ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ראש השנה
- ענינו של ראש השנה
- ספריה
- מועדים
- אור פני מלך
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ציפורה בת דוד
בשפות האירופיות מתחילים משפט באות גדולה. בעם ישראל מתחילים פרקי זמן ביום גדול: ראש חודש, ראש השנה. מטרתה של התחלה בגדול היא אחת לעורר תשומת לב, להזכיר שהמשפט או הפרק הקודם נגמר, וכעת מתחיל משהו חדש. החדש עשוי להיות המשך של מה שהיה לפניו, ויכול להיות שונה בתכלית, או אפילו סותר, אבל צריך בכל אופן לציין את הדבר בבירור, להודיע, ועוד יותר להיוודע.
יש המשכיות וקביעות בחיים. השטף והזרימה של חיי יום יום, קובעים מעצמם מסגרות ודפוסי חיים מסוימים. היום הוא כמו אתמול, והמחר איננו אלא המשך (או אפילו חזרה) של היום שעבר. החיים עוברים, ולעתים קרובות מתמסמסים כליל, בתוקפם של אילוצים שאדם נכנס אליהם מרצונו ושלא מרצונו. מסגרות שאדם חי בהן, מעשים שהוא עושה, העבודה שהוא עוסק בה ואף הבילויים שהוא מבלה בתור יציאה מן השיגרה נעשים גם הם שיגרה. אין זמן ואין פנאי לשאול שאלות יסודיות עקרוניות, משום שכולם עסוקים מדי בפתרונן של בעיות משניות ומזדמנות. השאלות החשובות של "מפני מה?", ועוד יותר מזה "לשם מה?" נדחקות הצידה. הכל רצים ואף הפרט רץ עמם, נדחק ומתחרה במירוץ, עד שאין שעתו פנוייה לברר לאן בעצם מובילה ריצה זו. כך מבטא זאת קהלת "גם את העולם נתן בלבם מבלי אשר ידע האדם את המעשה... מראש ועד סוף" 1 .
לשם בירור זה, נועדו ראשי הפרקים שבזמן. לא רק על מנת לקבוע נקודה וסוף פסוק, אלא כדי למצוא תחילתו של פרק חדש. אכן, לפני שמתחילים יש צורך למיין, לברר ולסכם. שנה חדשה איננה מתחילה בעבור אדם, אלא אם כן הוא מסוגל לסיים את השנה הקודמת.
זיכרון הנשכחות
כשלב ראשון, לפני כל דיון ולפני כל מסקנה, יש הכרח לזכור. בסדור התפילה, מופיע ראש השנה בכינוי אחד "יום הזיכרון הזה". לפני עריכת חשבון ולפני חריצת דין, יש חובה קודמת של זיכרון.
ידוע לכל, כי זכירה היא מעצם טבעה סלקטיבית. יש דברים שזוכרים בקלות, יש דברים שרוצים לזכור, ויש לא מעט דברים שרוצים לשכוח. מה שאדם זוכר, הוא במדה רבה מבחן של מהותו ושל אופיו. סיפרו על חכם אחד, שהיה נוהג לשאול את הבאים אליו רק שאלה זו: "מה אתה זוכר?", ולפי התשובה היה מעריך את טיבו של אדם.
אחת הבעיות של זכרונות מכל סוג שהוא, היא שהם נוטים לעוות את העבר כדי להתאים אותו אל ההווה. משום כך, עצם השקיעה וההרהור בזכרונות איננה תמיד מפרה את הנפש. לא פעם ה"חכמה שלאחר מעשה" איננה מאירה ואינה מבהירה דבר.
ניתן אמנם להביא לידי כך, שהזיכרון אכן יהיה מקור של הבנה מרובה יותר, כאשר האדם נוקט בדרכו של הקב"ה בענין זה "זוכר כל הנשכחות", וכדרך שביארו חכמים ביטוי זה: הקב"ה זוכר את הדברים שהאדם שוכח אותם. מי ששוכח את חטאותיו הקב"ה זוכרם לו, וכן להיפך מי ששוכח את זכויותיו, יש מי שזוכר לו אותן.
