ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- שער לדין
- משפחה חברה ומדינה
- דיני ממונות וצדקה
- עובד ומעביד
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל דהאן זצ"ל
בברייתא בגמרא (בבא מציעא עט:) נאמר: 'תנו רבנן: השוכר את הספינה ופרקה לה בחצי הדרך - נותן לו שכרו של חצי הדרך, ואין לו עליו אלא תרעומת'. הגמרא מסבירה, שמדובר במקרה שבעל הספינה לא מפסיד הפסד כספי מסיום השכירות באמצע, אם כי תיגרם לו טירחה במציאת שוכר חדש לספינה.
דהיינו, שלמרות שאדם שכר ספינה למלאכה מסויימת, הוא רשאי לסיים את השכירות באמצע המלאכה, אם אינו גורם הפסד ממוני לבעל הספינה. הטור (חושן משפט סוף סימן שיא) מסיק מכאן, שכל אחד מהצדדים יכול לסיים עיסקת שכירות, אם אינו גורם הפסד ממוני לצד שכנגדו. אילו התחלת המלאכה היתה כקנין גמור, לא היתה אפשרות לחזור, ללא הסכמת הצד השני, וקנין מחודש, אף אם לא נגרם הפסד ממוני.
בגמרא מבואר, שלגבי חלק מעיסקאות השכירות, האבחנה בין התחלת מלאכה לקנין בחפץ חדה עוד יותר. הגמרא (שם עו: - עז.) מציינת, שישנו הבדל בין שכירת פועל שכיר ובין שכירת פועל קבלן. פועל קבלן רשאי לחזור בו, רק כאשר אינו גורם הפסד לצד השני. הדוגמא בגמרא היא של אדם ששכר פועלים לקצור את שדהו תמורת 8 סלעים. הפועלים חזרו בהם לאחר שעשו מחצית מן העבודה, ועלות השלמת העבודה היא 5 סלעים. נמצא, שאם בעל הבית ישלם לפועלים עבור חצי העבודה על פי השער שהבטיח להם, יגרם לו הפסד. שכן הוא ישלם להם 4 סלעים, ועבור יתרת העבודה יצטרך לשל ם עוד 5 סלעים - סה"כ 9, שזה יותר ממה שהתחייב מראש לשלם. כיוון שמדובר בפועלי ם שנשכרו לעבודה קבלנית, יהיה בעל הבית רשאי לנכות להם משכרם, כדי שלא יפסיד. יש לציין, שמדברי הטור בסימן שיא שהבאנו, משתמע שהפועלים רשאים לכתחילה לחזור בהם, אם הם מוכנים לשלם את ההפסד שנגרם לבעל הבית.
אולם, כל האמור הוא רק בפועל קבלן. פועל שכיר רשאי לחזור בו, מבלי להפסיד משכרו, גם אם הדבר גורם הפסד לבעל הבית. לכן, בדוגמא שהצגנו מקודם, אם מדובר בפועל שכיר, הוא יקבל שכר חצי העבודה - 4 סלעים - ובעל הבית יצטרך לשאת בהפסד. הגמרא (שם י.) מנמקת את הזכות של הפועל השכיר, על פי הפסוק בויקרא (כה, נה): 'כי לי בני ישראל עבדים' ודורשת הגמרא: 'עבדי הם, ולא עבדים לעבדים'.
משמעות דרשת הגמרא היא, שאילו דינו של הפועל השכיר היה כשל פועל קבלן, הרי הפועל השכיר היה נחשב 'עבד' של בעל הבית, ואסור ליהודי להיות עבד של איש, מלבד של הקב"ה. יש שתי אפשרויות להבין, כיצד שינוי דינו של השכיר, גורם לו להפסיק להיות עבד:
א. העובדה שהשכיר רשאי לחזור בו בחצי היום, נובעת מכך שעיסקת שכירות במהותה היא עבדות. לכן, כדי להימנע מהאיסור שבהיותו עבד של אדם, נתנה התורה רשות לפועל לחזור בו.
