ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- אמונה
- מוסר מלכים
- הלכה מחשבה ומוסר
- הדרכות ונושאים בעבודת ה'
- מוסר
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל דהאן זצוק"ל
דבר ידוע ששני דברים הם המביאים את האדם לידי כעס, והם:א. פגיעה בכבודו.ב. פגיעה בממונו. ביאור הדברים:
א. הכעס הוא ענף מענפי הגאוה ותוצאה ממנה. כי העניו האמיתי אינו מתפעל מהכבוד, ואינו נעלב מאי-כבוד. וזה מפאת שהוא יודע האמת שאין כל ערך ממשי לכבוד המדומה. ורק מי שנגוע במחלת הגאוה המאוסה והנגעלת המחשיב את עצמו לאיש התפארת ורם המעלה, הוא הנעלב מכל דבר הנראה לו כפגיעה בכבודו, וחמתו בוערת בקרבו כאש מתלקחת וכרקב בעצמותיו, ולא ישקוט עד שיתפרץ כהר געש על כל מי שנדמה לו שממעט או פוגע בכבודו. ולו היה מתבונן בדעתו שאינו אלא גוש עפר יסודו מעפר וסופו לעפר, ושהוא חשוף לכל נגע ומחלה אשר יהפכו הדרת פניו וזיו תוארו ומראהו עד לבלי הכר, אז היה מכיר את ערכו הנכון והאמיתי שהוא אפס אפסים, וכל כעסו היה נמוג כענן בוקר.
ב. האדם השלם בדעתו, יודע היטב, שכל הקנינים הגשמיים הבל המה ומעשה תעתועים. ולא רק שהוא לא יכעוס על אבדנם, אלא אדרבא מודה ומשבח לו יתב"ש שלקח את רכושו כופר תמורת נפשו. וכמ"ש רז"ל עה"פ הודו לה' כי טוב, שגובה חובתו של אדם בטובתו, עשיר בשורו, עני בשיו, יתום בביצתו, אלמנה בתרנגולתה (פסחים קי"ח ע"א).
ועתה נסביר בס"ד הנזק העצום הנגרם לגוף ולנשמה בעטיו של כעס.
א. ברתיחות דמו הורס את בריאות גופו. גם אם יהיה מבנה גופו חזק ואיתן כצור חלמיש, וחסון כאלונים, יתמוטט ויהרס במשך הזמן, והרבה חלאים ומכאובים יהיו מנת חלקו, וכמ"ש כי לאויל יהרוג כעס (איוב ה' ב').
ב. ההפסד העצום הנגרם לנשמתו א"א לתארו במילים, או אפילו להעלותו על הדעת. ונאמנים עלינו דברי רבינו האר"י החי זיע"א, שאמר שהכועס נשמתו הקדושה מסתלקת ממנו ובמקומה באה נשמה אחרת מצד החיצונים רח"ל. וכן כל המצוות והמעשים טובים שעשה מעודו כולם נאבדים ממנו ויורדים לטמיון בידי הסט"א. ורק ע"י תשובה שלימה וחרטה מלאה ישוב הכל לאיתנו הראשון, ע"כ. ועיין בזוה"ק פר' תצוה קפ"ב ע"א ד"ה ברוגזיה ממש, ע"ש.
והנה אמת נכון הדבר שהרי האדם בשעת כעסו בועט בכל הקדוש והיקר לו לרבות בתורה ובמצוותיה. והסיבה היא, כי הנשמה הקדושה נסתלקה ממנו ובאה אחרת במקומה כאמור, והוא לא ידע ולא הרגיש בשינוי שהתחולל בנשמתו. וזה עומק דברי רז"ל שאמרו ברוח קדשם, כל הכועס כל מיני גהינם שולטין בו, ואפילו שכינה אינה חשובה כנגדו, ועונותיו מרובים מזכיותיו (נדרים כ"ב ע"א וע"ב), וכל הכועס כאילו עובד ע"ז (הרמב"ם הלכות דעות פ"ב ה"ג).
תכלית הדברים. הכעסן חייו אינם חיים, ואינו נסבל אפילו בתוך אנשי ביתו, וחוג משפחתו. ולכן האיש הירא וחרד לבריאות גופו ונשמתו יתרחק מהכעס הרחק כמטחוי קשת, ויברח ממנו כבורח מן האש או מן חית טרף. וירסן את עצמו ע"י לימוד בספרי המוסר והיראה לבל יטרוף נפשו באפו. כי כל קניני העולם הבל ואין בם מועיל, והתהלה והתפארת והכבוד יאותו רק למלך מלכי המלכים הוא מלך הכבוד סלה, יתב"ש לעולמי עד ולנצח נצחים.
הערה, מ"ש רבינו הרמב"ם, ואמרו חכמים הראשונים כל הכועס כאילו עובד ע"ז, כתב על זה בהגהות בני בנימין שם, שלא נמצא לשון זה בשום מקום שדברו חז"ל מענין הכעס, ע"ש. אולם ראיתי לג"ע בכסא רחמים אבות דר"ן פ"ג ה"ב, על מש"ש הקורע בגדיו בחמתו והמשבר כליו בחמתו סוף שיעבוד ע"ז, שכתב וז"ל כל הכועס כאילו עובד ע"ז, כמ"ש פ"ק דסוטה ד' ע"ב, ע"ש, ובנדרים כ"ב ע"ב ובח"א, והכא איסור מוסיף דעשה מעשה, ואמרו בזוה"ק דהוי כמקריב לע"ז, ולכן אמרו סוף שיעבוד ע"ז ממש, עכ"ל. ביאור דבה"ק, דאמרינן בפ"ק דסוטה, אמר רבי יוחנן משום רשב"י, כל אדם שיש בו גסות הרוח כאילו עובד ע"ז, וכו', רבי יוחנן דידיה אמר כאילו כפר בעיקר ע"ש וכפי מ"ש בפנים שהכעס הוא תוצאה מהגאוה כי שרשם אחד, א"כ הכועס כאילו עובד ע"ז. וכן אמרינן בנדרים כל הכועס אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו, שנאמר רשע כגובה אפו בל ידרוש אין אלהים כל מזימותיו ע"ש. כלומר בגודל כעסו וחרונו אין אלהים במחשבתו שחושב שאין אלוה בעולם, כמ"ש רש"י והר"ן והרא"ש שם, ע"ע. א"כ הרי מקור טהור ונאמן לדברי הרמב"ם, ודברי ג"ע הנ"ל הם קילורית לעין.
אלא שלשון הרמב"ם הידוע בדייקנותו הנפלאה, שכתב ואמרו חכמים הראשונים וכו', משמע שכך אמרו בפירוש, דאל"כ הו"ל לכתוב ומדברי חכמים הראשונים למדנו, או סגנון דומה. ואמנם אם נאמר שהרמב"ם ראה הזוה"ק בכ"י או ידע את זה ברוח קדשו, א"ש הכל, כי לשון זה ממש. נמצא בזוה"ק פרשת בראשית כ"ז ע"ב ד"ה ויצו ה' אלהים וכו', והא אוקמוה כל הכועס כאילו עובד ע"ז, ע"ש. ועיין בזוה"ק פרשת תצוה קפ"ב ע"א ד"ה ברוגזיה ממש ידע לי בר נש וישתמודע מאן איהו ע"ש, וכמו שציין כ"ז המגיה שם על דברי בני בנימין הנ"ל ע"ש. ולא נפלאת היא, וכמ"ש הרב מגדל עוז הלכות יסודי התורה פ"א הלכה י' ע"ש, ואכמ"ל.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
