ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- ישוב הארץ, גבולותיה ויציאה לחו"ל
- יציאה לחוץ לארץ
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
סימה רקובסקי
אבל נראה לנו סביר כי אם אמנם אמר הדברים הללו שנמסרו בשמו, כוונתו היתה לאלו שבחוץ לארץ שיבואו אליו ממקומותיהם בחוץ לארץ. אבל לא עלה על דעתו הטהורה שבשביל מטרה זו ינטשו את ארצנו, כי יציאה זו מנגדת וסותרת מה שכתוב בגמרא שלנו. כמובן לא יגיד ולא יצוה זאת אדם קדוש כמוהו. ונוכיח כאן טענותינו בעז"ה, וכל בן תורה המחשיב את התורה יעיין וישקול הדברים. (ולא מדובר כאן על "חדשים מקרוב באו" שחיו עד כה חיי חילוניות בזלזול קיום התורה ועכשיו באו להתעלות, ואין להם קשר הראוי לדברי חז"ל והלכה פסוקה. עליהם כמעט אי אפשר להשפיע, כי רק רגש שליט בהם ולא הגיון).
כאשר שלמה המלך ייסד את בית המקדש, האריך בתפילה נפלאה ומרתקת על מעלת המקום (מלכים א, פרק ח):
(כח) וּפָנִיתָ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תְּחִנָּתוֹ ה' אלוקי לִשְׁמועַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר עַבְדְּךָ מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ הַיּוֹם:
(כט) לִהְיוֹת עֵינֶךָ פְתֻוחות אֶל הַבַּיִת הַזֶּה לַיְלָה וָיוֹם, אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַרְתָּ יִהְיֶה שְׁמִי שָׁם לִשְׁמועַ אֶל הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר יִתְפַּלֵּל עַבְדְּךָ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה:
(ל) וְשָׁמַעְתָּ אֶל תְּחִנַּת עַבְדְּךָ וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה. וְאַתָּה תִּשְׁמַע אֶל מְקוֹם שִׁבְתְּךָ אֶל הַשָּׁמַיִם וְשָׁמַעְתָּ וְסָלָחְתָּ:
(כט) לִהְיוֹת עֵינֶךָ פְתֻוחות אֶל הַבַּיִת הַזֶּה לַיְלָה וָיוֹם, אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַרְתָּ יִהְיֶה שְׁמִי שָׁם לִשְׁמועַ אֶל הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר יִתְפַּלֵּל עַבְדְּךָ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה:
(ל) וְשָׁמַעְתָּ אֶל תְּחִנַּת עַבְדְּךָ וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה. וְאַתָּה תִּשְׁמַע אֶל מְקוֹם שִׁבְתְּךָ אֶל הַשָּׁמַיִם וְשָׁמַעְתָּ וְסָלָחְתָּ:
וגם אם יצאו בני ישראל למלחמה, עליהם להתפלל דרך ירושלים:
(מד) כִּי יֵצֵא עַמְּךָ לַמִּלְחָמָה עַל אויְבוֹ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵם וְהִתְפַּלְלוּ אֶל ה' דֶּרֶךְ הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהּ וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִיתִי לִשְׁמֶךָ:
ולכן פסקו חז"ל: "היה עומד בחוץ לארץ, יכוין את לבו כנגד ארץ ישראל שנאמר 'והתפללו אליך דרך ארצם'. היה עומד בארץ ישראל, יכוין את לבו כנגד ירושלים שנאמר 'והתפללו אל ה' דרך העיר אשר בחרת'" (ברכות ל ע"א).
