ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- סוכות
- הסוכה והלכותיה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל דהאן זצ"ל
"הסומך סוכתו בכרעי המטה כשרה, רבי יהודה אומר אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה - פסולה".
נחלקו הראשונים באיזה מקרה מדובר כאן:
רש"י מסביר שמדובר ב'מיטה שלמה', ובהמשך מסביר שהסוכה מיטלטלת יחד עם המיטה, כלומר, שהמיטה היא בעצם הסוכה ומשטח המיטה הוא קרקע הסוכה.
הראב"ד 2 מסביר שכל מחלוקת ת"ק ור"י היא רק בסוכה שעומדת על הארץ והמיטה תומכת אותה, כך שאם יזיזו את המיטה הסוכה תיפול, אבל אם הסוכה כולה בנויה על המיטה (כדברי רש"י) גם ר' יהודה יכשיר.
בגמרא נחלקו האמוראים בדעת ר' יהודה, האם הוא פוסל משום 'שאין לה קבע' או משום 'שמעמידה בדבר המקבל טומאה'. ונפקא מינה, אם נעץ שפודין של ברזל וסיכך על גביהן; דלמ"ד 'לפי שאין לה קבע' כאן ר"י יכשיר, ולמ"ד 'לפי שמעמידה בדבר המקבל טומאה' אף בזה יפסול ר' יהודה. ועל פי זה אומר שם אביי, שאם העמיד את הסכך לא ע"ג המיטה אלא ע"ג יתדות של עץ, והמיטות רק משמשות דפנות לסוכה – גם ר' יהודה יכשיר, שהרי יש קבע לסכך והיתדות אינן מקבלות טומאה.
(הרא"ש 3 מקשה על המ"ד שפוסל משום 'מעמיד בדבר המקבל טומאה', שלפי זה יוצא שאסור להעמיד את הסכך על עמודי אבן מפני ש'אין גידולו מן הארץ' וזה לא מסתבר. מקושיית הרא"ש משמע, שסובר שלמ"ד זה, כל פסולי הסכך כגון 'שאין גידולו מן הארץ' או 'מחובר' שייכים גם במעמידים.)
בהבנת הסוגיא מצינו כמה הסברים בראשונים:
רש"י מפרש, שמדובר בסוכה הבנויה על המיטה, ומכיוון שמיטה היא דבר המיטלטל - אין זו דירת קבע, ור' יהודה הפוסל הולך לשיטתו ש'סוכה דירת קבע בעינן' (ז:). ולמ"ד שר' יהודה פוסל משום 'מעמיד בדבר המקבל טומאה' - הרי המיטה מקבלת טומאה ואסור להעמיד בה את הסכך. רש"י מסביר שמאחר ועיקר הסכך הן מעמידיו, המעמיד בדבר המקבל טומאה – כאילו סיכך בו, לפי"ז יוצא שזהו פסול דאורייתא.
על הסברו של רש"י שואלים הראשונים:
א. התוס' 4 שואלים: לפי רש"י, ר' יהודה פוסל את הסוכה (למ"ד הראשון) כיוון שהיא מיטלטלת, ומה זה שונה מסוכה שבראש הספינה שכשרה גם למ"ד דירת קבע בעינן (אם יכולה לעמוד ברוח מצויה דים), הרי גם היא מיטלטלת יחד עם הספינה.
ב. עוד שואלים התוס' מהגמרא בדף כג. שר' יהודה פוסל סוכה שע"ג בהמה משום שאסור לעלות לה ביו"ט וממילא אינה ראויה לשבעה. ואם פירושו של רש"י נכון, לשם מה הגמרא צריכה להסביר 'משום שאין עולים לה ביו"ט', שתפסל משום שהבהמה מיטלטלת ואין זו דירת קבע.
ג. הר"ן שואל, אם אכן הפסול הוא משום דירת קבע בעינן, הגמ' צריכה לומר בפירוש שר' יהודה לטעמיה, כמו שאומרת במקומות אחרים.
על השאלה הראשונה עונים התוס' בעצמם, שמאחר ויש רגילות לעשות גג ע"ג הספינה, למרות שהיא מיטלטלת זה נחשב קבע (וכן בעגלה אם יש רגילות לעשות לה גג, כגון קרון). ראיה לכך ניתן להביא מדברי רבנו יונה 5 שמותר לעמוד בהבדלה במוצ"ש למרות שבדר"כ צריך לשבת כדי שיהיה קביעות מקום (כמו בקידוש). והטעם הוא שבהבדלה אנו מלווים את שבת המלכה ובלווי מלכה מן הראוי לעמוד, לכן כאן העמידה היא הקביעות (ז"א שהרגילות נותנת גדר קביעות).
