ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- אמונה
- מוסר מלכים
- הלכה מחשבה ומוסר
- הדרכות ונושאים בעבודת ה'
- מוסר
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל דהאן זצוק"ל
והנה אין ספק שיש בכל דור ותקופה, אנשים צדיקים וחסידים, שהגיעו לשיא השלימות האנושית ולפסגת האמת המרכזית שהיא יראת הרוממות, וכל חפצם ורצונם לעשות רצונו יתב"ש, לא מפחד העונש ולא מאהבת השכר, אלא מפני שהוא אמת ותורתו אמת. וכמ"ש רבותנו הקדושים, עה"פ אשרי איש ירא את ה' במצותיו חפץ מאד, במצותיו, ולא בשכר מצותיו (ע"ז י"ט ע"א) כלומר מאהבה. ובשכלם הצח והבהיר השיגו את האמת הזאת, ע"י עמלם ויגיעם בתורה ובקיום מצוותיה, התבוננותם העמוקה בסתרי הבריאה והליכותיה, והסתפקותם במועט, ובזה זכו לגלות טפה מן הים מגדולתו ורוממותו יתב"ש, אשר אין להם חקר וגבול. ויראה זו שהיא חזקה ואיתנה כצור חלמיש, ששרשיה שתולים עמוק עמוק בלבם הטהור, כל חליפות תבל וחציו השנונים אין בכחם להזיזם מיראתם תומתם ואמונתם. לא כן יראת העונש, עלולים פגעי הזמן ותמורותיו להחלישה, ולפעמים גם למוטטה כליל.
אמנם להגיע לרמה נשגבה זו של יראת הרוממות, צריך שלשה תנאים יסודיים, ובלעדי שלשתם א"א בשו"פ ואופן להגיע אליה, והם:א. ידיעת התורה וקיום מצוותיה בתמימות.ב. התעמקות שכלית בפעולותיו יתב"ש.ג. התרחקות מהבלי העולם. והרי ביאור הדברים בקצרה.
א. ידיעת התורה וקיום מצוותיה בתמימות. ההגיון הבריא מחייב שאדם הרוצה למצוא חן בעיני המלך ולהתקרב אליו, עליו לדעת שלשה דברים. א. רצון המלך המתבטא בידיעת חוקיו. ב. ביצועם מרצון וללא כל כפיה. ג. מתוך הכרה שבזה הוא עושה רצון המלך. והנה רצון המלך העליון יתב"ש גלום בתוה"ק ובפירושה תורה שבעל פה, הכוללת תרי"ג מצוות, ומתחלקת לשלשה חלקים, שהם: א. מצות מקובלות שאין האדם יכול להשיגן בשכלו, כגון ציצית, תפלין, מילה, סוכה, וכדומה, ואלה נקראות בשם "עדות" כי הן עדות על אלהותו יתב"ש, או על בריאת העולם, כגון שבת, שמיטה, יובל. ב. מצוות מושכלות שהאדם יכול להשיגן בשכלו, כגון גזל, אונאה, גניבה, רציחה, וכדומה, ואלה נקראות בשם "משפטים". ג. מצוות חוקיות שאין טעמן נגלה, כגון כלאים, בשר בחלב, שעיר המשתלח, פרה אדומה, ואלה נקראות בשם "חקים" (ראה רבינו בחיי ז"ל פרשת חקת). וא"כ האדם אשר רוצה באמת להתקרב אל המלך יתב"ש, עליו לדעת את מצוות התורה שהן רצונו הפשוט והמוחלט, ולקיימן ללא כל היסוס ופקפוק, מתוך כונה שבזה הוא עושה רצונו יתב"ש.
ב. התעמקות שכלית בפעולותיו יתב"ש. נכון הדבר שהוא יתב"ש נסתר מצד אלהותו ונגלה מצד פעולותיו, ולכן בכל נוסח הברכות יש נגלה ונסתר. וברור מאד שכאשר יתבונן האדם ויתעמק במחשבתו, בפלאי הבריאה, צפונותיה והליכותיה, ובפרט אם יזכה לדעת קצת מהעולמות העליונים מעמדם ומצבם, אין ספק שכל עצמותיו יאחזמו רעד מפני רבון כל המעשים שבמאמר פיו ברא כל אלה, ובהשגחתו התמידית מקיימם, ואז מתוך התלהבות פנימית והתפעלות עילאית, יקרא בגרון מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית מלאה הארץ קניניך (תהלים ק"ד כ"ד), גדול אדוננו ורב כח לתבונתו אין מספר (שם קמ"ז ה'), כלומר א"א לספר תבונתו, כי אין לה קץ וגבול.
וכדברי המשורר הנשגב ר"י הלוי זלה"ה באחד מפזמוניו (המתחיל יה שמך ארוממך וכו', אומרים אותו ביום ב' של ר"ה) וז"ל: השתונן, והכונן, והתבונן בסודך, והבטת מה אתה, ומאין יסודך, ומי הכינך, ומי הבינך, וכח מי ינידך, והבט אל גבורות אל והעירה כבודך, חקור פעליו, רק אליו אל תשלח ידיך, כי תדרוש, בסוף ובראש, במופלא ובמכוסה, ע"כ. והרי ביאור דבריו ז"ל הגם שהם מובנים.