מכאן נוהגים כל בית ישראל כי מי שנמצא בחצי הצפוני של העולם, מפנה את גופו לכיוון דרום כדי שפניו יהיו נגד ארץ ישראל. ומי שהוא בחצי הדרומי של העולם, מפנה את גופו לכיוון צפון כדי שפניו יהיו כנגד א"י. ומי שהוא במזרח העולם, מסדר שגופו יהיה פונה בתפילה לכיוון מערב, מול א"י. ומי שהוא במערב העולם, מפנה גופו לכיוון מזרח, כדי שיהיה גופו מול א"י (רמב"ם הל' תפילה פרק ה, שו"ע או"ח סי' צד). ולכן ירושלים נקראת "תלפיות", כלומר "תל שכל פיות פונים לו" (ברכות ל.). ובכן כיצד יעלה על הדעת שמי שכבר נמצא בארץ הקודש, והוא קרוב אל שער השמים, יעזוב את המקום כדי להתפלל בארצות ניכר, על אדמה טמאה? ודאי דבר כזה לא עלה על דעת ר' נחמן זצוק"ל.
גדול בישראל שמו של ר' יעקב עמדין, והמפורסם אינו צריך להוכחה. והוא פוקח את עינינו בסגנון בהיר שלו: "ידוע שחובת המתפלל לכוין גופו כנגד ירושלים וכו'. ולא יספיק הרושם והרמז שאנו עושים לזכר ודוגמא בעלמא אלא היכא דלא אפשר. אז תעלה לנו הכוונה והמחשבה הטובה ותצטרף למעשה הנמנע [מאותו המתפלל] מפני האונס והסכנה וכו'. אמנם לא ישובח ולא תועיל הכוונה במקום שאין טענת אונס גמור. ולזה צריך כל אדם מישראל לעשות בלבו הסכמה קבועה ותקועה לעלות לדור בארץ ישראל ולהשתוקק להיות זוכה להתפלל שם לפני היכל מלך; אע"פ שחרב, לא זזה שכינה ממנו" (סידור ר' יעקב עמדין, מהד' אשכול, ח"א עמ' מג). וחזר על זה שם (בעמ' נ') "חזרנו לענין, מי שעושה בלבו הסכמה מוחלטת לעלות לא"י כשתשיג ידו, ומתעכב בחו"ל מפני ההכרח, אז (!) תועיל לו כוונתו הטובה ותעלה לו, ותקובל תפילתו כאילו עומד בא"י נגד שער השמים".
הרי כותב דברים כדרבנות: "לא תועיל הכוונה במקום שאין טענת אונס גמור". ושוב: " אז (!) תועיל לו כוונתו הטובה ותעלה לו, ותקובל תפילתו". זאת אומרת מי שיכול לעלות ואינו עולה לא"י, כל מה שהוא מפנה גופו לכיוון א"י הוא מעשה לעג, פולחן חיצוני, כי הרי אין לבו שם. ואיך תגיע תפילתו לשער השמים? והרי כך מפורש במדרש (תהלים, מזמור צ"א) על הפסוק "ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלוהים וזה שער השמים" (בראשית כח, יז). "מכאן אמרו: כי כל מי שהוא מתפלל בירושלים כאילו מתפלל לפני כסא הכבוד, ששער השמים הוא שם, ופתח פתוח לשמוע תפלה, שנאמר "וזה שער השמים" עכ"ל. ובכן העוזב מקום סגולה עליונה לתפילה, עיר הקודש ירושלים, והוא מפנה עורף וחוזר אחורה לצאת לחו"ל (ובמיוחד שכביכול הולך לארצות הגוים דוקא כדי שיקובלו תפילותיו) ודאי עושה נגד הדרכת התורה. מה נאמר על זה אם עושה זאת אפילו בראש השנה, שאז זקוקים אנו לתפילה אמיצה ומוצלחת ביותר להועיל לנו לכל השנה?!
יש הבנה בנגלות התורה. ויש הבנה בסתרי התורה. ודאי אלו שיודעים פנימיות התורה הם במעלה העליונה להדריך לאחרים, לייעץ ולהועיל לאחרים. מגדולי המקובלים הקדמונים, מתלמידי הרשב"א, היה ר' יוסף ג'קטיליה. דבריו כה עליונים שבשתי הלכות פסק כמוהו ר' יוסף קארו בבית יוסף ושו"ע שלו (לענין תפילין במוסף ראש חודש, ולענין ברכת הירח רק אחרי ז' ימים). והרי מכאן שהוא בר סמכא.
