך קלוקל של קברניטי האומה הכופרים בדברים הללו, ומוליכים את העם שולל.
אבל לעומתם ישעיה הנביא (פרק מג, י-יא) מודיענו דבר ה': "אתם עדי!"
"אַתֶּם עֵדַי נְאֻם ה' וְעַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי לְמַעַן תֵּדְעוּ וְתַאֲמִינוּ לִי וְתָבִינוּ כִּי אֲנִי הוּא; לְפָנַי לא נוֹצַר אֵל, וְאַחֲרַי לא יִהְיֶה וכו'. וְאֵין מִבַּלְעָדַי מוֹשִׁיעַ"!
"אַל תִּפְחֲדוּ וְאַל תִּרְהוּ. הֲלא מֵאָז הִשְׁמַעְתִּיךָ וְהִגַּדְתִּי, וְאַתֶּם עֵדָי!" (ישעיה מד, ח)
עדים אנו כולנו לגילוי ה' בהר סיני. אין עוד עדים בעולם פרט לעם ישראל. אנו "בן בכור" שיש בעולם וצריכים לשמש אור לגויים. נעמיק נא במחשבה זו, ואז נדע מה ייעודנו בחיים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