ע"פ זה מתרץ הנצי"ב 6 גם את השאלה השניה בתוס', שהגמ' בכג. מסבירה שהפסול הוא 'משום שאין עולין לה ביו"ט' ולא משום דירת קבע, מפני שמדובר בבהמה גדולה כמו פיל, ובפיל יש רגילות לשים עליו מבנים כמו סוכה ורגילות זו נחשבת קבע.
על השאלה השלישית אפשר לענות, שיש מקומות שהגמ' לא אומרת 'ר' יהודה לטעמיה' כיוון שזה פשוט וברור. לדוגמא: בדף י. בעניין סוכה ע"ג סוכה, הגמ' מעמידה במקרה שהסכך שבין הסוכות אינו יציב כ"כ כדי לשמש כקרקע לסוכה העליונה, ואם האדם יעלה לשם, לא יוכל לדור בה כבדירת קבע, וזו הסיבה שר' יהודה פוסל את העליונה ומכשיר את התחתונה, ואעפ"כ הגמ' לא אומרת 'ר' יהודה לטעמיה' כיוון שזה פשוט וברור.
התוס' 7 והרא"ש 8 מביאים את הירושלמי 9 שמספר על אנשי ירושלים שהיו משלשלין מיטותיהם ומסככים עליהן. ומכאן מוכיח הירושלמי, שטעמו של ר"י במשנה הוא משום שאין לה קבע, ואילו בברייתא של אנשי ירושלים מדובר שהיה י' טפחים מהמיטה לסכך. משמע מהירושלמי, שמותר להעמיד את הסכך בדבר המקבל טומאה. ואת המ"ד 'משום שאין לה קבע' יש להסביר, שהכוונה היא שאין גובה י' טפחים בין המיטה ובין הסכך שעליה. דהיינו, אם סמך את הסכך על עמודי המיטה ואין י' טפחים מן המטה לסכך ר"י פוסל, ולשון הגמרא 'משום שאין לה קבע' - הכוונה שזו דירה סרוחה.
לפי זה מסבירים תוס' והרא"ש את דברי אביי, שר"י פוסל רק אם סמך את הסכך במיטה, אבל אם הסכך עומד גם ללא המיטה, אפילו אם אין י' טפחים מהמיטה לסכך הסוכה כשרה כיון שהמיטה היא ככרים וכסתות שאינם ממעטים בסוכה כדברי הגמ' בדף ד.
הרא"ש מוסיף שר"י כלל אינו חולק על תנא קמא, אלא בא לפרש את דעתו ולומר, שכאשר המטה והסוכה הם דבר אחד - המיטה ממעטת מגובה הסוכה, וממילא למרות שאביי אמר את דבריו אליבא דר"י הם להלכה, כיון שר"י מסביר את ת"ק.
הנפק"מ בין רש"י ותוס' היא, שלרש"י סוכה הבנויה על המיטה ומיטלטלת עמה – פסולה, אע"פ שהסכך גבוה י' טפחים מן המיטה, ולפי תוס' סוכה כזו תהיה כשרה. אמנם רש"י יכול להודות לתוס' לעניין הלכה, אבל אליבא דר"י רש"י סובר שהטלטול הוא חיסרון בדירת קבע. לפי זה נוכל להבין מדוע רש"י לא פירש כמו התוס', שהרי לפי התוס' הגמ' היתה צריכה לומר: 'איכא בינייהו שגבוהה י' טפחים מהמיטה לסכך, למ"ד שאין לה קבע הרי יש לה קבע, ולמ"ד לפי שמעמידה בדבר המקבל טומאה הרי מעמידה בדבר המקבל טומאה'. מתוך שהגמ' לא אמרה כך, הבין רש"י שגם למ"ד 'לפי שאין לה קבע' היא פסולה כיון שהיא מיטלטלת.
הרי"ף 10 מביא להלכה את דברי אביי למרות שהם נאמרו אליבא דר"י, וממילא אי אפשר לומר שהרי"ף מסביר כמו רש"י שר"י פוסל משום דירת קבע, שהרי הרי"ף פוסק שסוכה דירת עראי בעינן. לכן מסביר הר"ן את הרי"ף ע"פ הראב"ד שהובא לעיל, שהסוכה אינה מיטלטלת עם המטה אלא רק סמוכה עליה, ומאחר ויש רגילות להזיז מיטה ממקום למקום, זהו חיסרון אפילו בגדרי דירת עראי, כיון שאינה ראויה לשבעה, שהרי כל רגע יש חשש שיזיזו את המטה והסוכה תיפול.