ר' יוסף ג'קטיליה כותב בענין מעלת התפילה בא"י. ובהמשך דבריו כותב: "אבל כשישראל בחו"ל, כמה מערערים וכמה מקטרגים [כלומר מלאכי מעלה, השוטנים את ישראל] אצל תפילות הציבור, כל שכן אצל תפילת היחידים. שהרי כשישראל הם בחו"ל הם ברשות שרי האומות [הערת המעתיק: עיין רמב"ן, ויקרא יח, כה] ואין דרך לעלות תפילתם, שאין שערי שמים אלא בארץ ישראל! וכן הוא אומר ביעקב 'מה נורא המקום הזה, אין זה כי אם בית אלוהים וזה שער השמים'. ואם כן בחו"ל הכל סתום אצל השמים. וכו' וכו'. וכל המקטרגים של ישראל [כלומר המלאכים] בארץ האומות, כולם עומדים בין הארץ והשמים, כדמיון כותל ומחיצה להפסיק בין ישראל לאביהם שבשמים, והם נקראים "ענן המפסיק" וכו'. המבין פסוק זה יבין כמה מחיצות מעכבות בגלות". וכו'.
[וממשיך דבריו:] "דע כי תפילת א"י דומה למי שהוא צריך לדבר עם המלך וביתו קרוב למלך, ואין שטן ואין פגע רע ולא משחית בדרך. ותפילת חוצה לארץ דומה למי שצריך לדבר עם המלך וביתו רחוק מאד מן המלך, ויש בדרך כמה ליסטים, וכמה פגעים רעים וכמה חיות רעות. עתה ראה כמה אדם צריך ליזהר כדי שימלט מנזק הדרך. [ומסיים ענין זה] "דע כי כמה מעכבין ומקטרגים יש לתפילות ישראל, כשהן הולכות [מחו"ל] לירושלים, ע"י הכוחות הטמאות של עובדי כוכבים. ולפיכך יש לך להתבונן כמה אנו חייבים לטהר עצמנו ולהתכוון בתפילותינו בהיותנו מתפללים בחו"ל כדי שנהיה ראויים להתקבל לפני השי"ת". ("שערי אורה", סוף הספירה התשיעית).
אין לי ספק כי הרב הגדול, הרב משה מטראני (המבי"ט, בן דורו של ר' יוסף קארו) ראה דברים אלו הנ"ל של ר' יוסף ג'קטיליה, ועל פי זה כתב בספרו "בית אלוקים" (שער התפילה, פרק חמישי) כי גם הנמצא בחו"ל, ככל שהוא קרוב יותר לא"י יש פחות מקטרגים מלמעלה על תפילתו. ולכן גם הנמצא בחו"ל אל לו להתרחק למקום גיאוגרפי רחוק עוד יותר! (לעניננו: אוקראינה).
אותם "בעלי תשובה" הרוצים קרבת ה', דואגים על חטאיהם שעשו בהיותם חילונים. מה שמיוחס להרב מוהר"ן שהוא הבטיח להוציא אותם מגיהנם, פועל עליהם השפעה חזקה ביותר. אבל יש להם להתבונן כי לא ייתכן שיצליחו ע"י עבירה, שעוזבים את ארץ הקודש ומקום הנורא ההוא ירושלים ששם שער השמים. כיצד נעשה מצוה ע"י עבירה? ובמיוחד שלפי תנאי הנסיעה בימיו של מוהר"ן, לא היתה אפשרות לבני א"י לבוא עד אומן (לא היו אניות נוסעים בתחבורה מסודרת, וגם היו שודדי ים בדרך שתפשו יהודים ומכרו אותם כעבדים או עבור פדיון נפש בכסף רב). ודאי כי כוונת מוהר"ן היתה שיבואו אליו אנשים ממרחק סביר של שלושים או ארבעים ווערסט (ק"מ).