"השתונן והכונן" חדד שכלך והכינו, "והתבונן בסודך" והתבונן בהרכב גופך וסתריו העשוי בחכמתו יתב"ש הנפלאה והנעלמה, וכמ"ש המפרשים ז"ל עה"פ ומבשרי אחזה אלוה (איוב י"ט כ"ו) דהיינו כשהאדם יתבונן בהרכב גופו ונשמת רוח חיים אשר באפיו, מבלי שתהיה לו שליטה או דעה על הוויתו, קיומו, המשכו או חדלונו, יגיע להכרה בהשגחתו יתב"ש, ולמרות שהוא לא יודע ולא ידע לעולם משכנה המדוייק של נשמתו, צורתה, מהותה, איכותה וכמותה, עכ"ז הנו משוכנע למעלה מכל ספק באמיתות מציאותה. "והבטת מה אתה ומאין יסודך" והסתכל כמה כחך דל שאין לך כל שליטה על קיומך כאמור, ומאין נוצרת, "ומי הכינך ומי הבינך וכח מי ינידך" ומי הכינך על מתכונתך, ומי נתן בך בינה, ואיזה כח מניע כל אבריך.
"והבט אל גבורות אל והעירה כבודך", וראה גבורות הבורא יתב"ש שעשה כל אלה, והעיר נשמתך מתרדמתה לשוב בתשובה ולשבח ולפאר ליוצר הכל ב"ה. "חקור פעליו, רק אליו אל תשלח ידיך" חקור פעולותיו שמהם יתגלה לך כחו יתב"ש הבלתי מוגבל, רק אליו אל תשלח ידיך לחקור, והיינו, "כי תדרוש בסוף ובראש במופלא ובמכוסה" מה היה לפני בריאת העולם ומה יהיה אחר סוף העולם, כי הם דברים נבדלים ומכוסים ממך, ואין לך רשות לחקור בהם, וכמ"ש רז"ל במופלא ממך אל תדרוש, ובמכוסה ממך אל תחקור, במה שהורשית התבונן, אין לך עסק בנסתרות (חגיגה י"ג ע"א). כאשר יתעמק האדם בכל זה, תתעורר נפשו ותשתוקק להתקשרות הצורה ביוצרה להדבק בו יתב"ש, ולעובדו באהבה, ביראה ובשמחה, ולהודות לו, שזכה להיות משרת למלך הכבוד, אשר לו דומיה תהלה.
ג. התרחקות מהבלי העולם. האדם מורכב מחומר ורוח, והם גוף ונשמה. החומר נמשך אחרי תענוגי הגוף שהם הדברים הגשמיים, והרוח אחרי תענוגי הנשמה שהם דברים רוחניים. ולמלאת רצון שניהם לא יתכן בהחלט, ולכן טבעי הדבר שאם יתגבר החומר מכניע הרוח תחתיו, ואם יתגבר הרוח מכניע החומר תחתיו, כי כשזה קם זה נופל. וכבר אמרו הקדמונים, שמי ששקוע בהבלי העולם ורודף אחר תענוגותיו, ויחד עם זה רוצה ג"כ להתקרב אליו יתב"ש, דומה לאדם ששם בנחיריו קורט של חלבנה שריחה רע ומריח בשמים ושושנים, שריחה הרע של החלבנה לא נותן לו לשאוף אל קרבו ריחם הטוב של הבשמים, וכמה שיתאמץ לשאוף, שואף ביתר שאת ריחה של החלבנה, ורק אחרי שיוציא את החלבנה מנחיריו, ישאף ריחם הטוב והנעים של הבשמים. כן הדבר במי שרוצה להתקרב אליו יתב"ש ולהבין תעלומות חכמה וסתרי הבריאה, עליו לגרש מלבו כל תענוגי העולם, שבאמת אינם אלא הבל ומעשה תעתועים בעיני כל בעלי השכל.
ויראת הרוממות המתבטאת במחשבה, בדבור, ובמעשה, היא היראה הנדרשת מעם ישראל. וז"א יתב"ש ואהבת את ה' אלהיך, בכל לבבך, במחשבה, ובכל נפשך, בדבור, ובכל מאדך, במעשה (דברים ו' ה'). וכן צונו יוצרנו עוד באומרו יתב"ש, ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך, כי אם ליראה את ה' אלהיך ללכת בדרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך (שם י' י"ב), ר"ל להמנע מהעבירות שהן מצות לא תעשה, שבהן שייך יראה, ללכת בדרכיו, לקיים מצות עשה, שהן רצונו יתב"ש, ואח"כ תגיע לאהבה אותו אהבה שלימה, שהיא לעבוד את ה' במעשה, בכל לבבך, במחשבה, ובכל נפשך, בדבור.
תכלית הדברים. יראת העונש, אינה אלא כפרוזדור שדרכו נכנסים לטרקלין של יראת הרוממות, שהיא היראה האמיתית שכל איש יהודי חייב לשאוף להגיע אליה. וכמ"ש רז"ל, מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב (תדא"ר פכ"ה). והיא לעבוד אותו יתב"ש מאהבה שלא ע"מ לקבל פרס. ואעפ"י שבהכרה או בתת ההכרה, ברור כשמש שהקב"ה מעניש לרשעים ומשלם שכר לצדיקים, הכונה בקיום המצות וההמנעות מעבירות צריכה להיות רק לעשות נח"ר לפניו יתב"ש שהוא אמר ויהי, ומרומם על כל ברכה ותהלה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
