ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- ראה
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל
"רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה: אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם".
והקללה – כשאדם חושב שהוא יכול להתעלם מאלוקים ולהצליח. הפסוקים הללו הם ארבע פסוקים אחרי פרשת "והיה אם שמוע" שמלמדת אותנו את הכלל שעל פיו פועלת ההיסטוריה של עם ישראל. על בשרינו הרגשנו איך זה עובד, כשהיינו עם מוסרי, ערכי והגון שמענו לדבר ה' – ניצחנו והצלחנו. כשאימצו לעצמינו את ההתנהגות והתרבות של ארם, אדום, עמון, מואב, כנען ואחר כך אירופה ותרבותה - כשלנו, נפלנו ושילמנו מחיר כבד.
האם באמת "צדיק ורע לו"? יש כאלה שרגילים לומר: "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו". כאילו זו הדרך הרגילה של העולם. וזה ממש לא מה שכתוב בתורה. מי שחושב שהעולם מתנהג בדרך של "צדיק ורע לו רשע וטוב לו" אומר כי אם אתה רוצה שיהיה לך טוב – תהיה רשע. א] זה לא נכון. התבוננות קלה במציאות תלמד אותנו את ההפך הגמור. ב] זה בדיוק ההפך מכל מה שאומרים בקריאת שמע ובמקומות רבים בפרשיות ראה, עקב וכד': "והיה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה - וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ".
אומר האר"י ז"ל: " לרוב העולם מי ששומר המצווה - יהיה לו טובה ויחיה, לכן אמר לשון רבים "תשמרון" "למען תחיון" כי בכלל הוא כן. ואם פרט אחד או שנים יוצא מן הכלל הזה ויהיה 'צדיק ורע לו' אין זה כי אם נסיון. לזה אמר הפסוק:
"וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הוֹלִיכֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ,,, וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם".
ייסורים של גאולה?
מסביר האר"י בהמשך דבריו כי לפעמים רואים מישהו סובל למרות שלא חטא, בהרבה מקרים זה כמו הצער כמו של אשה שעומדת ללדת, גופה מתרחב כדי שתוכל ללדת. כל הצירים נועדו למען הלידה והחיים החדשים. כך גם מספר לנו הפסוק על הייסורים שהיו לעם ישראל בדרך בצאתם ממצרים. הצורך להתרגל למציאות אחרת מהעבדות שהייתה להם במצרים. היציאה מההרגל הזה הייתה בשבילם עינוי. הדוגמה של הפסוק לעינוי היא "אכילת המן". הלחם הכי נקי שיש. אוכל שמכיל את כל הטעמים שבעולם. כמו חלב של אמא שמניקה את בנה שמכיל את כל הצרכים של התינוק. כל הויטמינים. לא חסר לא ויטמין א' ולא ויטמין ב'. "כאשר ישא האומן את היונק".
בני ישראל קצו בו. "ונפשנו קצה בלחם הקלוקל". בשבילם הוא עינוי "וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן" ולמה זה עינוי? כי לא הורגלת בו. בגלל ש"לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ". "כי דרך העולם להיות חביב יותר המאכל שהורגל בו ואם יביאו לפניו יותר חשוב, אינו חביב עליו לפי שלא הורגל בו. כן העניין כאן ומה גם להיותו רוחני". (ליקוטי תורה עקב). זה נקרא יסורין של גאולה. ארץ ישראל נקנית ביסורין. ואת היסורין הללו לרוב מביא האדם על עצמו שלא רוצה לצאת מהגלות ומשלם על כך מחיר כבד. ייסורי ההצמדות לגלות יכולים להשפיע גם על מי שלא היה אשם באופן אישי.
יחיד סובל יחד עם הכלל – יש אנשים שסובל ביחד עם הציבור שהוא חי בתוכו, כמו שקרה עם משה רבינו: "וַיִּתְעַבֵּר ה' בִּי לְמַעַנְכֶם וְלֹא שָׁמַע אֵלָי". ש"גזר ה' בגזרת המרגלים גם על משה שימות במדבר". (אור החיים דברים א לז). מה היה החטא? שבני ישראל לא רצו את הגאולה בחטא המרגלים. לא רצו להגיע לארץ ישראל. אמרו "נתנה ראש ונשובה מצרימה". לא התרגלו לגאולה, רצו את מצרים. משה יחד איתם. משה למד בסנה על הכלל שאלוקים מנהיג בו את העולם "עימו אנכי בצרה" וגם הוא הלך יחד עם ישראל בצרתם. "בכל צרתם - לו צר".
במי מריבה היה יכול משה לתקן את הקלקול של חטא המרגלים לכולם, ולא תיקן. היה משה יכול להראות להם שאלוקים מנהיג אותם כאשר ישא האומן את היונק. להראות להם בחוש את המציאות של: "וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר: חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן וכו'". (דברים לב) אבל זה לא קרה והם המשיכו לחשוב שאלוקים שונא אותם. הם לא חשו שאלוקים נושא אותם "כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת בְּנוֹ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֲלַכְתֶּם עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה: לא האמינו בו ולכן לא רצו להכנס לארץ. (דברים א).
