ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ראש השנה
- ענינו של ראש השנה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל
מה הענין שמובא במאמר חז"ל הנ"ל "ספרי חיים וספרי מתים" פתוחים לפניו? כיון שכבר מתו, מה יש לשפוט אותם מחדש בכל שנה ושנה? עונה המלבי"ם כי יש השפעה מתמשכת לפעולות הטובות וגם לפעולות הרעות שהאדם ביצע. מי שלימד תורה לאחרים, בין בכתב ובין בעל פה, חניכים שהושפעו מדבריו מוסיפים לו זכות נוספת בכל יום ויום. לדוגמא הרמב"ם כתב ספרו לפני מאות שנים. אבל בכל יום שמישהו לומד בספרו ומתקדם בעבודת ה', הרי צריכים לדון שוב מה מעלתו ומה מדריגתו של הרמב"ם בעולם הנצחי. וכמו כן להיפך, אדם שחיבר ספר אפיקורסי או עם דיעות מושחתות ומזיקות, צריך לפתוח תיק אישי שלו מחדש בכל שנה ושנה לבדוק איזה עונש מגיע לו. המושג הזה שייך לא רק לכותבי ספרים, אלא כל אב ואם המלמדים לצאצאיהם, אין ההשפעה נעצרת שם אלא הרי גם הבנים והבנות מלמדים לצאצאים שלהם, וכך אחרי מאות פעולות מדור לדור. וכן כל שכן משפיע על שכנו, וכל חבר על חברו. והכל התחיל, בין לטובה ובין לרעה, מהמשפיע הראשון. ולכן גם המתים נידונים בראש השנה על סמך מעלתם ודרגתם של יוצאי חלציהם.
כיון שהנושא רציני מאד, ראוי לו לאדם לערוך חשבון נפש על מעשיו בעבר ולערוך תיקונים המתאימים, שהם [א] חרטה על העבר [ב] קבלה בלבו להיות בסדר בעתיד [ג] וביום הכפורים יבטא וידוי פה, בו הוא מוודא ומבהיר לעצמו במה בדיוק הוא נכשל כדי שיטכס עצה כיצד להנצל בעתיד.
אבל בימים אלו לא טוב הדבר להתרכז בבקשות פרטיות, בין בעניני בריאות ובין בעניני פרנסה או שום תועלת אישית. והרי "שכינה בגלות". כביכול יש צער גדול בעולם העליון על מצבם השפל של בני ישראל. כדברי "יסוד ושורש העבודה" (בן דורו של הגר"א) בענין שמיעת קול שופר (סדר זכרונות) "יתפלל במחשבתו שיחיש ה' וימהר להקים אתנו ברית עולם. ולא נהיה עוד חרפה בגוים, וקלס בעיני כל העמים. עשה זאת למען שמך הגדול שיתקדש לעיני הגוים, וידעו כי אתה ה' לבדך עליון על כל הארץ" עכ"ל.
רעיון זה מבואר יותר בדברי רמח"ל (תחילת "מאמר החכמה", ד"ה ובכן יתקדש שמך): "והנה תיקון עולם הוא שיהיה הטוב שולט והרע נכפה; ובמין האנושי ישראל שולטים ואומות העולם משתעבדים תחתיהם. והנה בהיות הדבר כן, הנה טוב לכל. כי הנה הקדושה מאירה בישראל ומתחזקת בם. ובהיות אומות העולם משתעבדים תחתם, נתקנים על ידם ונמשך להם מן הקדושה ההיא. אך אם אומות העולם מתפרצים מתחת יד ישראל ושולטים, וישראל נכנעים, הנה ישראל מפסידים ואומות העולם עצמם מפסידים וכו' [שהם] מיטמאים והולכים ומתרחקים מהטוב. וסיבת שני המצבים האלה הוא התגלות מלכות יתברך בעולמו או התעלמה" עכ"ל לעניננו.
מבינים אנו בזה כי עיקר כל תפילותינו בימי ראש השנה היא לפרסם כבוד מלכותו של ה' בעולם. כמו שכתב הגר"א (על משלי כז, כז) שיש לה' ממלכה (על ישראל), אבל הוא רק מושל בגוים. "מלך" נקרא כשהומלך בהסכמת האזרחים (ברכות נה ע"א), כי הוא לשון "נמלך" אתם, מתייעץ איתם והם בשמחה רוצים במלכותו. אבל אצל הגוים ה' הוא רק "מושל" (מצב של עובדה) כיון שאינם רוצים שימלוך עליהם. ולעתיד יתברך העולם ויגיע למצב של "והיה ה' למלך על הארץ", מלך דוקא, ולא רק מושל.
מצב זה של כפרנות במציאות הבורא (וקצת עשבי פרא נכנס גם בין הישראלים) נקרא "גלות השכינה". כי מה היא "שכינה"? מפרש שו"ת נודע ביהודה (תנינא, או"ח קז, ומקורו ב"מורה נבוכים") כי השגחת ה' בעולמנו, היא הגילוי של "שכינה". כך גם כתב רמח"ל (כללים שבסוף "דעת תבונות", עמ' של) וכן "הכתב והקבלה" (על בראשית א, א) ד"ה אלוקים, וכן "פתחי שערים" לרי"א חבר (צמצום, פתח ז). ובכן אין במלה זו אזכור של עצם אלוקות, כי זו היא הגשמה והאנשה, אלא מדובר שההשגחה בהסתר ובהעלמה. לגאול את השכינה פירושה שהצדיקים יצליחו, ושהרשעים יכנעו עד שיתקנו דרכיהם.