יש לכך גם משמעות כללית יותר: נהוג בעולם לזכור בתאריכים מיוחדים, מאורעות חשובים שארעו, ודברים גדולים ומרעישים שהתרחשו. אלא שלא פעם מתברר, כי מן הראוי לבדוק ולהזכר ביתר שאת בנשכחות, באותם פכים קטנים של מציאות, בפרטים הקטנים שמהם נארגים בדרך כלל החיים. לא להתעלם מהדברים שרוצים ומנסים לשכוח אותם בטעויות, במישגים ובכשלונות.
תהליך זה של היזכרות, פותח את הפתח לבחינה מחודשת של מה שהיה, ועל כן גם לאפשרות של ראיה אחרת של העתיד. הנטיה שלא לזכור טעויות ומכשולים (מלבד אלה של אחרים, כמובן), גורמת להנצחה של הנתיב הקיים. רק בחינה חוזרת של הדברים שנשמטים מן הזיכרון, של דברים שאין רוצים להיזכר בהם, מאפשרת באמת לפתוח פתח אחר, לבחור בנתיב שונה.
העמדת קנה מידה
הזדמנויות של זיכרון מצויות בשעות שונות, הן לגבי הפרט והן לגבי הכלל, אולם לא פעם הן אינן מביאות לידי כל שינוי או תפנית. לא די בזיכרון בלבד, יש צורך גם ברקע מתאים, ועוד יותר בקנה מידה שלעומתו נמדדים הדברים. כל עוד משמש אדם לעצמו וכשלעצמו, קנה המידה היחיד, אין הוא יוצא מתוך בעיות היסוד שלו. כפי שחילוק מספר בעצמו יביא תמיד לתוצאה מושלמת וחיובית, כך נשארת תמיד אותה התוצאה, גם כאשר הגדלים האמיתיים הולכים ומשתנים בלי הרף.
אותה קביעות ושיגרה ואותה ההליכה בעקבות אותן שגיאות עצמן, אינן תלויות רק בחוסר הבחנה לגבי העבר. יש להן סיבה עמוקה יותר: כאשר ממשיכים לדבוק באותם מושגי יסוד, כאשר המגמות והמטרות נקבעות על ידי הרגלי העבר, אין סיכוי לראיה מחודשת. לכל היותר אפשר להבחין אז בשגיאות טקטיות שונות שנעשו בעבר, אבל האסטרטגיה הבסיסית עומדת בעינה.
התחדשות של ממש, פרק שהוא באמת חדש, יכול לצמוח רק מתוך מדידה מחודשת של קני המידה עצמם. רק כך אפשר להעלות את השאלות שמעבר לתחום הביצועים המעשיים: "מה צריך באמת לעשות?". לשם כך, יש להשקיף על דברים מנקודה מרוחקת בהרבה בחינתם של משתנים, צריכה להעשות על רקעם של דברים שהם קבועים באמת, בחינתן של מטרות אל מול הערכות יסוד, בחינתה של מדיניות על רקע של אומה, ובמכלול בחינתו של העולם אל מול הנצח.
ראיית הדברים בצורה זו, עשויה להחשב כמידה של בריחה מבעיות הקיום הממשיות של העולם, לעבר תלישות רוחנית מופשטת. אך אין הדבר כן; כל אחיזה יתירה בתוך "מעשיות", לא רק שאינה מרוממת את האדם, אלא שאף איננה מעשית כל עיקר. בכל התחומים למדו זה מכבר מן הנסיון, שחוסר יכולת להקדיש זמן, פנאי ומשאבים לחקירתן של שאלות יסוד, לבדיקת עקרונות מקובלים (או ל"מחקר בסיסי"), סופן להביא כליה של עיוורון והתנוונות. יותר משצריך לבדוק שאלות אלה לגבי ציודם של מפעלים, או שיטות אימון של צבא, ראוי לשאול אותן לגבי מטרות של חיים.
מובן שאי אפשר לצפות, שכל אדם יעשה חשבון עקרוני ויסודי כזה בכל יום, ודווקא משום כך חשוב שיהיו "ראשי פרקים" בזמן, ושראשי זמנים אלה יוקדשו לבירור מהותי ועקרוני.