ב. העובדה שהשכיר רשאי לחזור בו בחצי היום היא סימן לכך, שבאופן מהותי, עיסקת שכירות מלכתחילה איננה עבדות.
לכל אחת מהאפשרויות בסיס בדברי הראשונים והאחרונים. ונציג כמה מן הנפקא מינות בין שתי האפשרויות:
האם אסור להיות פועל - המרדכי (בבא מציעא סימן שמו) כותב, שמותר לאדם להשכיר עצמו כשכיר, ואין בזה איסור משום 'כי לי בני ישראל עבדים'. אלא שכתב, שהחילוק בין שכיר ובין עבד הוא, ששכיר נשכר לשלוש שנים, ואילו עבד נשכר לשש שנים, וראיה לדבר, שעל העבד נאמר 'כי משנה שכר שכיר עבדך', ואם כן, כיוון שעבד עובד שש שנים, משמע ששכיר עובד ג' שנים. ולכן, שכירות יותר מג' שנים, אף שאינו עבד גמור לכל הלכותיו, יצא מתורת שכיר, ועובר על כי לי בני ישראל עבדים. כלומר, המרדכי אומר שביסודו של דבר, עיסקת שכירות יש לה פנים של איסור, אלא שאין זה בכל שכירות, אלא רק בשכירות ארוכת טווח - שלוש שנים לפחות. לעומת זאת, מדברי התוספות (בבא מציעא י. ד"ה כי) נראה, שעצם הרשות לחזור מנתקת כל קשר בין שכירות פעולים ובין המושג של עבד. עיינו בשו"ת במראה הבזק ח"א תשובה מ' ובהערה 4 שם.
המניע לחזרה - הטור (סימן שלג סעיף ב) מביא את דברי ר"י, שכתב שאם הפועל רוצה לחזור בו משום שהשכר עלה, וכעת אינו מוכן לעבוד בשכר הזול, אין שומעים לו. הב"ח כותב, שהסברא היא, שהרי פועל זה אינו מעוניין להפסיק להיות עבד, אלא רק לעבוד תמורת שכר גבוה יותר, והרשות שהעניקה התורה לפועל לחזור בו, היא רק בתנאי שהוא רוצה להפסיק להיות עבד.
בשו"ת חוות יאיר (סימן קו) דן במקרה דומה - אשה שעבדה כמשרתת, רוצה להפסיק לעבוד אצל בעל הבית, ולעבור לעבוד אצל אדם אחר. החוות יאיר נוקט, שהיות שישנו הדין של 'כי לי בני ישראל עבדים', אין למשרתת שום התחייבות, והרי היא רשאי לחזור בו בכל מקרה. בפת"ש (סק"ד) ציין, שלכאורה דברי החוות יאיר אינם מתאימים לשיטת ר"י.
עשו קנין על התחלת המלאכה - הנפק"מ השלישית שנדון בה, קשורה לדברים שפתחנו בהם - אחת הדרכים ליצור עיסקת שכירות פועלים היא ע"י קנין. הריטב"א (שו"ת סימן קיז) כותב, שאם שכיר נשתעבד בקנין, הוא אינו רשאי לחזור בו, והדין של 'כי לי בני ישראל עבדים' נאמר רק בפועל ששעבודו נובע רק מתחילת מלאכה.
הש"ך (חושן משפט סימן שלג סקי"ד) חולק על הריטב"א. הש"ך טוען, שכיוון שהתורה רצתה ששכיר לא יהיה עבד, היא נתנה לו את האפשרות לחזור. יצירת שכירות שבה הפועל אינו רשאי לחזור גורמת לפועל להיות עבד. ה'התנגדות' של התורה לכך ששכיר יהיה עבד גורמת לכך, שגם כאשר השכיר רוצה להיות כעבד דהיינו שעושה מעשה קנין על כך שלא יוכל לחזור, הוא אינו רשאי לעשות כן, וממילא הקנין לא מועיל.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