גם ידוע כי יש קבוצה (אמנם קטנה) של כמה מחסידי ברסלב הנמנעים מלצאת לאומן, והם מתפללים בבית כנסת ברסלב שבעיר הקודש ירושלים. הם הם המקיימים בחרדת קודש דברי חז"ל בגמרא שיש לעשות כל מאמץ להגיע לשער השמים, זו ירושלים, או לפי דברי המבי"ט להיות כמה שאפשר קרוב לו. אבל לצאת מאדמת הקודש? הס מלהזכיר. ועליהם אני ממליץ הלכה שאמרו חז"ל לענין חלוקת "פאה" ממה שגדל באילנות. ידוע כי עץ אגוזים הוא גבוה וחלק, וקשה לטפס עליו להגיע לענפיו, כי חלק מהמטפסים עליו יחליקו ויפלו. כאשר באים מאה עניים כדי לקבל מתנות עניים, רובם דורשים מבעל העץ שהוא עצמו (או שלוחו) יטרח ויעלה למעלה, יקטוף אגוזים ויוריד למטה, ויחלק בין המאה בצורה מסודרת. אבל אותו עני שהוא בריא, צעיר ורענן, הוא מכחיש אותם ואומר שאין זו מחובת בעל העץ, אלא כל עני יטפס ויקח לעצמו. והמוכשרים ירוויחו. אומר ר' שמעון (בר יוחאי) "אף בחליקי אגוזים, אפילו תשעים ותשעה אומרים 'לחלק' (ח' מנוקדת פתח) ואחד אומר 'לבוז' [כל אחד יחטוף ביזה לעצמו], לזה שומעים שאמר כהלכה!" (פאה, פ"ד מ"א).
כלומר כשהדין ברור, אין ללכת אחרי הרוב, כי טועים הם. גם בעניננו, אותם מקצת חסידי ברסלב האוחזים בשיטה שאין לעזוב את ארץ הקודש [כי לדעתם ר' נחמן מעולם לא התכווין לזה] הם הצודקים, ולא הרוב אפילו יהיו מאות ואלפים.
ועל הענין שב"שערי תשובה" (לשו"ע או"ח סי' תקס"ח) ו"שדי חמד" הביאו דיעה כי אין איסור לצאת לחו"ל לקברי צדיקים, כבר בארנו במאמר קודם כי דבריו בנויים על טעות מצערת. אותו אחרון חשב כי כמו שיש כהנים הפוקדים קברי צדיקים, גם טומאת חו"ל מותרת להם. אבל מה לעשות? גם לכהנים זוהי עבירה גמורה, כדברי כמעט כל הפוסקים. וממילא אין לו שום ראיה להיתר יציאה לחו"ל. בביטול הראיה בטל לימוד זכות שלו. עיין דברי הגאון ר' יצחק יוסף (בנו של ר' עובדיה) בספרו "שארית יוסף", חלק ב, עמ' נד. [ומה שהחיד"א מביא בספר "ברכי יוסף", איננו לראיה שסבור כמותם אלא הוא מפנה לשם בקיאות בלבד. כך כתב "בן איש חי" (שו"ת רב פעלים ח"ד חלק יורה דעה, סי' כח). והרב "שדי חמד" אמר זאת על עצמו על כל מה שכתב בספרו (כללי הפוסקים, סי' טו ס"ק ו)].
חזרנו לענין. אינני יודע אם שכנעתי יהודים שהם "חדשים מקרוב באו" ורחוקים מריח התורה. אבל ירא שמים ובן תורה בודאי יחוש לדברינו, ולא יצא מא"י, ואפילו כדי להתפלל. בפרשתנו כתוב "תשא ובאת אל המקום אשר יבחר ה'" (דברים יב, כו). איזה מקום הוא זה? זהו ירושלים, ולא אומן!
עוד עיין קישור למאמר קודם: "יציאה לאומן, מעשה ראוי או לא?
עוד קישור מאמר: עוד בירור בענין היציאה לחו"ל לבקר קברות
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
