שלום בית | הרב מישאל דהאן זצוק"ל | בית המדרש

ספריה
מוסר מלכים

קטגוריה משנית

משפחה חברה ומדינה
שיעורים נוספים

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מישאל דהאן זצ"ל

3 דק' קריאה

יסוד הבריאה וקיום העולם מושתת על השלום. כי השמים והארץ כוללים יסודות מנוגדים בתכלית, השמים מאש ומים (חגיגה י"ב ע"א), והארץ כוללת אש, רוח, מים, עפר (ראה מו"נ ח"ב פ"ל), ובלי השלום, עמודי שמים ירופפו ומוסדות תבל ירעשו. וברצון הבורא יתב"ש העושה שלום במרומיו, עומדים וקיימים מבריאת העולם עד עצם היום הזה. ויתכן שגם זה כלול באומרם ז"ל המחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית (חגיגה שם ע"ב). וכן קיום כל העמים, ישובם, ושלותם, התקדמותם והתפתחותם, הכל תלוי בשלום, וכמ"ש רז"ל גדול שלום ששקול כנגד הכל, שאנו אומרים עושה שלום ובורא את הכל (במדבר רבה פי"א ט"ז). וגוף האדם עצמו, המורכב מארבעה יסודות הנ"ל, זקוק גם הוא לשלום ביניהם, ובלי שלום יתפרדו ולא יתלכדו ויהיה האדם לאין.
ואם השלום הכרחי בכל המציאות הכללית הקיימת, ק"ו למציאות הפרטית דהיינו בין איש לאשתו, שהם זקוקים לשלום כאויר לנשימה, ובלעדיו אין כל ערך ולא טעם לחייהם המשותפים, ובכלל חייהם אינם חיים. ועד היכן מגיע ערך השלום ומעלתו, שאפילו ה' יתעלה ויתב"ש, מחל על כבוד שמו הנכבד והנורא ברוך הוא, בכדי לעשות שלום בין איש לאשתו, כמ"ש רז"ל (סוכה נ"ג ע"ב ע"ש).
אולם השלום האמיתי יכון וישרור ביניהם, רק אם שניהם מתנהגים בכל אורחותם עפ"י הדרך הנכונה שהתותה לנו תורתנו הקדושה אשר כל דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, וכן עפ"י היחס והכבוד שההלכה קבעה. וכך הם הדברים "וכן צוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יותר מגופו, ואוהבה כגופו, ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי ממונו, ולא יטיל עליה אימה יתירה, ויהיה דבורו עמה בנחת, ולא יהיה עצב ולא רגזן, וכן צוו על האשה שתהיה מכבדת את בעלה ביותר מדאי ויהיה עליה מורא ממנו, ותעשה כל מעשיה על פיו, ויהיה בעיניה כמו שר או מלך, מהלכת בתאות לבו, ומרחקת כל מה שישנא. וזה דרך בנות ישראל ובני ישראל הקדושים והטהורים בזיווגן, ובדרכים אלו יהיה ישובן נאה ומשובח (הרמב"ם הלכות אישות פט"ו י"ט כ'). במשפטים קצרים ושקולים כלל רבינו הרמב"ם זיע"א תורה שלמה לחיים משפחתיים תקינים ומאושרים בהחלט, ואם יתנהגו עפ"י הדברים הנאמרים באמת מפיו הקדוש, בלי ספק שיעלה זיווגם יפה, ויהיה שלום בחילם שלוה בארמנותם. וגם אם לפעמים יתגלע איזה סכסוך קל ביניהם לעתים נדירות, כי רוח היא באנוש ומי יעצרנה, עכ"ז תכף משלימים ביניהם, והשלום והשלוה חוזרים למשכנם כבראשונה.
והנה הודיעונו רבותינו הקדושים ברוח קדשם, שאחד מהדברים שהאדם אוכל מפירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב, הוא הבאת שלום בין אדם לחבירו (פאה פ"א). ודקדקו בלשונם הטהור באומרם הבאת שלום, ולא אמרו לעשות שלום, להורות שיש לעשות כל המאמצים ולהביא עצות מרחוק ולשכנע בלשון רכה בכדי להשכין שלום בין אדם לחבירו (התפא"י שם אות ח'). וברור הדבר שזה כולל הבאת שלום בין איש לאשתו, אמנם למען לא תהיה מצוה הבאה בעבירה ויצא שכרו בהפסדו ח"ו, עלינו לחקור היטב אם הם מתנהגים עפ"י התורה, ובמיוחד אם הם מקיימים טהרת המשפחה, דהיינו, אם האשה סופרת כדין, וטובלת לנדתה במקוה טהרה של ארבעים סאה, שאם לא כן, אין זו מצוה אלא עבירה, ושומר נפשו ירחק משלום בית כזה. ראה מ"ש בס"ד במערכת ט', טהרת משפחה.
כלל הדברים, שמעלת השלום גדולה היא עד מאד, והוא יסוד וקיום כל המציאות כאמור. ולכן על האדם להשתדל בכל יכולתו להרבות שלום ולהשכין שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו כנז"ל. ועושה השלום במרומיו יתב"ש, ישפות שלום על עמו וצאן מרעיתו, וכמ"ש רז"ל לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר ה' עוז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום (סוף עוקצין).
* מתוך הספר "מוסר מלכים" בהוצאת משפחת הרב המחבר, להזמנות: 5244664 050.

שיעורים נוספים

מוסר מלכים