מצבו של ישראל בזמננו הוא בשפל גדול. כל האומות (כולן ללא יוצאי מהכלל) אינן פועלות לטובתנו ולוחצות עלינו לוותר על חלקי ארצנו, למרות הסכנות הגדולות ופקוח נפש שבדבר. ומובן מאליו שאינן מודות שהקב"ה הוא שנתן לנו בעלות על אדמה זאת. הלא על כך בכו הכהנים נאמניו של ה' כמובא בספר יואל: "חוסה ה' על עמך, ואל תתן נחלתך לחרפה למשול בם גוים. למה יאמרו בעמים 'איה אלוהיהם?' (יואל ב, יז). מה פירוש "נחלתך"? האדמה הזאת. כן מפורש במדרש תהלים (מזמור צד). אין פירוש "נחלתך" עם ישראל, שהרי הפסוק ממשיך בלשון רבים "למשול בם", גם על העם וגם על הארץ. וזה בולט עוד יותר בפסוק הבא "ויקנא ה' לארצו, ויחמול על עמו" (ב, יח). הרי שהם שני ענינים שונים. ("קנאה" כאן הוא במובן של פנחס הקנאי).
כן הדבר בפסוק אחר: "הושיעה את עמך, וברך את נחלתך, ורעם ונשאם עד העולם" (תהלים כח, ט). מה פירוש "נחלתך" בפסוק זה? ברור כי לא עם ישראל אלא ארץ ישראל. ומה הראיה על כך? שהפסוק ממשיך בלשון רבים "ורעם ונשאם", גם על העם וגם על הנחלה, כלומר תהיה להם רועה נאמן להגן עליהם מכל צורר, ותנשא אותם למעמד רם ונכבד. כן פירש "דעת מקרא" (מוסד הרב קוק) את המלה "נחלתך" לענין אדמת ארץ ישראל. בפסוק זה מבקשים ברכה על שני ענינים שונים. ויש לזה מקור נאמן בפירושו לתהלים של ר' יוסף יעבץ (ממגורשי ספרד ומחבר הפירוש הנודע לתהלה על פרקי אבות).
לכן בימים הקדושים הללו הבאים לקראתנו, אמנם נזכיר את צרכינו האישיים ופרטיים אבל במינון נמוך. נזכור שהנוסח של תפילת עמידה, כפי שהביא רמב"ם במשנה תורה (סוף "ספר אהבה"), הוא כולו לטובת כלל ישראל, כל הברכות לשם הופעת מלכות ה' במלוא הדרה ועוצמתה בכל הארץ. אין בתפילת עמידה שום בקשות פרטיות. מה שהוסיפו פסקאות כמו "זכרנו לחיים" ובסוף התפלה "בספר החיים" הרי הן מתקופת הגאונים בלבד, ולא מחז"ל. אף הרמב"ם וכן בסידור רב סעדיה גאון הזכירו הפסקאות בשם "יש נוהגים". גם מה שאומרים "אבינו מלכנו" (המזכיר הרבה בקשות פרטיות) נזכר לראשונה בסידור רב עמרם גאון, ולא הוזכר כלל ברמב"ם והרב סעדיה גאון. ולכן ודאי יש לאמור אותם, אבל הם בחשיבות פחותה מול העיקר והוא לבקש על כלל ישראל.
וכך נרשם בסידור הגר"א ("אשי ישראל", פתיחה לתפילת ראש השנה, עמ' 397) ע"י תלמידיו: "לא נפנה לבקש בנים חיים ומזונות וכו' רק נתמרמר ועינינו תרד דמעה על הדר כבוד אלוקינו אשר גלה, ונוטל כבוד מבית חיינו [ציון]. לכן לא תיקנו לנו חז"ל לומר בתפילת ראש השנה שום בקשה על סליחה וכפרה ומזונות, (רק) [חוץ] מתפילה קצרה על בקשת חיים, לפי שרצונו של ה' מלך חפץ בחיים, למענך אלוקים חיים. רק כל התפילה מיוסדת על הדרת כבוד אלוקינו: ובכן תן פחדך, וייראוך, תן כבוד לעמך, שמחה לארצך וששון לעירך. ותמלוך אתה ה' לבדך. והוא כאדם האומר: רבונו של עולם, הרבה יש לנו לבקש על נפשנו כי לב יודע מרת נפשו, כי צרכי עמך מרובים. רק כל זה אינו שוה לנו בזוכרנו את כבוד שמך המחולל בגוים, והדר גאון עוזך כי נתמעט. וזהו עיקר בקשתנו 'וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו וכו' ומלכותו בכל משלה" עכ"ל.
צריכים אנו להתרומם, ולא להתרכז רק בפרטיותנו אלא להתאמץ ולבקש על כלל ישראל. וזאת כדי לפאר ולרומם מלכותו של ה', כי כדברי רמח"ל זה תלוי בזה. וכן כתב מהר"ל ("נצח ישראל" פרק לח). קרובים אנו לגאולה. כמו שבסוף הלילה החושך מכביד ביותר, ולכן עלות השחר הוא זמן שהרקיע "שחור" ביותר; כך ריבוי גילויי השנאה הפרועה לישראל והבעיות המציקות למדינתנו, סימן הם לגאולה. כשם שאצל היולדת, כאשר הצירים תכופים יותר ולוחצים יותר, סימן הוא שהלידה סמוכה. ישעיה המשיל את גאולתנו ללידה (ישעיה לז, ג). והקב"ה כבר הבטיח אותנו על לידה מוצלחת. "לא איש א-ל ויכזב ובן אדם ויתנחם. ההוא אמר ולא יעשה? ודיבר, ולא יקימנה?" (במדבר כג, יט).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