עוד מסביר הר"ן ע"פ הראב"ד, שלמ"ד 'מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה' זוהי גזירה דרבנן, שאם יעמיד בדבר המקבל טומאה יבוא לסכך בו ממש. והראב"ד מקשה על עצמו, הרי מותר לבנות סוכה ע"ג אילן (אומנם אין עולין לה ביו"ט) ומדוע לא גוזרים שמא יבוא לסכך בו? ומשיב, שאין רגילות לסכך באילנות ולא צריך לגזור. שואל הר"ן, הרי וודאי שיש רגילות לסכך באילן, לכן נוטה הר"ן להסביר כמו הרמב"ן, שבסוכה ע"ג אילן, הסכך עומד על גבי הדפנות והדפנות עומדות על האילן, לכן האילן הוא רק 'מעמיד דמעמיד' לגבי הסכך, וב'מעמיד דמעמיד' לא גזרו. ע"פ זה מסביר הרמב"ן גם את דברי אביי, שאם נעץ כלונסאות במיטה, הסוכה כשרה לכו"ע גם למ"ד משום מעמיד בדבר המקבל טומאה, שהרי כאן המיטה היא 'מעמיד דמעמיד'.
לגבי שאלת הר"ן על הראב"ד ניתן לומר, שהראב"ד התכוון לגזע האילן שבו אין רגילות לסכך, ואין הכי נמי אם יסמוך את הסכך בענפים יהיה אסור.
להלכה:
הרא"ש בשם הירושלמי דוחה דין זה. גם הרי"ף שהביא את אביי להלכה יכול לסבור כמו הירושלמי, ואף אם נסביר את הרי"ף כמו הר"ן וממילא נצטרך לחשוש מלהעמיד בדבר המקבל טומאה, עדיין זהו דין מדרבנן. גם לרש"י שסובר שזהו פסול דאורייתא, הרי דבריו הם אליבא דר' יהודה, ואילו תנא קמא חולק על ר"י ומכשיר סכך העומד על דבר המקבל טומאה.
השו"ע 11 לא מזכיר כלל את הדין של מעמיד בדבר המקבל טומאה, רק בסימן תרכ"ט סעיף ז' לגבי סולם כותב שזהו ספק. ולפי אחד הפירושים, הספק הוא מדין מעמיד.
ישנן שלוש דעות באחרונים:
החזו"א 12 מוכיח שמה שהרמב"ן התיר מעמיד דמעמיד זה רק במקום שהמקבל טומאה מעמיד את הדפנות ועביד מעשה קרקע בעלמא. אבל את הסכך אין להעמיד בדבר המקבל טומאה ואפילו לא במעמיד דמעמיד.
המשנה ברורה 13 כותב, שלכתחילה יש להזהר מלהעמיד את הסכך בדבר המקבל טומאה ובדיעבד מותר, ואילו מעמיד דמעמיד מותר לכתחילה, כפשט דברי הרמב"ן.
ערוך השולחן 14 מכריע כמו הרא"ש, שאין שום איסור להעמיד את הסכך בדבר המקבל טומאה, ואין צריך לומר שמותר ע"י מעמיד דמעמיד, ומוסיף: "ולמה לנו להחמיר" וכן עיקר להלכה.
^ 1. סוכה כא:
^ 2. דף י בדפי הרי"ף או"ק א.
^ 3. פ"ב סי' א. ועיין קרבן נתנאל אות ג.
^ 4. ד"ה 'שאין'.
^ 5. רבינו יונה על הרי"ף, ברכות פרק שמיני.
^ 6. 'מרומי שדה', סוכה כא: ד"ה חד אמר.
^ 7. ד"ה שאין.
^ 8. פ"ב, סי' א.
^ 9. סוכה פ"ב ה"ב.
^ 10. דף י. בדפי הרי"ף.
^ 11. סוף סימן תר"ל.
^ 12. מועד סימן קמ"ג.
^ 13. תרכ"ט או"ק כב, תר"ל או"ק נט.
^ 14. תרכ"ט סעיף יט.
^ 2. דף י בדפי הרי"ף או"ק א.
^ 3. פ"ב סי' א. ועיין קרבן נתנאל אות ג.
^ 4. ד"ה 'שאין'.
^ 5. רבינו יונה על הרי"ף, ברכות פרק שמיני.
^ 6. 'מרומי שדה', סוכה כא: ד"ה חד אמר.
^ 7. ד"ה שאין.
^ 8. פ"ב, סי' א.
^ 9. סוכה פ"ב ה"ב.
^ 10. דף י. בדפי הרי"ף.
^ 11. סוף סימן תר"ל.
^ 12. מועד סימן קמ"ג.
^ 13. תרכ"ט או"ק כב, תר"ל או"ק נט.
^ 14. תרכ"ט סעיף יט.
לימוד ליל הושענא רבא תשפ"ד הסבר מחלוקת רבי עקיבא ורבי אליעזר בטעם מצוות סוכה
לימוד ליל הושענא רבא בישיבת בית אל תשפ"ד
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