גַם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם יִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֵאלֹהֵיהֶם
הקרבת ילדים
כשמשה מזהיר את בני ישראל לפני כניסתם לארץ הוא אומר להם אל תסחפו אחרי תרבות האלילים של כנען שנראית נוצצת מבחוץ. אלילי כסף וזהב. תזמורת ומוסיקה. נוי ויופי. בפנים זה רע. "כִּי כָל תּוֹעֲבַת ה' אֲשֶׁר שָׂנֵא עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם כִּי גַם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם יִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֵאלֹהֵיהֶם".
משה אומר להם שלפעמים העמים מראים את עצמם כאילו הם רחמניים, "איך מעשרים את התבן ואיך מעשרים את המלח?" אבל דעו לכם שיש בתרבות שלהם אכזריות גדולה. שימו לב להתנהגות העמים הללו, לא ליופי של האלילים שלהם. שים לב שהם מקריבים אל ילדיהם לאלילים שלהם. כל ילד שבוכה בלילה ומעצבן את ההורים שלו, יכול למצוא את עצמו בתור קרבן לאיזה מולך. כהני הבעל גורמים להורים להרגיש טוב עם זה, הם הקריבו קרבן. זה נשמע לנו אכזרי אבל התורה מלמדת שזו הייתה דרך מקובלת אצל עמי כנען. ההיסטוריונים אומרים שכל עובדי האלילים באזור היו עושים כן ללא יוצא מן הכלל. לאורך הדורות מצאו כך את מותם עשרות מליוני ילדים מסכנים באש האכזרית של הבעל והמולך.
על זה אומר הנביא הושע (ה) "וְשַׁחֲטָה שֵׂטִים הֶעְמִיקוּ". הגמרא במסכת סנהדרין (קב/א) אומרת על הפסוק הזה: "אמר רבי יוחנן אמר הקדוש ברוך הוא הם הֶעְמִיקוּ משלי. אני אמרתי כל שאינו עולה לרגל עובר בעשה. והם אמרו כל העולה לרגל ידקר בחרב". פירוש - "שֵׂטִים" הם אלו שסטו מהדרך. האנשים האלו מבקרים את היהדות כאילו היא לא מספיק אנושית. אבל הם בביקורת שלהם ובדרך שלהם העמיקו את עומק השחיטות שלהם. כל כך הרבה אנשים הרגו הקומוניסטים בשם הרעיון שלהם לשווין וצדק חברתי. עשרות מיליונים. ולא רק הם.
על פי אריסטו מוסרי לנטוש ילדים
ההיסטוריונים מזכירים את היווני והרומאי שהיו עם מוסרי. יסוד הדמוקרטיה. העמים הללו היו רואים הרג תינוקות כדבר מוסרי ואף הכרחי. אחד מהוגי הדעות בעל ההשפעה הרבה ביותר בהיסטוריה האינטלקטואלית המערבית, אריסטו בכבודו ובעצמו, מנמק בעקרונות רעיונותיו שהריגת ילדים נחוצה לתפקודה התקין של החברה. וכך כתב: "חייב להיות חוק שאוסר לגדל ילדים חולים או בעלי מום. ובכדי למנוע את התרבות האוכלוסייה, כמה ילדים מוכרחים להינטש משום שחייב להיקבע גבול לכמות האוכלוסייה במדינה".
כשאריסטו אומר "להינטש". הוא מתכוון לנוהג הרומי להניח ילדים לא רצויים על ערימת אשפה. רובם הגדול היו נטרפים על ידי בעלי חיים. בעלי המזל שבניהם היו נאספים על ידי סוחרי עבדים שהיו מגדלים אותם לעבדות. המסכנות ביותר היו הבנות. הסיכוי של בת רומאית לשרוד היה אפסי. ארבע חמישיות מבין הבנות הנולדות היו ננטשות או מוקרבות לאלילי יוון ורומא. רק חמישית הייתה זוכה לגדול בחיים כבת חורין.
אבירי החסד שמעודדים רצח עוברים
ההמשך של אותה אידיאולוגיה קיים היום אצל אנשים שמגדירים את עצמם כ"אבירי זכויות האדם". הסימן המובהק שלהם הוא שהם מעודדים "רצח מתוך רחמים". הם גם מעודדים נשים בשם האנושיות להרוג עוברים, לרוב גם בניגוד לחוק. מקימים ועדות של מומחים שמתירות את הרצח הזה וקוראים לו בשפה יפה - "הפלה".
זה מזכיר את הנוהג שהיה ביפן לפני כמה עשרות שנים. כשהמיילדת הייתה שואלת את האמא אם היא רוצה את הילד. אם נולדה בת לא רצויה, או ילד לא רצוי היו מניחים לו מטלית לחה על החוטם, עד מוות. קראו לזה בשם יפה: "דילול". כאילו מדללים את הענפים שעל העץ לשם צמיחה מוגברת. היום חותכים עובר חי לחתיכות ואומרים שזה רק "הפלה" לא "רצח" חלילה. רק הפלה. כמובן בשם זכויות האדם. מה ההבדל?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