משמעות "יום הדין"
בשל הצורך לבחון את הנחות היסוד באופן אובייקטיבי, צריך שלפני ה"זכרונות" יבואו ה"מלכויות", ואין אלה רק שמות של תפילות. רק לאחר שאדם פרטי או אומה שלמה מעמידים עצמם אל מול המלכות האלוקית, יכולים הם לבדוק את הזכרונות. וכך, פעם אחת בשנה לפחות, יש להחליף את השאלה "במה זה טוב לי?", בשאלה מסוג אחר: "במה אני, אנחנו, טובים בשביל מכלולה של המציאות?".
מטעם זה, למרות שראש השנה הוא "יום הדין", אין מזכירים בו חטאים או עוונות. אין זה משום שאין לנו חטאים, אלא משום שיום הדין הוא גדול, ואף נשגב בהרבה מן הדיון על פגמים או פשעים פרטיים. אין כאן רק שקלול של מעשים טובים מול מעשים רעים, אלא הסתכלות על כלל המטרות והמגמות, העומדות מול קנה מידה הנמצא הרחק, מעל ומעבר לחולף ולרגעי.
יום הדין הוא בעצם העמדת שאלת היסוד, לא בתחום של "מה מגיע לי?" אלא "מה נדרש ממני?". עמידה כזו איננה קלה כל עיקר, וה"נורא" שב"ימים הנוראים" הוא בעצם הנסיון להביט פעם לא רק הצידה, אלא גם לראות את עצמנו במבט מלמעלה. הסתכלות כגון זו, יש בה חויה מפחידה לא פעם היא גורמת תחושה של התגמדות, של שינוי דראסטי בפרספקטיבה, ושל התקת נקודת המרכז.
אמנם במבט מלמעלה, יש גם צדדים אחרים. כשם שאין אנו מסוגלים להבחין בעיוותי יסוד, כאשר אנו מצויים ושקועים בתוך פרטי הבעיות, כך אי אפשר לגלות גם צדדים של טוב הקיימים סביבנו. כמו בצילומי אוויר, מתגלים לעתים במבט מלמעלה תוואים נסתרים, של אוצרות תת קרקעיים. שהרי, ככל שאדם מצוי בתחושת "מגיע לי" כללית, בהרגשת של "אני בסדר" פרטי או קולקטיבי, אין הוא מבחין כלל או שאינו מגיע להערכה של דברים טובים ויפים בתוך המציאות. לעתים, כשמגביהים למעלה, רואים שעל פני הקרקע יש לא רק רפש, אלא גם נקודות של אור. זכירת הנשכחות, יכולה להעלות גם דברים קטנים וגדולים, שמחמת ההרגל או בגלל התיימרות יתרה אין רואים את הצד היפה שבהם.
ראש לעתיד
ההתבוננות ב"מלכויות", נקודת הראות של מעלה כביכול, איננה רק הכרחית להבנה נכונה של הזכרונות, של סיכום ודיון, אלא אף לגבי העתיד. יתרה מזו, חשיבותה לגבי העתיד גדולה מזו של חשבון העבר. היכולת לקבוע מטרות ומגמות ולגרום לשינוי מהותי בכיוון, תלויים בכך שראש השנה יהיה אכן יום של "ראש", של חג, ושל יכולת להגיע לידי עימות עם מה שמעבר למציאות היום יומית.
משום כך, באים לבית הכנסת בראש השנה לא רק המתפללים בכל השנה כולה, אלא גם אנשים רבים אחרים. יתכן שאין כל הבאים נותנים לעצמם דין וחשבון מפני מה הם באים, אבל יש להם הבנת לב זהו הרצון לעשות את ראש השנה יום חג, וזוהי השאיפה (בגלוי או בסתר הלב) לשעת רצון של הארה, של התגלות המלכות.
---------------------
מתוך החוברת "באור פני מלך" ניתן לרכוש במחיר 15 ש"ח בטלפון: 5110028 - 052.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
